דמדומים / סטפני מאייר
מאת קרן לנדסמן
לסיפורי נעורים יש תבנית קבועה, שהיא לא פעם נוקשה אף יותר מזו של הפנטסיה הנוסחתית. את מקומם של האלף, חצי הגמד, הלוחם והאישה מחליפים חבר-טוב-שלא-מבין-שהגיבורה-לא-נמשכת-אליו, חברה-טובה-שלא-מבינה-למה-הגיבורה-לא-נמשכת-אל-החבר-הטוב, נער מסתורי, שכמעט תמיד יהיה מבוגר יותר מהגיבורה, ו… נו… אישה. במהלך העלילה, במקום לצאת ל"קווסט" אימתני הנערה שבמרכז הסיפור מתאהבת בנער המסתורי, ואת המלחמה במפלצות מחליפה המלחמה בהורמונים המשתוללים. מובן מאליהם שבדרך הגיבורה חייבת להתלונן על שיערה הנפוח מרטיבות ולנסות לסרק אותו באצבעותיה, להסמיק ולהחוויר חליפות, ומתישהו תהיה נשיקה.
עלילתו של "דמדומים" משייכת אותו לספרות הפנטסיה, אך בבסיסו הוא ספר לבנות הנעורים. ככזה, הוא עוקב אחרי הנוסחה הקבועה באדיקות רבה. גיבורת הספר, איזבלה סוון מגיעה לבית ספר חדש ומיד מתחיל קרב על לִבה. מובן מאליו שהיא נותרת בלתי מושגת לכולם, רק כדי להתאהב עמוקות באדוארד קאלן, האדם הכי בלתי מושג בסיפור.
עם התקדמות העלילה, מתברר שאדוארד, כפי שהובטח על הכריכה האחורית, הוא ערפד, וגם כל משפחתו מעורפדת. הוא לא באמת בלתי מושג, אלא מנסה להגן על איזבלה מפני נוכחותו המרושעת.
הספר כתוב בשני מישורים מקבילים. מחד, הוא רומן נעורים רגיל, גדוש בתיאורים של נערה שנוטה לבכות מכל שטות, רבה עם הוריה ושונאת את בית הספר. המישור השני, המעניין הרבה יותר, מבוסס על החלק המבוגר בנפשה של איזבלה, זה שמסוגל לעמוד מול חדר מלא בערפדים, לתכנן תוכניות ולהגשים אותן, ולשמור על חייה ועל חיי משפחתה. כאן טמונה גדולתו של הספר, וכאן הוא נופל. נופל חזק.
הרבע הראשון של הספר משעמם, בעיקר עבור מי שאינם מתורגלים בקריאת רומני נעורים. הוא רצוף מחשבות מסוג "הוא אוהב אותי", "הוא לא אוהב אותי", "הוא מסתכל עלי עקום", "הוא מסתכל על מישהי אחרת" ודומיהם, ובתיאורים גופניים מופרזים של עצירת נשימה, לבבות דוהרים ועוצרים, וגם התעלפות אחת.
למרבה המזל, אי שם במהלך התאהבותה של איזבלה באדוארד ולהפך, נעלמת הנערה שטופת ההורמונים ובמקומה מופיעה אישה מעניינת. במקביל נכנסים לסיפור אנשי זאב, אגדות אינדיאניות עתיקות וצייד אכזר. איזבלה מנווטת בין כל אלה ביד בוטחת, משאירה את התקפי קוצר הנשימה שלה הרחק מאחור, והסיפור הופך מותח ומרתק. הסופרת מצליחה לגעת בנקודות של בן העשרה הנצחי והחסר באהבה מבלי לגלוש למתקתקות יתר, ואפילו הסיפור הקיטשי של ראש משפחת הערפדים לא מטריד יתר על המידה. למעשה, חלקו האמצעי של הספר כתוב עד כדי כך טוב, שאפשר לסלוח אפילו על עיצובו "הסופרמני" של אדוארד. מתברר שהוא לא רק הכי שווה מכל הבנים בבית הספר, אלא גם הערפד הכי שווה בעולם.
אך כשהעלילה הראשית נגמרת והמתח מתפוגג, חוזרת לה איזבלה הישנה, התלותית, שבוכה מעצם המחשבה על כך שהחבר שלה יעזוב אותה לבד בבית החולים. בבת אחת הסיפור צונח בחזרה למדרגת "רומן נעורים מטופש". דמותה העמוקה והמעניינת של איזבלה נעלמת, ושוב הספר חוזר להתעסק בלבוש המתאים לנשף הסיום ובהתאמת התסרוקת לשמלה. כך שלמרות המהפכנות היחסית באמצע הספר, הטעם שהוא מותיר הוא של "ספר לבנות הנעורים", וזה חבל.
מעולם לא הבנתי את נטייתם של סופרים וסופרות לתאר את חיי בנות העשרה כביצה מלאת הורמונים ודיבורים על בנים. לעתים נראה כאילו הסופרים ממציאים לעצמם גיל נעורים דמיוני, וזונחים את המציאות מאחור. כן, כאשר חווים דחיה ראשונה או אהבה ראשונה, הרגשות סוערים, אבל יש כל כך הרבה מעבר לכך! עיקרו של גיל ההתבגרות הוא בגיבוש הזהות העצמית והבנת מקומך בעולם. אדם אמור לצאת מהגיל הזה כשהוא מכיר את עצמו ומסוגל להתמודד עם המציאות. יש אנשים שנשברים תוך כדי התהליך, ומכאן גם שיעור ההתאבדויות הגבוה, הפרעות האכילה וההפרעות הנפשיות שמתגלות בגיל הזה. הרוב יוצאים מגיל ההתבגרות כאנשים פחות או יותר שלמים.
משום מה, במקום לתאר את התהליך המרתק הזה, סופרים רבים מעדיפים להתמקד רק בגילויים השטחיים שלו. כך קורה גם ב"דמדומים". ברגע שנגמרים לסופרת הרעיונות ה"מגניבים" על הערפדות, היא חוזרת לשטיקים המוכרים של סופרי גיל ההתבגרות. וכך, עם תום ההתמודדות מול צייד טורף נוראי, איזבלה המסכנה מחויבת לדדות אל נשף הסיום הכה-אמריקאי, כשהיא נשענת על זרועו של הערפד שלה.
הספר מומלץ לקריאה לכל מי שההורמונים עדיין שולטים בגופה, או למי שזוכרת איך צריך לקרוא ספרים שמיועדים לכל מי שההורמונים עדיין שולטים בגופה.
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 1:56 קישור לתגובה
חבר-טוב-שלא-מבין-שהגיבורה-לא-נמשכת-אליו. הא. כמה לא מדוייק. לפחות לפי העדכונים שאני מקבלת מהמתבגרת אחרי קריאת שני ההמשכונים. בואי רק נאמר שמדובר בזאב בעור כבש. ואני מתכוונת לזה מילולית לגמרי…
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 3:57 קישור לתגובה
אם הדף לא יוכל fou, אז מי כן? מי?
לא ירמונו שנית!
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 6:32 קישור לתגובה
זאב בעור קיפוד!
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 11:20 קישור לתגובה
הממם…כאן כבר צריך להזהיר מפני ספוילרים, נכון? אז – ספוילר!
וופייג', בואי נגדיר את זה ככה…הזאביות של ג'ייקוב ברורה מהפעם הראשונה שהוא מספר לה על האגדות של העם שלו. למעשה, אני אתפלא אם הוא לא הופך לאיש זאב בתחילת הספר השני…
אז מה, ג'ייק ואדוארד נלחמים על ליבה של בטי? כמה משעשע.
ואני התכוונתי דווקא לבלונדיני (?) ההוא, מייק, שכל הזמן מנסה להתחיל איתה בהתחלה, עד שהיא משדכת לו את מה שמה.
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 19:38 קישור לתגובה
אני לא יודעת אם זה הם או ההוצאה שצרפה לספר השלישי שני סטיקרים – קלאב אדוארד וקלאב ג'ייקוב, וביקשה מהקוראות להחליט במי הן בוחרות…
(זה מצחיק לראות את ההבדל המאוד משמעותי בדרך ההסתכלות שלך ושל המתבגרת על אותו הסיפור. את מייק היא בכלל לא ספרה ואת האמת על ג'ייקוב היא לא ראתה עד שלעסו לה את המילים. כולה מרוכזת באותו חלק דביק של העלילה שגרם לך לבחילה קלה. כל השאר – ערפדים, אנשי זאב, זה רק תבלון עדין)
יום חמישי, 19 ביוני 2008 בשעה 22:54 קישור לתגובה
רק תיקון קטן – איזבלה סוון, לא אליזבת. לאליזבת סוואן כבר יש משולש רומנטי משלה, עם וויל טרנר וג'ק ספארו, והיא לא צריכה טבות משום ערפד מתבגר.
יום שישי, 20 ביוני 2008 בשעה 11:42 קישור לתגובה
א. אתה צודק.
ב. למה אתה זוכר יותר פרטים ממני על רומן לבנות הנעורים?
וובפייג' – אז, בעד מי המתבגרת? אני בעד הבלונדיני…
יום שישי, 20 ביוני 2008 בשעה 12:11 קישור לתגובה
ל TWPCBF בתגובה להודעה הראשונה בפתיל… מה עניין שני ההמשכונים? הביקורת מתבססת רק על הספר הזה, וכנראה זה הרושם שעלה ממנו.
אם ההמשכונים אומרים משהו אחר, זה נושא לביקורת שונה על ההמשכונים.
יום שישי, 20 ביוני 2008 בשעה 16:56 קישור לתגובה
הייתי רוצה לומר שאיזכור ההמשכונים גורם לאיזו שהיא הארה שמשלימה את הביקורת המשובחת של קרן ומשנה מקצה לקצה את חווית הקריאה של החלק הראשון, אבל האמת היא שאני סתם מתמחה בתגובות לא ענייניות.
עם העם הסליחה.
יום שישי, 20 ביוני 2008 בשעה 16:57 קישור לתגובה
לאלודאה: היא עדיין מתלבטת. נראה אחרי החלק הרביעי שיצא בספטמבר.
יום שישי, 20 ביוני 2008 בשעה 22:04 קישור לתגובה
לאלודאה –
א. אני לא זוכר פרטים על הספר הזה, בעיקר כי לא קראתי אותו
ב. אני דווקא כן זוכר פרטים על שודדי הקריביים. בשניה שקראתי את השם "אליזבת סוואן" אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות שהסופרת קראה לגיבורה שלה על שם דמות מהסרט. אז גיגלתי, ואכן היא לא.
יום שבת, 21 ביוני 2008 בשעה 10:42 קישור לתגובה
בתור מי "שההורמונים עדיין שולטים בגופה", מומלץ לי לקרוא את הספר? בהתחשב בזה שאני לא קוראת "פנטזיה רדודה" (הארי פוטר ודומיו- ויש מי שיחלקו עלי), ולא ממש יצא לי לקרוא רומני נעורים, אני אהנה ממנו?
ממש נהנתי לקרוא את הביקורת, בעיקר בגלל שמצאתי את עצמי מאוד נבוכה ורדודה על כי אני מגלמת לעיתים את הדמות "שמדברת- כל- הזמן- על- בנים- אף- על- פי- שבנות- לא- רק- כאלה". ^.~
יום שבת, 21 ביוני 2008 בשעה 16:58 קישור לתגובה
או…רצף תגובות:
וובפייג' – הבנתי את נושא ההמשכים. בלי לסייפלר יותר מדי, לפי האתר של הסופרת, הספר הרביעי מעביר את העלילה של דמדומים דרך עיניו של אדוארד (או במילים אחרות – "נו, באמת…"), אז שהמתבגרת לא תצפה לו יותר מדי.
מיכאל – אכן, גיגול פותר בעיות, ותשובתך השיבה את שנתי השלווה :)
אביגיל – קודם כל, תודה. אני באמת לא יודעת מה להגיד לך. החלק האמצעי של הספר מאד טוב. ההתחלה והסוף רעים. את יכולה להתחיל, ואם לא תשתגעי מרמות ההתעלפויות חסרות הפשר של איזבלה, אני משערת שתצליחי להנות מהספר (מקסימום תבזבזי כמה שעות מחייך). אה, וגם אני, ממרומי גילי שטוף ההורמונים, עדיין מדברת הרבה על בנים. זה כיף, מה לעשות?
יום שלישי, 24 ביוני 2008 בשעה 14:04 קישור לתגובה
יש קומונה בעברית לסדרה אם מעומיינים תצטרפו!
http://communa.tapuz.co.il/twilightsaga
יום שני, 07 ביולי 2008 בשעה 7:31 קישור לתגובה
מישהו יודע איך קוראים לשאר הספרים שלה חוץ מדמדומים?
יום רביעי, 16 ביולי 2008 בשעה 14:41 קישור לתגובה
כולם ישמחו לדעת,
כי הספר השני בסדרה, New Moon,
מתורגם עכשיו באתר חדש, קהילה חדשה,
לכבוד הספר המרהיב הזה.
כולם מוזמנים!
http://www.dana.wonderhost.co.il/index.php?
ואנחנו מחפשים מתרגמים נוספים!
יום חמישי, 24 ביולי 2008 בשעה 7:52 קישור לתגובה
אנשים!!!!! זה ספר מעולה, שמתאים לנערות שאוהבות רומנים. מחשות של הוא אוהב אותי או לא, הן של נערה מתבגרת מאוהבת. זה שיש אנשים שאותם כנראה לא מעניין (אולי הם פשוט לא עברו את חוויית ההתאהבות!) זה לא אומר שהספר לא מומלץ מאוד מאוד מאוד על כל קטעיו הרומנטיים ו (אני מצטטת) "המתקתקים" אז כותבת נכבדה, עם כל הכבוד (ויש כבוד) אנא נסילבדוק מה רוב האנשים חושבים על קטעי אהבה.
יום חמישי, 24 ביולי 2008 בשעה 15:03 קישור לתגובה
לליליאן,
אם הבנתי נכון, את טוענת שהספר מתאים לנערות שאוהבות רומנים, ואחר כך את טוענת שרוב האנשים מאוד אוהבים את קטעי האהבה, זאת אומרת, רוב האנשים הם נערות שאוהבות רומנים?
או שהבנתי אותך לא נכון?
יום שני, 28 ביולי 2008 בשעה 16:08 קישור לתגובה
אם להיות כנה, לא הבנתי מה הבעיה עם הרבע הראשון של הספר או עם הספר עצמו. בדיוק סיימתי לקרוא אותו. בקושי הכרחתי את עצמי להניח את הספר- וגם את זה עשיתי כדי שהוא לא ייגמר לי מהר מדי. בכל פעם שסיימתי פרק- ארוך ככל שיהיה- תמיד נשארתי עם טעם של עוד, במתח, להוטה להמשיך בקריאה. היה לי חבל שהוא נגמר. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהיה לי את זה עם ספר. למען האמת, אני כותבת קצת בעצמי, והספר הזה עורר אצלי השראה. אני מודעת לכך שיש בספר המון קטעים קיטשיים, אבל רובם שיעשעו אותי מאוד ולקחו חלק גדול בסיבה לאהבתי כלפי הספר.
נ.ב
בביקורת לליליאן כתבה "…דמותה העמוקה והמעניינת של איזבלה נעלמת, ושוב הספר חוזר להתעסק בלבוש המתאים לנשף הסיום ובהתאמת התסרוקת לשמלה." ואני פשוט חייבת לציין בתור אחת שהפנימה כמעט כל פרט שהוזכר בספר, אני די משוכנעת שהיא לא רצתה לקחת שום חלק בנשף הסיום ובטח שלא להתגנדר לכבודו. היא נגררה לשם בכוח. הפעם היחידה שהתעסקה בשמלות ושאר אביזרים לנשף הייתה כאשר יצאה לסידורים לקראת הנשף עם חברותיה, וגם אז לא גילתה עניין. וזה קרה עוד לפני שההרפתקה האמיתית של איזבלה סוון התחילה…
מצטערת על המגילה, אבל התאהבתי בספר עד כדי כך שלא יכולתי להתעלם מכל השליליות שהתפרסמה לגביו….
ו… דרך אגב…. מישהו יודע אם יש או תהיה אפשרות להשיג את ספרוני ההמשך? ואם כן, אז מתי והיכן? אודה למי שיוכל לענות לי….
יום רביעי, 30 ביולי 2008 בשעה 8:25 קישור לתגובה
הספר השני נקרא New Moon
השלישי Eclipse
הרביעי (המהווה סיום לסאגה) – Breaking Dawn, והוא יוצא לאור ב-2.8.2008, ויגיע לסטימצקי וצומת ספרים רק בעוד שנה, בקצב הזה…
הספר החמישי מתאר את "דמדומים" מנקודת המבט של אדוארד, על פי האתרהרשמי של סטפני מייר.
אהבתי מאוד את שלושת הספרים ואני ממתינה בקוצר רוח לספר הרביעי. חיי בית הספר של בלה אומנם תוספים חלק גדול מבספר הראשון, אך בשני והשלישי הדגש הוא כמובן על מערכת היחסים המתפתחת בינה לבין אדוארד וג'ייקוב. בלה נאלצת להחליט במי מהם היא בוחרת והתשובה לכך נמצאת בספר השלישי, אך תהיינה התפתחויות נוספות בספר 4, כאשר הוולטורי (המוזכרים בספר 1) יבואו כנראה לביקור.
בלה היא דמות בעייתית. בספר השני ג'ייקוב הוא זה שנפגע ממנה ובספר השלישי היא לא נחמדה במיוחד הן כלפי ג'ייקוב והן כלפי אדוארד, אף על פי שניא מודעת ליחסה כלפיהם. הבעייתיות המרכזית בדמותה של בלה היא העובדה שהיא מוכנה לוותר על החיים כבת אדם על מנת להפוך לערפדה כדי לחיות חיי נצח לצידו של אדוארד. היא מוכנה לוותר על חווית הנוער הכל אמריקאית: חיי הקולג', רק כדי להיות עם אדוארד. אך לא רק זאת, היא מוותרת על האפשרות להביא ילדים ולחיות חיים אנושיים נורמאליים נטולי סכנה. לזכותו של אדוארד יאמר שהוא אינו שש לרעיון שבלה תהפוך לערפדה, מפני שכל מה שהוא אוהב בה – אנושיותה – עלול להיעלם, הוא, כמובן, גם חושש לנשמתה. בלה בסופו של דבר מבינה זאת גם, אך היא חוששת יותר לנשמתו של אדוארד ומאמינה שמקומם של שניהם בגן עדן.
אדוארד הוא דמות מעניינת ומרתקת. מי שקרא את "אנקת גבהים" (המוזכר פה ושם בשלושת הספרים) ימצא דימיון בינו לבין גיבור ספרה של אמילי ברונטה, הית'קליף המיוסר. היתקליף אומנם נוהג כנבל, אך ניתן להבין את מניעיו. אדוארד אינו דומה לו מהבחינה הזו, אלא באהבתו לבלה. היתקליף אינו מוכן לוותר על קתרין, אך אדוארד יעשה ככל שביכולתו על מנת שבלה תהיה מאושרת, גם אם הדבר כרוך בבחירתה בג'ייקוב על פניו. בספרה של ברונטה קיים משולש אהבה הין קתרין ארנשו, היתקליף ואדגר לינטון. קתרין אוהבת את היתקליף ואת אדגר, אך אהבתה כלפי כל אחד מהם היא שונה. כאן גם השוני הוא באהבתה של בלה לאדוארד, המטאפיזית יותר, המתבטאת ברצונה לחיות עימו חיי נצח. בלה, כמו קתרין, טוענת שאדוארד הוא חלק בלתי נפרד ממנה, שהיא אינה מסוגלת להתקיים בלעדיו. יחסי האהבה בין קתרין והיתקליף הם מטאפיזיים, מעבר לעולם הזה, והם מתאחדים רק במותם, לאחר שבחייהם עברו יסורים רבים על מנת להיות יחד. אולי זהו רמז לאופן בו יסתיים הספר הרביעי בסדרה.
יום שישי, 01 באוגוסט 2008 בשעה 7:16 קישור לתגובה
אהבתי מאוד את הסיקור!
הנה קישור לאתר מעריצים קטן ונחמד, עדיין בתחילת דרכו אבל
כבר תוכלו למצוא גלריית תמונות מדהימה!
דמדומים
יום שני, 04 באוגוסט 2008 בשעה 11:55 קישור לתגובה
קריאת הספר השני, New Moon, הייתה המתסכלת ביותר, מבחינת העלילה תודות לאצילות הנפש של אדוארד… התחלתי לקרוא אתמ ול את הספר הרביעי והאחרון בסדרה, Breaking Dawn. אני נהנת מכל רגע ויש שם כמה התרחשויות בלתי צפויות, אם כי הרמזים נמצאים בספר הראשון, דמדומים.
יום ראשון, 10 באוגוסט 2008 בשעה 15:05 קישור לתגובה
יש לי חברים בארה"ב שהכריחו אותי לקרוא את הזבל הזה. קראתי את כל הארבעה ולא מצאתי מילה טובה אחת להגיד עליהם. הסופרת חסרת סגנון כתיבה ועושה את כל הטעויות שכותבות פאנפיקים גרועים בנות 12 עושות.בררוווור שבלה לא רוצה ללכת לנשףת פשוט שמכריחים אותה ולמרות מה שהיא חושבת על עצמה היא מאוד יפה ו-תנו לי שניה רגע אני צריכה ללכת להביא את הדלי לפני שאני אקיא על הריצפה. גם אני חשבתי לכמה רגעים בספר הראשון שלבלה אישיות בעלת פוטנציאל להיות מעניינתת אבל הסופרת דאגה להסיר ספק זה מלבי בהמשך.והסוף של הרביעי הוא פשוט להקיא בכמויות. אני לא יודעת אם המבקרת קראה את הרביעי אבל המתיקות הבלתי נסבלת והדמויות המושלמות(גארי סטו ומרי סו) עולות שלב(ואני חשבתי שזה בלתי אפשרי). אני שמחה מאוד לראות פה שהמבקרת הסכימה איתי. חשבתי כבר שאני אשתגע מכל המחמאות על הפאנפיק הזה.
יום שבת, 23 באוגוסט 2008 בשעה 16:23 קישור לתגובה
אווצ'
איזה ביקורת.
כנראה שמי שכתבה אותה מאוד נגד אמריקיאים.
אני גרתי שנה בהונגריה וחיוותי את ההתלהבות מהספר הזה כמעט ממקור ראשון.
כולם מטורפים עליו, ובצדק.
וקשה לומר שלסטפני מאייר נגמרים הרעיונות.
קשה לי לראות את כל התגובות חסרות הטעם של חלק מהאנשים פה.
כנראה שזה נובע מקנאה חזקה ביכולת כתיבה המדהימה של סטפני מאייר שכבשה כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה מדינות.
יום שבת, 23 באוגוסט 2008 בשעה 16:40 קישור לתגובה
איזה שטויות, הספר הזה הוא אחד הספרים הטובים!
אתה פשוט מתחיל לקרוא דף אחד וחייב לקרוא עוד אחד ולא להפסיק, עד כדי כך שזה ממכר.
ואני בתור אחת, שלא קוראת הרבה ספרים כל עוד אני חייבת, קראתי את הספר הזה מרצוני וסיימתי אותו תוך שלושה ימים, כשבדרך כלל ספר בעל 200 עמודים לוקח לי לקרוא כחודש מכיוון שזה לא מעניין, אבל הספר הזה גרם לי פשוט לרצות לקרוא עוד ועוד, ואפילו להתחיל לאהוב לקרוא ולקחת את זה כתחביב.
ההתחלה טובה, אמצע הסיפור טוב וכן גם הסוף.
יום רביעי, 27 באוגוסט 2008 בשעה 22:14 קישור לתגובה
כנראה את כמוני, לא אוהבת את ז'אנר הערפדים, שזהו ללא ספק ז'אנר בפני עצמו.
מוזר שדווקא הספר הזה משך את תשומת ליבי באופן בלתי מוסבר.
הרבה קראו אותו, אז החלטתי גם אני לקרוא אותו, וכנראה שצדקתי.
הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה האחרונה, וקראתי לא מעט ספרים טובים, תאמיני לי.
זה או שאת אנטי ערפדים, או אנטי טפאני מאייר, או אנטי פאנטזי.
תבחרי D:
יום שישי, 29 באוגוסט 2008 בשעה 15:03 קישור לתגובה
הודעה חשובה ומכעיסה: הספר שסטפאני מייר עובדת עליו עכשיו, Midnight Sun, שהוא "דמדומים" מנקודת מבטו של אדוארד דלף לאינטרנט. מייר כתבה כבר טיוטה בת 12 פרקים, אשר דלפו לאינטרנט. בעקבות הדליפה, מייר מפסיקה, נכון לעכשיו, את כתיבת ההמשך, דבר הנובע, מן הסתם ובהצדקה רבה, מאכזבתה מהמעריצים, אשר חלקם לא מכבדים את זכויותיה כסופרת וכאדם. אך יש לזכור שמי שהעלה את הטיוטה לרשת אינו בהכרח מעריץ, אלא סתם אנרכיסט…
יום ראשון, 07 בספטמבר 2008 בשעה 16:48 קישור לתגובה
קרן לנדסמן, את לא מבינה מהחיים שלך. (:
זה ספר מדהים, לנעורים, לא למי שכבר עבר את זה.
למי שמבין (בערך) את מה שבלה עוברת, לכן הספר הזה כ"כ יפה.
כי הוא בדיוק מדבר כ"כ טוב אל מי שעובר את זה.
המבוגרים לא ממש מבינים כבר את ההורמונים, ולכן את לא אהבת את הספר.
שימי צודק.
את או אנטי ערפדים,
או אנטי סטפני מאייר,
או אנטי פאנטזיה. כדי לך לבחור, ולדעת לא להרוס סתם את הספר.
כי זה היה הספר הכי טוב שקראתי בשנה האחרונה,
ואני קוראת הרבה. ואני יודעת שזו גם הדעה של הרבה אנשים אחרים.
D:
יום שישי, 12 בספטמבר 2008 בשעה 15:44 קישור לתגובה
קראתי את ארבעת הספרים והתאהבתי, זו סדרת הספרים הכי טובה שקראתי בחיים שלי, יש אולי כמה דברים שלא מושלמים אבל שום דבר לא מושלם ואם יש ספרים כאלה אז הסדרה הזו הכי קרובה לשלמות.
זו באמת סדרת ספרים מדהימה ומלאה בכל כך הרבה אקשן, מתח אהבה ופשוט כתובה כלכך טוב שפשוט כל אחד צריך לקרוא אותם! אל תפספסו את ההזדמנות. תקראו את הספרים, הם משני חיים באמת.
יום רביעי, 24 בספטמבר 2008 בשעה 23:56 קישור לתגובה
אוה, אני ממש אהבתי את הספר. את כל הספרים. אבל אולי אפשר לשייך את זה לעובדה שאני קיטשית ברמות? לא יודעת.
אהבתי את הכתיבה, למרות שלפעמים חשבתי שמאייר מגזימה בכמות הדברים ההזויים שקורים שם (ואני לא אגיד, ספוילרספוילר). סיימתי את כל שלושת הספרים באנגלית בערך בשבועיים, וממש שמחתי שהזמנתי את זה באמאזון.
אז, כן, זה בהחלט מיועד לבנות עם הורמונים משתוללים, אבל גם לבנות עם הורמונים רגועים יותר, למרות שאני מזמן עברתי את גיל התיכון.
יום שישי, 26 בספטמבר 2008 בשעה 15:23 קישור לתגובה
אני באופן אישי ממש אהבתי את הספר.
אני מאוד אוהבת את הסוג הזה של הספרים-גם את הערפדים וגם את הרומנטיקה. יש כאלה שממש לא אוהבים את הסוג הזה של הספרים (אנלא מבינה אותם אבל כל אחד והדעה שלו). למרות שהספר צפוי יש בו משהו קסום שלא איפשר לי לעזוב את הספר (ואני מאוד עסוקה).
אני חושבת שהביקורת מאוד מחמירה עם הספר. כנראה, קרן לנדסמן וכל שאר האנשים שלא אהבו את הספר לא אוהבים את ז‘אנר הרומן הרומנטי. רוב הספרים בסגנון הזה הרבה הרבה יותר קיטשים מהספר הזה.
Sabre Runner כשמתבגרים כל מיני דברים משתנים, הטעם באוכל משתנה, החשיבה משתנה וגם סוג הספרים האהובים משתנים (לא תמיד אבל הרבה פעמים). לא פגשתי משהו, או ליתר דיוק מישהי, שעברה את דיל ההתבגרות ולא אהבה את ז'אנר הרומן הרומנטי.
לפי דעתי הספר באמת לא מתאים למי שעבר את גיל ההתבגרות. הספר יהיה קיטשי מדי וחסר טעם. אבל בגיל הנוכחי שלי (אי שם בגיל ההתבגרות) אני אהבתי את הספר מאוד.
אז אני פונה לכל הבנות שבגיל ההתבגרות, לכו ותקראו את הספר!
יום שישי, 03 באוקטובר 2008 בשעה 16:59 קישור לתגובה
המממממ….
אני תוהה האם כותבת הביקורת באמת הבינה את הספר. אני לא טוענת שזה ספר מושלם, ממש לא, אבל אני תוהה האם הכותבת לא תייגה את הספר בראשה כ"רומן לגיל הנעורים", מבלי לתת לו סיכוי מההתחלה.
זה קצת מעצבן, האמת, כשבן אדם נגנע לסטיגמות מבלי לחשוב פעמיים. חלק מהדברים באמת נכונים, מתוארים הורמונים מוגזמים וכו' וכו, אבל חלק מאוד לא נכונים, ואפילו לא נכונים מבחינת קיצור העלילה, מה שמראה שהכותבת לא באמת ירדה לעומק הספר אפילו יותר.
מבקרי ספרים צריכים לגשת לספר חדש כאילו הוא חוויה חדשה לגמרי, כמו שהוא באמת, ולא להסתכל על ספרי נעורים באופן אחד, ועל ספרי מסתורין, אימה והסטוריה, נניח, באופן אחר. מתייגים את הספר בז'אנר הנכון רק אחרי שקוראים אותו.
יום רביעי, 08 באוקטובר 2008 בשעה 12:17 קישור לתגובה
אלוהים!!!
הספרים האלה מושלמים! קראתי כבר את כל הסדרה, וכל פעם שאדוארד מופיע שם, אני מתחילה לנשום ממש מהר! ממש כמו בלה!
רק שתדעו, באתר הרשמי של הסופרת אפשר למצוא חלק מספר נוסף שהיא כתבה ש"הודלף" לאינטרנט…היא עדיין לא גמרה אותו והיא חושבת על כך שהיא לא רוצה להוציא אותו בכלל.
הנה קישור לאתר שלה והנה קישור לאתר בו אתם יכולים לחתום על עצומה שהיא כן תוציא את הספר…קוראים לזה
MIDNIGHT SUN
www.stepheniemeyer.comhttp://www.youchoose.net
קראו!!!
זה שווה כל רגע, ומי שלא הולך/כת לסרט, וואלה, תקוו שאליס לא תתקע בכם את השיניים שלה! P:
יום שישי, 17 באוקטובר 2008 בשעה 14:15 קישור לתגובה
לציפי, כמה שאלות יש לי אליך, איך אני יכולה להזמין ספר כ-ebook?
דרך אתר כמו אמזון או ברנס אנד נובל? או שפשוט מישהו מעלה את הספר לאינטרנט באופן לא חוקי?
תודה רבה על התשובה הקודמת שלך, לא ציפיתי שתגיבי
יום חמישי, 23 באוקטובר 2008 בשעה 17:06 קישור לתגובה
אני חושבת שהספר היה מצוין. החלק הכי טוב היה האמצע, שבו היה יותר אקשן, ואני חושבת שהיה צריך קצת מתקתקות כזאת כי בכל זאת הם בני 17. יכול להיות שבאמת הסופרת קצת הגזימה עם זה, אבל אסור גם לשכוח שאדוארד הוא ערפד ולא סתם בן אדם. לדעתי הסופרת רצתה להעביר את הקטע הזה כי בלה (איזבלה) התעלפה פעם אחת בגללו.
מה שכן, רצוי להוריד כמה קטעים טיפשיים של "אני אוהבת אותך", "גם אני" וכל הבלה בלה בלה. חוץ מכמה קטעים קטנים כאלה, הספר היה מצוין לדעתי.
אגב, מישהו יודע מתי יוצא הספר השני (new moon) בתרגום לעברית?
יום שבת, 25 באוקטובר 2008 בשעה 14:45 קישור לתגובה
נויה, ניתן להוריד את הספר בביטורנט או שפשוט לקנות בסטימצקי. יש להם את כל ארבעת ספרי הסדרה באנגלית. תהני!
יום ראשון, 16 בנובמבר 2008 בשעה 15:39 קישור לתגובה
ספר מדהים, אני לא מבינה מה כל השליליות הזאת מסביבו.
בלה היא, למעשה, כן דמות מורכבת, וכמו שמישהו כתב כאן באחת התגובות: כותבת הביקורת תייגה את הספר בראשה כ"רומן נעורים", וכך היא מתייחסת אליו רק בביקורת.
ברור שהספר מדבר ברומן נעורים, הרי הם בני 17, אבל יש כ"כ הרבה דברים נסתרים מסביב לרומן הזה, שהתיוג הראשי של "רומן נעורים", לא הולם אותו בכלל.
התקשתי מאוד להפסיק לקרוא, וגם כשקראתי, לא האמנתי שהזמן חולף כ"כ מהר.
אני, אישית, ממליצה בחום רב.
יום ראשון, 30 בנובמבר 2008 בשעה 14:35 קישור לתגובה
לא קראתי, אבל התעניינתי מאוד בספר.
עשית לי חשק לקרוא, רק מתוך העובדה שניתחת את הספר באמיתיות על חלקיו הטובים והפחות טובים.
בכל זאת, אני חושבת שהוא שווה קריאה.
אולי אני אפילו אקנה אותו.
יום ראשון, 30 בנובמבר 2008 בשעה 21:30 קישור לתגובה
הייתי מעוניינת לדעת, אילו מן הספרים בסדרה ראו אור בישראל מלבד ל"דמדומים"?
יום רביעי, 03 בדצמבר 2008 בשעה 17:37 קישור לתגובה
אני אמנם בת 12 אבל הספר הזה ממש יפה!
אני רק באמצע ואני כבר ממש רוצה לגמור אותו כי ביום חמישי הוא כנראה יוצא לקולנוע…
בהתחלה המורה שלי לאנגלית התאהבה בספר-מה שמוכיך שהוא לא מתאים רק לנערים-וסיפרה לנו את הסיפור באנגלית ורצתה לתרגם אותו אבל הספר כבר היה בשלבי תרגום..
אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר ואת שאר ספרי הסדרה
יום שבת, 13 בדצמבר 2008 בשעה 21:06 קישור לתגובה
מאוד מאוד אהבתי את הספר ואפילו את הקטעים הטראשיים שבו
(טוב אבל אני בת 14 מפוצצת בהורמונים אז מי שואל לדעתי)
לדעתי אנשים מאוד מזלזלים בכל מי שכותב רומן נעורים או ספר לבנות.
רק שתדעו שגם זו עבודה קשה כי אתה צריך לכתוב על פי חוקים מסוימים וזה גם קשה (כמו שלמדנו על השיר "אורן" של לאה גולדברג (אני צודקת נכון?) שנכתב דווקא כסונטה כי היא רצתה שיהיו לה כללים כשהיא כותבת אותו)
בכל אופן הספר מוצלח מאוד לדעתי
מה דעתכם על הסרט? (נראלי רע ברמות על…)
מישהו יודע מתי יוצא הספר השני בעיברית? (לא באלי להתחיל לקרוא באנגלית. זה רק הורס את הבדיחות)
יום שלישי, 16 בדצמבר 2008 בשעה 0:54 קישור לתגובה
אני גרה בארה"ב וקראתי את כול הספרים. ראיתי את הסרט 3 פעמים. התחלתי את הספר midnight sun שהוא כמו דמדומים אבל אדוארד מספר. כמו שאפשר לראות, אני מאודדדדד אוהבת את הסדרה דמדומים. הסרט היה מאודד יפה ועושים גם סרט של הספר הבא. אבל, הספר היה יותר טוב מהסרט וגם הסרט מדלג על חלק מהספר…….. אני ממליצה על דמדומים לכל אחד!
יום שישי, 19 בדצמבר 2008 בשעה 12:40 קישור לתגובה
שלום,
רציתי לשאול שאלה שמופנית
לאלו מביניכם, שקראו את הספרים באנגלית-
האם אתם חושבים שאני אצליח לקרוא את הספרים ללא בעיה?
אני בת 15 ויש לי ידע נרחב באנגלית אבל אני חוששת לקנות את הספר באנגלית ואחר כך להתאכזב מכיוון שהוא יהיה קשה לקריאה.
שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה ללכת מידי פעם ולפרש מילה כלשהי במילון אבל אני לא רוצה ליצור מצב שלא אוכל לקרוא את הספר בקריאה רציפה כי הוא יהיה קשה מידי.
אולי עדיף לי לחכות עד שייצא הספר השני בעברית? (הוא אמור לצאת מתישהו?)
לדעתי הספר הראשון היה אחד הספרים הטובים שקראתי. קראתי אותו לראשונה בחופש הגדול ועד היום הספקתי לקרוא אותו עוד 3 פעמים.
יום ראשון, 21 בדצמבר 2008 בשעה 19:30 קישור לתגובה
צודקת לחלוטין, כאחת שראתה את הסרט (אך לא קראה עדיין את הספר), ועדיין נמצאת בשנות העשרה שלה, באמת הזדהתי עם התחושה חסרת הסיפוק של משהו מעבר ל"שמלה והתאמת תסרוקות", גם הרומנטיקה מעט מוגזמת (אבל זאת רק דעתי). חוץ מזה, הסרט די מעניין :]
מסקרן אותי לדעת איך ייצא הסרט הבא.
יום חמישי, 25 בדצמבר 2008 בשעה 1:33 קישור לתגובה
אלוהים אני כל כך מקנאה בכם.
הזמנתי את הספר דמדומים לפני חודש מסטימצקי ועדיין לא הגיע, חיפשתי ב-5 סניפים שונים ב-3 ערים, הספר אזל גם בצומת ספרים וגם בסטימצקי. אמרו לי שמדפיסים עכשיו מהדורה שנייה.
אני מתוסכלת לגמריי ):
דרך אגב,
מישהו יודע איפה אני אוכל למצוא את הספר השני בעיברית?
אני יודעת שהוא עדיין לא תורגם, אבל אני גרועה באנגלית, ואם מישהו מכיר אתר שתירגמו בו את הספר, זה יהיה מצויין.
יום שישי, 26 בדצמבר 2008 בשעה 15:14 קישור לתגובה
זאת תגובה למי שרשמה את הביקורת הכל כך לא נכונה לספר המדהים הזה.
תנו לי לנחש, המבקרת כבר מזמן לא טינאייג'רית, ועברה את גיל ה-25 שלה.. צדקתי ?
אם אני לא טועה, "דמדומים" אמור לפנות לקהל המתבגר, ולא לגיל של המבקרת, כך שאם תחשבי על זה לעומק, אין שום סיבה לא הגיונית שלא אהבת את הספר.
אבל, אם היית מבקרת טובה (מה שלדעתי לא, למרותש אין לי סיבה לשפוט אותך כי על טעם ועל ריח אין מה להתווכח), היית קוראת את הספר מנקודת מבט של מתבגר/ת וכך מחליטה אם הוא טוב או לא, ולא מנקודת מבט של בת 30…
"דמדומים" זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי, וקראתי הרבה, אבל הרבה ספרים. ספק, אם פחות ממך.
ואפילו לא המשכתי לקרוא את המשך הביקורת שלך, כי ההתחלה כל כך עיצבנה אותי, שעל השאר עברתי בריפרוף…
אבל לכי את, מבקרת קטנטנה מישראל, תתווכחי עם כל העולם, עם כל מבקרי העולם, והנה לך קיבלת את התשובה ( =
ממעריצת דמדומים, וכם עכשיו תורך להגיד שאני שטוחה בדיוק כמו הדמויות בספר. אבל אני יודעת בדיוק מה אני, ואני ממש לא כזאת ( =
יום שבת, 27 בדצמבר 2008 בשעה 20:34 קישור לתגובה
טוב אני קראתי את הביקורת על הספר ולדעתי למבקרת אין פשוט מושג על מה היא מדברת!! אני בטוחה שהמבקרת היא בטח לא בגיל הנעורים וכנראה עברה אותו מזמן לכן אני שאני בול בגיל הנוערים 15 אגיד לך המבקרת החמודה שנכון שטוב להביע דעה בכול נושא אבל בנושא הזה לצערי אין לך זכות להביע דעה!!
רוב המבוגרים ואני משערת שאת אחת מהם לא ממש זוכרים את גיל ההתבגרות אתם לא זוכרים את ההרגשה הזאת של ההורמונים של התהאבות שאת כול כך בלחץ מאיך שהבן שאת מחבבת ואולי אוהבת יחשוב עליך שאת מנסה לעשות הכול כדי להתנהג קולית ולהתלבש הכי שיק והכי אין , ובגלל זה בעצם לנסות שעות מול המראה לסדר את השער עם אלפי סיכות העיקר שלא יקפוץ! ולמדוד אלפי בגדים עד שאת מוצאת בגד שאת חושבת שהוא יאהב וגם זה בקושי!! אז אין מה לעשות ואני לא מאשימה אותך או משהו כזה אבל מבוגרים לא יכולים לזכור את ההרגשה הזאת ובגלל זה אתם לא מבינים למה הסופרת רשמה את הדברים האלה אבל כנראה שהסופרת הדגולה הזאת כן זוכרת את ההרגשה להיות מתבגר ולך אין שום זכות שבועלם להעביר עליה ביקורת!! ולכול מי שנכנס לאתר הזה והוא מתבגר אני ממליצה בחום לקרוא את הספר ואם אתם לא אוהבים לקרואספרים תראו את הסרט הוא לא בדיוק כמו הספר אבל הוא גם יפה!!:)
יום שבת, 27 בדצמבר 2008 בשעה 22:23 קישור לתגובה
שום התאהבות-נעורים של הכותבת / הקוראים / הדמויות לא מהווה תירוץ לספרות גרועה.
ולכל אחד יש זכות להביע דעה, גם ממרום שנותיו. ספר טוב פונה לכולם. ספר שכל מעלותיו הספרותיות המשובחות מובנות רק לקהל היעד המצומצם של בנות מאוהבות בגיל 13-16 כנראה לא מחזיק בהרבה כאלה.
יום ראשון, 28 בדצמבר 2008 בשעה 0:07 קישור לתגובה
ספר מהמם.
אבל לא זה מה שרציתי. מישהו יודע אם הספר השני יצא בעברית? ואם לא, מתי כן?
אני חייבת להגיד שהתאהבתי בספר, ולכל אלה שלא אהבו לא צריך, אבל נא לא לרדת עליו כי הוא ספר טוב. ותאמינו לי, קראתי הרבה.
יום ראשון, 28 בדצמבר 2008 בשעה 13:07 קישור לתגובה
מכיוון שמודבר פה על ספר שמיועד לבני הנוער ואם תרצו גם למבוגרים יותר איני מסכימה עם הביקורת שכן, כל נערה בגיל הזה מתעסקת תמיד במה שהיא לובשת ומה הוא חושב עלי ולמה הוא לא מסתכל עלי. את הספר עוד לא יצא לי לקרוא אבל אני בדרך לקנות אותו היום (יאי!), אני חושבת שראיתי את הסרט אולי כשמונה פעמים ביומיים האחרונים ואני מאוד מקווה שהספר יגרום לי לתחושה הזאת שהסרט גרם לי.
התאהבתי בעלילה וברגשות שהדמויות מפגינות, אולי הסרט לא מדיוק לספר אבל בתור תולעת ספרים מושבעת (וגאה בכך!) מעולם לא יצא לי להתאהב כל כך בסרט… או יכול להיות שזה רק השחקן המעולה. בכל מקרה הביקורת אינה תואמת את הספר, ולפי מה שאני יודעת המבקרת פשוט לא מבינה שהספר הזה כן מוצלח, עובדה- תיכנסי ליו טיוב ותראי כמה הספר הצליח. מה שקורה בארה"ב זה פשוט טירוף מוחלט.
הערה למבקרת: אולי עלייך לחשוב לאיזה קהל הספר מיועד, כמו שתפרסמי ביקורת על קופיקו ותאמרי שהספר אינו מוצלח, ד"א אני עד היום נהנית לקרוא אותו
מתבגרת בשלבים האחרונים =)
יום ראשון, 28 בדצמבר 2008 בשעה 13:12 קישור לתגובה
מידת ההצלחה של ספר אינה מדד לאיכות שלו.
יום ראשון, 28 בדצמבר 2008 בשעה 14:58 קישור לתגובה
הסרט היה הסרט הכי טוב שראיתי בחיים שלי.. ואני רואה סרטים המון!!..
אני כבר מחכה שיצא הסרט השני וכך השלישי וכו'…
אין מה להגיד הסרט פשוט מעולה.. במיוחד השחקן.. השחקנית הרבה פחות..
לפעמים יוצא לה קול גברי וזה הורס.. אני לא אומרת מה רק אני חושבת אלא מה שהחברות שלי גם..
הסרט מושלם.. למרות שהייתי שמחה אילו הוא היה יותר ארוך. כי שניה אחרי שיצאתי רק רציתי לראות אותו עוד הפעם!!
יום ראשון, 28 בדצמבר 2008 בשעה 22:21 קישור לתגובה
לCrimson אולי כן ואולי לא. מה שאני יודעת שמהרגע שקניתי אותו לא הצלחתי להניח אותו. יש בו הכל אימה קומדיה אהבה פשוט הכל. בחיים לא קרה לי שקראתי את אותו ספר פעמיים ביום ועדיין הוא ריתק אותי אליו כמו בפעם הראשונה
יום שני, 29 בדצמבר 2008 בשעה 1:40 קישור לתגובה
גם זה לא אומר הרבה… :-)
יום שני, 29 בדצמבר 2008 בשעה 12:09 קישור לתגובה
ממ… זה דווקא כן. נכון כל אחד זכאי לדעה משל עצמו אבל לכתוב שהספר הוא פשוט סיפורת גרועה כאשר אי אפשר להתעלם מהעובדות שהוא פשוט איננו כזה.
ולא הוא לא פונה רק לבנות 13-16 שכן חלפו כמה שנים מאז שעברתי את גיל 16
ואם לא אהבת את הספר אז כמו שאומרים בעיה שלך אחרי הכל על טעם ועל ריח אין להתווכח. אני יכולה אבל להמליץ לך על "אנה קרנינה" של טולסטוי או "מלחמה ושלום" גם של טולסטוי (למרות שלפי דעתי "מלחמה ושלום" היה סתם ספר אחד מיותר לקרוא)
יום שני, 29 בדצמבר 2008 בשעה 12:39 קישור לתגובה
מתבגרת, לתשומת לבך: מחקתי פסקה בהודעה האחרונה שלך שעסקה במבקרת במקום בספר.
ולך וגם ליתר המגיבים: כל הודעה נוספת שתעסוק בכותבת הביקורת או באי הלגיטימיות של דעות השונות משלכם, תביא למחיקה מיידית של כל הודעותיו של המגיב או המגיבה. דיונים על הספר או ויכוחים על תוכן הביקורת מותרים, כמובן, ואף רצויים.
יום שני, 29 בדצמבר 2008 בשעה 13:00 קישור לתגובה
זה פשוט אידיוטי לחלוטין, או שזאת צנזורה, אם הייתי משתמשת בלשון גסה הייתי מבינה מה הבעיה, אבל באמת, איזה מין דיון זה כשאני לא יכולה לבטא את מה שאני חושבת. אז בבקשה תמחקו את כל ההודעות שלי. אין לי שום עניין להיות במקום שבו הצנזורה שולטת.
יום שני, 29 בדצמבר 2008 בשעה 16:59 קישור לתגובה
אם היית מגיבה באתר האישי של המבקרת, בדואר פרטי או אפילו בטלפון… סביר להניח שגם אז היו מעירים לך להפנות את טיעונייך כלפי נושא הדיון ולא כלפי המתדיין. זאת פשוט גסות רוח שלא לדבר על אחת מהשגיאות הלוגיות המוכרות. אז על אחת כמה וכמה פה בדף שמדבר על הספר.
מילא היית מכירה את המבקרת מספיק בשביל להביע דעה אישית עליה אבל מה שאת רוצה לעשות הוא הצנזורה ורמי הוא שמנסה להילחם בזה. אם את שוללת דעות של מישהו רק בגלל שאלו לא הדעות שלך, זאת צנזורה במיטבה.
המבקרת הביעה את דעתה וזכותך להביע את דעתך, לעמוד עליה ולדון בה אבל חובתך, אם את מתעקשת להישאר בדיון, היא גם להקשיב לאחרים ולנסות להבין את עמדתם.
יום שני, 29 בדצמבר 2008 בשעה 22:36 קישור לתגובה
אה, אבל מובן מאליו שזו צנזורה. רק השבוע "צנזרתי" באתר קרוב ל-15 הודעות מטעמי גסות רוח, עלגות יתר, ספאם, תוכן שיווקי או כתיבה בלתי הולמת אחרת. "בלי פאניקה" הוא אתר נחמד. אני רוצה שיישאר כזה.
יום שלישי, 30 בדצמבר 2008 בשעה 17:21 קישור לתגובה
משהו יודע מתי מתרגמים את הספר השני לעברית?
יום שלישי, 30 בדצמבר 2008 בשעה 17:24 קישור לתגובה
אהה ולמתבגרת בשלבים מאוחרים,
קרה לי בדיוק אותו הדבר… לא הפסקתי לקרוא וסיימתי את הספר אחרי 4 שעות לדעתי ואז אמרתי לעצמי "מה כבר נגמר? אני רוצה עוד.." אז התחלתי שוב לקרוא את הספר וסיימתי אותו :)
יום שבת, 03 בינואר 2009 בשעה 19:05 קישור לתגובה
מתי יצא הספר השני לארץ?
יום חמישי, 08 בינואר 2009 בשעה 16:35 קישור לתגובה
לא יודעים… רוב השמועות אומרת שבספטמבר…
עוד בערך חודש…
יום חמישי, 08 בינואר 2009 בשעה 16:36 קישור לתגובה
תיקון טעות בפבואר :)
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 21:56 קישור לתגובה
אז קצר ולעיניין! (או שלא)
הספר- מדהים בכל המובנים.
התרגום- גרוע!
אם יש לכם ידע נרחב באנגלית ותוכלו לקרוא מבלי לגשת כל רגע אל המילון ולחפש מילה, שבו, תקראו, תהנו ויותר מכל תמשיכו לספר השני…
הביקורת שניתנה לספר הייתה גרועה!, כולם כבר הביעו את דעתם לגבי גילה של המבקרת ואני מסכימה לחלוטין!
גילה של המבקרת הוא כנראה אחרי השלב שבו התענינה ברומינם ובעיניני ביה"ס, כי רואים בבירור שהיא לא נהנתה לקרוא את הספר.
הבעתי את דעתי…. מקווה שלהבא המבקרת תלמד לקרוא ספרים בסיגנון הזה בעיין שונה!
ולכל אלו שרוצים לקנות את הספר בעיברית ולא מוצאים חנות שמחזיקה את הספר… יש ב"אסף הרופא" סניף חדש של סטימצקי, הביאו לשם עוד ספרים לא מזמן… קנו מהר לפני שיגמר!! =]
יום ראשון, 11 בינואר 2009 בשעה 22:07 קישור לתגובה
שאלה ל Lenalee ולאחרים.
האם ספר טוב לא אמור להיות טוב, בלי קשר לגיל הקורא? בסופו של דבר מבחנו של ספר טוב באמת הוא שהסופר מצליח לגעת באנשים בכל הגילים ובכל המינים.
לעניות דעתי ספר שלא מאפשר לאדם מעבר לגיל 15 למצוא בו משהו שהוא יאהב, איננו ספר טוב.
האגדה מספרת שכאשר הספר פו הדב יצא לאור, מבקר של ה Times כתב עליו שיהנו ממנו כולם מגיל 7 עד גיל 70. מאוחר יותר התפרסמה במדור המכתבים למערכת תגובה של אדם מבוגר מגיל 70 ששאל מדוע המבקר הגביל את גיל הקוראים ל-70.
יום שלישי, 13 בינואר 2009 בשעה 20:54 קישור לתגובה
נהנתי מהספר,אני לא אכחיש, ובתור נקבה בת 15 בגיל הטיפשעשרה אני חשבתי שהוא טוב. יש לו מגרעות, (הוא לא היה מושלם,כמו שאנשים נוטים להגזים בתיאור שלו),זה נכון,אבל בסה"כ הוא לא היה נורא. (מה שאי אפשר לומר על הסרט,שאני לא אהבתי בכלל ושהתאכזבתי ממנו קשות).
לעומת דמדומים,כלומר הספר הראשון בסדרה, שזרם לי ושסיימתי אותו בפחות ממספר שעות הספר השני קצת נתקע לי באמצע. *ספויילר* כנראה בגלל שאדוארד לא הופיע בחלק משמעותי מהספר ולמרות הכל ג'ייקוב לא הצליח לפצות על העדרו. *סוף ספויילר*
אקליפס היה לא רע בכלל,והספר הרביעי BREAKING DAWN,היה טוב!
התיאור ה"סופרמני" של אדוארד דווקא לא הפריע לי,הוא אמור להיות מושלם וגם התיאורים הללו מלמדים אותנו על דמותה של בלה-עד כמה העריצה את אדוארד וכמה הרגישה נחותה לידו (בכל הקשור ליופי בכל אופן).
לבלה אופי,ובכן,מוזר כי כפי שאמרה לנכון המבקרת "נעלמת הנערה שטופת ההורמונים ובמקומה מופיעה אישה מעניינת"
אך מיד אחרי כן "חוזרת לה איזבלה הישנה, התלותית, שבוכה מעצם המחשבה על כך שהחבר שלה יעזוב אותה לבד בבית החולים."
זה בכל אופן בספר הראשון. בספרים הבאים בלה שלנו מתפתחת וגודלת מעט.
אגב,אם נהנתם מהספר הראשון,כאמור טווילייט,אני מציעה לכם לקרוא את מספר הפרקים הבודדים שסטפני מאייר פרסמה מהספר החמישי שלה,מידנייט סאן,המתאר בעצם את סיפור טווילייט מנקודת מבטו של לא אחר מאשר אדוארד.
לסיכום,תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספרים באנגלית,כי אם לומר את האמת התרגום בעברית מסריח!
יום שבת, 17 בינואר 2009 בשעה 19:43 קישור לתגובה
הביקורת הזאת כ"כ לא מדויקת ועושה עוול עם הספר…
בייחס לספרים אחרים שמיועדים לגיל הנעורים, הספר הזה רחוק מלהיות קיטשי!
ואם קראתם את כל הסדרה, אתם בטח מבינים שהסופרת לא ניסתה להציג את אהבתם של בלה ואדוארד כאהבה טיפוסית של מתבגרים.. ובכלל, ההמשך לא צפוי.
ומה לעשות ש.. בנות הן קיטשיות, לפחות קצת.
אז אל תקטלי את הספר בכזאת ברוטליות, זה נראה כאילו כתוב שם משהו שפגע בך..
XD
יום שני, 19 בינואר 2009 בשעה 21:48 קישור לתגובה
אני מסכימה עם רתם,
הביקורת הזאת לא בדיוק מדוייקת.
קראתי את כל הספרים באנגלית לפחות פעמיים, כולל הספר החמישי שהסופרת פרסמה באתר שלה, הוא לא כתוב עד הסוף אבל מתאר את הספר הראשון מנקודת המבט של אדוארד.
אז אולי בגלל זה אני לא זוכרת את הספר הראשון כקיטשי, כי אני יודעת שיש בדמויות הרבה מעבר לאיך שהן מוצגות ב"דמדומים"
חוץ מזה, בלה היא לא בדיוק בחורה טיפוסית, מה שסטפאני מאייר ממש נהנית להוכיח שוב ושוב, כך שאי אפשר באמת לומר שזה ספר נעורים טיפוסי.
אני גם מסכימה עם פשוט אילנה,
התרגום העיברי מסריח (לפי מה שראיתי, לפחות) ולא מדוייק.
תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספרים באנגלית.
יום שישי, 30 בינואר 2009 בשעה 0:13 קישור לתגובה
אני לא הבנתי בכלל מה הקשר בן הסיפור לכריכה עם התפוח למה היא בחר דווקא את זה?
יום שישי, 06 בפברואר 2009 בשעה 16:34 קישור לתגובה
קראתי את הביקורת שלך בעניין רב ואני חייבת להגיד שאני חושבת שלא הבנת לחלוטין את תוכן הסיפור,את המסר שנמצא בין השורות שלפיו אצל ערפדים הלב והדם קשורים אחד לשני,עובדה שהיא גם ביולוגית הסופרת הייתה חייבת למצוא איזושהי דרך לתאר מה מתחולל בגופם של הערפדים בנוגע לאהבה ורגשות ואולי הדרך הטובה ביותר להראות זאת היא שאדוארד הערפד יתאהב בדמות כמו בלה שתחושותיו אליה יכולות להתחלף בקלות מאהבה לרעב..ללכידת טרף לפתות טרף.
הייתי גם מעיזה להגיד שאני חושבת שגם את קונספט דרמות הנעורים את לא מצליחה להבין,בדרמות הנעורים כשההורמונים משתוללים כמובן מסופר על התמודדות קשה עם רגשות שהגוף אינו מספיק בשל אליהם וכך מתמודד עם הרגשות בצורות אחרות כמו קנאה ועצבנות,כל הסימנים האופיניים, אין שום דבר שטחי בדרמות נעורים אלא אם חוסר הבנת המצב.
יום שישי, 06 בפברואר 2009 בשעה 16:38 קישור לתגובה
אוכל להוסיף שהביקורת שלך לספר אולי גם מהולה בקצת קנאה!
יום שבת, 07 בפברואר 2009 בשעה 0:27 קישור לתגובה
~אנחה~ שי, קנאה במה בדיוק?
קצה נפשי בשטויות האלה של השתלחות בכותבת רק בגלל שהיא העיזה להביע דעה שונה משלכן (אני כותב בלשון נקבה כי הרושם שלי הוא שרוב מי שהגיבו כאן הן נשים).
מה קרה? מישהי פגעה עמוקות בצפור הנפש הרגישה שלכן מכיוון שהיא אינה חושבת שהספר הוא מאאאאאמם!!!! היא לפחות נימקה את דבריה. רוב התגובות כאן לא טורחות להביא ולו טיעון אחד כדי לתמוך בטענה שהספר הוא טוב (ובכך דווקא התגובה של שי שונה מהשאר, לפחות הראשונה) אלא רק מצטרפות למקהלת פעיית העדר: "מדהים!"
ומכיוון שהמגיבים לא טורחים, ואולי לא מסוגלים, לנמק את דבריהם הם מעדיפים להעליב את כותבת הביקורת. וכל תגובה כזו משכנעת אותי שוב – שומר נפשו ירחק מספר שזה קהל החובבים שלו.
יום חמישי, 19 בפברואר 2009 בשעה 16:23 קישור לתגובה
היי,
אני קיבלתי את הספר הראשון השלישי והרביעי מקרובת משפחה בארה"ב.
וקראתי את הראשון אבל בעיברית ורציתי לומר שמי שמבין אנגלית , מומלץ לקרוא את הספר באנגלית . הוא לא ברמה גבוה מידי.
כי בספר בעיברית קיצצו בכמה דברים פרטים שלא היו מצחיקים כשמתרגמים אותם.
יום שישי, 27 בפברואר 2009 בשעה 21:16 קישור לתגובה
אני כבר ממש לא בשנות הטיפשעשרה שלי ואני אפילו דיי רחוקה מהן(32).
אבל…
אני חייבת לציין שזה אחת הסאגות הכי טובות שקראתי ב-5 שנים האחרונות (וקראתי אפילו את שר הטבעות של טולקין- קטסטרופה)
קראתי את כל ארבעת הספרים באנגלית והורדתי את ה-5 שסטפני מאייר פרסמה באתר שלה ואני פשוט לא יכולה לשבוע.
אני כרגע במצב של קריאה בפעם השלישית את כל ארבעת הספרים.
לכל הנשים/בנות הקרובות לגילי אני חייבת לשתף אתכן בהורמונים "המתחדשים שלי" וברצון המודחק לחיות את גיל 17 דרך בלה.
מזמן לא נהנתי להרגיש כ"כ בת טיפשעשרה עם כל הדפיקות לב,כל ההתרגשויות וכל ההורמונים המשתוללים. אהבתי כל שניה של דופק מהיר.
אני לא באה לשכנע אף אחד לקרוא משהו שהוא לא מתחבר אליו אני פשוט חושבת שהמבקרת היתה קצת יותר מידיי נוקשה לגבי רומן בני נעורים שכזה
מותר לנו לפנטז, מותר לנו לחלום.
אפילו אם זה לא הגיוני, לא מושלם ולא ממש קיים במציאות שאנחנו חיים בה.
אבל אם לא היה לנו לאן לברוח, מה הינו עושים?
לאן הייתם בורחים כדי לשכוח את הצרות שלכם?
מזל שיש לנו את החיים של בלה כדי לכמה שעות במשך היום אנחנו יכולות לחזור לתקופה יותר נאיבית בחיים שלנו, לתקופה שבה אנחנו לא חייבות לדאוג למיליון וחצי דברים מאוד מציאותיים, לא צריכים לחיות כל הזמן ב- פה ועכשיו.
אני חושבת בסיכומו של עיניין שכל ספר מספק לנו חווית בריחה למציאות שונה מזו שאנחנו נמצאים בה ושהתמימות והנאיביות של הסיפור מחזירה אותנו או אותי בכל אופן למקומות שאני שמחה להיות בהם.
תודה לסטפני מאייר שסיפקה אותי בכזו דרך.
יום שני, 16 במרץ 2009 בשעה 18:32 קישור לתגובה
אני בת טיפש עשרה בת 14, שטופת הורמונים, שכבר קראה לא מעט ספרים בחייה הקצרים. קראתי את הספר בעקבות לחץ של חברות שלי. כמו כל בת עשרה, אני אוהבת לדבר על בנים ובגדים וחדשים ודברים דומים.
אממ.. פאתטי?
הדמות של בלה שטוחה, היא ממש תלויה באדוארד ברמה בלתי נסבלת כמעט, אני לא חושבת שכל בת עשרה נורמלית צריכה לא לנשום כשהיא רואה את מי שהיא מאוהבת בו. לא מעט פעמים בספר רציתי לדפוק לה מחבת בראש. בלה ממש מרי סו- על כל הסממנים. התלותיות המזוויעה שלה באדוארד (מושלם מושלם. אז מה?) מתגברת בספר השני, כשרואים שהיא (זהירות! ספוילר!) עומדת להתאבד בגלל שאדוארד עזב אותה. לב שבור זה אמנם טרגי מאוד, אבל תסלחי לי מאייר יקרה, המצב שאת מתארת כאן זה תלותיות לא אמינה ודמות חסרת עמוד שדרה, אם היא לא מסוגלת לחיות בגלל שהחבר שלה זרק אותה.
אז כן, האמצע של הספר כתוב בצורה טובה ויש קצת אקשן, והקטעים שהם לא יותר מדי קיטשיים דווקא די נחמדים, אבל המעריצות פה מגזימות קצת. כלומר, הארי פוטר יותר טוב מזה, ואני לא מחזיקה הרבה מהארי פוטר. אני מכבדת בהחלט את אלה שאוהבות את הסדרה- אבל לטעון שזה הספר הכי טוב שיש זה יומרני במקצת, היות ורובן לא קראו כ"כ הרבה. (מה לעשות, ומיכאל אנדה עולה במקצת, לדעתי לפחות, על סטפני מאייר).
יום שני, 16 במרץ 2009 בשעה 21:02 קישור לתגובה
תודה :-)
יום שלישי, 17 במרץ 2009 בשעה 18:08 קישור לתגובה
ועכשיו, למי שרוצה את ה'דמדומים' שלו בצורה אחרת, אולי הולכים לעשות Twilight: The Anime.
http://scifiwire.com/2009/03/is-twilight-getting-adapt.php
יום שני, 23 במרץ 2009 בשעה 21:32 קישור לתגובה
אני חייבת לומר שראיתי את הסרט כבר 3 פעמים ופשוט שהתמכרתי.
המתח שקיים לאורך כל הסרט פשוט מדהים. ברוב הסרטים כמעט וכבר לא קיים המתח בעלילה,שלא לדבר על מתח מיני. בכל הסרטים המיניות מופיע כבר בתחילת הסרט, אבל בדמדומים המתח המיני, התמימות, הם חלק מהיופי של הסרט.
זה אחד מהסרטים שאתה פשוט לא מפסיק לחשוב עליו אחר כך. השחקנים פשוט מדהימים,היתה נראית ביניהם כימיה מטורפת שממש משכה אותך לתוך המסך. קניתי היום את הספר ואני כבר מצפה לספר השני שיתורגם.
סרט וספר מומלצים ביותר.
יום חמישי, 26 במרץ 2009 בשעה 1:59 קישור לתגובה
גם אני כבר לא הכי טיפש-עשרה בעולם (26), וכבר קראתי מספיק בחיים,
ורק רציתי לומר שסך הכל כולם צודקים פה.
מהספר הראשון מאוד מאוד נהניתי ואני חייבת לומר שגם ההורמונים המשתוללים שלי מאוד נהנו מהספר. גם אם עברתי את גיל ההתבגרות זה לא אומר שאני לא יכולה להתרגש כשהם אומרים אחד לשני אני אוהב/ת אותך.
ייאמר לזכות הספר, לפחות הראשון (עכשיו התחלתי את השלישי), שהוא מאוד סוחף, כל רגע שבלה ואדוארד ביחד גורם לך לכזה אושר.
לא סתם היא מזכירה את רומיאו וג'ולייט (ולהבדיל כמובן) – אולי לא כתבו מספיק ספרי אהבה בלתי אפשריים ומקסימים בשנים האחרונות.
ולמרות שקראתי בהיסחפות וסיימתי את הספר באיזה 3-4 ימים וגם את השני באותו זמן (*ספוילר* שהיה די מייגע כי רק חיכיתי שהם ייפגשו כבר וזה קרה רק בסוף הספר, את מי הג'ייקוב הזה מעניין? איפה אדוארד?), אני חייבת לומר שמבחינת מבנה עלילה ובניית סיפור הסופרת קצת מורחת לפעמים… בספר השני זה כבר היה ממש ניכר. כולי תקווה שהספר השלישי יפצה על זה.
בספר הראשון בעצם רק לקראת הסוף יש אקשן וכולו מרוכז כל כך שזה קצת מוזר.
גם בלה באמת נהיית קצת קרציה, אבל אולי בעיקר בספר השני.
וכך או כך, הספרים קסומים. היא הצליחה לברוא גיבור כזה מושלם שנראה לי שמעטות הבחורות שלא יפלו לרגליו הדמיוניות.
ומה רע בקצת רומנטיקה??
יום חמישי, 26 במרץ 2009 בשעה 10:39 קישור לתגובה
מה רע? זה לא אמין. אני מודה שעוד לא שמעתי את הספר (יש לי עוד כמה דברים יותר דחופים) אבל אם הדמויות כל כך מוקצנות, כל כך דפוקות או כל כך מושלמות, הן לא אמינות והשעיית האי-אמון הולכת ואיתה גם ההנאה מהסיפור.
יום ראשון, 05 באפריל 2009 בשעה 22:56 קישור לתגובה
ובגלל זה זה נקרא פנטזיה, בגלל שזה לא אמין. זה לוקח אותך לעולם אחר שהבעיות בו בלתי אפשריות וברור שלא יכולות לקרות לך או לכל אחד אחר במציאות, להבדיל מספרי נוער שמראים לך חיים של אנשים אחרים, סיטואציות שאת/ה יכול פתאום למצוא את עצמך בהן, מה שבטוח לא יכול לקרות לפי העלילה של הספר/הסרט דמדומים. זה פן חדש לאהבה בלתי אפשרית בין ערפד ונערה אנושית והמתח ביניהם כל כך גדול ולא יכול לנתק אותנו לרגע מהעלילה בסיפור.
אני מסכימה מילה במילה עם רותם! ואגב אני כבר קראתי את רוב השלישי ופשוט דילגתי לרביעי, שאם חשבתם שהראשון מותחן רומנטי וכל כך דמיוני והזוי, אז זה כלום לעומת הרביעי ;)
יום שלישי, 07 באפריל 2009 בשעה 10:15 קישור לתגובה
פנטזיה עדיין צריכה להיות אמינה. איך שאני רואה את זה, ההבדל העיקרי בין מד"ב ופנטזיה הוא שמד"ב צריך להיות עקבי בצורה כלשהי עם העולם המוכר לנו ופנטזיה צריכה רק להיות עקבית עם העולם שלה.
מד"ב יכול להיות על כוכב לכת הפוך-זמן, הפוך-מטען, הפוך-צד שנמצא מעבר לצד השני של היקום ופנטזיה יכולה להתקיים בבית ספר שבו את לומדת אבל בכל מקרה הם צריכים להיות אמינים. אם הפנטזיה משתמשת חלקית בעולם שלנו, בבני-אדם בתור הדמויות שלה אז היא צריכה להיות עקבית אם איך שאנחנו מכירים בני אדם.
אני מודה שוב שעוד לא שמעתי את הספר אבל לפי מה שאומרים עליו, בני אדם כמו הדמויות שמופיעות בו אני חושב שיש רק בתוך תאים לבנים מרופדים.
יום שלישי, 07 באפריל 2009 בשעה 18:57 קישור לתגובה
אהבתי את ההגדרה של תאים לבנים מרופדים, ואני מסכימה עם התגובה מילה במילה. כשאומרים פנטזיה לא מתכוונים לאנשים שלא מתנהגים כמו בני אדם, הפנטזיה קיימת בעולם החיצוני, לא בנפש האדם שנשארת כמו שהיא בכל מקרה וצריכה להיות עקבית ואמינה בכל סוג סיפורת.
יום חמישי, 09 באפריל 2009 בשעה 16:59 קישור לתגובה
מישהו יודע איפה יש את הסרט דמדומים??.
יום שישי, 10 באפריל 2009 בשעה 17:33 קישור לתגובה
הסרט יצא כבר מהקולנוע ממזמן… עכשיו צריך לחכות לדי-וי-די שסביר להניח יצא אחרי פסח (בארה"ב הוא יצא ב-21 למרץ, קצת סבלנות).
וואי, אני מתה מהספרים האלה! הם ממממש טובים! קראתי את כולם כבר בקיץ, קראתי את מה שסטפאני מאייר פירסמה באתר שלה מהספר ה'חמישי': שמש חצות – הסיפור של אדוארד, וזה הדבר הכי מושלם שקיים בעולם! מי שקוראת את זה, אני מזהירה: סכנת טריפה – ממש יש חשק לטרוף את אדוארד.
מי שעוד לא קרא את השני, שלישי ורביעי – וואי, חבל – נסו באנגלית, זה ממש קליל (השפה לא משתווה להארי פוטר, אבל הסאגה עולה על הסדרה). אדוארד קאלן וטיילור לאוטנר שולטים! (המבין יבין והלא מבין – שינסה).
יום שלישי, 14 באפריל 2009 בשעה 20:24 קישור לתגובה
דמדומים – twilight סרט כל כך יפה !
ממש אהבתי , בעיקר את העלילה , סיפור אהבה שונה ממה שרגילים אליו .
אני קוראת ומתעניינת רבות עליו , להפתעתי הרבה יהיו לו עוד סיפורי המשך .
אז האם דמדומים – twilight יהיה המשך המסורת של הארי פוטר ?
האם הוא יישבור אותה ?
אני חושבת שדמדומים זה הארי פוטר החדש והמחודש .
זה הולך להיות מעולה !
יום שלישי, 14 באפריל 2009 בשעה 20:26 קישור לתגובה
סרטי * המשך ..
ספרים כבר יש [:
יום שלישי, 21 באפריל 2009 בשעה 14:58 קישור לתגובה
לציפי:
איך קוראים לספר החמישי ומתי הוא יוצא?
זה THE HOST ?
יום רביעי, 29 באפריל 2009 בשעה 10:46 קישור לתגובה
אני לא מסכימה עם הביקורת, זה ספר מעולה אחד הטובים שקראתי. אבל מישהו יודע אם הספר השני יתורגם בקרוב?
יום שבת, 02 במאי 2009 בשעה 21:38 קישור לתגובה
סטפני ממש גדולה בחיים שלי לא קראתי ספרים יפים כמו שלה.
אני מדברת על הספרים באנגלית, היא מתארת כל דבר כאילו זה דבר מוחשי. אפשר ממש לחשוב שזה באמת… ממש נכנסתי לספרים.