(איור: מיכאל גרוסברג)

מאז שחר ההיסטוריה הביטו אנשים אל השמיים וראו בהם סיפורים. הנקודות הקטנות המנצנצות מעלינו בלילות סיפרו להם לא רק על סדרי בראשית, אלא גם על עצמם – על האנשים, האלים והיצרים המניעים את עולם בני האדם. האורות שבשמיים לא היו עבורם רק מקורות אור – הם היו סמלים; אגדות; רעיונות שגיבים; בעלי חיים. מיתולוגיה שמיימית.

עם חלוף השנים, השתנו גם הסיפורים אותם סיפרנו זה לזה בהביטנו אל השמיים. להפתעת כולם, הספירות השמיימיות נעלמו והכוכבים הפכו לשמשות רחוקות; המרחקים ביניהם לימדו אותנו דברים אחרים על הבריאה, ומושגים כמו "מפץ גדול" ו"חור שחור" החליפו את המזלות הקדומים. אך המתבונן בכוכבים עוד יוכל למצוא בהם את אותן שאלות אותן הגו סבי סבי סבי סבותינו.

שאלות אלה עומדות גם ביסוד הסיפורים שיתפרסמו על גבי במה זו בחודשים הקרובים. כאן תגלו מה מצאו שלושה-עשר סופרים ישראליים לומר על שנים עשר המזלות (ועוד אחד, נשכח), ואיזו השראה עוררו בהם הכוכבים.

               
מאזניים                                         טלה


               
עקרב                                             שור


               
קשת                                           תאומים


               
גדי                                           סרטן


               
דלי                                            אריה


               
דגים                                            בתולה



המזל השלושה עשר