בין הזמנים – בחזרה לאספמיה: קול קורא לסיפורים
מאת המערכת
פרוייקט סיפורים חדש ב"בלי פאניקה"
אנו שמחים להזמינכם להשתתף בפרויקט כתיבה חדש: "בין הזמנים – בחזרה לאספמיה".
הספרות הספקולטיבית שואבת השראה ממקורות רבים: מדע, מיתוסים, היסטוריה, פילוסופיה ועד כהנה וכהנה. רבות מהיצירות הטובות ביותר בתחומנו מתבססות על מקורות קיימים ומשליכות מהם על מציאות זרה ואחרת, שבתורה משקפת את ההווה ואת העבר שלנו. הדוגמאות לכך רבות. רוברט היינליין, למשל, שאל בדרך זו את המהפכה האמריקנית, העביר אותה אל הירח וברא ממנה את אחד מספריו המרתקים ביותר – "עריצה היא הלבנה". בפנטסיה השראה זו מורגשת לא פחות – מיתוסים ואגדות היו אבני הבניין של ספרות הפנטסיה מראשית ימיה, ועל אחת כמה וכמה אחרי טולקין.
כפי שהמדע הבדיוני והפנטסיה שואבים ללא הרף ממיתוסים זרים ומהתרבות הגלובלית, כך הם יכולים למצוא את מקורות ההשראה גם בתקופות הפריחה של התרבות היהודית בעבר, דוגמת תור הזהב בספרד. אבן-עזרא, רבי יהודה הלוי, שמואל הנגיד, אבן-גבירול, ועוד רבים אחרים יצרו בימי הביניים מאגר אדיר של שירה עברית עשירה בדימויים, ברעיונות, כמו גם פילוסופיה והגות. יצירותיהם כוללות שירי קודש, שירי חול, מכתמים, חידות, שירי יין, אהבה, רעות והרבה מאוד פיוטיות והשראה.
זהו, אם כן, הפרויקט. קחו שיר, בית או אפילו שורה משירת תור הזהב וכתבו בהשראתם סיפור. אין, כמובן, חובה להיצמד ל"עלילת" השיר. די באנלוגיה כלשהי שתיוולד מתוך השיר שבו בחרתם.
דרישות:
- על הסיפורים להיות קשורים לשירת תור הזהב בספרד. בראש הסיפור יופיע ציטוט מדויק מתוך השיר שנבחר. ניתן ורצוי להיעזר לשם כך בשירים המצויים בפרויקט בן-יהודה. אם בחרתם שיר ממקור אחר, יש לצרף אותו למסמך בגרסה מנוקדת ולציין את מקורו המדויק.
- על הסיפורים להיכתב באחד מהז'אנרים הספקולטיביים – מדע בדיוני, פנטסיה, היסטוריה חלופית, אלגוריה, אגדה וכו'.
- אורך – עד 10,000 מילה.
- ההגשה – במסמכי וורד או טקסט עשיר בלבד. יש לשלוח את הסיפורים לכתובת mssrami@gmail.com ולכתוב בכותרת "בין הזמנים" בעברית או באנגלית.
לוח זמנים:
10/4/2006 – הגשת הסיפורים.
מרץ-יוני 2006 – עריכה ופרסום..
לתשומת לבכם – "בלי פאניקה" אינו מתחייב לפרסם את כל הסיפורים שיוגשו לפרויקט. עדיפות תינתן לכותבים שאליהם פנינו ישירות, אך נסכים לקבל גם סיפורים טובים מכותבים אחרים.
ולקינוח, לקח קטן לכתיבה טובה שכתב יהודה אלחריזי אי אז במאה השתים-עשרה, ותוקפו יפה גם בימינו.
