כשהייתי ילדה בבית הספר היסודי, אמרו לי חברים שאם אפתח חשבון "דן חסכן" ואפקיד בו את כל המעות שאספתי בעמל רב, אקבל ספר במתנה. להצעה כזאת לא יכולתי לסרב, ואכן נתתי את כל כספי ל"דן חסכן" ושם הוא כנראה מחכה עד היום. לספר קראו "קמט בזמן" מאת מדליין ל'אנגל והוא הפך מהר מאוד לאחד הספרים האהובים עלי, ספר שקראתי שוב ושוב ושוב. לכן שמחתי מאוד כשהגיע לידי תרגומו החדש של ארז אשרוב לספר. למרבה הצער, בקריאה החוזרת ובפרספקטיבה של כמעט שלושים שנה אחרי הקריאה הראשונה, מתברר שזה ספר איום ונורא.

הספר המקורי נכתב ב-1962, ואף שסגנונו ודמויותיו שידרו אווירה פנטסטית למדי, בפועל מדובר במדע בדיוני נטו לילדים. העלילה מתמקדת בסיפורה של מרגרט מארי, המכונה מג – ילדה מתבגרת, בת לשני מדענים מבריקים, עם קשיי למידה ובעיות התנהגות בבית הספר. למג יש גם אח קטן בשם צ'רלס וולאס, שמג עצמה יודעת שהוא גאון אבל בעיני רוב הסביבה הוא מפגר, ועוד שני אחים תאומים נורמטיביים בני עשר. למרות שמג סובלת מבעיות קשות של דימוי הגוף, היא מתחברת בקלות רבה יחסית לקלווין – החתיך של בית הספר, שמסתבר שגם לו יש בעיות משלו.

הסיפור נפתח, ספק בקריצה וספק ברצינות, ב"לילה חשוך וסוער". כבר בעמודים הראשונים מתגלה לקוראים שאבי המשפחה נעדר מזה כמה שנים ודמויות מסתוריות בדמות שלוש זקנות תמהוניות מובילות את מג, צ'רלס וולאס וקלווין למסע חיפושים אחר האב בעזרת טכנולוגיה בשם "טיסור" שמאפשרת לנוע בזמן ובחלל. שמה של השיטה בא מהטסרקט, גוף ארבעה-ממדי, וטכנולוגיית הטיסור מנצלת את ארבעת הממדים כדי ליצור קיפולים בזמן-חלל ולנוע בהם. כהערת אגב, טכנולוגיה דומה באותו שם נראתה לאחרונה בסרט הנוקמים, אבל על פי כל הראיות ל'אנגל היתה שם קודם ובעולם הקומיקס של מרוול הטכנולוגיה הזאת הוזכרה לראשונה רק ב-1966. על כל פנים, עד מהרה מתגלה שמה שגרם להיעלמות האב היה "הכוח האפל" שמשתלט על היקום, ושלמעשה שלושת הילדים הם בני האור שנלחמים נגד כוחות האופל.

הרעיונות המופיעים בסיפור היו בוודאי רעיונות פורצי דרך בתקופתם, למשל קפיצות תולעת בזמן ובחלל, מסע דילוגים בין כוכבים, חלל של ארבעה וחמישה ממדים, עולם דו-ממדי (אם כי הרבה אחרי שנכתב "שטוחלנדיה"), כוכב אוטופי לכאורה אבל דיסטופי למעשה שנשלט בכוח המחשבה וכו".

לכאורה הספר גם מציע מתכון מנצח – אבא מדען שנעלם, אמא מדענית ששקועה בניסויים מרתקים, כלב, אחים תאומים, אח גאון, גיבורה חנונית עם המון בעיות בבית הספר וכמה דמויות משנה צבעוניות למדי. זה סיפור על גבורה והתבגרות ועל התפכחות מאשליית האבא הכל יכול. וזה גם סיפור אהבה. מטבע הדברים, בילדותי קסמה לי במיוחד הילדה החנונית, הממושקפת ועם הגשר בשיניים שזוכה בחתיך של בית הספר. גם המשפט "אולי אני לא אוהבת להיות שונה, אבל אני גם לא רוצה להיות כמו כל השאר" נשאר נפלא בעיני עד היום. למרבה הצער, בדיעבד אני נאלצת להודות שזה בערך כל מה שנפלא בו.

השאר הוא הטפה נוצרית שהיתה יכולה לגרום אפילו לקלייב סטייפלס לואיס לנוע בכסאו באי-נוחות. בני חושך משתלטים על היקום, בני האור נלחמים בהם, כדור הארץ "שבע תלאות וצרות" בגלל "הדבר האפל", והפתרון מובן מאליו: "שירו לה' שיר חדש". איכשהו בזמנו, כשקראתי את התרגום הישן, נעלמה מעיני הפִסקה שהסבירה שישו היה הלוחם הכי טוב של כדור הארץ. אולי היא הושמטה? כאן, על כל פנים היא קיימת ומובלטת היטב, אחרי שלכל אורך הדרך מדליין ל'אנגל מאכילה בכפית את הקורא הצעיר והנוח-להתרשם ומסבירה לו שאין חשוב מאמונה וש"הכל פועל לטובה עבור אלה שאוהבים את האל, אלה הנקראים לשרת את תכליתו".

התרגום של אשרוב סובל מדי פעם מהיצמדות מילולית מדי למקור, אבל בדרך כלל הוא טבעי ונעים לקריאה. הספר מתאים לבני עשר ומעלה (ובפרט לבנות עשר ומעלה), בהנחה שהם עדיין אדישים למסרים מיסיונריים כמו שאני הייתי בגילם

.