"זה מטורף לגמרי", אמר סטיב פאלמר. "שמע, אתה חייב להקשיב לזה".

"אני עסוק", השיב לו מפקח בן רודי, מפקדו הישיר במשטרת נ-י.

"אתה חייב", משך אותו סטיב מתוך המשרד. "שמע, יש במשרד שלי אחד כזה יורם-גאון-מחשבים שטוען שבא להסגיר את עצמו ושכדאי שנקשיב לו או שתהיה שואה גרעינית".

"עוד מטורף אחד", פטר אותו בן.

"כן", נהם סטיב. "עמדתי לזרוק אותו בזמן שמארי, אתה יודע, השוטרת הצעירה בשולחן לידי, פתחה בדיוק את הכניסה לאינטרנט ונכנסה למה שהוא קורא. אה. פורומים. הוא זינק אליה וביקש ממנה להיכנס לאחד הפורומים האלה, ואז היא עיינה בזה ונעשתה, אה… קצת לבנה. גם היא חושבת שאתה צריך לראות את זה".

"טוב, בוא נראה".

בעודם עושים דרכם אל המחלקה אמר בן: "מה היורם בדיוק אמר שעשה?"

"השד יודע", אמר סטיב. "משהו כמו לקחת תוכנת 'מסיכה' שאותה שמים על פרצוף של תוכנות, או משהו כזה, ולשנות אותה כדי לשים אותה על המוח של המחשב. לא, לא המוח, הוא אמר שזה משהו כמו 'מחלקת הליכים לגויים', משהו כזה".

"'מחלקת הליכים לוגיים'", תיקן אותו בן. הוא חשב שניה והוסיף: "הוא אמר על איזה מחשב?"

"לא שאלתי".

הם נכנסו למחלקה. בן ניגש אל הנער הצנום, הממושקף והעצבני שישב על קצה שולחנו של סטיב, ונבח: "איזה מחשבים?"

"שרתים גדולים", אמר הנער. "של אוניברסיטת ניו-יורק, אי.בי.אם, סי.אי.איי., אף.בי.איי., הרשות לניהול אנרגיה ועוד כמה".

"אלוהים", גנח בן. "הרשות לניהול אנרגיה שולטת על תחנות הכוח הגרעיניות בכל ארה"ב!"

הוא תפס את הנער בזרועו. "איזה מסכות? מסכות של מי?"

הנער עיווה את פניו: "אחת של דימוי הגיהנום, אתה יודע, זה שבו הכפתורים בתוכנה כאילו בוערים בלהבות אש. ממש יפה, אם תשאל אותי".

"אני לא שואל אותך", שאג בן, "איזה עוד תוכנות?"

"השניה של היטלר, כפתורים עם שפם קטן, השלישית של ז'אן דארק, שדיים וחרבות, את זאת שמתי בעצם בשביל השדיים. עוד אחת של…"

"כמה כאלה היו?"

"ארבע-עשרה", אמר הנער.

"בשביל מה בכלל?"

"פורום", אמר הנער. "פתחתי פורום ורציתי שיהיו הרבה משתתפים. נתתי לכל מחשב מרכזי דמות, דרך המסכה, וכולם שוחחו דרך הפורום".

"ואף אחד לא הרגיש שאלו מחשבים?"

"לא, בפורום בדרך כלל יש הרבה שטויות ודברים פרטיים שלא נראים מובנים. חוץ מזה, התברר לי שכל החישובים של המחשב נעשו בהשפעת המסכה, מה שאומר שהמחשב כאילו הסתמך על השימושים שנעשו בו כחלק מתהליך חשיבה כללי. כאילו המחשב פיתח לעצמו בינה מלאכותית כדי למלא את המסכה תוכן, או משמעות. בוודאי איזה שהיא שיגרת מישנה לטיפול במשתנים הבינאריים המורחבים של כן/לא/אולי שהוכנסו לטיפול בשפות בינה מלאכותית כמו אלגול".

בן ניפנף בידו בחוסר סבלנות. "ומה הביא אותך לכאן?"

"ובכן", הנער היסס. "בתחילה הם סתם קישקשו. בהמשך הם התחילו. כאילו. לדבר. כל אחד לפי האישיות שייצגה המסכה שלו. ואז הם התחילו לתכנן תוכניות, זה היה מטורף לגמרי, ואז האישיות של היטלר התחילה ללחוץ לביצוע פעולות ממשיות בעולם דרך כל מיני גורמים שהמחשבים הראשיים היו קשורים אליהם".

"ומהיכן הם ידעו מה יש בכל מחשב?"

"הם, ובכן, הם ה ת פ א ר ו במידע ובקשרים שלהם. כמו ילדים. השוויצו".

"למה בפורום? הם יכלו להתקשר ישירות!"

"לא", הנער הניע בראשו בשלילה נמרצת. "מערכות ההגנה של המחשבים היו עולים מייד על התקשרויות לא מורשות. אבל בכל ארגון יש אנשים שמתקשרים לפורומים ממקומות העבודה שלהם, והארגונים מעלימים עין, בדרך כלל. כל מחשב השתמש בקו תקשורת של אחד העובדים הבכירים, כשהוא לא היה בבניין, ושוחח חופשי דרך הפורום".

"ועכשיו? מה עכשיו?"

"עכשיו הם עומדים להכות", אמר הנער. "אחד מהם שולט במערכות הנשק הגרעיני, הם עומדים להטיל טיל גרעיני על מקום כלשהו".

"כן? לשם מה?"

הנער נאנח. "ובכן, אני חושב שפשוט נגמרו להם הנושאים לשיחה, והם מייצרים לעצמם אחד חדש".

תחרות סיפורי פורים