מלחמה לנצח מספר את סיפורה של מלחמה עקובה מדם של האנושות נגד גזע חייזרים. עם כל ההירואיות שיש במלחמה, וכל תיאורי הקרבות הנפלאים שיש להיינליין, ובכל זאת הספר אנטי-מלחמתי בצורה נפלאה.

חמישה סטודנטים מגיעים, כמעט במקרה, לביקור בפיונאבר – העולם המקורי שכל שאר העולמות הם השתקפויות שלו. בעולם הקסם החוקים אחרים.

חרף כמה ספרים מאכזבים של סילברברג, "כנפי לילה", ספר לירי ורגיש, הוא קלאסיקה אמיתית. ספר חכם, עשיר בפרטים, מורכב ומרתק.

ככל שאנו מתקדמים אל העתיד המרושת, תחזיותיו של סטרלינג מתקרבות עוד ועוד אל ההווה.

שליש ספר ערפדים, שליש פילם נואר, ושליש אלגוריה למחלת האיידס: בספר האפל והדחוס הזה תמצאו את כל מה שרקוב, חולני וסוטה במין האנושי. סביר להניח שלא תוכלו להניח אותו מידיכם.

מבחינה עלילתית, "האיש במצודה הרמה" לא ראוי להערכה רבה. מבחינה רעיונית ותימטית, לעומת זאת, יש לספר זה רבות להציע, אבל לשם כך לא צריך לכתוב סיפור ארוך כל-כך.

בדרך כלל כשאני רואה ספר שנכתב ע"י יותר מכותב אחד, אני מצפה למוצר בידור קליל, ממוסחר ונעדר מקוריות. במקרה של "סוחרי החלל" המצב שונה.

כשלומדים הסטוריה, אומרים לסטודנטים: שאלת ה"אילו" מאוד מעניינת, אך היא לא רלוונטית למחקר ההיסטורי, כי היסטוריונים קוראים את העבר, ומנסים לתת לו פרשנות על-סמך העובדות המגיעות אליהם. אבל, כל אחד שמתעניין בהיסטוריה באמת, אוהב את שאלת ה"אילו".

הדיסטופיה הקלאסית של יבגני זמיאטין מתארת מציאות קשה בה הפרטיות והזהות האישים אינם עוד. התוצאה מעניינת, אך בעיקר עבור המתעניינים בספרות בדיונית פוליטית ולא במיוחד מבדרת.

ברדבורי הוא סופר שבמה שקראתי ממנו כותב אולי על אנשים, אבל מדבר קודם כל האנושות כולה ועל יצר ההרס העצמי שלה. תיאור זה בולט במיוחד ב'רשימות מן המאדים' (שתורגם גם לעברית) וקיים כמעט באותה מידה גם בפרנהייט 451.