ספרה החדש של הוב, "ספינת קסם", הוא החלק הראשון בטרילוגיית "סוחרי הספינות החיות", המגוללת את סיפורם של בני משפחת וסטריט, משפחת סוחרים מהעיר בינגטאון ובעליה הגאים של ה"וויוואסיה".

אני לא מאוהדי זילאזני הגדולים. על רקע זה לא ציפיתי לגדולות ונצורות מ"מפתחים בחול", אך בכל זאת התאכזבתי.

פ"ד ג'יימס ידועה בעיבודי הטלוויזיה לספריה, המתרחשים לרוב בסביבה אנגלית כפרית. "ילדי האדם", רומן המדע הבדיוני היחיד שכתבה עד כה, אינו יוצא מן הכלל.

"הגולם" הוא אמנם משהו שכל חובב מדע בדיוני, פנטסיה או קומיקס יזהה כמשהו שנוגע לו בדרך זו או אחרת, אבל פרט לכך הוא מסרב להתאים את עצמו באופן מושלם לשום הגדרה ג'נרית.

אחת הסוגיות שהמדע הבדיוני בא ללבן הוא הקשר בין חברה לטכנולוגיה וכיצד פיתוחים טכנולוגיים ישפיעו על מבנה החברה שלנו. "תור היהלום" לוקח את החזון הטכנולוגי של המאה העשרים ואחת, הנאנוטכנלוגיה, ומצייר חברה ריאליסטית לפרטי פרטים שהנאנו הוא חלק מחיי היומיום בה.

למרות בעיותיו של "הקיסר-האל של חולית", זהו ספר מרתק ובהחלט ראוי לקריאה, שעולה ללא ספק על הקדימונים התפלים של הרברט הבן.

הוצאת "אופוס" ממשיכה את המדיניות החדשה שלה להוצאת ספרי מדע בדיוני עדכניים מהשנים האחרונות. זוהי מגמה ראויה לציון למרות הסיכון המובנה בהוצאת ספרים שעדיין לא הוכחו כקלסיקות, והפעם זה השתלם ללא כל ספק.

דמיינו לכם כיפה נישאה, מרחפת באויר, נתמכת רק בקושי בעמודים דקיקים. דמיינו לכם את האור המשתקף ברצפת השיש, דמיינו לכם את אחד הבניינים הנפלאים שבנה האדם…

"סיפורים הם על בני אדם. מדע בדיוני טוב מגלה לנו משהו על עצמנו". במילים אלה פותח גיא חסון את ההקדמה לספרו "הצד האפל". ואכן, הסיפורים הטובים מבין השבעה המופיעים בספר עוסקים בנושא זה בדיוק.

דן סימונס לוקח אותנו באופרת החלל שלו כמה מאות שנים אל העתיד, לאופרת חלל שהפכה כבר לקלאסיקה.