תגובות

1. מאת ברק:
   יום חמישי, 06 באוקטובר 2011 בשעה 22:02 קישור לתגובה

   כתיבה פואטית מרגשת ועצובה. אני לא בטוח שהבנתי את העלילה אבל אהבתי את השיר.

2. מאת עדו:
   יום שישי, 07 באוקטובר 2011 בשעה 18:58 קישור לתגובה

   זה בדיוק מה שחשבתי – מדובר בשיר. ממתי שיר הוא יצירת מד"ב ו/או פנטזיה?
   לחילופין גם 'מכורה שלי' של לאה גולדברג הוא יצירת פנטזיה (אין באמת ממלכה כזאת שיש בה רק שבוע אחד של חגים וגשמים וסגריר כל היתר…)

3. מאת רמי שלהבת:
   יום שישי, 07 באוקטובר 2011 בשעה 21:47 קישור לתגובה

   למה ששירים לא יהיו יצירות מד"ב ופנטזיה? יש כלל שאומר שהז'אנר חייב להיות מוגבל לפרוזה?

4. מאת ברק:
   יום שישי, 07 באוקטובר 2011 בשעה 21:59 קישור לתגובה

   התכוונתי לשיר כי יש בו חיבור שנוגע בנשמה. יש פה סיפור הוא מתרחש קצת לפני שהיה חורף ואחר כך מדובר בתוצאות ובחירות. העלילה מטושטשת ולא ידעתי להחליט אם היא חיצונית או פנימית ועל מה באמת היא מדברת. אבל למרות זאת הוא מעורר מחשבות ורגשות ואם לא הייתי ברור קודם אז אהבתי אותו מאד.

5. מאת אלודאה:
   יום שישי, 07 באוקטובר 2011 בשעה 23:11 קישור לתגובה

   הדס כותבת ככה כשנחה עליה הרוח. אני חושבת שיש מספיק אלמנטים פנטסטים בשירסיפור בשביל שהוא יכנס לז'אנר.
   חוצמזה, סיפור מקסים בעיני ותמונה חזקה מאד.

6. מאת kenny:
   יום שבת, 08 באוקטובר 2011 בשעה 0:06 קישור לתגובה

   עדו, שיר בהחלט יכול להיות יצירת מדע בדיוני או פנטסיה. למען האמת, יש אגודה לשירת מדע בדיוני שמעניקה פרס מדי שנה.

   במיטב כתבי העת הז'אנריים מתפרסמים שירי מדע בדיוני ופנטסיה.

7. מאת עדו:
   יום שבת, 08 באוקטובר 2011 בשעה 7:58 קישור לתגובה

   או קי – שכנעתם אותי. גם המלט הוא יצירת פנטזיה , אין הרי רוחות רפאים במציאות. גם המלך ליר (עם המכשפות). לא היה אדם בשם רובינזון קרוזו אבל מכיוון שלא מתוארים שם אירועים לא טבעיים הרי שזה לא ספר פנטזיה. מצד שני שיר כמו 'פאף דרקון הקסם' הוא בוודאי במקום גבוה ברשימת הקלאסיקות של האגודה הזאת שקני לימד אותי על קיומה זה עתה.
   מי מרים את הכפפה וכותב ביקורת על 'גבעת ווטרשיפ'? אחד הספרים הכי מוצלחים שיצא לי לקרוא בגיל ההתבגרות ואף פעם לא עלה בדעתי שזה סיפור פנטזיה.

8. מאת רמי שלהבת:
   יום שבת, 08 באוקטובר 2011 בשעה 12:15 קישור לתגובה

   אין כמו סרקזם בריא, מה? מעניין למה דווקא הסיפור העדין הזה הוציא ממך את העוקצנות הזאת.

   ואם מישהו יכתוב לי ביקורת על גבעת ווטרשיפ, אפרסם אותה בשמחה.

9. מאת מרים:
   יום שבת, 08 באוקטובר 2011 בשעה 20:29 קישור לתגובה

   מקסים. נהניתי מכל מילה, וכל מילה הייתה מושלמת ובמקום.

10. מאת נתנאל (Babetik):
    יום שבת, 08 באוקטובר 2011 בשעה 21:21 קישור לתגובה

    כתיבה מרגשת ויפה אך אני חושב שכיון שזה די מעורפל, זה מנע ממני להתחבר. את הסקרנות שלי לדעת על מה זה מדבר בהחלט גורתה, אז נשאר לי לא מעט טעם של עוד..

11. מאת שחר:
    יום שבת, 08 באוקטובר 2011 בשעה 22:45 קישור לתגובה

    אני נוטה להסכים עם עדו.
    לא מבחינת השיר. אין לי בעייה עם יצירות שכתובות בלשון גבוהה, והדס בהחלט נוטה לזה.
    אבל אין כאן מד"ב/פנטסיה לדעתי.
    זה הכל בראש שלה.

12. מאת איתן:
    יום שבת, 29 באוקטובר 2011 בשעה 19:01 קישור לתגובה

    במילה אחת, נהדר.

13. מאת דניאל:
    יום ראשון, 20 בנובמבר 2011 בשעה 20:06 קישור לתגובה

    או, הבנתי רק בקריאה השנייה… סיפור באמת מקסים.

14. מאת מיכה:
    יום חמישי, 29 במרץ 2012 בשעה 12:12 קישור לתגובה

    סתם סיפור, לא נגע בי כלל. וכל המגיבים נראים מטעם. דווקא את המפלצת אהבתי מביאה משהו שונה.

15. מאת עודד אפל:
    יום רביעי, 16 במאי 2012 בשעה 13:24 קישור לתגובה

    כתיבה מדהימה.

    אני מסכים שזה נופל יותר בקטגוריה של פרוזה ופחות בקטגוריה של פנטזיה. אבל יש בדיוק איש אחד שזה צריך להיות אכפת לו והוא החליט – העורך :-).

16. מאת יערה:
    יום שני, 28 במאי 2012 בשעה 21:36 קישור לתגובה

    מדהים.
    חשתי את הקור וחספוס העלים, פנטזיה או מציאות?
    כל פנטזיה תחילתה במציאות, וכל ילד שעוזב את המוכר הוא קצת תוהו ובוהו
    והיער הוא תמיד חכם ויודע מה טוב לילדות קטנות.
    כרגיל הדס היטבת לחדור לנימים, וברגישות האופיינית לך לחדד את התובנה
    הכל כך מורכבת, שלפעמים לאהוב זה לדעת לשחרר.
    ואני עדיין כותבת ובוכה…

17. מאת רוני:
    יום שבת, 29 בספטמבר 2012 בשעה 21:10 קישור לתגובה

    איזה סיפור יפהפה. הוא יכול להכנס בהחלט תחת קטגוריה של ספרות יפה, אבל לא כדאי. מי בכלל קורא סיפורים קצרים? רק אנשי הז'אנר, והוא לגמרי שייך גם לכאן.
    הפואטיקה מושלמת, וכל כולו שווה בשביל המשפט הזה: "כשנותנים שמות יפים לדברים מתים הם רק נהיים עצובים יותר."

18. מאת אילן:
    יום שישי, 05 באוקטובר 2012 בשעה 8:32 קישור לתגובה

    ויפה מאד בעיני לראות זאת כפנטזיה, והיא ריאליסטית מאד בתחומיה של הנפש שכולה חלום שחלם בעל החלומות.

19. מאת אילן:
    יום שישי, 05 באוקטובר 2012 בשעה 8:33 קישור לתגובה

    יפהפה, נוגע, חודר ומלטף את התהו והופך אותו לבוהו ארכיטיפי.

20. מאת אנה:
    יום שני, 11 במרץ 2013 בשעה 17:03 קישור לתגובה

    זה סיפור עצוב, אבל לא הבנתי את המשמעות של "ילדה מתוהו ובוהו" לאיזה גיל הסיפור?

21. מאת מומלצי הבלוגוספירה של א.:
    יום שלישי, 19 בנובמבר 2013 בשעה 20:56 קישור לתגובה

    יופי של כתיבה, רגישה מאד. אהבתי את הטעם המיוחד. מומלץ אצלי
    http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/11/28-20-2013.html

    אסתי.

22. מאת ירון:
    יום שני, 19 בספטמבר 2016 בשעה 13:06 קישור לתגובה

    שובה לב אבל עצוב כאחד.

הוספת תגובה