לואי וו חוגג את יום הולדתו המאתיים בקיפוצים סביב כדור הארץ. הוא עובר ממסיבה למסיבה עד שתא מעבר אחד מוביל אותו לבובן שמבקש לגייס אותו לשליחות למקום לא ידוע. כל שיש ללואי היא תמונה של שמש לא ידועה שצולמה על-ידי צי הבובנים והבטחה גדולה. אם יתגייס למשימה, נאמר לו, המין האנושי יזכה בחללית מתקדמת מכל מה שהכיר. על בסיס שני אלה הוא מסכים למשימה, וכאן מתחיל הסיפור של עולם הטבעת.

ארבעה יצורים יוצאים למשימה – את האנושות מייצגים לואי וו ואישה בשם טילה בראון. אליהם נלווים שני חייזרים: קזין בשם "דובר-אל-חיות" ובובן מטורף העונה לשם ניסוס. הם יוצאים לדרכם בחללית בובנית, ומגיעים לרצועת מסה אדירה המקיפה שמש מרוחקת, עולם הטבעת.

"מגיעים" עשויה להיות הפרזה קלה. יהיה נכון יותר לקרוא לזה מתרסקים. ספינתם חורצת באדמת עולם הטבעת תלם באורך של קילומטרים רבים. כעת הם אינם יכולים להמריא, ואם ברצונם להיחלץ בשלום מהעולם המוזר הזה, עליהם לצאת לחקור אותו כדי לגייס עזרה.

במהלך הספר תתברר בהדרגה הסיבה שבגללה הבובנים רצו לחקור את עולם הטבעת. במקביל תתברר גם הסיבה שבגללה צורף למשלחת כל אחד מחבריה, אך לא זה עיקרו של הסיפור. בראש ובראשונה הסיפור מתמקד במשלחת מחקר אשר לכל אחד מחבריה נקודת מבט שונה, וכולן זורמות אל לואי וו ומנוקזות דרכו אל הקורא.

לארי ניבן בונה בספרו עולם פיזיקלי חדש, שהוא פיתוח של רעיון כדור דייסון. עולם הטבעת שהוא מתאר נבנה על ידי תרבות מתקדמת שפרשה עשרה כוכבי לכת זה לצד זה, הפכה אותם לסרט ארוך, וכרכה אותם יחד במרחק של מאה וחמישים מיליוני קילומטרים סביב השמש. כסופר מדע בדיוני קשה, הוא מתאר באריכות את כל הרכיבים החייבים להיות בעולם מן הסוג הזה, ובכלל זה כיצד להתגונן בהצלחה נגד פגיעת מטאורים, הדרך ליצור הבדלי יום ולילה, והאקולוגיה השבירה המתקיימת בעולם מלאכותי. מכל בחינה אפשרית, המדע בספר נפלא, אולי למעט העובדה המצערת שסטודנטים גילו שעולם הטבעת אינו יציב, ואילצו את ניבן לכתוב המשכים שיבארו את החורים בהגיון הפיזיקלי של עולם זה. הרעיונות שלו מלאי השראה וצבעוניים.

הסיפור מתרחש ביקום העתידי של ניבן. כשם שלאסימוב היו המוסד והפסיכוהיסטוריה, ולקורדווינר סמית היה יקום ההשגחה, ללארי ניבן יש את המרחב המוכר. ביקום זה מתרוצצים גזעים שונים ומשונים. תחילה היו המשעבדים, ששלטו ביקום כולו, ומחו בדרכם גזעים תבוניים רבים. בסופו של דבר המשעבדים נוצחו ונכחדו לבסוף, אם כי זה לא מונע מהם להפציע מפעם לפעם בסיפורים קצרים של ניבן. במרחב המוכר חיים יחד בני אדם, בובנים, קזינטים וכמה גזעים חייזריים נוספים. לכל גזע יש תכונות יחודיות, אשר נובעות מהמאפיינים הגופניים שלו ומשפיעים על מבנה החברה החייזרית.

יצוריו של לארי ניבן הם בין המקוריים ביותר מכל חייזרי דור הזהב של המדע הבדיוני, והיקום של המרחב המוכר הוא מהיקומים המעניינים ביותר שנוצרו במדע הבדיוני.

אף שניבן כתב גם פנטסיה וז'אנרים נוספים, הוא מזוהה בראש ובראשונה עם המדע הבדיוני הקשה הקלאסי, שבו הבסיס המדעי של הסיפור קודם לפיתוח דמויות, ובמקרים מסוימים אף לעלילה. נקודות התורפה של ז'אנר זה הן גם הנקודות שבהן הספר מקרטע.

דוגמה בולטת לכך היא בניית הדמויות. העובדה המצערת היא שאף אחת מהן אינה אמינה. לואי וו הוא מעין סופרמן, אשר מגיע תמיד למסקנה הנכונה ברגע המתאים; טילה בראון היא אישה תלותית נטולת אופי; ניסוס הוא בובה ותו לא; והיחיד שמעורר תחושה מסוימת של חיזר אמיתי הוא הקזין, דובר-אל-חיות, שתגובותיו משקפות אישיות שלמה יחסית. בכך "עולם טבעת" מייצג היטב את המציאות שבה הוא נכתב: שלהי תקופת פריחתו של המדע הבדיוני הקשה. כבר באותה תקופה סופרי הגל החדש התחילו לדחוק באופן משמעותי את רגלי המדע הבדיוני הקשה הקלאסי, ובהדרגה הם השפיעו גם על כתיבתו של ניבן עצמו. בספריו המאוחרים יותר ניתן למצוא דמויות יותר מעניינות ועגולות.

דוגמה אחרת היא אופן בניית העלילה. מבחינה עלילתית, הציר העיקרי שסביבו סב הספר הוא "איך נדגים את הדברים המענינים מבחינה פיזיקלית בלי לבזבז יותר מדי זמן". חבורתו של לואי וו משוטטת ברחבי עולם הטבעת, משתהה בכל מקום בדיוק לזמן הדרוש כדי להגיע למסקנה חשובה על העולם, וממשיכה משם הלאה. דברים אחרים מובלטים פחות. לשם ההשוואה, ההסבר על מבנה צי הבובנים והפיסיקה הקשורה בהתפתחותו אורך לא פחות מ-10 עמודים (עמ' 61-70). דברים אחרים, שחשובים לדמות אך לא לסופר, יהיו הרבה יותר קצרים. למשל, תיאור הפעם הראשונה שלואי וו פוגש נציגי חברה זרה על עולם הטבעת אורך 5 עמודים בלבד (עמ' 155-159). עבור בני החבורה די בפגישה הקצרה הזו כדי להסיק על התמוטטותו החברתית של עולם הטבעת. מאוחר יותר הם ישתמשו במידע שהוסק בפגישה זו כדי להערים על קבוצת התושבים הבאה שיפגשו בדרכם.

בנוסף לקפיצות העלילתיות הרבות שתואמות רק את מטרותיהם של בני החבורה, הספר עמוס במסלקות מידע גלויות. גם זו בעיה מוכרת של הז'אנר בשל הצורך להעביר מידע רב. כיוון שכך, כל פעם שמשהו חדש מתברר לבני החבורה, לואי וו פוצח בהסבר ארוך פסקאות למען הקוראים התמהים, וקוטע כך את רצף העלילה.

בעיה מסוימת טמונה דווקא בתרגום של הספר, שסובל מזרות מופרזת לרוחה של הלשון העברית. הדבר מתחיל בשמות הפרקים, המכילים מילים כמו "שושנת" או "גמביט אלוהים", וכך גם ביטויים מוזרים המלווים את הספר לכל אורכו ובחדירה של מילים מאונגלזות ומבני משפט שאינם קיימים בעברית. צורם במיוחד התרגום המבלבל של אקרונימים וראשי תיבות: הנסיון לתרגם את הביטוי "אין עונג שכזה", למשל, הפך לתעתיק הזר של המקור האנגלי מילה (טאספ), ואילו "אין צדק בעולם" נותר "טאנג'" כבמקור. בשני המקרים הבחירות אינן מצליחות לשמור את העסיסיות של המקור, ועל כן נראות מאולצות. שני המושגים הללו מייצגים תפיסות מפתח המלוות את הספר לכל אורכו, והקושי המתמיד בפענוחם מקשה מאוד על הקריאה.

למרות חסרונותיו, "עולם טבעת" הוא ספר מרתק, שפותח בפני הקורא יקום ייחודי. הוא מומלץ לכל אוהבי המדע הבדיוני הקלאסי, המעדיפים סיפורים עם רעיונות טובים על פני השקעה בפיתוח דמויות ובדיאלוגים. הם גם נקודת פתיחה מצוינת לכל מי שאינם מכירים את המרחב המוכר ורוצים לדעת עליו יותר.