זוהי תקופה של תמורות. אנגליה של המאה הראשונה לספירה. הכיבוש הרומאי של אנגליה הושלם והתרבות הרומאית משתלטת ותופסת את מקומה של התרבות הדרואידית ששלטה באנגליה לפני הכיבוש. הרומאים הרסו מקדשים והחריבו את התרבות הדרואידית: תרבות אוהבת שירה, סוגדת לטבע. תרבות זו שמה דגש רב על פולחן האלה, וכוהנותיה של אלה זו נערצות ונושאות תפקיד חשוב בהנהגת הציבור. תחת הכיבוש הרומאי, התרבות המטריאכלית נעלמת לאטה; תושבי אנגליה מאמצים בהדרגה את הערכים הרומאיים, וגם הדרואידים מסגלים לעצמם את החשיבה הפטריארכלית כדי לשאת חן בעיני הכובשים.

על רקע תמורות דתיות ותרבותיות אלה מתרחשת העלילה של "בית היער". גיבורתו, איילין, היא בת למשפחה דרואידית חשובה. היא מעוניינת להמשיך במסורת המשפחתית, להיכנס אל "בית היער" – מקדש הנשים – ולשרת את האלה. עד שהיא פוגשת בגאיוס.

גאיוס הוא רומאי למחצה, אביו הוא מפקד אחד ממחנות הצבא הרומאי ואמו נצר לאחת ממשפחות האצולה המקומיות. הוא חי את חייו בסביבה רומאית, משרת בצבא הרומאי, אבל קשור גם לתרבות הבריטית של אמו. בדרכו חזרה לבסיסו הוא נפצע, ניצל על ידי משפחתה של איילין וכמקובל בסיפורי האהבה הגדולים – מתאהב באיילין, בתו של מצילו.

כמו בסיפורי האהבה הגדולים, חייל רומאי אינו יכול לשאת נערה דרואידית, ובאותה מידה לא יעלה על הדעת שנערה דרואידית ממשפחה מכובדת תנשא לחייל רומאי. איילין הפגועה מוצאת נחמה בייעודה המקורי – ככוהנת האלה. גאיוס ממשיך בקריירה הצבאית שלו ומנסה להשתלב בסביבתו, ואף מצליח במידה מסוימת. האהבה לא תיתן לשניהם מנוח והם ימשיכו להיפגש במשך שנים, במהלך העימות ההולך ומסלים בין התרבויות.

מי שקרא את ספריה האחרים של צימר בריידלי (כספרה המפורסם "ערפילי אוולון" שתורגם אף הוא לעברית) ידע למה לצפות: תערובת של רקע היסטורי ממשי עם פנטסיה, עימות בין עולם פטריארכלי המשתלט על עולם מטריארכלי קדום יותר, סיפורי אהבה נואשים עם מסר פמיניסטי והמון מלל, תיאורים והסברים ארכניים. לשמחת הקורא, הספר הזה קצר במחצית מ"ערפילי אוולון", אך הוא גם פחות טוב ממנו.

ב"ערפילי אוולון" הסתמכה צימר בריידלי על המיתוס הידוע של אגדות המלך ארתור, כדי לתת לסיפור עומק מיתי ורגש, בהצלחה סבירה. הפופולריות הגדולה לה זכה הספר בעולם מוכיחה כי היא הצליחה לדבר אל ליבם של הקוראים. בהעדר הקביים המכובדים האלה ב"בית היער", בריידלי נכשלת לחלוטין כאשר היא מנסה לספר סיפור מקורי משלה. למרות החומרים המעניינים, "בית היער" אינו ממצה את הפוטנציאל הטמון בו. הכל בסדר, שום דבר לא ממש גרוע… אבל גם שום דבר לא ממש מרגש.

כרומן היסטורי, התקופה המתוארת בו מתוארת בצורה שטחית שאינה מצליחה להמחיש את אווירת התקופה. מי שמצפה לתיאור מלא חיים של תקופה אחרת יתאכזב מהתיאורים החלקיים. נראה שהסופרת היתה בקיאה בתקופה עליה כתבה, במיתוסים ובעולמם של הדרואידים, אבל היא לא מצליחה להמחיש אותם בפני הקורא, מעבר לסממנים החיצוניים הבולטים ביותר. מי ששמע על הדרואידים וירצה ללמוד יותר – יתאכזב.

כעולם פנטסיה, שבו אלים מדברים אל בני האדם, אין ב"בית היער" תחושה של מיתוס, פליאה, גורל בלתי נמנע ומתח. ספרי פנטסיה, כמו גם רומנים הסטוריים, קמים ונופלים על תיאור העולם: תיאור טוב של עולם פנטסיה יהיה מוחשי, רב-ממדי, וירתק את הקורא. שום דבר בעולם של "בית היער" אינו כזה. הסופרת מכבירה הרבה מאוד מלים בנסיון לבנות את האווירה, אך מצליחה ליצור רק עומס של תיאורים מיותרים, ללא שום ענין או תרומה להבנת העולם או העלילה. גם הבחירה בשפה מלאכותית, ארכאית ונוקשה במתכוון יוצרת בעיקר ניכור. השפה לא זורמת, לא טבעית ולא פיוטית.

אם לא די בכך, קשה להזדהות עם הדמויות בסיפור. כל הדמויות, עד האחרונה שבהן, אנטיפתיות להחריד, נפוחות, עקשניות ולא נעימות. בשל המחסור בדמויות מעניינות, קשה גם ליצור מתח רומנטי, קשה להזדהות עם רגשותיהן של הדמויות וקשה להתענין בגורלן. בחירותיהן של הדמויות נראות לא הגיוניות, מקריות ובמקרים החמורים יותר גם טיפשיות וילדותיות.

גם השימוש בתיאוריות פמיניסטיות כבסיס האידאולוגי של הספר נראה הפעם שטחי. המסר הפמיניסטי של הספר מתמצה בנאומים ארכניים על גורלן המר של האלה ושל כוהנותיה בעולם גברי פטריארכלי. במקום שהמסר ינבע באופן טבעי מהסיפור, כאן הוא נדחף בכוח ובשטחיות לגרונו של הצופה.

במהלך הקריאה לא יכולתי שלא להזכר בספרים טובים בהרבה אשר השתמשו בחומרים דומים ליצירות משובחות בהרבה. רוברט גרייבס, למשל, כתב ספרים משובחים על אותה תקופה ועל אותן דילמות. טוב יעשה הקורא המתעניין בשילוב איכותי בין רקע היסטורי ועלילה פנטסטית או בעיבודים מודרניים למיתוסים ידועים, אם ישיג את ספריו "גיזת הזהב" ו"רוח מצפון". החוויה אותה יעניקו לו תהיה טובה בהרבה.

"בית היער" אינו ספר רע, אבל הוא גם לא ספר טוב. הוא מעניין במידה סבירה, יש לו רקע היסטורי סביר וסיפור אהבה רומנטי. מנגד, החומרים המשובחים לא מתחברים לספר מלהיב באמת.