כששמעתי על יציאתו של "הלווייתן מבבל" ידעתי מיד שארכוש אותו. כקורא נלהב של ספרות פנטסיה, שנואש מן התרגומים העבריים לספרות הפנטסיה הזרה, שלמרות עושרה של השפה העברית אינם מצליחים ברוב המקרים להתרומם לרמת הניסוח בשפה האנגלית, קניית ספרות פנטסיה ישראלית היא עבורי מעין אקט פטריוטי מחאתי. אם אני יכול לעודד, ולו במעט, את קיומו של שוק ספרות פנטסיה ישראלי, אעשה כל שביכולתי כדי לקדם אותו.

ואכן, שוק ספרות הפנטסיה הישראלי פורח בתקופה האחרונה. "כפירה" המצוין של נמרוד הראל, "הלב הקבור" של שמעון אדף ו"הלווייתן מבבל" של הגר ינאי הם רק כמה מספרי הפנטסיה המקומיים שגודשים את מדפי חנויות הספרים בימים אלו. לצערי, לפחות במקרה של "הלווייתן מבבל", בתום קריאת הספר לא נותר לי כמעט דבר פרט לרגשי הפטריוטיות האמורים.

"הלווייתן מבבל" הינו הראשון בטרילוגיה מתוכננת שמספרת את סיפורם של שני בני נוער, יונתן ואלה, אשר נגררים בעל-כורחם, בעקבות פריצה למעבדה של אביהם שבה נגנבה תרופה ייחודית נגד דכאון שנועדה לריפוי אמם החולה, לתוך עולם מופלא שמבוסס על בבל הקדמונית. עולם זה מתקיים במקביל לשלנו ומקיים איתו קשרים אשר טבעם מתברר בהדרגה. העולם מצוי בתקופה קשה, וכוחות נושנים שהיו כלואים במשך זמן רב מתעוררים בו מחדש. עד מהרה מגיעים אלה ויונתן לנקודות מפתח חשובות בעולם ומובילים יחד עם בת הקיסר נינו והשד פזוזו לשינויים נרחבים בקיסרות הבבלית.

עצם ביסוס עולם על סיפוריים מיתיים של עם קדום ושילובו עם עולמנו שלנו אינו רעיון חדשני, כמובן. די לראות לשם כך את טרילוגיית "מארג פיונבאר" של גאי גבריאל קיי. יש לציין שאינני חובב גדול של עלילות המשלבות בין עולם פנטסיה והעולם המציאותי המוכר, אלא מעדיף שיתחייבו לאחד משניהם. יתרה מזאת, העולם הפנטסטי שמציגה ינאי אינו מבוסס על התקופה הבבלית כפי שזו מוכרת לנו, אלא רווי ברכיבי טכנולוגיה אשר אינם קיימים בעולמנו. השילוב בין פרימיטיביות וטכנולוגיה מתקדמת יוצר בספר תחושה של חוסר אמינות. בעקבות השילוב הזה הקורא אינו יכול לתהות מדוע נינו מופתעת בעברה לעולמנו מקיומן של מכוניות, בעוד שהטנקים והרכבות בעולמה אינם תמוהים בעיניה כלל וכלל. כשמוסיפים לזה את השילוב המוזר בין רובים, טנקים, קשתות וסוסים, מקבלים עולם שאינו מתקבל על הדעת.

אם זו היתה הבעיה היחידה, ניחא. לצערי הרב כמעט אין למצוא בספר רעיונות מקוריים באמת. תחושתי בזמן הקריאה היתה שאת כל העקרונות המלווים את הספר ראיתי כבר בעבר: דמות שרושמת את קורות העולם מתחילתו; נבואה שמדברת על עלייתו של כוח אפל; בת מלך שיוצאת להציל את ממלכתה; אישה לוחמת בגוף של גבר. העלילה אמנם מצליחה פה ושם להפתיע, אבל העקרונות הנמתחים לאורך הסיפור אינם מקוריים ומזכירים יצירות קודמות טובות ממנו.

אין בכוונתי לומר שמקוריות לבדה היא תנאי הכרחי לספר פנטסיה. ישנם ספרים רבים שאינם מקוריים במיוחד ובכל זאת מצליחים ואף זוכים להערכה, וזאת בעקבות עיסוקם המוצלח בדמויות ובעולמן הפנימי, או בתככים הפוליטיים ברמות השונות של העולם הפנטסטי. "הלווייתן מבבל" לא עושה אף אחד מאלה באופן מרשים במיוחד.

י.ח. ברנר כתב פעם, "הכתיבה זהו… דבר פנימי, גילוי החיים הפנימיים והמהות שלהם בתוך יחסי וגוני זמן ידוע וסביבה ידועה". למרות הכתיבה הקולחת, והעובדה שרוב הסיפור מסופר מנקודת מבטם של יונתן, אלה ונינו, העיסוק בפנימיותם וההתפתחות שהם עוברים לאורך הסיפור הם שטחיים ביותר ואינם יורדים לעומק ההתלבטויות הפנימיות. לפיכך לא נוצרת הזדהות עמוקה עם הדמויות. אנחנו לא מגלים את חייהן הפנימיים ואת המהות שלהן, אלא עוסקים בעיקר בחיצוניותן וביחסה אל הסביבה בבבל ובעולמנו שלנו.

השוואה מתבקשת בין העיסוק בדמויות ב"לווייתן מבבל" לבין העיסוק בהן ב"כפירה" גורם ל"לווייתן מבבל" להחוויר. ב"כפירה" מתגלה לנו עולם מקורי המבוסס על עקרונות פילוסופיים וחושף לבטים פנימיים עמוקים, ולצדם שאלות עמוקות של קיום, תכלית ואמונה בכוח עליון. ב"הלווייתן מבבל" לא ניתן למצוא שום דבר מאלה, וגם לא תחליפים אחרים.

תיאור הפוליטיקה הפנימית של ממלכת בבל בעייתי אף הוא, ומתמקד בעיקר ביחסים בין נינו לבין הכהן הגדול המרושע שמבקש לנצל אותה. אמנם אין צורך שכל ספר פנטסיה יעסוק בפוליטיקה פנימית ברמת הפירוט של רוברט ג'ורדן בסדרת "כישור הזמן", אבל סיפור שמתרחש בחצרות מלכות ובארגונים של מורדים במלכות לא יכול להרשות לעצמו להתעלם כמעט לחלוטין מהפוליטיקה הפנימית של העולם.

המעוניינים לקדם פנטסיה ישראלית יברכו בוודאי על צאתו של "הלוויתן מבבל". לעומת זאת, המחפשים פנטסיה טובה, טוב יעשו אם ימשיכו לחפש אחרי ספרי פנטסיה טובים וראויים יותר, בעברית ובשפות אחרות.