לא קל לצאת מהארון. ברגע שהנטייה המינית שלך נחשפת את או אתה חשופים להתנכלויות, לאלימות, לפגיעה בפרנסה ולדחיות בתוך המשפחה. לא קל להיות חריג בחברה לא מקבלת ולא סובלנית, חברה שמתייחסת למהות שלך כאל מחלה. אבל מה היה קורה אילו יכולנו לרפא את זה? מה היה קורה אילו רק היה כדור קסמים שאדם יכול לקחת אותו ולהחליף את נטייתו המינית? להיות כמו כולם? להיות "נורמלי"?

זו נקודת המוצא של ההצגה "אפשר לרפא את זה", פרי עטה של רותם ברוכין (שבשם ההגינות עלי לציין שהיא גם חברה אישית שלי) ובבימויו של טליק ניניו.

ברוכין, שרבים מקוראי האתר מכירים בוודאי מההפקות הקהילתיות שכתבה או ביימה, דוגמת "זומבי.קון 2010", "חלום ליל קיץ, גרסת הבאפירוקי" ועוד, פונה במחזה החדש שלה לקהילה אחרת שבה כבר יצרה בעבר, זו הלהט"בית, אך הפעם במחזה עם תימה מד"בית ברורה. היא מתארת בו עולם שונה במעט, קצת יותר קשוח משלנו, עוד פחות מקבל משלנו, אבל יש בו תרופה – יש טיפול אמיתי ומוכח שיכול להפוך אנשים מכל מגוון הנטיות להטרוסקסואלים מן השורה. בדיוק כמו ב"מטריקס", כל מה שצריך הוא כדור שיכול לשנות את חייך ולפקוח את עיניך. אך האם הוא פוקח אותן לאמת או לשקר?

המחזה עוסק בקבוצת צעירים שמקבלים טיפול בריוורסטין, התרופה להומוסקסואליות ולשאר "בעיות" מאותו סוג. חברי הקבוצה מגוונים. יש ביניהם שחקנית שהפסיקה לקבל תפקידים אחרי שיצאה מהארון, נער שנזרק מהבית עקב נטיותיו המיניות, לסבית חרדית שרוצה להתחתן, טרנסג'נדר שרוצה נפש תואמת לגופו, ביסקסואל שסובל מאפליה גם בתוך הקהילה הגאה והומוסקסואל שאוהב לצטט את המטריקס.

כל אחד הגיע למקום מסיבותיו שלו. כולם מקווים שחייהם ישתפרו לבלי הכר, שיוכלו סוף כל סוף להשתייך לקבוצת הרוב ההטרוסקסואלית במקום למיעוט. את הקבוצה מדריך דור, הומוסקסואל לשעבר שעבר את הטיפול בהצלחה חמש שנים קודם לכן, הפך למדריך ומנהל מערכת יחסים מוצלחת עם בחורה. כעת הוא רוצה לעזור לאחרים להגיע לחיקו החם של המיינסטרים. הטיפול מתנהל על מי מנוחות עד שמגיע לקבוצה תומר, האקס המיתולוגי של דור. גם הוא רוצה להיות הטרוסקסואל, אך המפגש בין השניים מעלה רגשות מן העבר ומקרין על הקבוצה כולה.

באמצעות הדמויות והיחסים המשתנים ביניהם אנו לומדים על העולם שבחוץ – עולם שבו מתנהל שוק שחור לריוורסטין. עולם עוד פחות סובלני מהעולם שלנו, כי בו "יש טיפול", ולכן ההומוסקסואליות נתפסת כבעיה בת פתרון. בעולם הזה הומוסקסואלים נדחפים למוסד הטיפולי כמעט בעל כורחם – לא כי הם באמת רוצים להשתנות, אלא כי החברה המדכאת שבחוץ לא משאירה להם ברירה, וכשהם מתחרטים הם עלולים לגלות שימשיכו לתת להם את הטיפול גם נגד רצונם.

המחזה כתוב היטב ומהודק. סיפורי הדמויות משתלבים זה בזה ואופי העולם הדכאני מתגלה טיפין טיפין ככל שהסיפור מתקדם. הפערים בין עולם המחזה לעולמנו לא מותירים ברירה אלא לתהות היכן אנו עומדים לעומת המציאות האלטרנטיבית שמציג המחזה. האם הדיכוי אצלנו חמור פחות? האם הומוסקסואלים מקבלים הזדמנות הוגנת? האם זו בכלל סטיה שדורשת תיקון? והאם גם אנחנו היינו שולחים אנשים לקבל טיפול שהם לא רוצים בו רק כדי שילמדו להתנהג כמו הרוב?

ההצגה נכתבה במיוחד עבור "האנסמבל הגאה", להקת פרינג' תל אביבית המורכבת משחקנים חובבים הלומדים משחק במסגרת הקבוצה. כצפוי מהרכב מסוג זה, רמת המשחק בו מאוד לא אחידה. חלק מהשחקנים מצוינים, ובייחוד הרשימו אותי מולי בכר בתפקיד דור המדריך וטליה נירגד-חסון בתפקיד שחר המרדנית. שאר השחקנים משחקים בדרך כלל בצורה טובה. מיעוטם – קצת פחות.

אורך המחזה כשעתיים, אך מעבר הזמן לא מורגש כלל. מעברי הסצנות חלקים ומובילים היטב מהאחד לשני, המתח מתגבר בהדרגה והקונפליקטים השונים מתמזגים זה בזה. המחזה מומלץ מאוד ומעורר מחשבה.

ההצגה תועלה שוב בין 25 ל-27 ביוני, בסוף יולי ובאוגוסט במרכז הגאה בגן מאיר, רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב.

אפשר לרפא את זה
כתיבה: רותם ברוכין
על פי רעיון של טליק ניניו ושרון כהן
בימוי: טליק ניניו
משחק: מולי בכר, דקל נוי ואחרים
*צילום: אילן לווי ENG-TV