נראה שרעיון ה"גולם" זכה לעדנה בשנים האחרונות, ורבים מסופרי המדע הבדיוני המוכרים ניסו לקחת אותו לכיוונים חדשים ומעניינים. קוראי "בלי פאניקה" מכירים בודאי את סיפוריהם של טד צ'יאנג ושל סוורנה פארק, אשר פיתחו את הרעיונות הקבליסטיים לכיוון העתידני והמהורהר (צ'יאנג) או לשילובים מעניינים של מיסטיקה, פמיניזם והיסטוריה יהודית (פארק). משהו בגוש החימר הזה התגלה כפתח טוב להרהורים על האדם.

גושי החימר המרכיבים את הגולם הם הבסיס גם ל"אנשי הכבשן" של דיוויד ברין, אך כאן הכיוון הוא טכנולוגי לחלוטין. בעתיד הלא מאוד רחוק מצאו דרך להטביע את "הגל העומד" – תמצית מהותו (או נשמתו) של האדם לתוך "כנלים" בני חלוף, היכולים לחיות את חיי יוצרם למשך יום בודד ולהחזיר אליו בחלוף היום את הזכרונות שצברו. לאחר תקופת ההסתגלות, התרגלו בני האדם לפצל את עצמם לכמה כנלים בעלי כישורים שונים מדי יום, להטיל עליהם את המשימות הקשות, ולעסוק בשאר הזמן בענייניהם. במציאות זו, נוצרה היררכיה ברורה, בה בני האדם הטבעיים עומדים מעל כל השאר, והכנלים – הגולמים – משרתים אותם. לשם הנוחות, הכנלים מחולקים לדרגות על פי צבעיהם, המסמלים את איכותם ואת כישוריהם.

בחברה זו, אלברט מוריס נמצא בעמדה נדירה. כחוקר פרטי, הוא בין האנשים הבודדים שעוד עובדים למחייתם ולא משאירים את כל תלאות הפרנסה בידי כנליהם, ובנוסף, הוא ניחן ביכולת נדירה לשכפל את עצמו לתעתיקים מדויקים במיוחד. מאפיינים אלה מכניסים אותה ללבה של קונספירציה מפותלת להפליא, בה מעורבים קאולין (איל ההון השולט בייצור גולמים), המדען הבכיר שלו יוסיל מהרל, בתו, מאפיונר מסוכן המכונה "ביתא" וכמה דמויות נוספות שחשיבותן פחותה. לתוך הקלחת מוטלים במהרה אלברט המקורי, ולצדו שני עותקים אפורים משובחים שלו, עותק שירותים ירוק הסוטה מתכנונו המקורי, עותק אדום זול, ושחור יקר ונבון שחושב במקומו. פרט לאחד, כל העותקים שותפים למטרותיו של אלברט, אם כי לא כולם זוכים להצלחה מלאה או לחיים ארוכים.

דיוויד ברין, כפי שנוכחו גם קוראי סדרת "הרימום", מצטיין בכתיבת סיפור הרפתקאות עתידניים, ועושה זאת היטב גם בחמש מאות עמודי "אנשי הכבשן". ריבוי גרסאותיו של גיבור הסיפור מוסיף לעלילה אף סיבוך נוסף, שכן אף שאישיות הכנלים זהה (או לפחות קרובה מאוד) לזו של מוריס, מסלוליהם השונים מובילים אותם לפערי ידע מביכים המחייבים אותם לגלות שוב ושוב את מה שקודמיהם כבר גילו לפניהם, ולמפגשים מביכים לא פחות. ריבוי הגרסאות של יריביו של מוריס מסבכים את העלילה אף יותר, עד למפגש המסורתי בין רוב הדמויות החשובות לקראת סוף הספר.

פרט לעלילה הבלשית, ברין מנצל את הספר גם לחקר נשמת האדם. תפיסתו, המטריאליסטית לחלוטין, מייצגת את הנפש כישות פיזית המאוחסנת במוח וניתנת לשכפול ולהעתקה. בכך, הוא מנתק בפועל את הנשמה ממהותה הדתית, והופך אותה לחלק מכני מגוף האדם. אם לא די בכך, יכולת השכפול של הנפש הופכת אותה למרכיב תעשייתי חיוני לכלכלה, המבוססת כאמור על תכפילי אדם בני חלוף. איזו משמעות יש לנשמה, אם ניתן לייצר אותה באמצעים מכניים?

לא רק הנשמה מאבדת את חשיבותה בעולם שמצייר ברין, אלא גם האדם עצמו – תהליך הייצור של הכנלים וזמן התפוגה שלהם הופכים אותם ליצורים זניחים, כאלה שניתן להקריב ללא ייסורי מצפון, ושאף מוכנים לעשות זאת ביוזמתם בשעת הצורך. אחרי הכל, המקור ממשיך לחיות, וכל מה שיאבד לו הם קטעי זכרונות בני יום אחד מאחד מהעתקיו. מחיר פעוט לכל הדעות. כיון שכך, החברה העתידנית של ברין היא היררכית להפליא – מעל הכל נמצאים בני האדם החיים – חסינים מכל פגע וחיים חיי נוחות יחסית בה עבדיהם הכנלים עושים ברצון את העבודות הקשות, או מבלים במקומם במקומות המסוכנים. מתחת בני האדם עומדת היררכיה ענפה של כנלים מסוגים שונים, המסווגים לפי כישוריהם ומחירם. מערכת החוקים בעולמם של "אנשי הכבשן" מטילה על כל סוג של כנלים הגבלות אחרות, והם זוכים ליחס משתנה על פי סוגם.

"אנשי הכבשן" הוא ספר מהנה ועשיר ברעיונות, ותרגומה של ורד טוכטרמן יצירתי ונעים לקריאה. עם זאת, שתי נקודות תורפה מונעות ממנו לעלות מדרגם טוב למצוין. הראשונה היא עומס יתר – בחלקים מסוימים של הספר, ובעיקר בתחילתו, לפני שהקורא מתאקלם בספר, ריבוי הזהויות השונות של הגיבור והעתקיו מקשה במידת מה על ההתמצאות. הקושי אינו בלתי נסבל, אך הוא קיים ועשוי להטריד קלות. הבעיה השניה חשובה יותר – סוף הספר. סוף מתמשך יתר על המידה, לא ברור מספיק ואפילו מיסטי קלות, בסתירה ברורה לרוחו המעשית-מאוד של הספר. למרות הסוף, הספר מומלץ בחום ויסב הנאה לרוב קוראיו.