חלום קדחת/ ג'ורג' ר.ר. מרטין
מאת יונתן רביד
ג'ורג' ר"ר מרטין מוכר למרבית הקוראים בזכות סדרת "שיר של אש ושל קרח", למרות שכתב ספרים נוספים מלבד סדרה זו – וספרו הנוכחי הוא אחד המוצלחים שבהם. "חלום קדחת" הוא סיפור ערפדים המתרחש לאורך נהר המיסיסיפי הסוער, על מימיו הגועשים, הספינות השטות על פניהם והעיירות שלחופיו. אין ספק בכשרונו של מרטין, והוא בא לידי ביטוי גם בספר זה, שעליו נאמר שהוא "מארק טווין פוגש את בראם סטוקר".
אבנר מארש, גיבור הספר, הוא ימאי ובעל חברת ספינות שירד מנכסיו. כשהכל נראה אבוד הוא פוגש זר מסתורי בשם ג'ושוע יורק, שמציע לממן עבורו בניית ספינת קיטור ובתמורה יפליגו השניים יחד, ואבנר ילמד את ג'ושוע את כל מה שקשור באומנות השטת ספינות הקיטור ויתעלם ממוזרויותיו. ומוזרויותיו אכן רבות. ג'ושוע ישן ביום, ער בלילה, ואוסף ספרים עתיקים וגזרי עיתונים. בלית ברירה נאלץ אבנר להסכים לעיסקה, אף על פי שאינו אוהב שמסתירים ממנו מידע. הספינה "חלום קדחת" שהם בונים יחד היא ספינה מודרנית, מפוארת ומהירה, והשיט על הנהר מעניק משמעות לחייו של אבנר. אך יחד עם זאת, במהלך מסעותיהם המשותפים בספינה הוא נתקל יותר ויותר בחריגותו של ג'ושוע, דבר המוליד ביניהם מתיחויות ועימותים. האמת המפתיעה על אודות ג'ושוע מתגלה לאבנר כעבור זמן לא רב. כך הוא נחשף לגזע ערפדים עתיק, צאצאיו של קין התנ"כי, שתוחלת חייהם ארוכה מאוד, עולה בהרבה על זו של יתר בני אדם, אך מספרם מועט.
אחת ממעלותיו של מרטין היא בבניית דמויות, והוא מקפיד כהרגלו על מורכבותן וצובע אותן בקפידה בגוני אפור. אבנר, למשל, הוא אדם ישר והגון, וביסודו של דבר ניתן להגדיר אותו כאדם טוב, אך הוא גם גס רוח ושתלטן. על הספינה הוא הבוס ואוי למי שיטען אחרת. גם כוונותיו של ג'ושוע טובות, אך מעשיו לפעמים אכזריים.
את האווירה הקודרת השורה על חלקים רבים מהספר מתבל מרטין בהומור. ככותב שהתפרסם בכך שאינו מהסס לחסל דמויות ולייסר אותן, גם כאן לא נחסכים מהקורא טרגדיות ותיאורים קשים. העלילה עצמה זורמת ומותחת. הארועים המתרחשים בו דרמטיים מאוד ומרתקים, והמציאות הפכפכה ומשתנה לעתים תדירות. גם התיאורים, תיאורי הנופים, התקופה ההיסטורית והדמויות, אמינים מאוד ומוחשיים, ומסייעים בבניית מציאות משכנעת חרף המופרכות הבסיסית האופיינית לסיפורי ערפדים. מי שנמשכים אל השילוב בין מותחן היסטורי וסיפור ערפדים שונה מן הרגיל ימצאו את הספר מרתק.
לחובבי ספרי ערפדים, "חלום קדחת" הוא ספר חובה, ואין ספק שימצאו בו עניין. גם אני, למרות שאינני מתעניין במיוחד בז'אנר, נהניתי מהספר, ולו רק בגלל העלילה הסוחפת, המתח וכשרון הכתיבה של מרטין.
יחד עם זאת, "חלום קדחת" אינו נטול חסרונות. כצפוי ברומן העוסק בערפדים, אין טעם לצפות בו לחדשנות. כקורא ששם דגש רב על דמיון ועושר הרעיונות, גם כשהם באים על חשבון פיתוח דמויות ודיאלוגים, התעוררה בי במהלך הקריאה התחושה ש"הדרך אמנם יפה, אבל כבר הלכתי בה". בשל כך, סביר להניח שהספר לא יתאים במיוחד למי שרואים במדע בדיוני ובפנטסיה ספרות של רעיונות ודמיון. כתחליף הוא מציע, כאמור, מציאות עשירה ואווירה כובשת אך קודרת מאוד.
השוואה של הספר לספרי ערפדים אחרים, דוגמת "דרקולה" של בראם סטוקר, ספריה של אן רייס, או סיפור הערפדים המפורסם "קמילה" מאת שרידן לה-פנו, אינה מחמיאה לו בעיני. יתכן שתחושה זו נובעת מכך שהם נראו לי "אותנטיים" יותר, בהשוואה למציאות המודרנית יחסית של "חלום קדחת". ואולי זה רק עניין של טעם. יחד עם זאת, הוא עולה על ספרים רבים נוספים מאותו ז'אנר, ועולה בהחלט גם על "ההיסטוריונית" המפוספס של אליזבת קוסטובה.
"חלום קדחת" הוא ספר קריאה טוב, אך אינו יצירת מופת, ואף רחוק מכך. בעוד שנים לא רבות, סביר להניח שהוא ישכח. לקוראים מתחילים של ז'אנר הערפדים, אין זה הספר שבו הייתי ממליץ לפתוח, בין השאר משום שהוא מתבסס על המוסכמות המוכרות של הז'אנר ומשנה את חלקן במכוון. מבחינתי, הספר הגיע לרשימת הספרים שאהבתי, אבל לא לרשימת הספרים האהובים עלי.
יום שלישי, 16 בינואר 2007 בשעה 21:30 קישור לתגובה
קראתי את חלום קדחת לא מזמן והתקשתי מאוד להשלים עם הקביעה ש"כצפוי ברומן העוסק בערפדים, אין טעם לצפות בו לחדשנות". אני חושבת שהיופי בסיפור קדחת הוא הזווית המיוחדת שהסופר מתבל בו את סיפור הערפדים הלא שגרתי הזה.
מצד שני, אני לא חובבת מושבעת של סיפורי ערפדים, כך שיכול להיות שאין לי את הזכות לחוות דעה בנושא הזה.
עדיין, בעיני לפחות "חלום קדחת" תמיד יהיה ברשימת הספרים הטובים ביותר שקראתי. הוא גם מתמודד יפה עם סיפוריו הארוכים של הסופר (ששאו"ק} שיש תחושה שהם מתארכים ולא בהכרח בצדק.
יום שלישי, 16 בינואר 2007 בשעה 23:49 קישור לתגובה
אני מאוד נהניתי מחלום קדחת. מצאתי בו אוירה קסומה וסיפור מרתק ולא צפוי. נתתי אותו לידיד שלי מלאת התלהבות, והוא לא אהב אותו.
כנראה עניין של טעם אישי.
יום ראשון, 22 ביולי 2007 בשעה 1:14 קישור לתגובה
פשוט מצוין,אחד מעשרת הספרים הטובים שקראתי.
יום שישי, 15 באוקטובר 2010 בשעה 17:18 קישור לתגובה
אחד הספרים הטובים.