סדרת "עולם הדיסק" של טרי פראצ'ט היא מהסדרות הידועות בעולם הפנטסיה. מספר הספרים בסדרה, ולפעמים גם חובבי הסדרה, מרתיעים לפעמים אנשים חדשים מלהצטרף אליה. אחרי הכל, למי יש כוח להשתקע בעולם חדש, ענק ומוזר? ההשקעה, יש לציין, מצדיקה את המאמץ. ייתכן שדווקא "אנשי המשמר", בתרגומה החדש והמצוין של יעל רנן, יהווה נקודת התחלה טובה, וזאת אף על פי שאין זה הספר הראשון בסדרה ואפילו לא הראשון באחת מסדרות המשנה בסדרה.

רקע קצר: שלושים ומשהו הספרים בסדרת "עולם הדיסק" לא בהכרח קשורים זה לזה. המשותף לכולם הוא העולם הפנטסטי בו הם מתרחשים. הסדרה כוללת ספרים העומדים בפני עצמם ולצדם קבוצות של ספרים הממשיכים זה את זה ועוסקים באותם גיבורים. "אנשי המשמר" משתייך אל הסוג השני וממשיך, במובן מסוים, את הספר "שומרים! שומרים!". עם זאת, אין להערכתי בעיה להתחיל דווקא מ"אנשי המשמר". אותו דבר נכון לכל ספריו של פראצ'ט – הם נוטים להסביר את עצמם היטב גם לקוראים חדשים.

"אנשי המשמר", כמשתמע משמו, עוסק בחברי משמר הלילה של העיר הקסומה והמופרכת אנק-מורפורק, מעין ניו-יורק ימי-ביניימית עם מבטא בריטי והרבה (מאוד) לכלוך. העיר עומדת על סף פיצוץ מתמיד, בין אם מדובר במהפכה ובין אם סתם בלחש לא נכון שהטילו הקוסמים באוניברסיטה הנסתרת. תפקידו של משמר הלילה בראשות סמואל ויימס אינו בהכרח להגן על העיר בלילה, שכן העיר פחות או יותר מגנה על עצמה, באמצעות מערכת מאוזנת-היטב של פוליטיקה ודמי-חסות. המשמר בעיקר אמור לצעוד בלילה ברחובות ולצעוק מדי פעם שהשעה כך-וכך והכל כשורה, אם כי לא לצעוק חזק מדי, פן יתעצבן איזה בריון. ויימס עצמו, אגב, הוא אחת הדמויות החביבות ביותר בספרות, אם כי קסמו לא בא בהצלחה לידי ביטוי בספר הזה.

כפי שראינו כבר ב"שומרים! שומרים!", ויימס המפוכח והעייף לא היה מרוצה מעולם מתפקידו הקישוטי, והשומר החדש והנמרץ גזר על אחת כמה וכמה. כשמקרה רצח לא מוסבר מעורר מהומות אתניות בין הטרולים תושבי העיר והגמדים, ויימס וגזר מנסים למרות הכל לנסות לגלות את מקורו. אם לא די בכך, המהומות האתניות משבשות אף הן את עבודת המשמר, שכן מדיניות ההעדפה המתקנת מעוותת במידה מסוימת את תנאי הקבלה למשמר: המגוייסים החדשים כוללים טרול, גמד, ואפילו – אלוהים אדירים – אשה (אנגואה המרשימה – שימו עליה עין, בספרים הבאים היא נהיית מעניינת אפילו יותר). ועוד לא דיברנו על מהפכת הכלבים הממשמשת ובאה, שכן כלבי העיר מצאו להם מנהיג ומתכננים למרוד בבני האדם המבזים את טבעו האמיתי של הכלב וגורמים לו לייבב תמורת חופן גרגרי אוכל לכלבים. תוך כדי כך מנסה קפטן ויימס להשלים עם נישואיו הקרבים ולפרישתו הצפויה מן המשמר, ועם המעבר המצפה לו לחיי ג'נטלמן עשיר.

קפטן ויימס, יש להבין, הוא סוג של לוחם חברתי. הוא יודע שהעיר לוקחת את אמונת האנשים הפשוטים בשלטון צדק ומנצלת אותו כדי לשמר את הסדר הקיים. הוא רואה שעני שקונה מגפיים זולים ייאלץ לקנות מגפיים חדשים כל שנה, ואילו עשיר יכול להרשות לעצמו לקנות מגפיים יקרים שיחזיקו עשר שנים ובעצם יוציא כך פחות כסף. הוא מעשי מכדי שיביא את האמונות הללו לידי ביטוי בעבודתו, אבל הן עדיין מסתובבות לו בין הרגליים ומתבטאות באירוניה הנוקבת שלו במגעיו עם אריסטוקרטים. הניגוד בין הציניות-לכאורה של ויימס ובין תמימותו היסודית מול כרישים של ממש מסוגו של הלורד וטינרי שליט העיר מהווה מקור לכמה מהסצינות המרתקות ביותר בסדרה כולה ובספר הזה בפרט.

"אנשי המשמר" אינו ספרו המצחיק ביותר של פראצ'ט. הוא שנון מאוד והזוי, יש בו סאטירה ופארסה ושלל אמצעים הומוריסטיים אחרים, אבל מינון הבדיחות הישירות בו אינו גבוה במיוחד. הפראצ'טיות הייחודית ניכרת כאן בעיקר בפרוזה הדחוסה שמצליחה באופן לא ברור למשוך את הקורא הלאה והלאה ברכבת הרים עד הגיעו הסוף, שם הוא עוצר, מתנשם, ומחליט שהיה ממש כיף, אף על פי שלא ממש ברור לו מה בדיוק קרה. אפשר שוב?

מרכיב נוסף בולט בספר מעבר להומור ולדמויות – נושאים חברתיים, והרבה. במהלך העלילה אנו נתקלים בגזענות היומיומית של המטרופולין, בכוחו המחריד של כלי נשק חדש המיע לידיים הלא נכונות (יש ידיים נכונות?), וכך גם בנושא שאליו פראצ'ט חוזר שוב ושוב בספרי המשמר – שלטון ובעלות. אם הדעה המקובלת גורסת שבני האדם שואפים לחופש, פראצ'ט ממחיש שוב ושוב את נטייתם לחפש מישהו או משהו שבפניו יוכלו לכפוף את ראשם, בין אם זה שליט פוליטי, רעיון, מחוייבות או אפילו בן-זוג. כל אלה מטופלים באופן ישיר ואמיץ, לפעמים בהטפה צדקנית במקצת אך לא ברמה בלי נסבלת, ולפעמים דווקא ההפך – בכתיבה נועזת עד כדי רשעות, הגורמת לקורא תחושת אי-נוחות. אך גם כשהוא גולש לרשעות, הדבר הברור יותר מכל מכתיבתו של פראצ'ט הוא אהבתו לדמויותיו, ולבני אדם בכלל, על כל חולשותיהם.

תרגומה החכם והקולח של יעל רנן מעביר את פראצ'ט לעברית באופן מכובד ומהנה, ויש לברך עליו. תרגום זה הוא שהופך את "אנשי המשמר" למומלץ למי שטרם קראו פראצ'ט, שכן העלילות המפותלות של פראצ'ט אינן קלות למעקב בשפת המקור גם עבור מי ששולטים היטב בשפה האנגלית, ואילו כמה מתרגומי הספרים הקודמים בסדרה ידועים ברמתם הנמוכה. סוף כל סוף ישנו ספר שמאפשר לקוראי עברית להבין מה זה הפראצ'ט הזה, ועם קצת מזל גם להתאהב בו.