קורליין (לא קארוליין) היא ילדה קטנה לגילה, אולם נבונה מהמקובל. היא גרה בבית ישן ומוזר, ומוקפת במבוגרים שרובם מוזרים לא פחות.

נסיון של וויליס לשלב בין הרצינות של "ספר יום הדין" לבין העולם הבירוקרטי האווילי של "המשכוכית" מוביל לתוצאה מוכרת.

אם תשאלו אדם אקראי ברחוב איזה סופר מדע בדיוני הוא המוכר לו ביותר, מירב הסיכויים שאסימוב תהיה התשובה הראשונה שתעלה על דל שפתיו. הוסיפו ושאלו אותו איזו אסוציאציה מתקשרת בראשו עם השם ויותר מסביר להניח שרובוטים תהיה התשובה. פסיכוהיסטוריה תהיה האסוציאציה השניה.

ג'ין וולף הוא ללא ספק אחד מהסופרים המוערכים ביותר שפועלים כיום בתחום המדע הבדיוני, וכל מבקר המכבד את עצמו ימנה את "ספר השמש החדשה" כאחד מהספרים הטובים והחשובים ביותר שנכתבו בז'אנר. ובכל זאת, ההערכה לה הוא זכה אינה מספקת.

"נהר השכחה" מנסה לבחון את יכולת ההתמודדות של בני-האדם עם שינוי –פנימי וסביבתי – ונוגעת תוך כדי כך בשלל סוגיות רבות חשיבות. לרוע המזל, "מנסה" היא מילת המפתח.

בספרו Vigilant, ג'יימס אלן גארדנר מחזיר אותנו לאותו יקום אידיאלי שבנה בספרו הראשון, Expendable ומנסה לשמור על אותה רמה. ההצלחה נאה, אם כי לא מלאה.

כשמתחילים לקרוא ספר חדש של סופר מוכר שהוכיח את עצמו מעל ומעבר, ישנה תחושה של חשש. האם הסופר שגרם לך הנאה כה רבה בספרו הקודם יצליח לשחזר את ההישג גם הפעם? או האם ,למצער, הספר הקודם היה רק הברקה חד-פעמית?

האלים עצמם מצליח להפתיע לטובה ולאכזב בעת ובעונה אחת. ההפתעה לטובה היא לגלות עד כמה הספר הזה טוב. האכזבה באה מכך שזו היתה התעלות חד-פעמית של אסימוב, שלא שוחזרה.

השחקן הוא ספר מטעה. הוא מצטייר כספר טוב מאוד, אבל מתגלה למעשה כספר מצויין. הוא מציג עלילה מסוימת, מותחת ומעניינת, אבל מספר סיפור אחר, שונה לגמרי.

מקלאוד, סופר המדע הבדיוני הסקוטי, טוען כי אין לו מושג רב במדעים המדויקים הממלאים את ספרו. וזה כמובן לא משנה – העיקר הוא החברה.