מוביוס/ז'יר: שני אמנים בגוף אחד
מאת מיכה יניב
ז'ירו החל לפרסם סיפורי קומיקס כבר באמצע שנות החמישים של המאה ה-20. יצירותיו התפרסמו תחת שני שמות עט שונים: ז'יר (Gir – קיצור של שם המשפחה שלו) ומוביוס (Mœbius). החלוקה בין שני השמות ברורה מאד: ז'יר היה אמן מיינסטרים, שפרסם מערבונים, סיפורים לבני הנעורים ואפילו, שומו שמיים, סיפורים עם מוסר השכל חינוכי; יוצר מוכר ואהוב בצרפת שהוציא כל כמה שנים ספר נוסף, כמעט בהיחבא.
מוביוס היה סיפור אחר לגמרי: אמן מדע בדיוני פורץ דרך ומפורסם בכל העולם. הוא כתב כמה מן היצירות המשפיעות ביותר על הקומיקס בז'אנר זה משני עברי האוקיינוס האטלנטי. מוביוס גם היה אמן פורה ביותר, שפרסם מאז שנות השבעים שפע אדיר של סיפורים קצרים, סיפורים ארוכים וסדרות. את חלקם כתב בעצמו ואחרים צייר עבור כותבים אחרים.
בשונה מז'יר, מוביוס הוא הדבר הרחוק ביותר מאמן מיינסטרים. יצירותיו הן מדע בדיוני עם אלמנטים של פנטזיה ובפירוש אינן לילדים: מדע בדיוני מופרע, אלים, סקסי ובמקרים רבים לא לגמרי מובן. כמו כן הוא היה ממייסדי כתב העת Heavy Metal, דבר שהעמיד אותו במרכזה של אחת המהפכות המרכזיות בהתפתחות הקומיקס למבוגרים בעולם כולו. גם במאים הוליוודיים ידועים שיחרו לפתחו והוא שלח את ידיו בסרטי אנימציה לטלוויזיה ולקולנוע, בעיצוב אמנותי, בעיצוב תלבושות לסרטים ובמשחקי מחשב.
הניגוד בין האופי השקט והמיושב של ז'יר לבין האנרכיזם הפרוע של מוביוס מגלה אמן דו-קוטבי, שניחן ביכולת נדירה לשחות היטב הן במים המתוקים של ז'אנר המערבונים והרומנים היסטוריים והן באלה המלוחים-מרים של המדע הבדיוני העכשווי.
מאין באת…
כדי שנוכל למקם היטב, היסטורית וקונספטואלית, את עבודתו של ז'ירו, יש להבין מהיכן הוא בא. חלק מן הרעיונות המובאים להלן כבר תוארו בפירוט במאמרים קודמים, ובמיוחד בזה שעסק בהיסטוריה של הקומיקס האירופי.
בלוברי. המערב הפרוע בצרפתית
בשנת 1954, בהיותו בן 16, התקבל ז'ירו למכון לאומנות שימושית (Institute des Arts Appliqués), שם למד שנתיים. תקופת לימודיו שם היתה למעשה ההכשרה הפורמלית-טכנית היחידה שלו בציור ובאיור. כבר בתקופה קצרה זו הוא החל לעבוד קשה כדי לזכות בהכרה ולמצוא עבודה. במסגרת מאמציו אלה שיתף ז'ירו פעולה עם יוצרים אחרים בשני כתבי עת נוצריים: 'נשמות אמיצות' ו'לבבות אמיצים' (Ames vaillantes ו-Coeurs vaillants), שעבורם אייר סיפורים קצרים בני עמודים ספורים, ולפעמים גם את שערי הגליונות. ההכרה שכל כך חיפש הגיעה לבסוף בשנת 1956, כשהיה כמעט בן 18, עם פרסומו של סיפורו הראשון, "פרנק וג'רמי" (Frank et Jeremie), בכתב העת "מערב רחוק" (Far West).
באותה שנה יצא ז'ירו לראשונה מצרפת ונסע למקסיקו כדי להתרשם בעצמו מן האזור שעליו אהב לכתוב. בשובו לצרפת, כעבור שמונה חדשים, הוא עבד על כמה פרויקטים במקביל. בסוף 1958 הוא פגש את אמן הקומיקס הבלגי ז'יזה (Joseph Gillain – Jijé), והפך לחניכו.
ז'יז'ה, יש לציין, נחשב אחד מארבעת המייסדים של הקומיקס הבלגי בן זמננו, לצד הרז'ה (Herge) יוצר סדרת טינטין, כך שהעבודה במחיצתו נחשבה כבוד גדול מאד לאמן הצעיר. תוך שנה כבר עבדו ז'יר וז'יז'ה יחד על פרק חדש בסדרת המערבונים המצליחה של ז'יז'ה, "ג'רי ספרינג" (Jerry Spring). הסיפור היה ארוך באופן משמעותי מכל מה שז'יר עבד עליו לפני כן: עלילה בת 44 עמודים שפורסמה בכמה חלקים על פני חמישה חודשים בשנת 1961, בכתב העת ספירו (Spirou).
בשנת 1963 הופיעו לראשונה השמות בלוברי ומוביוס. ז'ירו השתמש אז בשם מוביוס (Mœbius) בסדרה של סיפורים שהופיעו בכתב העת Hara-Kiri, אך לאחר מכן זנח אותו שוב כמעט לעשור שלם.
Metal Hurlant – פריצת דרך בקומיקס
בשנת 1973 הופיע ב'פילוט' סיפור בן שבעה עמודים בשחור לבן בשם "המעקף" (La Deviation), שתיאר את החופשה הסוריאליסטית של אמן בשם ז'אן ז'ירו. הסיפור נחתם בשמו של ז'יר אך נכתב בסגנון שלאחר מכן יזוהה כסגנונו המובהק של מוביוס. "המעקף" היה החוליה החסרה בין שתי הקריירות והוכיח לכל שמוביוס וז'יר הם אכן אותו אדם.
רק בשנת 1974 הופיע מוביוס מחדש על הבמה ובבואו ציין את תחילתה של תקופה חדשה ומסעירה בקומיקס הצרפתי. מוביוס חבר לשלושה יוצרי מדע בדיוני נוספים: ז'אן-פייר דיונה (Jean-Pierre Dionnet), ברנאר פרקה (Bernard Farkas) ופיליפ דרויה (Philippe Druillet), וייסד איתם ייסדו הוצאה לאור בשם Humanoides Associes ששאפה להתמחות בקומיקס מדע בדיוני רציני. הפרויקט הראשון והחשוב ביותר של ההוצאה היה הוצאתו לאור של כתב העת Metal Hurlant, שם שתרגומו המדויק יהיה "מתכת צורחת" או "מתכת חורקת". הבחירה בשם הזה, כמו גם הפיכת משקפי השמש הכסופים/מתכתיים של הסייברפאנק כסמלו, מעידה היטב על רוח המרדנות שביקשו מוביוס וחבריו לשדר. בהמשך זכה כתב העת לגרסה בשפה האנגלית המוכרת לחובבי הקומיקס האמריקאי בשם Heavy Metal.
כתב העת התמחה בעיקר בסיפורי מדע בדיוני ופנטסיה למבוגרים, ובמילים אחרות היו שם הרבה אלימות, עירום וסופים לא בהכרח טובים. כתב העת המקורי נסגר בשנת 87' בגלל קשיים כלכליים וחזר להופיע בצרפת, תחת אותו שם רק כעבור 15 שנה. הגרסה האמריקאית של כתב העת הופיעה על במת ההיסטוריה בשנת 1977 והמשיכה לצאת ללא הפסקה עד לימינו אלה.
כבר בהתחלה זכה Metal Hurlant להילה של כתב העת פורץ דרך וחדשני. הסיפורים שהתפרסמו בו לא הקפידו על סגנון ליניארי או ריאליסטי. הסגנון היה הכי רחוק שניתן משמרנות. אדרבה – קווי העלילה בו היו מוזרים, מקופלים על עצמם ולפעמים חסרי פואנטה. הדמויות, העלילות ובהתאם לכך גם הסגנון האמנותי נטו לאוונגרד ואפילו לסוריאליזם. בכתב העת ניכרה הקפדה יתרה על קו עיצובי ועל רמה גרפית גבוהה והדפסה איכותית. החומר שפורסם שילב בין תכנים מקוריים לבין מאמרים וביקורות על מדע בדיוני ועל ספרים וסרטי קולנוע. כתב העת החל את דרכו כרבעון, אך הפופולריות שלו נסקה במהירות, כך שבגליון 6 כבר הפך לדו-ירחון, ושלושה גליונות אחרי כן לירחון.
הסיפורים בהמשכים שפרסם מוביוס ב-Metal Hurlant הפכו אותו לשם דבר בסצנת המדע הבדיוני בקומיקס. הוא אייר רבות מהכריכות של כתב העת והסיפורים שצייר וכתב בו שם השפיעו מאוד על יוצרים אחרים. הוא המשיך לצייר ולפרסם מדע בדיוני, כשבמקביל הפרסונה השנייה שלו, ז'יר, צייר להנאתו מערבונים, רומנים היסטוריים וסיפורי מיינסטרים.
בלוברי והאינקל – ז'יר ומוביוס
את עושר היצירה של ז'אן ז'ירו אנסה להדגים באמצעות שתיים מעבודותיו הבולטות: בלוברי והאינקל. השתיים לא נבחרו במקרה: שתיהן סדרות מפורסמות ופופולריות ומייצגות היטב את הנושאים האהובים על ז'ירו, אולם ההשוואה ביניהם ממחישה יותר מכל את הפער הרב בין שתי פניו של היוצר המגוון הזה.
לעתים נדמה כאילו שתי הסדרות הללו נוצרו על ידי אמנים שונים לגמרי. סדרת בלוברי, של ז'יר (כאמן) ושרליה (ככותב), היא סדרת מערבונים שמרנית למדי מבחינה עלילתית וגרפית. האינקל, מנגד, היא סדרה של אמן פורץ דרך שכותב מדע בדיוני מוזר, אלים ולפעמים דוחה, הכולל עירום ודברים שלגמרי לא מתאימים לילדים. יתר על כן, את האינקל צייר מוביוס על פי סיפור של היוצר הסוריאליסטי אלחנדרו ג'ודורובסקי, שהתפרסם באימאז'ים הביזאריים שלו.
יש, כמובן, גם נקודות דמיון. שתי הסדרות זכו בפרס הארבי לקומיקס – האינקל בשנת 1989, ובלוברי בשנת 1991. גם גיבוריהן מבוססים בשני המקרים על שחקנים צרפתים: בלוברי על ז'אן-פול בלמונדו, וג'ון דיפול על ז'ראר דפרדיה (האף הגדול מסגיר זאת, ולא רק הוא).
אך העיקר נמצא בהבדלים. בניגוד לבלוברי, סדרה מתמשכת שיצאה לאור במשך כמה עשורים ושכל כרך בה מספר סיפור חדש, האינקל היא סדרה קצרה בת סיפור יחיד, שמייצגת את הסגנון של מוביוס ואת אופי יצירתו בנקודת הזמן שבה נוצרה. להמחשת יתר ההבדלים יש לסקור בפירוט כל אחת מהסדרות, על עלילותיהן, הסגנון הגרפי שלהן ועוד.
תמיד מעניין לבחון סדרות שנמשכו לאורך שנים רבות ולבחון את התפתחות ה"קו" של הסדרה. במקרים רבים קשה לזהות במבט ראשון את השינויים שחלים בסגנון הגרפי של ספרים בסדרה, שכן הדמויות, הנופים והאווירה נראים דומים מאוד. אולם אף על פי שבין ספרים עוקבים קשה לראות הבדלים משמעותיים, הפער בין הספרים המוקדמים והאחרונים ברור תמיד.
בדרך כלל המעבר שרואים הוא מפשטות למורכבות. מה שמתחיל בקו פשוט וצביעה חסרת הצללה או גוונים, בלי "לצאת מהקווים" ובלי טיפול בשטח הנצבע, הופך בהדרגה לציור ריאליסטי מדויק בקו פשוט ונקי, עד שבסופו של דבר הוא מאמץ סגנון עכשווי של קו וצביעה מורכבים ובעיקר טיפול מדוקדק בשטחים, לפעמים עם פוטו ריאליזם. זה ההבדל בין העבודה על סדרה צעירה שעדיין לא מצאה את עצמה, לבין עבודה בוגרת, שכבר עברה כמה פאזות ויודעת מה היא רוצה מעצמה. ההבדל ניכר אפילו לעין לא מקצועית.
דוגמאות לעניין זה ניתן למצוא בכל תחומי האמנות: בספרות, בציור ובקולנוע. הייחוד של הקומיקס בהקשר זה הוא שכאן התהליך שעובר היוצר ניכר לא פעם בתוך אותה עבודה. סדרה הקומיקס משקפת זאת חזק, משום שהיא אינה מבטאת נקודה בזמן, אלא רצף. ניתן לראות זאת במקרים רבים, החל בסדרות מיינסטרים כמו אסטריקס וכלה בסדרות מדע בדיוני קשה כולריאן.
בלוברי הוא כינויו של מייקל סטיבן דונובן, שמתחיל את הסדרה כקצין צעיר, סגן בחיל הפרשים האמריקאי זמן קצר אחרי מלחמת האזרחים. בחלק מן הסיפורים מלווה אותו סגנו השתיין ג'ימי מקלור, ובסיפורים המאוחרים נוסף אליו גם חלוץ קשוח בשם רד וולי.
דונובן הוא בנו של חוואי דרומי עשיר, ובהתאם לכך הוא פותח את הסדרה כגזען נוראי. כשהוא מופלל ברצח שלא ביצע, נאלץ לנוס ולבסוף ניצל בזכות עזרתו של אדם שחור. החוויה משנה אותו והוא הופך למתנגד תקיף לאפליה מכל סוג שהוא. למרות מוצאו הדרומי, הוא נלחם במלחמת האזרחים נגד הקונפדרציה ומגן בכל הזדמנות על זכויותיהם של האינדיאנים.
בספרים הראשונים בלוברי הוא צעיר נמהר שפועל לא פעם בלי מחשבה. עם התבגרות הסדרה גם הדמות מתבגרת, ומתקדמת בדרגות ובאחריות. במקביל עולה בסדרה משקלם של הרעיונות האוניברסליים, הליברליים והפלורליסטיים.
שורשיו של בלוברי נראים בבירור בעבודות מוקדמות של ז'ירו, דוגמת "פרנק וג'רמי" שפרסם בעודו בן 18 בלבד או הפרק של ג'רי ספרינג שפרסם בחלקים ב"ספירו" בשנת 1961. את בלוברי הוא החל לפרסם בכתב העת פילוט בשנת 1963, והמשיך במלאכה עד סוף שנות ה-90.
סגנון הציור של הסדרה מגוון ביותר ומשתנה בהתאם לדרישות העלילה. הוא משלב קטעי אקשן מהירים עם תמונות אוירה שקטות, וציורי פורטרט עם הצללה חזקה עם ציורי נוף בעדשה רחבה. קטעי האקשן כוללים ציורים המעבירים תנועה, קווים מהירים ומתמשכים. בקטעי המסע והביניים, שמקשרים את חלקי הסיפור ומתלווים למחשבות ולהרהורים, מופיעים תיאורים של נופי מדבר המתאימים לאווירה.
ז'יר נוקט כאן בסגנון שונה לחלוטין מהקו הנקי יחסית והמדויק של יצירות המדע הבדיוני של מוביוס, שעליהן נדבר בהמשך. אם צריך להפגין קשיחות, לדוגמה, הציורים שלו מלאים ב"מריחות" כדי להצליל אזורים אסטרטגיים. בציורי הנוף הפתוח אין כמעט צללים כך שבמקום זאת הוא יוצר גיוון בציור השמיים כדי לקבל אופי קצת יותר מלוכלך ועם זאת פתוח, אוורירי ומהורהר.
עניין מהותי נוסף נוגע לשינוי. בסדרות קומיקס פופולריות רבות שמתמשכות על פני כמה עשורים עם אותה דמות, הדמות הראשית נשארת כמו שהיא. כך קורה למשל ב"משפחת סימפסון" האמריקאית, שם כולן נשארים באותו גיל, עם אותה השקפת עולם ועם אותן העדפות, אהבות ושנאות. בלוברי ייחודית בכל שהדמות הראשית בה מתבגרת ומשתנה. זה מייצג בעיניי יותר מכל את אופיו המיושב של ז'יר: יוצר שמתבגר, משתנה אבל נשאר נאמן לעצמו: אמן מיינסטרים שמצייר מערבונים קלאסיים.
האינקל של מוביוס וג'ודורובסקי היא סדרת מדע בדיוני המשלבת רעיונות ניו-אייג'יים, טכנולוגיה מתקדמת ופנטזיה מוזרה. עלילתה מתמקדת בסיפורו של ג'ון דיפול (John Difool), שמנסה להציל את היקום מישות הצל (la Tenebre) הנוראה. עלילת הסדרה הרבה יותר קצרה מבלוברי ומשתרעת על פני שבועות מעטים בלבד. גם כתיבתה הושלמה תוך שנים מעטות.
רבים, ואני ביניהם, רואים באינקל את פסגת יצירתו הגרפית של מוביוס. הסדרה אמנם משלבת אלמנטים שכבר הופיעו בעבודות אחרות שלו בעבר, אך זו אינה גולת הכותרת שלה. נראה שהשילוב עם העלילה של ג'ודורובסקי, יוצר מופרע בפני עצמו, משך גם את מוביוס להתפרע ולצייר כפי שלא צייר מעולם.
כאן הסיפור מתחיל: סמטת המתאבדים
האינקל מזוהה בדרך כלל עם ג'ודורובסקי הרבה יותר מאשר של מוביוס, בין השאר משום שתת-הסדרות האחרות בג'ודוברס נכתבו גם הן על ידי ג'ודורובסקי אבל צוירו על ידי אחרים. אולם נראה שהתפיסה הזאת רחוקה מלהיות מדויקת. הג'ודוברס כולו, ובפרט סדרת האינקל, צצו במקור מתוך עיבוד שג'ודורובסקי התכוון להפיק לספר "חולית" של פרנק הרברט. העיבוד היה חופשי מאוד וג'ודורובסקי הטיל על מוביוס את מלאכת הסטיילינג והעיצוב החזותי. לשם כך צייר מוביוס כמה אלפי ציורים של דמויות, אתרים וקרבות חלל, וכן סטורי-בורד בן כאלף עמודים. רבים מהרעיונות החזותיים הללו הבשילו והופיעו מחדש בסדרת האינקל. ההשפעה הזו היתה כל כך כה בולטת, שכאשר פורסם לפני זמן מה ביוטיוב סרט קצר המבוסס על ציורים מספרי האינקל, הוא הוצג שם כ"טריילר האבוד של חולית של ג'ודורובסקי".
העלילה מתחילה כשגיבור הסיפור, הבלש הפרטי ג'ון דיפול, מוצא את עצמו מושלך ממרפסת בסמטת ההתאבדות. חייו ניצלים על ידי כלי טיס מעופף והוא ממשיך משם לפתרון תעלומה פשוטה, שמתבררת כחלק ממאבק פן-גלקטי בין חייזרים, מסדרים סודיים ועולמות נסתרים בתוככי כדור הארץ.
בניגוד לבלוברי, כאן לא תמצאו קלישאות – לא בטקסט, לא בעלילה, לא במבנה הסיפורי ולא בעבודה הגרפית. העבודה מופרעת, מטורפת, תזזיתית, מחליפה כיוון וקצב ומציגה דמויות ורעיונות חדשים בצפיפות גבוהה, יש שיאמרו גבוהה מדי.
הסדרה מדגימה היטב אלמנטים גרפיים שנראו בעבר וחזרו לאחר מכן בעבודות נוספות של מוביוס. כולם הפכו למעין "טביעת אצבע" שלו: הערים התלת-ממדיות והמכוניות המעופפות הופיעו ב"מחר הארוך" ויחזרו לאחר מכן גם ב"אלמנט החמישי"; הציפורים דמויות הפטרודקטיל השמן מ"ארזאך" (Arzak), ומהסצנה האחרונה בסרט Heavy metal; הגבישים פולטי האור מוכרים מ"The Magic Crystal"; והקסדות המחודדות נראו ב"מחר הארוך", ב"גאראז' האטום", ב"ארזאך" ובסיפורים קצרים רבים אחרים.
הסגנון האמנותי של האינקל מותאם במדויק לאופייה של הסדרה: מדע בדיוני טכני מעורב בפנטזיה עירונית עם נגיעות של ניו-אייג'. האינקל מצויר בעפרון, בקו נקי למדי, אבל לא בדיוק "Ligne Claire" (סגנון של קו ברור וצביעה פשוטה, כמו אצל טינטין). בתחילת המילניום עברו סיפורי האינקל צביעה מחודשת ממוחשבת. השימוש הנרחב בפונקציית הגרדיאנט בפוטושופ ניכרת היטב בהוצאות המחודשות ומתאימה אף יותר לסגנון העתידני/פנטסטי של הסדרה. מעניין שהצביעה המחודשת נעשתה למעשה כדי להתאים את המראה הכללי של האינקל לשאר הסדרות של ג'ודורובסקי, שחלקן צוירו מלכתחילה על ידי אמני מחשב.
השמרן והמהפכן
בלוברי והאינקל שונים בכל כך הרבה מאפיינים, שקשה לערוך רשימה מסודרת שתקיף את כולם. זו גם אינה המטרה. די להעביר את התחושה הכללית של ההבדלים ולראות איך הם מתקשרים לשתי הזהויות שבהן השתמש ז'אן ז'ירו בתחומים השונים מאוד של יצירתו.
בלוברי נוצרה בבירור על ידי אמן מיינסטרים. זאת עבודה מתמשכת, בוגרת ומיושבת בדעתה, מערבון קלאסי, קלישאתי במובן הטוב של המילה, שמכיל אלמנטים המוכרים לכולנו מהחיים האמיתיים: דילמות, החלטות קשות, התפתחות והתבגרות. הסגנון הגרפי: שימוש במכחולים ובמברשות, כתמים, הצללות ומריחות, מעביר את המורכבות של העולם ומעורר בקורא תחושה שגם הכותב לא יודע הכל על מה שקורה בסיפור ועל מחשבות הגיבור.
עלילת בלוברי ליניארית באופן כמעט הפגנתי. אמנם יש בסדרה פלאשבקים, ואירועי העבר משפיעים על אירועים מאוחרים יותר, אבל כמו בחיים לעולם לא תמצאו בה השפעות בכיוון ההפוך. החיים במערב לא מסתמכים על טכנולוגיה מתקדמת, אלא רק על הכישורים והמיומנויות של הגיבורים האנושיים.
האינקל היא עבודה מסוג אחר, של אמן שונה. מוביוס מצייר בעיפרון, בקו נקי למדי אבל לא באמת. סגנונו מתאים מאד לאופי הפנטסטי של הסדרה, עם ציור שאפילו לא מתקרב להיות פוטו-ריאליסטי. יש בו קווים ישרים וצורות גיאומטריות אחרות למכביר: גבישים מושלמים, קרני אור ישרות, הילות טבעתיות, צללים אליפסואידיים ועוד. ויש גם חייזרים, מסעות בזמן, קפיצות להוויה אחרת, אל תוך כוכבי לכת, ואפילו רובוט שמשדר טלוויזיה ועושה הכל כדי להגדיל את הרייטינג. ובעלילה אין שום צל של קלישאה, אבל יש עירום, סקס, אלימות, עינויים והרבה מאוד טכנולוגיה שממלאת תפקיד מרכזי בעלילה.
יכול להיות שהטכנולוגיה וגישת היוצר אליה מדגימה יותר מכל את האבחנה בין בלוברי וז'יר לבין האינקל ומוביוס. ז'יר מצייר במכחול, ביד, גיבור אנושי שמשתמש במיומנויותיו כדי לנווט את חייו בעולם הסובב אותו. מוביוס, לעומתו, מנצל את הטכנולוגיה כדי לצבוע באופן מדויק עלילה בדיונית שבה טכנולוגיות עתיקות ומתקדמות מכוונות את האירועים.
בשנים האחרונות צייר מוביוס כמו מטורף, וגם ז'אן ז'ירו המשיך בשקט אלגנטי להוציא ספר חדש כל כמה שנים. באפריל 2012 הוא הלך לעולמו כתוצאה מתסחיף ריאתי – סיבוך של סרטן הלימפה שממנו סבל בשנותיו האחרונות. במותו נחתם פרק חשוב בתולדות הקומיקס. עבודותיו ימשיכו, כפי הנראה, להעניק השפעה והשראה ליוצרים אחרים בקומיקס, בקולנוע ובפרוזה של המדע הבדיוני.
בקרוב ב"בלי פאניקה" – המדע הבדיוני של מוביוס
ביבליוגרפיה
הספרים מוצגים כאן על פי הסדר הכרונולוגי של הסיפור, ולא על פי סדר ההוצאה.
בלוברי הצעיר (1864-1861): La Jeunesse de Blueberry
הסדרה כוללת 20 ספרים, אך רק הראשונים צוירו בידי ז'יר:
- בלוברי הצעיר (1975, La Jeunesse de Blueberry)
- יאנקי ושמו בלוברי (Un Yankee nommé Blueberry, 1978)
- פרש כחול ( Cavalier bleu, Dargaud, Bruxelles, 1979)
בלוברי (1868-1867): Blueberry
בסדרה זו יש 10 ספרים, והם הראשונים שיצאו לאור. את כולם כתב ז'אן מישל שרליה וצייר ז'יר:
- פורט נבאחו (Fort Navajo, 1965)
- רעמים במערב (Tonnerre à l'ouest, 1966)
- העיט הבודד (L’Aigle solitaire, 1967)
- הפרש שאבד (Le Cavalier perdu, 1968)
- משעול הנבאחו (La Piste des Navajos, 1968)
- האיש בעל כוכב הכסף (L'Homme à l'étoile d'argent, 1969)
- סוס הברזל (Le Cheval de fer, Dargaud, Bruxelles, 1970)
- האיש בעל אגרוף הברזל (L'Homme au poing d'acier, 1970)
- משעול הסיוקס (La Piste des Sioux, 1971)
- גנרל "ראש צהוב" (Général “Tête Jaune”, 1971)
מרשל בלוברי (1968):Marshall Blueberry
שלושה ספרים שכתב ז'אן ז'ירו וצייר ויליאם ואנס. העלילה מתרחשת בלב סדרת בלוברי העיקרית:
- סדר וושינגטוני (Sur ordre de Washington, 1991)
- המשימה: שרמן (Mission Sherman, 1993)
- גבול מדמם (Frontière sanglante, 2000)
בלוברי (1881-1869): Blueberry
עוד ספרים בסדרה המקורית שכתב ז'אן מישל שרליה וצייר ז'יר:
- המכרה של הגרמני האבוד (La Mine de l'Allemand perd, Bruxelles, 1972)
- הרוח בעלת כדורי הזהב (Le Spectre aux balles d'or, 1972)
- פנינת הצ'יוואווה (Chihuahua Pearl, 1973)
- איש חצי מיליון הדולר (L'Homme qui valait 500 000$, 1973)
- בלדה לארון מתים (Ballade pour un cercueil, 1974)
- פורע חוק (Le Hors-la-loi, Dargaud, Bruxelles, 1974)
- פני מלאך (Angel Face, 1975)
- אף שבור (Nez Cassé, Dargaud, Bruxelles, 1980)
- הצעדה הארוכה (La Longue Marche, Fleurus, 1980)
- שבט הרפאים (La Tribu fantôme, Hachette, 1982)
- הקלף האחרון (Dernière Carte, Hachette, 1983)
- סופו של המשעול (Le Bout de la piste, Novedi, 1986)
- אהבה בסגנון אריזונה (Arizona Love, 1990)
מיסטר בלוברי (1881): Mister Blueberry
החל מגליון 24 הסדרה שינתה את שמה. עקב מותו של שרליה, ז'אן ז'ירו החל לכתוב ולצייר בעצמו:
- מיסטר בלוברי (Mister Blueberry, 1995)
- צל על קברים (Ombres sur Tombstone, 1997)
- ג'רונימו האפאצ'י (Geronimo l'Apache, 1999)
- או. קיי. קוראל (OK Corral, 2003)
- אבק (Dust, 2005)
- HS אפאצ'ים (HS Apaches, 2007)
סרטים
בשנת 2004 צולם סרט על פי סדרת הספרים, תחת השם "בלוברי – החוויה הסודית". הסרט לא היה הצלחה ענקית, אבל היה מעניין לחובבי הסדרה ולחובבי סרטי קומיקס בכלל.
- Blueberry, l'expérience secrete (2004)
האינקל (L'Incal)
- האינקל השחור (L'Incal Noir, 1981)
- האינקל המואר ('Incal Lumière, 1982)
- זה שמתחת (Ce qui est en bas, 1984)
- זה שמעל (Ce qui est en haut, 1985)
- המהות החמישית 1: גלקסיה חולמת (La cinquième essence: Galaxie qui Songe, 1988)
- המהות החמישית 2: כוכב הלכת דיפוּל (La cinquième essence: La planète Difool, 1989)
ספרי האינקל יצאו באנגלית בשני כרכים:
- The Incal #1: The Epic Conspiracy
- The Incal #2: The Epic Journey
ויליאם גיבסון על בלייד ראנר ועל המחר הארוך
ראיון משותף עם מוביוס ומיאזאקי
ז'אן ז'ירו – ביוגרפיה (צרפתית)
תמונת מהגרסה החדשה והישנה של האינקל ועוד
