"כשיבוא יום-הדין, אם אכן יקיימו אותו, נגלה שממבו-ג´מבו, האל מקונגו, היה במשך כל העת הבוס הגדול" – ג'ובאל הארשו

ואלנטין מיכאל סמית הוא בן האדם היחיד שגדל והתחנך אצל בני המאדים. בשל כך, אין זה פלא שכשהוא מגיע לכדור הארץ, הוא זוכה לסיקור תקשורתי ולהתעניינות ציבורית נרחבת. במקביל, פלפול משפטי מסובך עושה אותו לאדם עשיר ולבעלים הרשמי של מאדים. מייקל מגיע לכדור הארץ כתינוק (מטפורית). הוא זר בארץ זרה, והוא אינו מכיר את מנהגי המקום, את השפה, את החוקים ואת ערכי המוסר של החברה. בשלב מסוים הוא חובר לג'יל, בן וג'ובאל הארשו, אשר מצילים את חייו מידיה של הממשלה שחומדת את הונו וחוששת מפני הסטטוס הייחודי שלו בכדור-הארץ.

מייקל מבלה את רוב זמנו בחקירת אורח חייהם של בני האנוש ומגלה חברה משוסעת, ווכחנית, אלימה ואומללה. חשוב לציין כי מייקל שלם עם עצמו ועם גופו ומסוגל לעשות דברים שרוב האנשים רק חולמים עליהם. הוא מסוגל לקרוא מחשבות, להעלים אנשים, לגרום לחפצים לנוע בצורה בלתי אפשרית מבחינה רציונאלית וזה רק קצה הקרחון – היינליין מצייר אותו כמעין סופרמן טבעי ששולט בצורה מוחלטת על סביבתו ועל עצמו.

מייקל, שעדיין מחפש את דרכו בכוכב לכת זר זה, מקים כנסיה בה הוא מלמד אנשים את יסודות השליטה העצמית ותורה אשר המוטו שלה הוא עקרון "אתה הוא האלוהים". פירושו של עיקרון זה הוא שכולנו אחראים לעצמנו, למעשינו ולהחלטותינו. אנו האלוהים שלנו – נישא את פירות מעשינו או עונשיהם. לפי תפיסה זו, כל אחד יכול להיות שלם עם עצמו ולעשות דברים מעבר לכל דמיון, בתנאי שהוא ´גורק´ את המשמעות והאחריות הנלווים לכך; גריקה, אם נתמצת לרגע את הספר כולו, היא פעולה שמשמעותה נעה בין שתיית מים לבין יכולת מעמיקה להבין, לקבל ולראות את התמונה בכללותה.

היינלין לא מכריע לחלוטין באם מייקל הוא נביא אמת המייסד דרך חיים חדשה וטובה יותר, או שמא הוא נביא-שקר הרוצה להרוס את ערכי המוסר והדת שעליהם בנויה חברתנו. הספר הוא מעיין דיון פילוסופי מתמשך על משמעות החיים ועל קיום האלוהים. לדעתי, בדומה לרוב ספריו של היינליין, הדמות החשובה והמרכזית בסיפור היא דוקא אחת מהדמויות המשניות יחסית. במקרה זה מדובר בג´ובאל הארשו – עורך דין, רופא, סופר, המשמש כאב רוחני למייק, המקביל האנושי ל"זקנים" אשר הנחו אותו במשך תקופת שהותו על המאדים. בספר ניתנת במה פתוחה לג´ובאל לפרוש את דעותיו בנושאי משטר, כלכלה, חברה ודת וישנה תחושה כי דמותו של ג'ובאל היא היא היינלין עצמו. באמצעות הארשו, היינליין מטיף נגד צורתו הנוכחית של מוסד הנישואין, מעודד יחסי מין פתוחים וקבוצתיים וקורא תגר פחות או יותר על כל המנגנונים החברתיים הקיימים ועל יכולתם לסייע לחברה כדי לשרוד.

לא יהיה זה מוגזם לטעון ש-"גֵר בארץ נוכריה" הוא אחד מהספרים הבודדים שסללו את דרכו של ז'אנר המד"ב ללב המיינסטרים בארה"ב. הוא היה לספר המד"ב המצליח ביותר (באותה תקופה) , במיוחד בשל כישרונו של היינלין לשלב מד"ב עם רגשות אנושיים כנים, אירועים היסטוריים חשובים ואף קורטוב של חזיית העתיד. רבים אמרו, כי היינלין חזה את עלייתן המפחידה של קבוצות פונדמנטליסטיות, ואכן, בספר מתוארות מספר קבוצות כאלו – קבוצות אשר דומות להן תוארו גם בספרו "ששת". נראה כי היינלין ראה בהן סכנה חברתית גדולה.

"גר בארץ נוכריה", כאמור, התחבר היטב לרוח התקופה בשנות הששים. בהשפעתו הוקמה בסופן כת שממשיכה להתקיים עד היום – "כנסיית כל העולמות". מטרה של כנסיה זו מוגדרת על ידי מאמיניה כ: "לחגוג מחדש את החיים, לנצל את מלוא הפוטנציאל האנושי תוך הכרת החופש האישי והאחריות האישית" (ותודה לגל חיימוביץ' על התרגום). הכנסייה הושפעה רבות מגישתו של היינליין בספר לאהבה, למוסד הנישואין ולערכי המוסר השונים. חברי הכנסייה משתמשים במוטיבים מספרו כמו "אחוות המים", החלוקה ל"קִנים" שונים, והתפיסה האינדיבידואליסטית שלפיה כל אדם הוא האלוהים – כל אדם אחראי לעצמו וצריך להגיע לשלמות עצמית מבחינה פיזית ורוחנית.

"כנסיית כל העולמות" היא רק דוגמא אחת, גם אם קיצונית, להשפעה שהיתה לספר על החברה האמריקנית בתקופה בה פורסם. אבל החדירה שלו לתרבות האמריקנית בולטת גם בדברים קטנים הרבה יותר. כך, למשל, המילה לגרוק הפכה במשך תקופה מסוימת למילת סלנג נפוצה, וכעשרים שנה אחרי כן שם הספר עוד הצליח להיכנס לשירו של בילי ג'ואל "We didn't start the fire" עדויות אחרות להשפעתו ניתן לגלות בעשרות המאמרים, הדיונים והפרשנויות השונות אשר נכתבו על הספר הזה. היינלין עצמו, למיטב הבנתי, לא התלהב כל-כך מההשפעה של ספרו. במכתב תשובה למעריץ אדוק הוא אומר:

"לעולם לא אתיימר להיות נביא, לחלק חבילות קטנות ומסודרות שבהן כל התשובות לבעלי המוח העצל. כל מי שלוקח את הספר הזה כתשובה לשאלותיו מרמה את עצמו. הספר הוא הזמנה למחשבה ולא לאמונה עיוורת".