הבריון של ארצ'ר / דיאנה ווין ג'ונס
מאת יעל פורמן
הווארד סייקס הוא נער בן שלוש עשרה שחי חיים שלווים עם אביו הסופר, אמו המוזיקאית, אחותו הקטנה והקולנית המכונה 'איומה' והסטודנטית פיפי, המתגוררת בביתם ומסייעת בתמורה בעבודות הבית. כרוב הנערים בני גילו, הווארד הולך לבית הספר, משתתף בקטטות, מגן על אחותו, מתאמן בכינור בהוראת אמו ומעצב חלליות להנאתו.
האידיליה המשפחתית מופרת כשלבית פולש בריון גדול ממדים שנשלח בידי אדם מסתורי בשם ארצ'ר כדי לגבות מאביו של הווארד את האלפיים המגיעים לו. הבריון מתמקם בבית והופך בתוך שעות מעטות לחלק בלתי נפרד מחייה של המשפחה, או לפחות למכשול נסבל. בעזרתו עורך הווארד חקירות כדי לגלות מי משבעת שליטיה הסודיים של העיר הוא זה שאחראי לצרות הפוקדות אותו ואת בני ביתו ולמצוא איך להחזיר את השלווה לבית ואת חייו למסלולם התקין. תוך כדי כך הוא מגלה דברים חדשים על עצמו, כמו גם על אחותו הקטנה, על אחריותו כאח הבכור ועל הסודות שמאחורי מציאות חייו.
בספר זה דיאנה ווין-ג'ונס נמצאת במיטבה. הדמויות שהיא מתארת אמינות ומלאות חיים. קל לדמיין אותן גרות בבית השכן לזה שלכם. כל אחת ואחת מאופיינת היטב ומובחנת מחברותיה. לא אחת מספיקים לסופרת משפטים בודדים כדי להציג את הדמות לקוראים ולגרום להם לחוש כאילו הכירו אותה מאז ומתמיד, וכל זאת כמעט בלי להיגרר לקלישאות.
הספר קולח וזורם וקשה מאוד להניח אותו מהיד. גם סיפור העלילה מקורי מאוד: הוא מבדר ומשעשע כמעט כל הזמן, מותח ולעתים אף מפחיד. אט אט נחשפים הסודות האופפים את בואו של הבריון, את חובו של האב וכמובן את שבעת האנשים המסתוריים שמנהלים את העיר. במקביל עולות שאלות גם על המציאות של הקוראים: האם אנו יודעים מי באמת שולט בחיינו? האם אנחנו פועלים מרצוננו החופשי או לפי גחמה של אדם שאנו אפילו לא יודעים על קיומו? מה יהיה אם נרגיז את השליט הסמוי מעין ובגללו הבנק לא ירצה לתת לנו כסף? איך אפשר לחיות כשהמציאות כולה מתקוממת נגדך? ועד כמה נהיה מוכנים להקריב בשם עקרונות חשובים לנו?
בשונה מספרי הנוער האחרים שקראתי, שבהם הדמויות נוטות להיגרר אחרי המאורעות ורק להגיב, מהנה לראות איך דמויותיה של ווין-ג'ונס משתמשות בלי הרף בתבונתן כדי לפתור את התעלומות שנקרות בדרכן. הווארד אינו שונה – הוא נער סקרן וחקרן, לומד היטב מהסביבה ומיישם את מה שלמד; הוא חושב על הבעיות העומדות בפניו, שם לב לפרטים הקטנים ומתמרן במיומנות גוברת והולכת בין שלל הגורמים שמנסים לנצל אותו ואת השפעתו על אביו הסרבן. במקום לחכות למאורעות שיקרו, הוא יוזם בלי הרף ומניע אנשים למסור לו את המידע שאותו הוא מחפש. בתוך כך נפרש בפנינו, הקוראים, העולם המקורי להפליא שבנתה הסופרת. הפרטים מתווספים בזה אחר זה והווארד מגלה אותם ומצרף אותם זה לזה, עד להשלמת הפאזל ולמציאת הפתרון לתסבוכת.
הספר אמנם מוגדר ספר ילדים – והוא אכן כזה – אך בדומה לרוב ספריה של דיאנה ווין-ג'ונס הוא מתאים היטב גם לבני נוער ולמבוגרים. הוא לא מזלזל בתבונתו של הקורא, אך גם לא דורש ממנו תואר שני בספרות. פשוט הנאה טהורה לכל חובבי הפנטסיה וההרפתקאות, שבצדה שפע של מחשבות על אחריות אישית, על ההבדלים בין אח גדול לאח קטן ועל מהות החופש. מומלץ להחזיק על המדף, כי בקריאה שניה הספר מהנה אפילו יותר.
יום שני, 25 בינואר 2010 בשעה 18:38 קישור לתגובה
נשמע כמו ספר שמאוד מעניין לקרוא. גם בגילי [19].
הספר מתאים בתור מתנה לנערה אשר חגגה לא מכבר בת מצווה, לטעמך?
יום שני, 25 בינואר 2010 בשעה 21:03 קישור לתגובה
לדעתי כן. קהל היעד שלו זה בני נוער. בהחלט. הוא מתאים גם למבוגרים, אבל קהל היעד הוא בדיוק טווח גילאי העשרה.
יום רביעי, 27 בינואר 2010 בשעה 17:47 קישור לתגובה
אזהרה : סוג של ספוילר!!!
כתבת : "הנאה טהורה לכל חובבי הפנטסיה וההרפתקאות" ואני דווקא התלהבתי מכך שסוף סוף יש ספר מד"ב חדש לנוער בעברית….
יום חמישי, 28 בינואר 2010 בשעה 20:28 קישור לתגובה
אזהרה: תגובה לספויילר
לי דווקא נראה שמדובר בשילוב של קסם ומדע מהעתיד שנמשך בדרך קסומה להווה (למרות שלא מוסבר מאיפה מגיעים הכוחות של המשפחה….)
יום חמישי, 12 באוגוסט 2010 בשעה 21:07 קישור לתגובה
אזהרה: עוד סוג של ספוילר, אכזרי.
לא מוסבר מאין מגיעים הכוחות, אבל נרמז בחוזקה. אם תשימו לב, אף אחד מהאחים לא נולד עם סוג של "כוח על" או משהו כזה. הם כולם נולדו עם מעין כוח רצון חזק מאד, ובבוא הרגע הם פשוט מחליטים מי שולט במה – וזה מה שקורה. כי הם החליטו שזה מה שיהיה.
אם אתם זוכרים, זה פחות או יותר בדיוק מה שקרה אחרי שזאוס שחרר את אחיו הגדולים מקרבו של אביהם וניצח במלחמה ההיא נגד הטיטאנים. הרי גם האלים לא נולדו עם תחומי שליטה מוגדרים. הם בחרו, או נבחרו לתפקידיהם, וזה מאד דומה (בצורה פארודית ומשעשעת) למצבם של האחים ב"הבריון של ארצ'ר".
מה שלי מציק זה לאו דוקא מה מקור הכוחות, אלא מה בכל זאת תקע אותם בעיר, ואיך מתאזן כל הקטע הזה של עבר-עתיד.
קריאה שניה? למה לא חשבתי על זה בעצמי?!