גרג אִגן נחשב בעשור האחרון לאחד מהכוחות העולים הבולטים ביותר בתחום המדע הבדיוני הקשה. אִגן הוא גם הנציג הבולט ביותר של הגל החדש והמשובח של סופרי המדע הבדיוני האוסטרליים, ובארץ מוצאו הוא מתקרב מאוד לרמה של אליל, לפחות בקרב חובבי המדע הבדיוני.

הסיבה לכך היא פשוטה – הבן-אדם פשוט כותב טוב. בספריו ובסיפוריו הקצרים הוא נוהג לבחון שאלות מדעיות מורכבות – לרוב מתחום הביולוגיה ו/או מדעי המוח – ולהוסיף להם מבט רחב יותר המציג גם את משמעויותיהם החברתיות והאנושיות. ספריו כתובים בפרוזה טובה, אם כי לא "משוכללת" במיוחד ורבים מהם יכולים לעניין גם את מי שנרתעים מהצד "הקשה" של המדע-הבדיוני.

"ההסגר" מתאים לא רע לתיאור הנ"ל. העלילה מתוארת מעיניו של ניק סטריבריאנוס, בלש פרטי אשר מקבל עליו את המשימה הלא-שגרתית של איתורה של לורה אנדרוס – מאושפזת ממוסד שיקום פסיכיאטרי שנעלמה בדרך פלא מחדרה הסגור. כל זה מתרחש שלושים ושלוש שנים אחרי היום שבו בועה בלתי חדירה הקיפה את כדור הארץ וחצצה בין האנושות לחלל החיצון ולכוכבים. במהלך החקירה מתגלה הקשר בין שני הדברים.

עלילה זו היא סיפור מסגרת שדרכו מתוארת מציאות מורכבת של העתיד הלא רחוק. בעתיד זה, התערבויות גנטיות או כירורגיות במוח מאפשרות לאנשים לשפר את כישוריהם, לשלוט באופן רצוני על הפעולות האוטונומיות של גופם, ואף לכפות על אנשים לקבל על עצמם באופן מלאכותי אמונות ומחויבויות כנגד רצונם המקורי. ניק מגיע בחקירותיו לארגון סודי – האנסמבל – שעוסק בחקר יכולות לא שגרתיות של המוח האנושי, ומכאן העלילה מסתבכת. איתה מסתבכים גם המחויבויות הפרטיות של ניק, ועתידה של האנושות כולה.

הרעיונות שגרג אִגן מנסה להציג בספר זה הם מורכבים, ואינם תמיד פשוטים להבנה. אִגן מערער על ההבנה שלנו את המציאות, משלב ביולוגיה, רפואה, מחשבים ומדע חברתי מורכב, וכל זאת תוך העלאה של שאלות מופשטות יותר, אשר רובן כבר הופיעו רבות בספרות המדע הבדיוני – שאלות על השליטה החברתית בתודעה שלנו, על הגבולות שאנשים שמים לעצמם ואלה שמונחתים עליהם מגבוה, ועל נושאים רבים נוספים. ההסגר – שמו של הספר – הוא גם המצב הקיומי שממנו הספר, והאנושות שבתוכו, מנסים לברוח. לא רק ההסגר שמונע מהאנושות לפרוץ אל בין הכוכבים, אלא גם הגבולות הפיסיים של גוף האדם ושל תודעתו. לא בכדי חלקים נרחבים של הספר מתארים נסיונות לפרוץ אל או מתוך מקומות שמורים – לבטל תכנות מוחי, לברוח ממוסד סגור, לחדור למוסד שמור אחר. ההסגר הוא המצב הקיומי של האנושות, וכפי שאִגן מבהיר היטב, אליה לבחור אם לחרוג מהגבולות המוטלים עליה, או להישאר תחת הגנתם. בין אם ישתחררו מהגבולות ובין אם לא, להחלטתם יהיה מחיר כבד, הן לנמצאים בתוך התחום הסגור והן לאלה שמחוץ לו.

הרעיונות בספר מורכבים וקשים לעתים להבנה. הקושי בהתמודדות עם מבול המושגים והרעיונות הנ"ל, גדל, לפחות עבורי, עקב בחירות תמוהות של המתרגם. התרגום, לפחות ברמה הכללית, סביר בהחלט, אבל מסיבה לא מובנת המתרגם בחר להשאיר כל מונח לועזי משמעותי שמופיע בספר בנוסח המקורי שלו, מבלי לתרגם את משמעותו. כך קורה עם "האנסמבל" – ארגון/רעיון/מכשיר שסביבו מתנהלת רוב עלילת הספר; כך עם ה"מודים" – מצבי תודעה מלאכותיים שיש להם חשיבות רבה לעלילה; כך עם "הקאנון" – מושג משמעותי אחר בספר, וכך אפילו עם מונחים עבריים פשוטים כמו "חלבונים", שהושארו משום מה בצורתם הלועזית, "פרוטאינים". ריבוי המונחים הזרים פגם עבורי קשות ברצף הקריאה ובהנאה מהסיפור, ונראה לי כבחירה מצערת – בייחוד לאור זאת שמכל בחינה אחרת התרגום דוקא היה קולח וקריא למדי.

אבל בעיות התרגום הנ"ל לא פוגמות באיכותו הבסיסית של הספר. "ההסגר" הוא ספר בלשי מותח ומורכב, עשיר ברעיונות ועם דמויות בנויות היטב ומעניינות. הוא מתקיים בתוך מציאות עתידנית אפשרית בהחלט, אשר שואבת רעיונות מהסייברפאנק וממקורות דומים נוספים, ועושה זאת מבלי ליפול למלכודת הניכור האופייני כל-כך לספרי עתיד קרוב מהעשורים האחרונים. יחד עם זאת, הספר בהחלט אינו פשוט לקריאה, ויש מי שלא יהנו מהתיאורים הארכניים שבאמצעותם אִגן מסביר את רעיונותיו העיקריים ואת טכנולוגיית התודעה אשר נמצאת במרכז הסיפור. הספר יהיה בחירה מצוינת עבור חובבי מד"ב קשה, ויש בו פוטנציאל רב להנאה גם בשביל חובבי ז'אנרים "רכים" יותר. יותר מכל, הוא ממחיש מדוע המדע הבדיוני נחשב במשך זמן כה רב לספרות של רעיונות.