נשמה
מאת ורד טוכטרמן
"אחיך יכעס מאד כשהוא ישמע על התכנית".
"עד שהסדיסט הזה ישמע מזה, כבר לא תהיה לו ברירה. פרויקט החנינה כבר יהיה בשיא הפעילות שלו".
שני הדוברים עמדו בחדר בקרה עצום ובו צגי וידאו רבים. בכל אחד מהם נראו דמויות נעות, תזזיות.
הדובר הראשון מבין השניים נראה כאיש עסקים שמרני כבן חמישים. מכובד ובעל נטייה להשמנה. לשני היו תלתלים בלונדיניים זהובים וקורנים, עיני תכלת זכות ועור בהיר וחלק. הוא נראה כאילו אור קורן ממנו. ניתן לומר, כי אילו אחד מהמלאכים של רפאל היה מגיע לגיל בגרות, כך היה נראה. יציבתו הגאה, תחושת הסמכות והאמון שהקרין, כמו גם הכנפיים הצחורות שעל גבו, רק הגבירו את הרושם הזה.
בעצם, גם לדובר הראשון היו כנפיים, ואילו הסתכלת היטב היית מבחין בהילת אור המקיפה גם אותו. רוב האנשים לא נטו משום מה להסתכלות קפדנית, כשהיה מדובר בו, וטוב שכך. אין דבר הפוגם יותר מזוג כנפיים והילת אור בתדמית של איש עסקים שמרני ומכובד.
שני הדוברים היו מלאכים, אם כי קשה לנו לדמיין מלאכים בסיטואציית היי-טק כזו. נראה לנו כי מלאכים אמורים לשבת על ענן ולנגן בקתרוס, או לרחף באוויר כשבד אוורירי מתנופף סביבם ומסתיר את התשובה לאחת התהיות התיאולוגיות הגדולות ביותר — האם למלאכים יש את כל פריטי האנטומיה האנושיים, ואם כן – לשם מה?
שני המלאכים הביטו בצג מס' 5, והבעה מעוננת משהו על פניהם.
"מי ממונה על הטיפול בכנסיה הקתולית?" שאל זה שנראה הצעיר יותר מבין השניים.
"ומי? שלחתי את אוריאל, כמובן. תיארתי לעצמי שבשביל הפרוייקט הזה תרצה את הטוב ביותר".
"כן." אמר הצעיר בנימה מהורהרת. "הוא באמת הכי טוב. והכי דומה לי. זה טוב. הוא עוד יגיע רחוק. רק שלא יפשל את הפרוייקט הזה! הכנסייה הקתולית היא החלק הבעייתי ביותר. ברגע שנסתדר איתם, הכל בסדר".
"חבל שאנחנו לא משתמשים יותר בהתגלויות" אמר המבוגר בצער. "זה היה כל כך הרבה יותר קל. התגלות אחת או שתיים לאפיפיור – וזהו, העסק סגור".
"זה לא היה עובד יותר. הם כבר לא כל כך מאמינים בהתגלויות בימינו. זה היה עלול להרוס את האמינות שלו. אל תדאג. רק שאוריאל לא יפשל, והכל יהיה בסדר".
הוא שב להביט בצג מס' 5, והבעה מוטרדת על פניו.
"הוד קדושתו, אני באמת לא מבין למה אנחנו צריכים לדון בנושא בכלל. הנדסה גנטית היא התערבות במעשה ידי האל. תועבה. התשובה צריכה להיות ברורה".
הדובר, קרדינל מבוגר בעל פה דק ומכווץ וארשת של חשדנות נצחית הביט בבוז מסוים בפניו של הכומר הצעיר שישב מצידו השני של השולחן, ושוב אל פני האפיפיור. הוא לא הבין איך העז הכומר הצעיר להעלות שאלה כה בנאלית ומלאת כפירה בפני הכס הקדוש, ויותר מכך לא הבין מדוע האפיפיור אף מתייחס לנושא.
תשובת האפיפיור היתה סבלנית. "באמת, מאריו". הקרדינל נע באי נוחות בכסאו. הוא שנא את ההתייחסות הלא פורמלית שסיגל לעצמו האפיפיור מאחורי דלתיים סגורות. הוא חש שהדבר לא יאה. אך, כמובן, לא ניתן להעיר בנושא לאפיפיור. "אנחנו לא יכולים לסלק שאלות מעל פנינו בלי לדון בהן לפחות. באי התייחסות לשאלות, אי מתן תשומת לב נאותה לתהיות תאולוגיות טמונה סכנת הנפילה בידי השטן. ושאלת קיום הנשמה בילידי ההנדסה הגנטית היא שאלה גדולה וחשובה. אם נתייחס כחסר נשמה אל מי שיש לו נשמה, הרי שנפיל אותו אל זרועות השטן. וגם אותנו".
הקרדינל נרעד. הוא שנא את הטפותיו הצדקניות משהו של האפיפיור, אשר תמיד גרמו לו להרגיש כילד נזוף. האפיפיור פנה אל הכומר הצעיר "המשך בבקשה".
"השאלה עלתה בגלל אחת מבנות הקהילה שלי. היא ובעלה סובלים מסכרת, והוצע להם לבצע את אחד הטיפולים הנסיוניים שפותחו בשנים האחרונות, ניתוח גנים בביצית מופרית לפני ההריון, למניעת סיכון של סכרת לעובר. היא פנתה אלי בשאלה אם יהיה זה נכון לעשות דבר כזה. האם ילד שהוא תוצר הנדסה גנטית יהיה בעל נשמה? ומה שעניין אותה יותר — כיוון שבביצית המופרה כבר שוכנת נשמה על פי אמונתנו, האם נשמה זו תיוולד וחטא מוטל על שכמה בגלל המעורבות בתהליך ההנדסה הגנטית שהיא תעבור? תהיתי רבות בסוגיות הללו, כי נראה לי שיש להן השלכות חשובות, ולכן הגעתי עד אליך, כי אף אחד מהדרגים שמעלי לא ידע לתת לי תשובה נחרצת".
הקרדינל חשב בזעף כי לא היה זה הליך תקין. הכומר לא היה צריך להגיע בכלל לאפיפיור. השאלה היתה צריכה להגיע אל אחד הקרדינלים, ואז, אם לא היתה לו התשובה הנחרצת שצריכה היתה להינתן לצעיר מרדן זה, היה הוא מעלה את השאלה באופן הנאות בפני האפיפיור. הוא תהה כיצד הצליח הכומר להגיע לראות את האפיפיור. הוא היה צעיר, צעיר מאד, בעל פני מלאך בהירים ותלתלי זהב, וחיוך קורן. ככל הנראה היה לו כושר שכנוע רב. היה משהו בנוכחותו שגרם לך לרצות להקשיב לו. הקרדינל תהה אם לא היה בנוכחות עזה זו משהו מהשטן. הבעיה הבסיסית שלו נחה, כמובן, בחוסר יכולתו כאדם לראות את כנפיו הצחורות ואת הילתו הקורנת של הכומר הצעיר. אילו היה רואה אותן היה ודאי מבין מיד מנין לו לצעיר הבעה כה מלאכית ונוכחות כה משכנעת.
האפיפיור כחכח בגרונו, והקרדינל נוכח לזוועתו כי הוא חלם בהקיץ ולא שמע את השאלה שהופנתה אליו. הוא גמגם "סליחה? לא קלטתי".
"שאלתי מה דעתך שלך בשאלה זו. נראה שמדובר בשינוי גנטי קטן מאד".
"הנדסה גנטית היא התערבות בעבודת הבורא" אמר הקרדינל בנחרצות, אך נמנע מלהביט אל הכומר הצעיר. "האל נתן לנו את הדרך שבה רצה שנתרבה, ולכן זו הדרך היחידה שתהיה מקובלת עליו. ילד הנוצר באופן הטבעי, האל נותן בו את נשמתו. ילד הנוצר בדרך אחרת. מן הסתם יהיה חסר נשמה, כי האל אינו מעורב ביצירתו". הקרדינל חש להפתעתו כי מצחו מזיע וליבו פועם במהירות. הוא נמנע כל העת מלתת לעיניו להמשך אל דמותו של הכומר הצעיר, חש שמבט בפניו הענוגים ישתק את כל כוח הרצון שלו ויכולת הדיבור שלו.
האפיפיור נד בראשו ושקל את הנושא בכובד ראש.
"הספקות הללו אכן כבדים, מאריו". הוא פנה אל הכומר הצעיר "אני מבין כי חשבת רבות בנושא, אנג'לו". הקרדינל נשנק והביט בכומר הצעיר בניגוד לרצונו, בהפתעה. שמו הוא אנג'לו? כמה מקריות יכולה להיות?
האפיפיור המשיך בדבריו לכומר הצעיר "האם אתה רוצה להעלות טענות בעניין זה?"
הכומר הצעיר חשב לרגע, כמו מסדיר את מחשבותיו, ואז פתח, בהיסוס תחילה, אך דבריו הלכו וצברו שכנוע ככל שדיבר.
"בהתחלה חשבתי כמו הקרדינל", אמר והחווה בידו לעבר הקרדינל, שחש עצמו מצטמק מהמחווה. "אבל שאלות רבות ניקרו במוחי, ולא יכולתי להניח את העניין בכזו פשטות. תחילה שאלתי את עצמי את השאלה עתיקת היומין — כיצד נכנסת הנשמה אל העובר? ומתי? מקובל עלינו כי הנשמה נמצאת בעובר מרגע הורתו". הוא עצר לרגע כדי לאשר את ההנהונים שהגיעו אליו משני מאזיניו. "וגם ברור לנו כי אלוהים הוא האחראי להכנסת הנשמה בעובר. ללא ההתערבות האלוהית, לא יהיה אדם" ההנהונים נשנו.
"ובכן, אין דבר אשר ימנע את האל מלתת נשמה בעובר שנוצר בהנדסה גנטית. לא החומר הוא החשוב, אלא מהות האנוש".
הקרדינל רצה להתפרץ, אך האפיפיור הושיט יד בולמת ועצר אותו, וסימן בניד ראש לכומר שימשיך.
"האל הוא כל-יודע" מסיבה כלשהי, חייך הכומר חיוך דק בנקודה זו, כמו לעצמו. "הוא יודע כאשר נוצר עובר, בין אם בדרך הטבעית או בכל דרך אחרת, והוא אחראי להכנסת הנשמה בגופו — אין מניעה שיכניס נשמה בעובר שנוצר בהנדסה גנטית".
הקרדינל לא יכול עוד לעצור בעצמו "גם אין מניעה שהאל יחליט פתאום להפסיק את קיום היקום, או להפוך את בני האדם לירוקים, או למחול לכל החוטאים על חטאיהם לפתע פתאום". הוא הבחין כי הכומר מחייך לעצמו למשמע המשפט האחרון, כפי שחייך לעצמו קודם, כמו מגיב לבדיחה פרטית שאיש פרט לו אינו מבין. "הוא לא עושה את זה כי קיים סדר לעולם, סדר שהוא עצמו קבע, והאל הוא טוב ומיטיב ולא יערער את הסדר שלו עצמו!"
הכומר חשב לרגע ואמר "ובכן, כל מה שאמרתי עד כה הוא שאין מניעה מבחינת האל, שבתוצרי הנדסה גנטית תהיה נשמה. כעת נראה לי שהתפרצתי לדלת פתוחה בעניין זה. אולם כעת ברצוני להוסיף את ההשגות המביאות אותי לספקות של ממש בעניין זה, אם יותר לי". הוא הביט באפיפיור בהתנצלות, והאפיפיור הנהן הנהון קצר. הכומר המשיך, אם כן, בטיעוניו.
"נראה לנו כי תהליך ההנדסה הגנטית אינו תהליך הנעשה בחסד האל ובהתערבותו, כי הוא תהליך מכני וכימי שאנו, כביכול, שולטים בו. אם כי לא נראה לי שהאדם שולט במשהו מתחום הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה מבלי שלאל תהיה קביעה כיצד יתרחש. ואולם, תהיתי בעניין תהליך הרביה הטבעי שלנו. תהליך זה, מעצם מהותו, גם הוא תהליך מכני וכימי, שאינו נעשה בהארה רוחנית, במזמורים ותפילות, אלא במעשים פיזיים ובתהליכים ביולוגיים, שאף אם איננו מתפעלים אותם מתוך כוונה, עדיין הם תהליכים ביולוגיים. האל אינו מוטרד מהעובדה שזהו תהליך ביולוגי, כיוון שהנשמה אינה תלויה בחומריותו של נושא הנשמה. לישו היה גוף אדם ובכל זאת היתה בו רוח האל. רוח האל גם היתה בתוך הסנה הבוער, שאף אין לו צורת אנוש. בעלת האוב העלתה עבור שאול את רוחו של שמואל, אף כי גופו של שמואל לא היה בנמצא. ועוד כהנה וכהנה. אנו מכירים בכך שהנשמה יכולה להתקיים בפני עצמה, ללא קשר לחומריות הגוף".
האפיפיור הנהן כבבלי דעת.
"האם בילדים שנולדו כתוצאה מהפריה מלאכותית יש נשמה?" נראה היה כי הכומר שאל שאלה זו כשאלה רטורית, ואולם הקרדינל חש ככפוי לענות, ולו גם כדי לשבור את השליטה המוחלטת שהיתה לכומר על מהלך העניינים "ודאי שכן, אך הפריה מלאכותית היא חיקוי מדויק של ההפריה הטבעית ועושה שימוש ב.. אה.. החומרים המקוריים" סיים הקרדינל את המשפט בגמגום.
"אך האם אין בכך התערבות בתהליך הטבעי של הרביה, כפי שהאל התכוון אליו?" שאל הכומר, כמו לעצמו, ואז המשיך. "אני יכול להמשיך הלאה ולשאול — מה לגבי הפריית מבחנה? ומה לגבי סינון גנטי? סילוק הזרע הפגום או הביציות הפגומות, או בחירת זכר או נקבה? באיזה שלב מפסיק התהליך להיות אלוהי?"
האפיפיור המהם, ולא ברור היה אם זה להסכמה, לשלילה או להבעת תהיותיו שלו בנושא.
"וגם בנסיונות שנעשו בתכפול בני אדם" אמר הכומר, ועל פני שומעיו עלתה ארשת של אי-נוחות. "גם אתם שמעתם על הנסיונות שנעשו בתחום זה בכמה ארצות. הדיווח הוא תמיד אותו דבר. התכפיל דומה במידה רבה למקור, אך תמיד קיימים הבדלים אישיותיים – בין תכפיל למקור ובין תכפיל לתכפיל. אני טוען שהבדלים אלה נובעים מכך, שעל אף הדמיון הרב בחלק החומרי של הגוף, הנשמה השוכנת בכל אחד מהגופים שונה, ולכן ההבדלים!"
הקרדינל ענה בנחרצות "אם יש הבדל בין תכפיל למקור, הוא נובע מכך שלמקור יש נשמה ולתכפיל אין! לכן ההבדל".
"אבל כיצד תסביר את ההבדלים בין תכפיל לתכפיל? אם כל תכפיל הוא רק חומר, ללא נשמה, מה יסביר את ההבדלים בהתנהגות, באישיות, בבחירות השונות שמבצע התכפיל?"
"כפי שכדור המופל על שולחן יפול לרצפה פעם מצידו האחד של השולחן ופעם מהשני, אף אם הופל באותה נקודה בשתי הפעמים, כך גם התכפילים, שהם חומריים לחלוטין, נתונים למקריות הפועלת על החומר וגורמת לו להתנהג בכל פעם אחרת. או, עלי להדגיש — מקריות בעינינו. במעשי הבורא ודאי אין מקריות!" אמר הקרדינל בהדגשה.
"ייתכן" אמר הכומר הצעיר ללא שכנוע "אך לי נראה כי ההבדלים גדולים מכדי לייחס אותם רק למקריות חומרית. במעשי התכפילים ניתן לזהות כוונה ורצון, ואלה הם המגדירים אנוש".
"כוונה ורצון יש רק כאשר יש נשמה, ובכל מקרה אחר מדובר בכוונה ורצון רק למראית עין", אמר הקרדינל בלהט, תוהה בינו לבינו מדוע עליו ללמד את הכומר הצעיר דבר כה בסיסי.
"אכן, עלי להסכים אתך. אבל עד עכשיו הסתכלנו על הנושא מכיוון אחד — השאלה האם תהליך ההנדסה הגנטית הוא תהליך שבו קיימת מעורבות האל. כעת אנו רואים את אותה שאלה מכיוון אחר — כיצד אנו מבחינים אם למשהו יש נשמה? כיצד יתנהג משהו נטול נשמה?"
הקרדינל חש אי-נוחות מהמעבר הפתאומי לזווית שונה. הוא העדיף להמשיך לעקוב אחר קו מחשבה יציב אחד, ולא אהב שינויים פתאומיים בזווית הראיה. גרוע מכך, נראה לו כי הכומר הצעיר מודע לכך, וכי הסיט במכוון את מסלול הדיון על מנת לערער את שיווי משקלו.
"נראה לי", אמר הכומר בהיסוס מסוים, כלא בטוח בדעותיו הוא, "נראה לי, שאם אובייקט היה חסר נשמה, היינו רואים זאת. הנשמה היא מקור כל כוונה ורצון חופשי. אובייקט חסר נשמה ייראה לנו כפוי בפעולותיו. אני מעז אף לומר שאובייקט חסר נשמה לא ייראה לנו אנושי. זה צריך להיות דבר שנוכל לחוש בו".
"אך אם האובייקט מורכב, כמו תכפיל גנטי, הרי שגם התנהגותו תהיה מורכבת, ועשויה להיראות לנו, במסגרת מגבלותינו, כאנושית, אף כי מדובר רק בתגובתיות לגירויים חיצוניים, ללא רצון חופשי! עוד מעט גם תטען שלמחשבי בינה מלאכותית יש נשמה, כי הם מתנהגים בצורה שמזכירה לנו אנוש!" הקרדינל זעם.
"לא", אמר הכומר באיטיות, כמו מארגן את מחשבותיו. "אני בכלל לא נכנס לשאלת הבינה המלאכותית. זה נושא רחוק מדי. מה שאני שואל הוא — האם האדם בכלל היה מסוגל ליצור משהו שייראה אנושי בבחירותיו ובכוונותיו, אם לא היתה מעורבות אלוהית בתהליך? ההנדסה הגנטית אינה משנה את התבנית האנושית כפי שניתנה לנו מהאל — דנ"א, גנים, כרומוזומים. היא עושה שימוש באותה התבנית, ואין סיבה שתבנית זו לא תוכל לשמש כמשכן לנשמה. אך האדם אינו יכול ליצור נשמה לתבנית החומרית — רק האל יכול לתת בה נשמה. אני טוען שהנסיונות בהנדסה גנטית אף לא היו יכולים ליצור יצור דמוי אדם — חומר חושב, רוצה, מרגיש ומתכוון, אם האל לא היה נותן את הנשמה. אינני מאמין שיש בנו את היכולת ליצור תבנית חומרית שיש לה את כל היכולות הללו".
"אני חוזר על דברי" אמר הקרדינל וניסה לארגן את מחשבותיו הגועשות, חש כמו מישהו מערבל את מחשבתו ומונע ממנו להאחז בה "המדובר במראית עין של כוונה ורצון, לא בדבר האמיתי!"
הכומר הצעיר המשיך לדבר בלהט מסוים, כמו מתעלם מהתפרצותו של הקרדינל. "אני מאמין שהחומר המשמש בהנדסה גנטית לא היה מקבל מה שהיינו מזהים כצורת אנוש — ובאומרי צורת אנוש, אני מתכוון לכל הדבר שאנו מזהים כמאפיין את המושג "אנוש" — כל הרגשות, הרצונות, הכוונות, ההתנהגויות, שנראות לעתים כלא הגיוניות או פרדוקסליות, הטעויות והגאוניות, הטוב והרע — כל זה לא היה מופיע בחומר, אם האל לא היה נותן את ידו לתהליך ונוטע בו נשמה. כשם שהסנה הבוער עצמו לא היה יכול לדבר ללא האצלת רוח האל לתוכו, ומשה לא היה מזהה אותו כנושא את רוח האל אילו היה זה רק חומר המתנהג באופן רגיל!" הכומר חתם את דבריו בנשימה כבדה משהו, אך פניו נותרו מאירים, ונראו חדורי אמונה וטהורים.
"זו נראית לי הדרך אל זרועות השטן", אמר הקרדינל בזעף, פניו קודרים, ולא ברור אם הוא מתייחס להנדסה הגנטית או אל דרכו של הכומר הצעיר.
האפיפיור שקע בכסאו, מהורהר. "אני אחשוב על הטענות שלכם", אמר. "נסחו לי שניכם תמצית של טענותיכם, כולל תשובותיכם אחד לדברי השני, והעבירו אותה לידי עוד היום. בימים הקרובים אתן את תשובתי באיגרת אפיפיורית שתיועד לכל העולם ותתווה את מדיניותנו הסופית בעניין". ללא כל מחווה או מלים, הבהיר לכומר ולקרדינל בהתנהגותו כי הישיבה הסתיימה.
"נו, אוריאל? איך היה?" שאל המלאך המבוגר בהבעת חוסר סבלנות, שנראה כי הכילה גם מעט פחד.
המלאך הצעיר בעל פני ה. — נו, טוב, בעל פני המלאך — הביט אל שני המלאכים, קולט בזווית עינו את המתרחש על המרקעים. הוא זע באי-נוחות, ופנה אל הצעיר מבין השניים, לו הוא היה דומה דמיון רב.
"נראה לי שעברתי טוב בתור כומר תוהה. הפעלתי לחץ נפשי מאד עדין, וניגנתי בדיוק על הנקודות שסיכמנו מראש", הוא החווה בסנטרו לעבר המלאך המבוגר. "כל הנקודות שאנחנו יודעים כי מטרידות או מדברות אל האפיפיור הנוכחי — יכולת הבחירה החופשית של האל, מקור הנשמה ושלב כניסתה אל הגוף, מגבלות היכולת האנושית, אם זה נראה כמו ברווז ומתנהג כמו ברווז זה חייב להיות ברווז. וכולי. גם קפצתי מנושא לנושא, כדי למנוע מהם להבחין בסתירות או בעיות — עבד בדיוק כמו שציפינו. עד כמה שקלטתי את האפיפיור, מחר-מחרתיים הוא משחרר איגרת אפיפיורית המכריזה על תוצרי הנדסה גנטית כבעלי נשמה".
"טוב", אמר המלאך המבוגר, והמלה נשמעה כמקפלת בתוכה אוצר שלם של איומים והבטחות. "לך, ותדווח לנו כשהעסק יהיה סגור".
אוריאל, המלאך שהתחפש לכומר, הסתלק. הוא היה בטוח כמעט לחלוטין שהכל יעבור כמו שצריך. ובכל זאת, הבוס אולי יסלח לו אם התוכנית לא תעבוד כראוי. למעשה, הבוס בודאי יסלח לו; לא סתם הוא היה בן טיפוחיו. והדמיון ביניהם באמת היה מדהים. הבוס היה ידוע בהיותו רחמן וסלחן, לעתים מעבר למה שבריא בתפקיד כמו שלו. אבל הוא לא יסלח לעצמו; הבוס תלה בו הרבה תקוות, והוא לא התכוון לאכזב אותו.
שני המלאכים שנותרו בחדר הביטו זמן מה בצג מס' 5, והבעות מהורהרות על פניהם. לאחר זמן מה פנה המבוגר לצעיר יותר.
"נראה לך שזה יעבוד?"
"אמרתי לך. עם כל האחרים כבר הסתדרנו, הבעיה הגדולה שלנו היא הכנסיה הקתולית. הם תמיד היו שמרניים במיוחד. מרגע שנסתדר איתם, אחי לא יהיה בעיה".
"הרעיון לאכלס גופי הנדסה גנטית חסרי נשמה בנשמות מעונות שקיבלו חנינה הוא מוזר. אבל מוצלח. אני מקווה שזה יעבור".
"כן, אבל אנחנו חייבים את הסכמת בני האדם. אם הם לא יקבלו את תוצרי ההנדסה הגנטית כבעלי נשמה, הם יהרסו את כל הנסיון שלנו לשקם את האומללים האלה. ולחשוב שאחי, ה. — הסדיסט הזה", זעם רב נאצר במילים אלה. "לחשוב שהוא רוצה שהמסכנים האלה ימשיכו להתענות בגיהנום לנצח. בלי כל רחמים". הוא הביט בצג מס' 5, הצג שהראה את כבשן המועמדים לחנינה, נשמות תועות, ילדים אבודים, בני אדם שטעו טעות אחת מרה בחייהם ונגזר עליהם לשלם בנצח של ייסורים. בפעם הראשונה מזה זמן רב, נראה בהילות של הנשמות המעונות האומללות הללו שמץ של אור כחול רך, אור של תקווה, של פתח לאופטימיות וטוב. הוא הביט בצג, ואל הצער והחמלה שנחו תמיד על פניו הענוגות כשהביט בצג זה, נוספה כעת הבעה נוספת, של תקווה.
המלאך המבוגר יותר כחכח בגרונו ופנה אליו שוב, נוגע בכתפו בהיסוס "לוציפר".
למשמע תארו הרשמי התנער לוציפר על עמדו והפנה את פניו המלאכיים אל עוזרו.
"אחיך ינער את כל הגיהנום. הוא יכעס מאד".
"אחי, כרגיל, ישמע על החנינה מאוחר מדי. הוא יהיה חייב להעמיד פנים שהכל היה תכנית שלו. אחי הרחום והחנון, הכל-יכול והכל-יודע, האל האדיר שאין בלתו, אל הסליחה והרחמים, לא יהיה מסוגל להודות שאחיו השטן המרושע רקם מאחורי גבו ובלי ידיעתו", לוציפר גיחך במידה מסויימת של מרירות, "תוכנית לחנון חלק מהנשמות המעונות בגיהנום. הוא יקח לעצמו את הקרדיט, רק כדי שלא נצחק עליו כולנו". כעת לוציפר כבר ממש צחקק, צחוק ענוג שנשמע כענבלי פעמונים ברוח.
המלאך המבוגר הנהן "רק שהאפיפיור יקבל את הטענות של אוריאל, והכל יהיה בסדר. טוב שאוריאל נראה כל כך מלאכי. האפיפיור יהיה חייב להאמין שדברים היוצאים מפיו הם דברי האל, מלאי אור ומתיקות".
לוציפר חייך, וכעת התגנבה מידה מסויימת של ממזריות אל חיוכו המתוק. "היכולת האנושית לאשליה עצמית היא מה שאני מסתמך עליו, לא על טוב ליבם או על רדיפת הצדק שלהם. שני אלה הם משענת מפוקפקת למדי להשען עליה" אמר בעצב מה. "נו, צלם אלוהים. ובמיוחד אני סומך על כך שנצליח להשכיח מהם דבר חשוב אחד, בכל הדיון הזה על נשמות שכן-או-לא שוכנות בתוצרי ההנדסה הגנטית, וגופים חומריים שכן-או-לא זקוקים לנשמה כדי להתנהג כבני אנוש, ואלוהים שכן-או-לא יכול להאציל נשמות על איזה גוף חומרי שירצה" וכעת חיוכו התרחב והפך לגיחוך ממזרי של ממש.
"ומה זה?" שאל עוזרו.
"הו, אני סומך על זה שנצליח להשכיח מהם את העובדה שגם לצד שלנו יש סטוק של נשמות" אמר לוציפר, וחיוכו מלא אור.
