במשך שנים רבות מקובל היה לטעון שאין ספרות מדע בדיוני מקורית בשפה העברית ואם יש הרי המדובר בפריטים בודדים וזניחים שאפשר להתעלם מהם. כפי שאנסה להראות במאמר זה, טענות אלה רחוקות מאוד מהמציאות.

יש שיאמרו שכבר בתנ"ך, יצירת הספרות המשמעותית ביותר שנכתבה בעברית, ניתן למצוא יסודות בעלי אופי פנטסטי ברור. כך, מיתוס הבריאה ב"בראשית" שימש כר פורה לאין-ספור סיפורי מדע-בדיוני, ואילו המפגשים עם דמויות אלוהיות ומלאכים בספר יחזקאל יכולים לעתים להתפרש כמגעים עם חיזרים. אין ספק שסיפורים אלה שימשו כמקור השראה לסופרי פנטסיה בדורות מאוחרים יותר.

היצירות הקדומות ביותר בשפה העברית המזכירות בבירור את מה שמכונה כיום "מדע בדיוני" נמצאות בספרות החיצונית, ספרות אשר חוברה ברובה במאות הראשונות לפני ואחרי הספירה. הספר הקדום ביותר מסוג זה שנמצא בידינו הוא "ספר חנוך החיצוני", אשר במשך שנים רבות חשבו ששרד רק בתרגום לאתיופית והתגלה לאחרונה גם במגילות מדבר יהודה. ספר זה מתאר את מסעותיו של חנוך בחלל ובזמן בדרך ללמידת סודות היקום ולצפיה במרד המלאכים הקדמון כנגד האל ובהתנחלותם בכדור הארץ. בספר זה אף ניתן למצוא חלק שלם בעל אופי "מדעי" לכאורה, המתאר בפירוט את תנועות הכוכבים כבסיס ללוח השנה שלדעת מחבר הספר ישמש את עם ישראל בעתיד. חלק זה הציג עניין והכרות עמוקה של המחבר במדעי האסטרונומיה של המאה השלישית או השנייה לפני הספירה. "ספר חנוך החיצוני" שימש כאב טיפוס לזרם שלם של ספרים שלקחו את נושאיו ותיארו מסעות של אישים תנכיים אחרים בחלל ובזמן. באמצעות מסעות אלה, הספרים הציגו את תצפיותיהם על העבר, על תהליך בריאת היקום ועל חורבן העולם בעתיד וכינונו מחדש. גירסה מעניינת לספרים אלה ניתן למצוא בוריאציה מאוחרת על ספר חנוך, "ספר חנוך הסלאווי" (על שם השפה שבה השתמר) מהמאות הראשונות לספירה. שם שוב תוארו מסעותיו של חנוך במרחבי היקום ומפגשיו עם יצורים חיצוניים שונים. ספר זה יצא לאור במהדורה עברית חדשה ששמה דגש על האספקטים המד"ביים שלו בהוצאת בבל ומשרד הביטחון בשנת 2002.

עוד אלמנט מד"בי ידוע שהופיע לראשונה בספרות החיצונית הוא זה של ההיסטוריה החלופית – הצגה מודעת של אירועים מתקופה היסטורית שמעולם לא הייתה. דוגמה לכך ניתן למצוא ב-"ספר יהודית". ספר זה הוא ספר חיצוני מפורסם שההשערות על זמן כתיבתו נעות בין המאה הרביעית לפני הספירה ובין המאה השניה לספירה. ניתן למצוא בו תיאור של תקופה היסטורית בדויה לחלוטין שבה המלך נבוכדנצר הבבלי מהמאה השביעית לפני הספירה תואר כשליט אשור (ממלכה שהושמדה בפועל בידי אביו) במאה החמישית לפני הספירה, זמן מה לאחר שיבת ציון. למותר לציין כי הסופר וקוראיו ידעו היטב שהמאורעות המתוארים בספר סותרים את ההיסטוריה המוכרת, וכך גם האירועים ההיסטוריים המתוארים ומאבקה של אישה יהודיה בגנרל אשורי שניסה לכבוש את ארץ ישראל.[1]

לאורך המאות ניתן היה למצוא בספרות העברית סיפורי מסעות דמיוניים פנטסטיים ביותר. בהם, ניתן לציין את סיפוריו של האמורא רבא בר בר חנא מהמאה הרביעית לספירה שסיפר על התופעות, המפלצות והיצורים המוזרים שפגש במסעותיו הרבים, ואת סיפוריו של אלדד הדני מהמאה התשיעית לספירה שנתן תיאור מפורט ביותר על תרבותם של "עשרת השבטים האבודים" שמעבר לנהר סמבטיון.

בתלמוד ובימי הביניים נוצרו מספר סיפורים על נושא שהפך אולי לתרומה החשובה ביותר של הספרות העברית לספרות הספקולטיבית: "הגולם", האדם המלאכותי שנוצר באמצעים כישופיים וקבליים שונים ואשר אם לא ישמרו על אמצעי זהירות מספקת, הוא עלול למרוד ביוצרו. לסיפורים אלה היתה השפעה מכרעת על יצירות מאוחרות יותר בנושא יצירת אדם מלאכותי כמו פרנקנשטיין של מרי שלי (הנחשב על ידי רבים כאחד מספרי המדע הבדיוני הראשונים). ביהדות, לעומת זאת, סיפורים אלה הובילו לשורה של דיונים הלכתיים מאת חכמים כמו צבי אשכנזי ויעקב עמדן בשאלות הנובעות מעצם הנחת אפשרות קיומו של גולם. חכמים אלה בחנו שלל נושאים שבהם ספרות המדע-הבדיוני עוסקת עד ימינו – האם גולם יכול להחשב כבנו המאומץ של יוצרו? האם ניתן להחשיב אותו כחלק ממניין? האם מותר לאדם לקיים יחסי מין עם גולם נקבה? דומה שכיום, עם ההתפתחות המואצת של ההנדסה הגנטית ונושאי השיבוט והרובוטיקה, סיפורים ודיונים הלכתיים אלה, רלבנטיים יותר מאשר אי פעם. למעשה, ניתן לראות אותם כנסיון האמיתי הראשון לשקול ברצינות את ההשלכות הנובעות ממערכת יחסים בין האדם ואינטליגנציה מלאכותית מעשה ידיו.

במאה השתים-עשרה הופיעה יצירתו המחורזת של המשורר והאסטרונום הידוע אברהם אבן-עזרא חי בן מקיץ שתיארה מסע אל כוכבי הלכת השונים ואת הגזעים השונים החיים בהם. אך יצירות מסוג זה היו נדירות, ויש להודות שעל אף כל שפע הסיפורים הפנטסטיים שהיו קיימים בספרות העברית ועל אף הספקולציות שניתן למצוא בשפע בספרות המיסטית והקבלים אודות עולמות אחרות וספירות שונות, קשה מאוד למצוא בה יצירות שניתן להגדירן כמדע בדיוני אמיתי, על פי כל הגדרה סבירה.

סיפור המדע הבדיוני האמיתי הראשון שהופיע בעברית מודרנית היה ספרו של אלחנן לוינסקי, איש תנועת "חיבת ציון". ספרו, אשר נקרא מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף השישי הופיע לראשונה בכתב העת הפרדס בשנת 1892 ותיאר מסע עתידני בישוב יהודי ציוני אוטופי בארץ ישראל בשנת 2040. ספר זה היה האוטופיה הציונית הראשונה, ועיקר פרסומו נובע כיום מהויכוח שהוא עורר בתנועה הציונית בין מקס נורדאו ואחד-העם. שני האישים היו חלוקים איזה ספר חוזה טוב יותר את עתיד התנועה – ספרו של לוינסקי, או האוטופיה המפורסמת יותר של תיאודור הרצל – אלטונוילנד (או בשמו העברי של הספר: "תל-אביב").

בעשורים הראשונים של המאה יצא מספר לא קטן של אוטופיות בשפה העברית[2] אשר תיארו את הקמתה העתידנית של מדינה יהודית בארץ ישראל ואת פריחתה האמנותית והטכנולוגית. החשובה באוטופיות אלה היתה יצירתו של בוריס שץ, מיסד בית הספר לאומנויות "בצלאל", ירושלים הבנויה", אשר התפרסמה בשנת 1924 ותיארה ארץ ישראל עתידנית שבה בית הספר "בצלאל" הוא מרכזה מדע והיצירה.

דוגמה מעניינת במיוחד של ז'אנר האוטופיה היא ספרו של חוקר התנ"ך הידוע חיים גבריהו אנשי הגלעד: סיפור אוטופי על החיים בא"י במשך שלושת הדורות הבאים. משיצא לאור בשנת 1942, לאחר שהופיע בהמשכים בכתב-עת ירושלמי, ספר זה היה אמור להיות חלק מההיסטוריה של העתיד שתתאר את התפתחות הישוב היהודי בגלעד במשך תשעים השנים הבאות. לרוע המזל, ולצערם של חובבי השפה התנכית הצחה בה דיברו הדמויות, רק חלק קטן מתכניתו השאפתנית של המחבר יצא לאור. ספר מעניין אחר מסוג זה היה ספרו של ס. גולדפלוס ישראל בשנת 2000 אשר יצא לאור בשנת 1951 ותיאר את פני המדינה בשנת 2000 (בה היינו אמורים להיאבק במעין "אינתיפאדה" של בעלי החיים), ובשנת 2050. הספר סיפק תחזית מפורטת של פניה החברתיים, המדיניים, הטכנולוגיים והתרבותיים של המדינה בעתיד. ספר זה יצא לאור מחדש בהוצאת בבל בשנת 2002.

גם אם מדע בדיוני טהור היה נדיר, ניתן למצוא אותו פה ושם ביצירות של סופרים חשובים ואפילו בשירה של משוררים ידועים. זלמן שניאור, למשל, כתב את הפואמות עתידות וימי הביניים המתקרבים שתיארו חזיונות אפוקליפטיים שונים על חורבן המין האנושי. משורר חשוב אחר שהירבה להשתמש ביצירתו באלמנטים של מדע בדיוני היה יעקב כהן; כהן, שהוקסם מרעיון חיי האלמוות אותם יכול האדם להשיג באמצעות המדע והטכנולוגיה, הכניס רעיון זה ביצירותיו בדרכים מגוונות, ואף הקדיש לכך מחזור שירים שלם בשם אריאל.

מעבר ליצירה המקורית, כבר בשנים אלה החלו להופיע בעברית תרגומים של יצירות מדע בדיוני, ובעיקר כמה מיצירותיו של ז’ול ורן הצרפתי – אולי הסופר המתורגם ביותר לבני הנוער בשעתו. בעקבותיו תורגמו סופרים אחרים שכתבו יצירות הקשורות למדע הבדיוני, ובהם הסופר הפולני אומינסקי, אשר כתב את אל כוכב אחר על יצירת תקשורת עם מאדים ואל עולמות רחוקים המספר על מסע לכוכב הלכת נוגה.

בשנות החמישים תרגם המשורר יונתן רטוש את אוסף סיפורי המדע הבדיוני המודרניים הראשון שפורסם בארץ. הספר הראשון: היה היה בעתיד שהופיע בשנת 1951. בסוף שנות החמישים, כנראה בעקבות העניין הרב שיצרו מבצעי הרוסים והאמריקנים בחלל, הופיעו כמעט בו זמנית, בין השנים 1957 ו- 1959, ארבעה כתבי עת שהתבססו על סיפורי מדע בדיוני זרים: סיפורי דמיון, קוסמוס, מדע דמיוני, וסיינס פיקשיין. אף אחד מכתבי עת אלה לא האריך ימים.

כמעט בו זמנית עם גל כתבי העת הנ"ל, בין השנים 1954 ו- 1964, החלו להופיע חוברות שהביאו סיפורי מדע בדיוני מקוריים לחלוטין. אלה היו חוברות שעסקו בדמות של טרזן מלך הג'ונגל ויצאו בהוצאות בעלות שמות שונים ומשונים, ובהם "הקרנף", "הנמר", "הברדלס", "הפיל" ואחרים. כולם, למעשה, היו שמות כיסוי להוצאה אחת – דפוס מל"ן. ספרים אלה נכתבו כולם בידי מחברים ישראליים כמו עמוס קינן, מירון אוריאל,ישעיהו לויט, חיים גיבורי ורבים אחרים. רבים מסיפורים אלה (הופיעו בעברית למעלה מאלף חוברות וספרונים על טרזן) תיארו את מאבקיו של טרזן בפולשים מהחלל, את מסעותיו לכוכבים אחרים ולתקופות אחרות, את מאבקיו במדענים מטורפים ובמפלצות פרהיסטוריות שקמו לתחיה ועוד ועוד. בשנות החמישים והששים אלה היו כמעט המקורות היחידים שהיו זמינים לציבור קוראי העברית בתחום המדע הבדיוני.

בשנות הששים החלו לבסוף לצאת באופן מסודר תרגומים של ספרי מדע בדיוני קלאסיים מאנגלית ומרוסית, על-ידי הוצאות קטנות כמו "מצפן", "דשא", ו-"ינשוף". במקביל צצו גם הוצאות ספרים שהפיצו ספרי מדע בדיוני מקוריים לנוער תחת מסווה של שמות זרים. בצורה זו הוציאה הוצאת רמדור סידרה מקורית בת 14 חוברות על הרפתקאותיו של פלאש גורדון, אליהם נוספה מאוחר יותר סידרה בת ששה ספרים על עלילותיו של האסטרונאוט ראל דארק. עוד סידרה חביבה שפורסמה בשנות הששים היתה סידרת הרפתקאותיו של קפטן יונו מאת אלי שגיא, שסיפרה את עלילותיו של נער אסטרונאוט בכוכבי הלכת השונים. כמו כן יצאו באותן שנים סיפורים שונים לנוער, ובהם מסע הפלאים בין הכוכבים של אלישע גלזר, תעלומת הצלחת המעופפת של מנחם תלמי ובחזרה מן השחקים של ערן שורר. שלושת הספרים תיארו את מסעותיהם של נערים ישראליים שונים לכוכבים אחרים. אליהם נוסף הספר מסתורי הגבול הנעלם של שמעון צבר על ילד חיזרי שמגיע לכדור הארץ. ספרים אחרים עסקו במסע בזמן אל העבר (למשל המסע המוזר במכונת הזמן של דני פלנט והאמיצים במסתרי אי המרגלים של אבנר כרמלי על מסעם בזמן של ילדים ישראליים לתקופת החשמונאים כדי לעזור ליהודה המכבי ולצבאו).

עוד בתחום ספרות ילדים, בשנות הששים החלו להתפרסם עלילותיו של "דנידין הרואה ואינו נראה" מאת און שריג (שרגא גפני). הספרים הרבים בסדרה זאת זכו לפופולאריות עצומה (כמו גם לפרודיות לא מעטות) והיא חלק מהזיכרון הקולקטיבי של רוב הישראלים. ניתן אולי לטעון שהיא התוצר הידוע והמפורסם ביותר של רעיון מד"בי בבסיסו בספרות העברית בכלל ובספרות הילדים בפרט.

גם בשבועוני הילדים של התקופה "דבר לילדים" ו" הארץ שלנו" פורסמו סיפורי קומיקס שונים בהמשכים שעסקו בנושאי מדע בדיוני. ביניהם ניתן למצוא את מסתורי היבשת האבודה של אשר דיקשטיין שפורסם ב-"דבר לילדים" וסיפורי קומיקס שונים של המשורר פנחס שדה, ובהם סיפורי מדע-בדיוני טהור כמו אל הירח בכדור פורח ומליסלדה או האלים חוזרים עבור השבועון "הארץ שלנו". כל זאת, תחת השם הבדוי יריב אמציה.

בתחום הספרות הקנונית, היוצר החשוב היחיד כמעט שגילה עניין במדע הבדיוני בתקופה זאת היה המשורר הידוע דוד אבידן שרבים משיריו עוסקים בנושאים שונים של מדע בדיוני, ואחד מהם, שדר מן העתיד", שימש כבסיס לסרט מדע בדיוני בשם זה, אותו ביים אבידן. ככל סרטיו של אבידן, גם סרט זה, אשר מתאר את ניסיונו של אדם מן המאה השלושים ואחת להביא למלחמה גרעינית במאה העשרים שתאפשר את היווצרות החברה העתידנית שממנה הוא מגיע, לא זכה להצלחה והוקרן פעמים מועטות בלבד. אבידן גם יצר בשיריו את המילה "בִּינן" לתיאור יצורים מכוכב אחר, אך מילה זאת אינה נמצאת היום בשימוש והיא הוחלפה בשמות "חיזר" ו-"חוצן".

בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים חלה פריחה בתחום המדע הבדיוני המתורגם, שהחל לצאת המאסות גדולות יחסית בהוצאות ספרים כמו מסדה, עם עובד וכתר. הפריחה היחסית בתחום הביאה גם להפקתו של כתב עת חדש בתחום בשם פנטסיה 2000, בו פורסמו, בין השאר, עשרות סיפורי מדע בדיוני מקוריים. במקביל יצאו גם מספר ספרי מדע בדיוני שנכתבו בידי סופרים ידועים, ובהם הדרך לעין חרוד (1984) של עמוס קינן, שגם הוסרט לסרט, ופונדקו של ירמיהו (1984) מאת בנימין תמוז שתיאר עתיד קודר שבו החרדים שולטים שליטה מוחלטת במדינה.

הפריחה של שנות השבעים לא נמשכה זמן רב. באמצע שנות השמונים חלה ירידה חדה במספר ספרי המדע הבדיוני שפורסמו בארץ ובמד"ב המקורי בפרט. אלה שבכל זאת פורסמו לא זכו לתשומת לב מיוחדת. בין הספרים שפורסמו החל משנים אלה ניתן למצוא את מעוף כלולות של יבשם עזגד (1995), שהוגדר בידי עורכו כספר המדע הבדיוני הישראלי האמיתי הראשון, וקובץ סיפורי מדע בדיוני בשם עתידות (1994) שריכז סיפורי מדע בדיוני שנכתבו בידי תלמידי תיכון, ושסבל ממספר פלגיאטים בוטים של סיפורי מדע בדיוני ידועים.

השפל בשנות השמונים והתשעים התבטא גם בירידה בשימוש באלמנטים של מדע בדיוני (להבדיל מפנטסיה טהורה) גם בספרות העברית הריאליסטית, אך גם לכך היו יוצאי דופן, ובהם ספריהם של אתגר קרת ואורלי קסטל-בלום. בשונה ממספר סוגית אחרים של ספרות ז'אנרית, ובעיקר ספרות הבלשים והמתח המקורית, ספרות המדע הבדיוני העברית מעולם לא הצליחה להמריא ולהגיע לתפוצה מסחרית גבוהה. עם זאת, בשנים האחרונות יש מעין רנסנס בעולם המדע הבדיוני בישראל, המוצא לעצמו דרכי ביטוי חלופיות – בעיקר בפרסום של סיפורים מקוריים קצרים באינטרנט ובחוברות בתפוצה נמוכה. יש לצפות שתופעה זאת אף תתחזק בעתיד.

נראה שהספרות הבדיונית בישראל אינה מוגבלת לעברית. בערבית התפרסמו מספר ספרים, שלפחות לפי שמם נראים כמדע בדיוני. בהם ניתן למצוא את ספרו של סלים חורי אלע אעלם אנג'לום (אל עולם הכוכבים) שיצא לאור בשנת 1971, וארחלא אלא אלקמר (המסע אל הירח) מאת סאמי אלטיב משנת 1980. ביידיש התפרסמו סיפורי מדע בדיוני שונים מאת הסופר לייבל בוטביניק, וברוסית קיימת כיום בארץ פעילות ערה ביותר בתחום המדע הבדיוני, ובכלל זה מגזין שמוקדש אך ורק לסיפורי מדע בדיוני. לא מעט סופרים עולים החיים כיום בארץ כותבים ומפרסמים מדע בדיוני בכתבי העת בשפה הרוסית, ודומה שהיצירתיות בז'אנר בשפה זו בישראל אינו נופל במאום מהיצירתיות בשפה העברית. כתבה בנושא צפויה להתפרסם בחודשים הקרובים.

ז'אנרים של מדע-בדיוני ישראלי

האם ניתן לאמור שישנם ספרי מדע בדיוני ישראליים ייחודיים שיכלו להיכתב רק בישראל ולא בשום מקום אחר?

דומה שיש בישראל שני סוגים של מדע בדיוני שנוטלים את כל רעיונותיהם מהמציאות והתרבות הישראלית: המדע-הבדיוני הפוליטי והמדע-הבדיוני ההיסטורי-תנ"כי. הראשון שבהם כולל ספרי מדע בדיוני פוליטיים המנסים לחזות את התפתחותה העתידנית של מדינת ישראל ושל הציונות אם ישתלטו על המדינה מגמות פוליטיות או דתיות מסוימות, והשני לוקח את הפנטסיה לשורשים היהודיים שלנו.

את ראשיתו של המדע הבדיוני הפוליטי בישראל ניתן לאתר עוד באוטופיות הציוניות של לויסקי ואחרים. ההמשך לא איחר לבוא. דוגמה מעניינת מיוחד לז'אנר נוצרה תחת השם למחרת עלות בגין לשלטון מאת ירובעל (צבי לבנון). בספר זה שפורסם ב- 1955 תואר עתיד שבו מנחם בגין עולה לשלטון ופותח במלחמת כיבוש כנגד ירדן. עשור וחצי אחר-כך, ב- 1969 פורסם ספרו של יהושע גרנות פרגוד הבדולח שבו תוארה ישראל של שנת 1989 כמדינה טוטליטרית. יחד עם התחזקות הקונפליקטים הפנימיים במדינת ישראל, החלו בשנות השמונים והתשעים להופיע יותר ויותר ספרים מעין אלה. לרוב אלה היו דיסטופיות שתיארו עתידים קודרים ביותר למדינה ולחברה הישראלית כמו ספרו של תמוז אשור הוזכר למעלה וספרו של יצחק בן נר מלאכים באים שתיארו השתלטות חרדית עתידית על המדינה או הדרך לעין חרוד של קינן שהוזכר קודם לכן. בעת עריכתה הראשונית של רשימה זו, יצא ספר נוסף מסוג זה של הדי בן המר בשם שמיים המתאר גם הוא את הפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה חרדית בעתיד הקרוב.

דומה שספרים מסוג זה, המשקפים את הפחדים (או התקוות) של חלקים בציבור לגבי הצפוי לו בעתיד, יוסיפו להופיע במספרים גדולים גם בעתיד הנראה לעין. אין ספק שספרים אלה הם ספרי המדע הבדיוני המקוריים היחידים כמעט שמצליחים לעורר עניין בכלי התקשורת.

הז'אנר המקורי השני הנפוץ בישראל, כאמור, הוא הספרים הלוקחים את השראתם מהעבר היהודי והתנכי ומציגים אותו במונחים של מדע בדיוני המזכירים במקצת את התיאוריות הקונספירטיביות של אריך פון דניקן. רבים מספרים אלה נכתבו לילדים או לנוער, ורובם כתובים ברמה נמוכה למדי. דוגמה נפוצה יחסית לאלה הוא ספרה של נעמי קיטרון-עפרי ואת להט החרב המתהפכת (1987). מעטים בתחום זה, ובהם תיקון של גיל אילטוביץ (1994) והקוף הפטפטן של עמי דביר (1995) מגיעים לרמה סבירה ומעלה ומציגים את ההיסטוריה האנושית, ובעיקר זו היהודית, כתוצר של ניסוי או התערבות של אינטליגנציית-על זרה. ניתן לטעון שבמידה מסוימת הם ממשיכים את המסורת הספרותית שנפתחה בספר חנוך החיצוני ובחיקוייו שהציגו את ההיסטוריה של כדור הארץ ושל המין האנושי כתוצר של התערבות של אינטליגנציה אלוהית החושפת את עצמה בפני הגיבור האנושי.

אנו רואים אם כך שבניגוד לטענות שונות שהושמעו לאורך השנים כאילו "אין דבר כזה" מדע בדיוני ופנטסיה בספרות העברית היהודית והישראלית הרי הסוגות האלה היו לאמיתו של דבר קיימות בהחלט ועם השנים הלכו והתפתחו ונעשו יותר ויותר מגוונות ונפוצות. במאמרים הבאים בסידרה אנסה לסקור קצת מההתפתחויות החדשות יותר בתחום.

[1] הספר יצא לאור מחדש בעברית בשנת 2002 בהוצאת בבל.

[2] דוגמאות מאוטופיות אלה ואחרות ניתן למצוא בספרם של קרסל וסלפטר "חזיונות מדינה" ובספרה בן שני הכרכים של רות- אלבוים דרור "המחר של האתמול".