הספר "בחלום" ישב שבועות ארוכות בביתי מבלי שאזרתי כוח לקרוא בו. היתה לכך סיבה אחת בלבד. לא הכיתוב על גב הכריכה; לא ההתייחסויות, החיוביות למדי, בהן נתקלתי מדי פעם בפורומים ברשת; אפילו לא האמון שלי באיכות בחירותיו של אסף אשרי, עורך סידרת המדע הבדיוני של הוצאת "אופוס". מה שעצר אותי היה הכריכה – ציור עתידני גדוש בפרטים, מצועצע להפליא, שמעליו הכותרת "אימפריית הדוממים", שכמו מצהירה שהספר אינו עומד בפני עצמו. תוכן האיור כמעט לא רלוונטי. לא רק משום שהוא לא ממש מייצג את תוכן הספר או אופיו, אלא מכיוון שראינו כבר עשרות כמותו, על גבי אינספור כריכות מצועצעות וזולות למראה של ספרי מדע בדיוני ופנטסיה.

כל זה מצער מאוד. פרט לכריכה, מדובר באופרת חלל מבדרת ונעימה לקריאה, עם התחלה, אמצע וסוף ברור (גם אם פתוח להמשכים), רעיון מד"בי מעניין ודמויות מעוררות הזדהות.

מוקד העלילה הוא רעיוני – החלום. המגע הראשון של בני האדם עם חייזרים פתח בפני האנושות פתח למישור "החלום" – מישור מטפיסי בו מתאחדות תודעותיהם של ישויות מכל רחבי היקום ובו הן יכולות לתקשר על פני מרחקים אסטרונומיים בלתי נתפסים. לרוע המזל, ה"חלום" אינו נגיש לכל בני האדם, אלא פתוח רק למיעוט קטן בעל הנתונים הגנטיים המאפשרים כניסה אליו. אנשים אלה, המטופחים לתפקידם מלידה מכונים "הדוממים" (ומכאן שם הסדרה). דוממים אלה, בשל נדירותם היחסים באוכלוסייה והשירות החשוב שהם נותנים לתקשורת בתוך האימפריות האנושיות המתחרות ביקום העתידני שיקצר עבורנו הסופר, סטיבן הרפר, הפכו למשאב חשוב. במאבק על משאב זה, הממשלות השונות מתעמרות בדוממים, סוחרות בהן, קונות אותם מאימותיהם, או הופכות אותם לעבדים. לעומתן עומד מסדר הנזירים הדוממים "ילדי אירפן", המתיימר לחנך דוממים חופשיים, שיחיו חיים עם פחות ניצול וכפייה.

יציבות המערכת מתערערת כאשר מתגלה בכוכב הלכת "חלודה" נער דומם בעל כישורים חריגים המאפשרים לו להשתלט על נפשותיהם של אנשים ולשלוט בהם. במקביל מתחיל להתפשט במישור החלום ענן מאיים של עלטה, שאין לדעת אם מקורו בנער זה, סג'ל שמו, או שמא כוח נוסף מנסה להתערב במציאות. במהרה נכנסים לקלחת שני משטרים מתחרים, מסדר ילדי אירפן וגורמים נוספים, כשברור שבסופו של דבר הכל יתנקז לנער ולכישוריו הייחודיים.

קשה לומר ש"בחלום" הוא ספר מקורי במיוחד. ניתן למצוא בו הדהודים של "הסיפור שאינו נגמר", "היפריון" ואפילו של "המטריקס". יתכן, מבחינה זו, שהכריכה לא ממש משקרת – באמת כבר קראנו דברים דומים. למרבית המזל, להרפר יש מספיק דברים לומר, והוא מנצל את ספרו כדי להעלות שאלות על עבדות וכפיה, על בחירה חופשית ועל מחירה של המלחמה לעומת מחיר הנסיונות למנוע אותה. ומעל הכל יש להרפר מסר ברור אחד – בני האדם תלויים זה בזה.

התלות בין בני האדם נובעת מכל רבדי הספר. זה מתחיל במישור החלום עצמו – מישור שנוצר מדמיונותיהם של כלל החולמים הנכנסים אליו, ובו הם אינם יכולים לשקר זה לזה, ומשנחשפו אליו, לא יוכלו לחיות בלעדיו. מעבר לו, התלות מודגשת גם במבנה המשפחתי של הסיפור. שני מעגלים עיקריים מלווים את סג'ל בדרכו. הראשון הוא משפחתו הביולוגית: אמו שגידלה אותו, אביו ואחותו שנעלמו טרם לידתו, ובאופן משמעותי פחות שני אחיו האחרים שנמכרו לעבדות. השני הוא מסדר ילדי אירפן, שההיררכיה שלו משפחתית במובהק: הבכירים נקראים סבים וסבתות, מתחתיהם יש אבות ואמהות בלפחות שני דרגים שונים, ולבסוף הדוממים הפשוטים המכונים אחים. אם לא די בכך, הזיקה המשפחתית חשובה גם אצל גיבורי המשנה, ששניים מהם הם אמא ובן, שניים הם זוג נאהבים, ואחד נוסף מחפש את אחיו שנמכרו לעבדות. כל הקשרים האלה מרצפות את העלילה במקורות הזדהות מתחרים וגורמים לכל החלטה של כל דמות ודמות לשאת בחובה אינספור משמעויות עבור הדמויות האחרות.

קראתי את "בחלום" תוך יום אחד, בקריאה נעימה ומספקת למדי. לא מדובר בקלילון חסר משמעות, וגם לא בספר מורכב במיוחד ועתיר רבדים; פשוט מדע בדיוני מעניין למדי עם רעיון או שניים ודמויות מעניינות. לפעמים זה כל מה שצריך, לפעמים לא. היום, אצלי, זה הספיק בהחלט.