בעקבות שואה אקולוגית, רעב ומגיפות, נכחדים כמעט כל בני האדם מעל פני האדמה. הערים חרבות, אומות הדרדרו לכדי שבטים בוזזים, קרינה ונשורת מסכנות אזורים שלמים. משפחה אחת צפתה כל זאת – משפחתו של דיוויד, וחבריה נקטו באמצעים הדרושים על מנת לשמור על חוטר זעיר מן המין האנושי שנדון לכליה.

בעמק פורה מקימים כל בני המשפחה בית חולים ובו מעבדות משוכללות, מאגרי מידע, וכל הדרוש לקיום עצמי מלא של קהילה קטנה. על מנת לספק לעצמם מזון הם מתחילים לשכפל בעלי חיים, וכעבור זמן מה, כאשר הילודה פוחתת והם חייבים להגדיל את כוח האדם שלהם, הם מתחילים לשכפל גם בני אדם, בדמותם, בכוונה שבעתיד יחזרו המשוכפלים לרבייה מינית. אך אבוי, למשוכפלים, החולקים ביניהם אחוות אחים מיוחדת, אין כל כוונה לחזור לסקס המיושן. הם שמחים ועולזים לפעול כאיברים שונים של אורגניזם אחד. דיוויד, גיבור הסיפור הראשון, צופה בהם גדלים ומתפתחים, תופסים את הפיקוד על המעבדות והשדות. למעשה, הוא כה נחרד מרעיון הרבייה האל-מינית, עד שהוא מנסה לחבל במפעלם של המשוכפלים. בתגובה, הם מגלים אותו ממקום.

בזאת מסתיים החלק הראשון של הספר, שהוא בעצם מעין פרולוג לשני הסיפורים הבאים. הוא יכול היה, למעשה, להיכתב, כמו תיאורו הנ"ל, בפסקה אחת או שתיים, שכן הוא מייגע, משעמם מדי ויבשושי.

הסיפור השני, שנאנדואה, מתאר את חברתם של המשוכפלים, כמה שנים לאחר מכן, כאשר הם כבר משכפלים בשישיות אנשים בעלי גנים זהים, שמסוגלים לעבוד כתא אחד ודואגים זה לזה. חברתם הקטנה והנפלאה נקלעת למשבר: החומרים הכימיים בהם הם משתמשים לשכפול הולכים ואוזלים, וכך גם חלקי המחשבים והידע. הם חייבים להוציא משלחת לוושינגטון הקרובה על מנת לנסות למצוא בה מחסני חומרים. המסע, בהשתתפות חברים משגרים שונים של אחים, מתגלה כהרה אסון כאשר רוב המשתתפים נפגעים נפשית בשל הריחוק מאחיהם האחרים. האסון גדול במיוחד למולי, גיבורת הסיפור וציירת, שתפקידה הוא לשפר את המפות ולתעד את המסע. מולי, למרבה צערם של כל הסובבים אותה ולשמחתה האישית, מגלה את נפלאות הפרטיות ונחשבת למשוגעת.

הסיפור השלישי מתאר את חייו של בנה של מולי, מארק, שאף הוא, כאמו, מורד במוסכמות הקומונליות החזקות. חברת המשוכפלים נקלעת לבעיה חמורה של חוסר יכולת המצאה, הסתגלות ואלתור. מארק, בתור האחרון בחברה שמסוגל עדיין ליצור, מקבל עליו, בהסתייגות מה, את תפקיד החינוך מחדש במגוון של ניסיונות מעניינים לגרום לנערים ונערות צעירים להתמודד עם סביבתם ועם הבדידות.

הספר אינו אחיד בסגנונו וברמתו. החלק הראשון טכני מעט ומייגע, אך מהווה בסיס להבנת האירועים הרודפים אותו. הסיפור השני מרתק לדעתי ומקסים, וכולל הרבה חדוות גילוי ויצירה של דברים שנראים לנו בדרך כלל כמובנים מאליהם. הסיפור השלישי, נקודת אפס, קיטשי מעט ואולי אף צפוי, אך מקסים גם הוא, במיוחד בגלל אגדת עץ האשוח והווג'י המסופרת שם, ובגלל סופו האופטימי.
הספר, בסך הכל, שווה קריאה בהחלט. מהרו לסיים את החלק הראשון, התענגו על החלק השני ותיהנו בחלק השלישי.