פיטר הופמן מעולם לא הסתדר עם נשים.

תמיד היה בהן משהו בלתי מובן.

היה בהן מסתורין שהאינטליגנציה שלו לא הצליחה לפענח.

מעולם לא הצליח להבין בדיוק מה הן מנסות לומר לו. היה זה כאילו הן דיברו שפה אחרת תוך שימוש באותו אוצר מלים. גם הן מעולם לא הבינו מה שניסה לומר להן, ותמיד מצאו משמעויות נסתרות שלא עלו לרגע על דעתו.

חוסר יכולתו להבין גרם לו בראש ובראשונה לריב עם כל אישה ואישה שיצא לו לפגוש.

בנס מצא מישהי שתסכים להינשא לו.

העניין הוא, שעמוק בפנים, תמיד ידע שהבעיה אינה בו. הבעיה טמונה בהן. משהו אצל הנשים משובש, משהו גנטי אצלן לקוי מהיסוד.

ואז, ביום ההולדת השלושים ושלושה של אשתו, הוא הבין. אלברטה, אשתו, בדיוק זרקה עליו את נעלי הבית שלה, כשהבין ששום בן מזל קשת לא אמור להתנהג בצורה כזאת. הרי הוא ידע את המועד המדויק שבו היא נולדה, והוא היה מדען, אחרי הכל, שמתמחה בגלגל המזלות. הוא הכיר את כל הווריאציות, את כל המשוואות, ומה שעשתה זה עתה, בתנאים הנוכחיים, לא היה נעשה על ידי בני מזל קשת. משהו במשוואות שגוי. משהו שגוי בפיזיקה של גלגל המזלות.

לראשונה בחייו, פיטר הופמן ממש הקשיב לאשתו. והוא ראה שכל משפט שהוציאה מפיה סטה במעט מן המשוואות. לראשונה, פיטר הופמן הבין שלמרות כל העדויות, היא לא היתה בת מזל קשת.

חייבת להימצא קבוצת כוכבים נוספת בשמיים. מזל שלושה-עשר.

על שום כך, הוא התגרה בה, עצבן אותה עוד יותר, גרם לה לצעוק עליו בקול חזק אף יותר מקודם. וכל אותו הזמן, בראשו, הוא תיעד את התנהגותה. בראשו, הוא הסיק היכן חייבים להימצא הכוכבים הגורמים להתנהגות שכזו. בראשו, הוא בנה מפת כוכבים, כוכבים שלא ניתן לאתר אף בעזרת הטלסקופים החזקים ביותר.

הוא היה כה מוכשר עד כי בראשו הוא ראה את קבוצת הכוכבים החדשה בבהירות מעוררת השתאות. בראשו, הוא הסיק כי הנשים כולן, למרבה הפלא, נולדות תחת אותו מזל שלושה-עשר. בראשו, הוא חיבר את הנקודות, וראה בבהירות את הדמות שנוצרה מהן. בראשו, ידע שיזכה בפרס נובל.

"יקירתי", אמר, "לא צריך לריב. אני מבין עכשיו את הכל".

היא הניחה את האגרטל והביטה בו. "על מה אתה מדבר?"

"בדיוק הוכחתי מדעית, יקירתי", הוא אמר בחיוך גדול, "שאת כלבה".