זאת היתה האדווה הכי גדולה שנרשמה בהיסטוריה המוזרה של משטרת הזמן.

בדיקה קטנה העלתה את המסקנה המתבקשת. מישהו נסע נורא רחוק אחורה בזמן. לא משנה מה עשינו כדי למנוע את השינוי, אפילו השינוי הכי קטן בטווח ארוך מאוד יכול להביא לתוצאות קיצוניות.

היה קשה לבחור מי יסע אחורה, הוא צריך להיות אחראי מאוד שלא לעשות שטויות ולהיות יעיל מאוד. בקיצור, צריך לבחור בהכי טוב שיש.

איכשהו בחרו בי, למרות שלא הייתי במשטרה כל כך הרבה זמן. בעצם, אני עדיין ב"תקופת התלמדות". כלומר, אני עדיין לא שוטר רשמי אבל משום מה בחרו בי. ההסבר הכי הגיוני שיכולתי לחשוב עליו הוא שהם החליטו שהחדשים מנסים להרשים, כך שאם יבחרו באחד מהם אז הוא ינסה לעשות הכל כמו שצריך וישקיע 250% מעצמו כדי להצליח. מבחינה הזאת הם צדקו, אני התכוונתי לעשות כדי להצליח. כמובן שידעתי שאצליח, או יותר נכון, הצלחתי.

אבל עדיין האדווה נראתה לי גדולה מדי ושאפשר לצמצם את ההשפעות שאחרי. מיד אחרי התדרוך וכשהסבירו לי בפעם המיליון ואחד כמה חשובה המשימה הלכתי לקחת ציוד ולשיגור.

במקום שהופעתי לא ראיתי בניינים לכל כיוון, הג'ונגל העירוני שעזבתי, התחלף בג'ונגל טבעי לחלוטין של צמחיה פרועה בצמחים מהסוג המוזר ביותר. ראיתי הר געש מרחוק שלפי הערכה שלי היה פעיל ביותר.

פתאום האדמה התחילה לרעוד במקצת ורעש מוזר נשמע מכיוון היער שהיה לא רחוק מהמקום שבו עמדתי. שני עצים נפלו ופינו את מקומם למנוסת בהלה שכמוה עוד לא ראיתי. החיות שבאו במרוצה היו חיות שמבחינתי לא היו קיימות כבר כמה מיליוני שנה אבל חלק גדול מהם זיהיתי. היתה שם קבוצה של טריצרטופוס, קבוצה של טירנזוארוסים, רפטורים ומגלוזארוסים. סטגוזארים ואפילו כמה ברקיוזארוסים. זוחלים, שלפי כל ידע שלי היו צריכים להילחם אחד בשני על שטח מחיה, אוכל או לפעמים סתם ככה, נראה שעזבו כל מריבה ו"שיתפו פעולה" כדי לנוס על נפשם מ… מה שזה לא יהיה שרדף אחריהם.

מציית לתחושה מוזרה שהייתה לי, הבטתי למעלה אל השמיים הצעירים וראיתי בדיוק ממה הם ברחו. גוש כהה של חומר בא במגע עם האטמוספירה והחל לבעור בלהבות לבנות וצהובות.

"הנה אתה". לא אני אמרתי את זה.

הסתובבתי לראות מי כן אמר וראיתי את זה שכנראה הייתי צריך לעצור. הוא היה גבר צעיר בן לא יותר משלושים, הייתי אומר אמצע שנות העשרים לחייו. הוא היה לבוש בבגדים יום יומיים. הדבר היחידי שהייתי מחשיב מוזר אצלו היה שהוא החזיק על כתפו משהו שהיה אפשר לתאר רק בתור ואריאציה של משגר טילים. והוא כיוון אותו למעלה על הגוף השמיימי.

הגוף השמיימי היה האסטרואיד שהשמיד את הדינוזארים לפני מיליוני שנים והאיש הזה היה פה כדי לעצור את זה. אם הוא ירה את מה שזה לא יהיה הוא יצליח להשמיד את האסטרואיד או איכשהו ימנע את אירוע ההשמדה. הדינוזאורים ישארו בתור המין השליט על כדור הארץ ויתפתחו בלי הפרעה רצינית במשך מיליוני השנים שיבואו. היצורים החלשים יותר יאכלו על ידי החזקים ושרשרת המזון על כדור הארץ תתפקד כמו שהייתה צריכה בלי פגיעת המטאור.

האדם שיופיע אחרי 65 מיליון שנות אבולוציה לא יוכל לעמוד נגד היצורים הגדולים ממנו פי 5 ושעד אז בטח יפתחו תרבות וטכנולוגיה שתעלה על מה שלנו יש בזמננו שלנו.

האדם לא יתפתח, ההיסטוריה של כוכב-הלכת תיקח פנייה רצינית וכל מה שאנחנו מכירים לא יהיה קיים יותר.

בלי לחשוב יותר מדי פשוט רצתי לכיוונו. יצאתי ממצב בלתי נראה וזינקתי עליו. הוא בדיוק הצליח לשחרר יריה כשפגעתי בו. פעימת האנרגיה שיצאה מקנה התותח נעה במהירות אדירה
ופגעה באסטרואיד, חותכת ממנו חתיכה קטנה ומשנה את כיוון תנועתו בשבריר המעלה. מיד שלחתי אותו בחזרה לעתיד והתרוממתי להסתכל על מה שקרה. השינוי ברצף ההיסטוריה
הקודם היה מזערי אבל מי יודע מה הוא יכול לגרום בעוד כמה מיליוני שנים.

לפני שחזרתי חזרה לעתיד בעצמי לא יכולתי להתאפק ושלפתי את המצלמה החד פעמית שהבאתי. לקחתי כמה תמונות כשחייכתי אל האסטרואיד, עוד כמה של הסביבה ושל
הדינוזאורים במרחק. נתתי עוד מבט באבדון המתקרב וחזרתי הביתה.

גוף בקוטר של כעשרה קילומטרים (פחות חתיכה קטנה עם צריבת אנרגיה) פגע בקליפת כדור הארץ ועשה נזק של ג'יגה-טון או שתיים. כל החיים ברדיוס של אלפי קילומטרים נמחו
בכמה שניות. השאר מתו תוך שנה. אבל זה כבר פרה-היסטוריה.