הבטחות צריך לקיים: "המעבר" מאת ג'סטין קרונין הוא ספר עבה שמשתרע על אורך אפי של יותר מ-800 עמודים. בגב הכריכה כתוב שהוא עוסק באפוקליפסת ערפדים, וזה גם כנראה בדיוק מה שהסופרת תכננה לכתוב. חבל רק שבתוך אותם מאות עמודים הספר מתקמצן מאד על האפוקליפסה עצמה.

הספר נפתח בפרק עוכר שלווה שמתאר בפירוט איך חייה של ילדה בת שש הולכים מדחי לדחי, מרגע שהיא נולדת לאם חד-הורית צעירה ועד שבגיל שש אמה מפקירה אותה לחסדיו של מסדר נזירות. זה היה יכול להיות פרק ראשון של ספר מטריד וקשה לקריאה העוסק בעולם שהולך ונחרב כפי שחרב עולמה של ילדה קטנה. בפועל הוא פותח ספר שעוסק בפירוט בחייהם ובצרותיהם של אנשים בעוד העולם הסובב אותם מתפרק.

"המעבר" מחולק לעשרה שערים, שכל אחד מתמקד בשלב אחר של האפוקליפסה. השערים האלה, בתורם, מתחלקים לשלושה חלקים לא שווים המתפרשים על פני תקופות שונות בהתפתחותה.

חלקו הראשון פורש את האירועים שמובילים בסופו של דבר להתמוטטותו של העולם המוכר לנו. ארצות הברית של העתיד הקרוב שרויה במלחמה קשה בטרור שהפך אותה כמעט למדינת משטרה. במקביל, באחד הג'ונגלים נמצא נגיף שיכול לשמש תרופת פלא לכל חוליי המין האנושי, אבל באותה הזדמנות גם הופך את החולים בו לאנשי על – חיות טרף קטלניות. אין פלא שהצבא מבצע את הניסויים בנגיף במכון מחקר שמור בהרי קולורדו, ויש לו רעיונות איך להשתמש בשפני הניסוי. חבורה של אנשי-על המיועדים לשרת כגוף תקיפה צבאי – מה כבר יכול להשתבש?

החלק הזה, הארוך בערך כמו ספר שלם, הוא מותחן טכנולוגי לא רע. הוא מתאר בצורה מוצלחת עולם מדכא ויש בו לא מעט דמויות בעלות נפח, היסטוריה וחיבור לקורא. אבל אז מגיעה האפוקליפסה וכל האנשים שהכרנו עד עכשיו מתים במהלך פרק אחד ולא שבים יותר.

חלקו השני של הספר, שהוא הטוב ביותר וגם הקצר ביותר בו, מתואר את חורבנו של העולם מבעד לעיניהם של שני הניצולים היחידים מאתר הניסויים השורדים בהרים, בעוד העיתונים בחנות המכולת מספרים על התמוטטותה של ארצות הברית. יחד עם עוד קטע קצר מיומנה של ילדה שפונתה מעיר נגועה, אלה התיאורים היחידים של העולם הקורס תחת מתקפת ערפדי-על קטלניים.

החלק העיקרי של העלילה מופיע בחלקו השלישי של הספר, שמתרחש אחרי קפיצה ניכרת של 90 שנים לעתיד. במוקד העלילה נמצאת הפעם קבוצת הניצולים הכמעט יחידה שהצליחה לשרוד את האפוקליפסה, במושבה מוקפת חומה, מגדלי שמירה וזרקורים לעת ליל. חייהם היו יכולים להימשך עוד שנים רבות באותה צורה אלמלא מה שקורה תמיד כשמפעילים מכשיר חשמלי למשך יותר מדי זמן – הסוללות מתחילות להתקלקל וצריך למצוא להן תחליפים מחוץ לתחומיה המוגנים של המושבה.

החלק זה סובל מבעיה גדולה אחת – הוא הרבה יותר מדי ארוך. כל אחת מהדמויות, כולל אלו שעתידות להיאכל על ידי ערפד משוטט, מקבלת במה ונדרש לי זמן רב להבין מי אמור להיות הגיבור. גם כשהוא מתגלה, העלילה גולשת שוב ושוב לפיתוח מייגע להחריד של דמויות הסובבות אותו.

רק אחרי שלמדנו להכיר היטב את כל חברי המושבה, על אילנות היוחסין שלהם ופרטים לא חשובים אחרים, מתחיל המסע של הגיבור וחבריו לחיפוש התרופה למגיפת הערפדים. אחרי לא מעט סצנות פעולה של לחימה בערפדים, והופעת אורח של הסרט דרקולה, קל כבר לשכוח שחבורת הגיבורים השאירה מאחוריה את כל המושבה, על כל מה שלמדנו באריכות כה רבה על האנשים הנמצאים בה.

ואז – אז הספר נגמר. הוצאת מטר לא טרחה להבהיר בשום מקום בספר, ובוודאי לא בצורה בולטת על הכריכה כראוי, שמדובר בספר ראשון בטרילוגיה. "המעבר" פשוט נגמר באמצע העלילה, אחרי 800 עמודים, בסוף פתוח. ייתכן שיש אנשים שמתאים להם לקרוא עלילה כל כך עמוסה בלי שום סגירת מעגל בסופה, אבל אני באופן אישי רוצה לדעת שאחרי שהשקעתי כל כך הרבה זמן ותשומת לב בספר , לא אשאר כשחצי העלילה בידי.

(הוצאת מטר, 2014. מאנגלית: אינגה מיכאלי. 824 עמודים).