הקיסם ברגלו של השטן
מאת ורד טוכטרמן, גיא בקר
פרק ראשון
על הכלבה הבוגדנית, במסלול הזבל סביב כדור הארץ
סנוטנוז הביט בבארפבג בייאוש. התמונה שנראתה דרך מסך החללית לא דמתה כלל למה שקיוו לראות. תחת צי של חלליות קרב מאיימות, רק חללית אחת התקרבה למקום מושבה של הכלבה הבוגדנית, וגם היא, נדמה, עשתה כל שביכולתה כדי להיראות חביבה ולא מאיימת. אפשר היה לומר שאם הכלבה הבוגדנית היתה אמזונה נועזת, הרי הספינה הקרבה היתה עובדת סוציאלית. בחירת קריירה לגיטימית, אך מצערת.
הם שברו את ההסוואה שלהם כבר לפני חודש, ומאז המתינו להתקפה. במשך תקופה ארוכה נחבאה הכלבה הבוגדנית בין ערימות הזבל החלליות שהקיפו את כדור הארץ. כל הזמן הזה, הם צפו, והמתינו. משימתם היתה לגלות אם האדם אכן יוכל למלא את צרכיו העליונים של גזעם, והם עסקו בה במרץ. הספקטרום האלקטרו-מגנטי נדגם ומסקנות הוסקו מהדברים שגילו שם. הזקנים לא היו בטוחים שהגזע הזה יתאים לצרכים, אך דגימות מסוימות מהשידורים שלהם העלו את תקוותיהם. הם היו אופטימיים במיוחד אחרי שראו תוכנית שנקראה "המופע של ג'רי ספרינגר". אם לשפוט על פי האירועים בתכנית זו, אותם לא הבינו במלואם, הגזע הזה התאים בהחלט לצרכים. היה להם כל מה שצריך.
הם חשבו שהם כבר מבינים את תכונותיו של הגזע. אפילו שמותיהם ושם גזעם – מושג כה זר לגזע הווריייימפ – נבחרו על פי המידע שנצבר מדגימותיהם האינטנסיביות. התקווה, ענוגה כנבט בלירפמלה צעיר (שם נוסף שנבחר כדי להתאים למושגי הגזע הזר לגבי חיזרים), לפני שהוא מגיע לשלב פולט הרפש והריר שלו, לבלבה בליבם.
וכעת, החללית הנעבעכית הזאת.
שני לוחמי הווריייימפ הביטו מבעד לחלון בייאוש. תקוותיהם לגבי הגזע הזה היו גבוהות מאד, אך נראה כי יידרש עוד מאמץ כדי להביאו למצב הראוי. הם הסבו את מבטם מהחלון, מביטים זה בעינו של זה, וההכרה נבטה בהם לאיטה. חיוך החל לעלות על פניו של סנוטנוז, והוא אמר "לייזר". בארפבג הנהן, מרוצה.
לכלבה הבוגדנית היה תותח לייזר מסיבי בחרטומה. אמנם מטרתו המקורית היתה לצרכי תקשורת, אבל זה לא מנע את השימוש בו למטרות נעלות יותר. בעוד סנוטנוז מכוון ומחמם את סוללות הלייזר, בארפבג שידר את הודעתו הראשונה לבני האדם, ההודעה שתאשר להם סופית את נוכחותם של זרים עוינים בקירבם.
"הקשיבו תושבי כדור הארץ! אנו, בני גזע הוריייימפ, הגענו אליכם כדי לספח את כוכבכם לגזענו המפואר! אנו דורשים את כניעתכם המוחלטת בתוך מחצית השעה, ולא – נוכיח לכם את כוחנו בצורה שלא תשתמע לשתי פנים!"
בארפבג חש מרוצה למדי מנוסח ההודעה, ויותר מכך, מהצליל המרושע שהצליח לשוות לה. הוא קיווה שהמסר ייקלט באופן מיידי, ושהם לא יידרשו לאמצעים יותר קיצוניים. סנוטנוז חזר מחדר לייזר התקשורת והביט בו בתקווה. הוא הנהן אליו. כעת נותר להם רק לקוות.
במשרד הסגלגל, הבית הלבן, ארצות הברית
קונסואלה סנצ'ז, נשיאת ארצות הברית, ישבה ליד שולחנה במשרד הסגלגל וקיללה בפעם המי יודע כמה את הגל הלטיני ששטף את המדינה ואיפשר לה להיבחר לתפקיד כפוי הטובה הזה, לפני חודש. אילו היתה יודעת אז את אשר היא יודעת עכשיו על מהות התפקיד, לעולם לא היתה מוותרת על מקומה בלהקת המוזיקה הלטינית שבה היתה חברה. היא חיככה את רקותיה בידיה ושאלה בתוקפנות מה את סגנה, ג'ון סמית. "בפעם המי יודע כמה. אתה אומר שהופיעו חייזרים לכבוש את כדור הארץ? וכל מה שיש לנו שם זו מעבורת תחזוקה של לווייני תקשורת?"
סמית, אדם חסר ייחוד שכמו נולד להיות סגן של כל דבר שהוא, הנהן שוב בראשו. "קיבלנו שדר וידיאו. אם תסכימי סוף סוף להדליק את המחשב שלך…"
סנצ'ז משכה בכתפיה בהשלמה עם גורלה והדליקה את המחשב. היא שנאה מחשבים, וזה היה אחד המרכיבים ששנאה ביותר בתפקידה. אילו רק לא היתה נאלצת להשתמש במחשב כל הזמן… ויש לציין, שומר המסך של "חלונות מעופפים" ממש גרם לה בחילה מדי פעם.
המחשב שלה נעור לחיים בגירגור עליז, ולבסוף העלה את מערכת ההפעלה. היא הביטה במסך בעייפות, מבטיחה לעצמה בפעם המי יודע כמה להחליף סוף סוף את הטפט של מוניקה לווינסקי במשהו מוצלח יותר. היא הקישה על האייקון שסומן בבירור רב "שדרי וידיאו", ואכן, שם, בראש רשימת השדרים, מעל לשדר שכלל את הקליפ האחרון של ריקי מרטין (שהגיע אליה במסגרת המעקב אחר זוכי מלגת התרבות הנשיאותית), היה שדר שכותרתו "איום חייזרי – דחוף!!!". באנחה, היא פתחה אותו.
בשניות הראשונות היא לא הצליחה להבין מה היא רואה. היתה שם דמות חומה, בצקית ושמנמנה דמוית הספרה שמונה, שהזכירה לה את סרטוני "ברבאבא" מילדותה. רק שלדמות זו היו זוג אוזניים מחודדות ומאיימות, זוג קרניים חדות ובוהקות, ניבים חדים, זנב בעל קצה חד שבלט מאחוריה – באופן כללי, הרבה רכיבים חדים, שבאופן מוזר ביותר נראו כאילו הורכבו ברשלנות על גבי הגוף המעוגל, חסר הצורה והרך. היצור הביט אל המצלמה בעין אחת, שמעליה גבה סמיכה אחת – גם היא בעלת מראה מודבק מוזר ביותר – הצליחה איכשהו להתקשת באיום. הדמות דיברה בלחישה מאיימת, מוסרת את הדברים שסמית ריכז עבורה קודם. סנצ'ז הביטה בסמית במבט מיואש – לא בשל האיום, אלא בשל עייפותה מהתפקיד חסר המוצא שהיתה נתונה בו – ושאלה "נו? אז מה עושים? שדר של 'ברוכים הבאים ובואו נדבר על זה', והכנה במקביל של כל סוללות הטילים שלנו?"
סמית הנהן, אבל הוסיף "אני לא חושב שזה יספיק. לדעתי, אנחנו צריכים להתייעץ עם מומחים."
"איזה מומחים יש לך בדיוק?" שאלה סנצ'ז בחמיצות. "לא זכור לי שנאסא מחזיקים הרבה מומחים, מאז הקיצוץ האחרון שהותיר להם בדיוק די תקציב כדי לשגר בלוני מזג אוויר". מרירותה של סנצ'ז לגבי הקיצוץ הזה שאולצה לו, למרות חלומה רב השנים על כיבוש מערכת השמש, היתה ידועה היטב בקרב כל צוות הבית הלבן.
סמית הביט בה בצער. "אני יודע, אני יודע. רק אל תתחילי עם 'אמרתי לכם'. מי בכלל צפה את זה? תראי, ברור שתתייעצי עם שר ההגנה, אבל העצה האישית שלי, עוד לפני שאת מדברת עם חולה הרובים הזה – תמצאי כמה סופרי מדע בדיוני להתייעץ איתם. לאנשים האלה תמיד יש רעיונות מקוריים והרבה ידע – עד כמה שאפשר – לגבי מצבי משבר מהסוג הזה." הוא חייך בעגמומיות. "לפחות בספרים שהם בעצמם כותבים זה תמיד עובד…"
סנצ'ז הנהנה אליו ואמרה, במרץ שלא באמת חשה "טוב. תמצא לי כמה סופרי מדע בדיוני שווים, וניתן להם ללעוס את הסיפור הזה. ותדאג להרחיק משם את מעבורת התחזוקה. אני לא רוצה שהיא תתפרש כהתקפה בשום אופן". היא הרימה את ידה למראה הגיחוך העולה על פניו של סמית. "אני יודעת. אני יודעת. מי שיחשוב את הגרוטאה ההיא לאיום צריך להיות אידיוט. אבל אנחנו לא יודעים איך החברים החדשים שלנו חושבים, נכון?" היא העוותה פניה כאילו טעמה משהו מר. "ותזמין את 'חולה הרובים' ההוא לכאן. אין ברירה". היא פרשה את ידיה במחווה של אין אונים, ושקעה עמוק יותר בכסאה, חובטת בתוך כך את ברכה בלוח שמוסמר מתחת לשולחן העבודה הנשיאותי כדי למנוע הסתתרות "מפגעים בטחוניים" מתחתיו. לא היתה הרבה מנוחה לראש נושא הכתר, בימים טרופים אלה.
על הכלבה הבוגדנית, במסלול הזבל סביב כדור הארץ
סנוטנוז ובארפבג הביטו מרותקים במסך. מחצית השעה שהקצו לתושבי כדור הארץ להגיב כמעט חלפה, וכל שינוי לא נראה באופק. אבל עכשיו, נראה שמשהו עומד להשתנות. הספינה החביבה למראה שניצבה מולם ללא ניע במחצית השעה החולפת, החלה להסתובב על צירה. סנוטנוז הפנה מבט שואל אל בארפבג, אולם זה היה שקוע במתרחש מולו. הוא השיב את מבטו אל המסך, רועד בציפיה, עורו הרך מכה גלים על גופו האמורפי.
הספינה הסתובבה לאיטה, מציגה לכלבה הבוגדנית באיטיות את אחוריה הרחבים, עד שכל שנותר חשוף מול מסכי הכלבה הבוגדנית היו שלושת פתחי הפליטה הרחבים של המנועים. החלל שבתוך פתחי הפליטה החל להתלהט, מאיר בהדרגה באור חזק יותר ויותר. סנוטנוז הפנה שוב את מבטו אל בארפבג, והפעם נענה במבט נרגש. הם נצמדו זה לזה, צופים בציפייה אל הספינה שמנועיה התלהטו כנגד ספינתם.
"אתה חושב שהם יכולים להשתמש במנועים האלה כנשק?" שאל סנוטנוז חרישית, כבתפילה.
"אני מקווה. בוא נראה עד איזה צבע הם מתחממים", ענה לו בארפבג בנימה דומה. שווה הערך הוריייימפי לחיוך מתוח עלה על פני שניהם, בעוד מנועי הספינה הזרה מתלהטים עד לזוהר כחול כמעט מכאיב. בארפבג החל לקרוא קריאת התלהבות נרגשת, כשהספינה הזרה הלהיטה את מנועיה הלהטה סופית, עד לזוהר בלתי נסבל, וזינקה לדרכה לעבר כדור הארץ.
שניהם שקעו במושביהם באכזבה גלויה, כמעט בייאוש. לבסוף קם סנוטנוז, גורר את עצמו אף יותר מהרגיל (מחוסר רגליים, הילוכו תמיד נגרר במידת מה) לעבר חדר התקשורת. "אין ברירה", אמר. מערכת הליזר המתינה שם, ערוכה לפעולה, מאוכנת על מטרתה הלא חושדת במאום – בניין האומות המאוחדות.
פרק שני
במשרד הסגלגל, הבית הלבן, ארצות הברית
עם סיום זמן האולטימטום, צוות החירום ישב באווירה מתוחה סביב המרקע הגדול (זה שבדרך כלל מכוסה בפוסטר בגודל מלא של ריקי מרטין, כולל שובל המעריצות). הם המתינו לראות מה יעשו החיזרים. לפתע, נכנס אחד המתמחים לחדר.
"קיבלנו שדר רדיו מהספינה, לכוון את מצלמות הלוויין שלנו לנקודות הציון האלו." הוא הושיט תדפיס לשר ההגנה.
"נו, אז למה אתם מחכים? כוונו את זה!" נבח עליו שר ההגנה.
"כן המפקד!" הצדיע המתמחה, לפני שנזכר שהוא אזרח וברח מהחדר במהירות.
לאחר רגעים ספורים קפצה התמונה והתמקדה שוב, וקולות אנקה נשמעו מהקהל הקטן שישב בחדר. בניין האומות המאוחדות, השמש מנצנצת מחלונותיו הבוהקים, המשקפים את הנוף השלו סביבו, נראה במלוא הדרו. מסך צדדי הציג את ספינת החיזרים, צפה מאיימת באטמוספרה.
הנשיאה כמעט החמיצה את הרגע שבו הבלח אור אדום נדלק בחזית הספינה המרושעת למראה, משלח קרן אדומה צרה דרך האטמוספרה.
הפוטונים, שטים להם זה במקביל לזה, פילחו במהירותם הקבועה את האטמוספרה הידידותית והלא חושדת של כדור הארץ, מזנקים למשימתם המרושעת. הם חדרו והתקדמו ללא לאות לעבר מטרתם הפגיעה והחשופה, חסרי כל מודעות לזעזוע שהם עומדים לחולל.
כמעט ברגע שראו הנוכחים בחדר את האור נדלק בחזית הספינה, קרן אדומה וצרה פגעה במבנה המהודר, ובאותו רגע הוחזרה בזווית קלה לאחור. וכמעט באותו רגע, ספינת החיזרים נראתה מתלקחת באור כמעט בלתי נסבל. הבניין, נשגב ומכובד, עדיין עמד על תילו, לא ניזוק, והקרן נעלמה. אנקת אכזבה נשמעה ממישהו מהנוכחים בחדר, אך הנשיאה סנצ'ז לא הצליחה לגלות מי זה היה. האכזבה הזו לא היתה זרה לה לחלוטין.
"מה לע…" פלט שר ההגנה ויצא בריצה מהחדר.
הנשיאה סנצ'ז הביטה רגע בתהייה במרקע, ואז ניצלה את ההזדמנות ופנתה בלחש אל סגנה. "השגת לי את הסופרים ההם, סמית?"
הוא נראה במצוקה.
"נו? מה?" היא לחצה.
"טוב… יש בעייה."
"איזו בעייה, לעזאזל איתך? צריך לתלוש לך את זה מהגרון עם מלקחיים?"
"טוב… אז ככה. לא הצלחנו להשיג אף סופר מד"ב נורמלי אחד בהתראה כל כך קצרה."
"אה… איך זה יכול להיות? בהזמנה של נשיאת ארצות הברית?"
"טוב, הבעייה היא שבדיוק כולם כרגע משתתפים בכנסים, שנקבעו הרבה זמן מראש, והם מסרבים לחלוטין לבוא לעזור לנו."
"מה?!"
"כן. הנה, שלושה מהם בכנס ברומא, על דתות במד"ב – הואתי-קון, חמישה אחרים בכנס המד"ב הוויאטנמי הראשון – הוויאט-קון, לארי ניבן בארמגדון-קון, כמובן…" הוא עילעל ברשימה, מדלג על עוד כמה וכמה כנסים, "אה, ואחד בכנס על לוחמת גרילה, האקס-קון."
"כנס על לוחמת גרילה במד"ב?" שאלה סנצ'ז בתמיהה.
"אה, לא. זה כנס על לוחמת גרילה נטו. האחד הזה נוטה להיות קצת מיליטנטי. שרידתן, את יודעת… המממ, זה מעניין – ארבעה סופרים העדיפו להישאר בכנס פירסט-קון, שנושאו מגע ראשון עם חייזרים, ולא לבוא לעזור לנו כאן…"
סנצ'ז הנידה בראשה בהבנה עייפה. "אז את מי השגת לי? בבקשה תגיד לי שהשגת לי מישהו."
"אה… אני לא לגמרי בטוח, את יודעת." הוא נראה נבוך.
"מי!"
קולו של סגן הנשיא ירד כמעט ללחישה כשאמר "דיק פורס, מחבר 'שרמוטות בחלל'."
"מה?"
הוא כיחכח בגרונו וחזר על דבריו בקול רם יותר. "דיק פורס, מחבר 'שרמוטות בחלל'. זה כל מה שהצלחתי להשיג."
"אתה מתכוון שכל מה שנשיאת ארצות הברית יכולה להשיג להצלת שלום העולם ברגע קריטי שכזה זה מחבר מד"ב זבל פורנוגרפי?" היא שאלה בזעם.
"אה, כן. כמובן, היו לו ספרים טובים יותר, כמו 'נקמת המוטנטית הלוהטת', 'כוכב הבתולות' ו… טוב, בעצם הם לא באמת יותר טובים. אבל זה מה יש." הוא השתתק, נבוך.
סנצ'ז נאנחה עמוקות, ועמדה לומר דבר מה, כששר ההגנה התפרץ שוב לחדר. "אתם לא תאמינו!" צעק, מגחך לעצמו.
"מה? מה?" שאלה סנצ'ז בקוצר רוח. כבר לא היה לה כוח לעיכובים האלה.
"נו, מסתבר שבניין האומות המאוחדות צופה לאחרונה מחדש, בציפוי מראה מודרני… החליטו שזה ייראה מכובד יותר, ו… ו…" הוא לא הצליח לסיים את המשפט כי הוא צחק יתר על המידה.
"ומה?!" הצליפה סנצ'ז.
"הקרן חזרה אליהם!" שר ההגנה התקפל בצחוק, אוחז בבטנו. בהדרגה, החלו גם הנוכחים האחרים לצחקק, צחקוק שבהדרגה התפתח לצחוק עז וחסר שליטה, שפרק את רגעי המתח הקודמים.
הראשון להתאושש היה סגנה של הנשיאה. "אבל זה לא הגיוני!" זעק. "קודם כל, בכלל אי אפשר לראות קרן לייזר ככה מהצד, ושנית, היא בחיים לא היתה חוזרת בדיוק בחזרה! זווית הפגיעה לא מאפשרת…"
"או, שתוק כבר, נודניק שכמוך. תלמד לקבל את המציאות כמו שהיא ." קטעה אותו סנצ'ז בזעף. "כן! נכון!" החרו החזיקו אחריה שאר הנוכחים.
לאחר רגע שאלה סנצ'ז, מגניבה מבט אל המסך שבו נראתה החללית החיזרית, מטושטשת מעט כאילו ערפל מסתיר אותה, "אז החללית שלהם נהרסה?"
"אני בטוח שהחללית שלהם נפגעה קשה מאד," השיב שר ההגנה, מרצין שוב. "זו היתה קרן מאד הדוקה, וכנראה רבת עוצמה. כרגע אנחנו פשוט לא יודעים עד כמה מערכות הנשק שלהם נפגעו, וכמה נזק הם יכולים לגרום לנו." הוא הישיר מבט אל סנצ'ז, "אבל אנחנו צריכים להיות גם מוכנים לרעיון שמערכות הנשק שלהם שרדו איכשהו את הפגיעה, ושהם עדיין יכולים לפגוע בנו בנשק הזה או בנשק דומה."
"אז בעצם אנחנו באותו מקום שהתחלנו." אמרה סנצ'ז באכזבה.
"אה, כן." השיב שר ההגנה לאחר היסוס.
"לעזאזל." ענתה סנצ'ז.
על הכלבה הבוגדנית, במסלול הזבל סביב כדור הארץ
בארפבג התנשף במצוקה, הודף מעליו את ענני העשן שהקיפו אותו. זה לא הועיל הרבה, הם שבו ונצמדו אליו בכל פעם. מערכת הטיהור עבדה במלוא עוצמתה, אך עדיין יידרש זמן רב לפני שהאוויר יחזור לנקיונו הרגיל. סנוטנוז חלף לידו במרוצה, נושא קופסת נתיכים. לאחר רגע חזר, מרוצה למראה. "בסדר," אמר. "מחסן המזון ניצל."
בארפבג העווה את פניו. "הסתדרת עם זה?"
"ממש מרגיז. הפגיעה גרמה לגל חשמל סטטי ששרף את הנתיך הראשי של מטהר האוויר במחסן המזון. אם לא הייתי מחליף אותו מייד, היה פה ממש מסריח. גם ככה הריח הזה יידבק להכל כאן." אמר סנוטנוז בזעף. "ואפשר לחשוב שהנתיכים האלה גדלים להם באוקיינוס. הדברים האלה יקרים!"
"בסדר, אני מצטער!" בארפבג נסוג מעט. "לא הגבתי נכון. קורה."
"טוב, בכל אופן, הפגיעה היתה כמתוכנן." השיב לו סנוטנוז, הבעתו נרגעת מעט.
"וחוץ מהנתיך, הכל בסדר?" שאל בארפבג במתיחות קלה.
"נו, כמובן. אמרתי שהפגיעה היתה כמתוכנן," השיב לו סנוטנוז. "בדיוק לפי הספר."
בארפבג חייך אליו. "אתה חושב שהם קנו את זה?"
"אני מאד מקווה," העווה אליו סנוטנוז את פניו. "אם זה לא יוביל אותם לתקוף, אני כבר לא יודע מה לעשות."
"זו היתה ירייה מכוונת היטב," אמר בארפבג בהערכה. "לא הייתי יכול לעשות זאת טוב יותר."
"טוב, כמובן שלא היית יכול לעשות זאת טוב יותר," רטן סנוטנוז בשעשוע. "אתה הטבח, אתה יודע."
"טבח, קצין תקשורת קונבנציונאלית, אפסנאי נשק ואחראי קיום חיים!" הדגיש בארפבג.
"אם אתה טבח ואחראי קיום חיים, למה אני הייתי צריך להחליף את הנתיך במחסן המזון?" שאל סנוטנוז בטרוניה.
"כי אתה לא נכנסת לפאניקה, חכם בלילה," ענה בארפבג בעוקצנות. הוא סב על עמדו ונע לעבר המחסנים, ואז חזר ובידו שתי תיבות שנראו כאילו הן עשויות מראי מלוטש למשעי. פנים התא השתקף בהן באופן מעוות אך מושלם. סנוטנוז הביט בו בציפיה, בעוד בארפבג מניח את אחת מהתיבות במתקן המיוחד, כמעט ביראת קודש.
"הצעד הבא שלנו," אמר סנוטנוז, והפעיל את מסך התצפית, מציג למולם את כדור הארץ המסתובב לאיטו.
"כן. הצעד הבא שלנו." אמר בארפבג, "תיבות הסטאסיס." הוא לחץ במשושיו הנשלפים על שלושת הכפתורים בשלושת קצות המתקן, ולפתע התיבה חדלה מלהיראות כראי. הוא שלף אותה מהמתקן וביצע אותה פעולה בתיבה השניה. הוא הגיש את התיבה הראשונה לסנוטנוז, שפתח אותה ביראת קודש. הוא שלף מתוכה שני כלים מאורכים, ונעץ אותם בתכולתה, שהעלתה אדים מבשרי רע.
"בתאבון," אמר ושלף חלק מהמזון, מוליך אותו אל פיו.
"גם לך," חייך אליו בארפבג. הם אכלו זמן מה בשתיקה, צופים בכדור הכחול-ירוק והמעונן החג לו, ואז אמר סנוטנוז בהרהור, "אתה יודע, ארוחות הטלוויזיה שלנו הרבה יותר מוצלחות משל בני האדם."
"כן," אמר לו בארפבג. "אבל התוכניות שהם צופים בהן הרבה יותר מוצלחות. תעביר לג'רי ספרינגר."
פרק שלישי
על כביש מדברי, אי-שם בנוואדה
ג'ק ת'ורסטון הדהיר את אופנוע ההארלי הכבד שלו על פני סיבוביו החדים של הכביש המדברי. זיעה נטפה מהמקום בו לכדה הבנדנה את שערו הארוך, אל מתחת למעיל העור המרופט שלו שם החזיק מחוך צר את גבו בתנוחה זקופה. למעשה לא נזקק ג'ק למחוך בכלל – גבו היה במצב מצוין. אבל הוא גרם לו להרגיש טוב בצורה משונה כלשהי והתאים מאד לביריות החדשות שלו.
כשהבחין ג'ק לראשונה בטרמפיסט, אפילו לא עלה בדעתו להאט את האופנוע. הסגנון הרגיל שלו בבחירת טרמפיסטים היה קשור לדגם נשי מובהק, רצוי בבגדים רופפים ככל האפשר. אולם כשהתקרב האופנוע לטווח שאיפשר לו תצפית ברורה יותר על האיש, מצא עצמו ג'ק עוצר את האופנוע בסמוך אליו תוך החלקה מעלת ענני אבק על אדמת המדבר היבשה. הוא לא ידע מה בדיוק הדבר שגרם לו לעצור, אולי היה זה המראה מעורר הרחמים של דג אורבני, שבעל אקווריום אכזרי זרק ברשעות על צומת דרכים שכוחת אל, או שאולי היה זה בקבוק השיבאס אותו הצליחו עיני הנץ של ג'ק לאתר, מבצבץ מתרמילו של הטרמפיסט.
כך או כך, הוא עצר ומבטו הצטלב למספר רגעים ארוכים עם האבק שעל משקפי ההלך.
"מלקמפ", פתח ואמר לבסוף האיש כשהתאושש מעט מהלם הצלתו.
"לבריאות", השיב ג'ק מייד, ליתר בטחון.
"מלקמ"פ", חזר האיש שוב תוך כדי שהוא מדגיש את ראשי התיבות, "אתה נוסע למלקמ"פ, לא?"
"לא חושב", אמר ג'ק, "מה זה מלקמ"פ לכל הרוחות?".
"מרכז להגנה קרקעית מפני פלישה", אמר האיש, "אתה לא מסתכל לפעמים באינטרנט?"
"אינטרנט? בחיים לא שמעתי על דבר כזה", השיב ג'ק בכנות.
האיש גיחך, "מי יכול לפספס דבר כמו אינטרנט?"
ג'ק משך בכתפיו מבלי להתרשם.
"לא עקרוני", אמר האיש, "אם אתה ממשיך ישר בדרך הזאת אתה חייב לעבור דרך המלקמ"פ וחייב לקחת אותי אתך".
"חייב?", שאל ג'ק בשמץ גיחוך.
"חייב" חזר האיש והושיט לג'ק מסמך מקומט. ג'ק הרים את המסמך לאפו. מבעד לקמטים ולעיגולי תחתיות קפה (עם ריח חשוד של ויסקי) הבחין ג'ק בחותם הנשיאותי, בתמונה של האיש שעומד מולו (שנראתה באופן חשוד למדי כלקוחה מתצלום חזית משטרתי) ובמילים: "…ולכן חייב מר פורס להתייצב בכל אמצעי שברשותו עד מחר בצהרים בבסיס מלקמ"פ בשדרות הברושים 31, נוואדה".
"פורס?" שאל ג'ק כשהוא מפנה את מבטו אל האיש.
"דיק פורס לשירותך" אמר פורס, כשהוא מצדיע ברישול וממלא את ג'ק באבק.
"אתה לא במקרה אותו דיק פורס שכתב את שרמוטות מהמאדים?", שאל ג'ק ביראת כבוד.
"שרמוטות בחלל", תיקן פורס באותה נימת זעזוע שבה היה מגיב דוסטויבסקי לו נשאל על ספרו הידוע "החטא ומשמעותו".
"אה, כן", נזכר ג'ק, "נכון. תגיד, איך בכלל הצלחת להיתקע כאן?"
"תפסתי מונית מווגאס", אמר פורס בעצב, "ובערך פה נגמר לי הכסף".
ג'ק הניד בראשו בהבנה, הוא הכיר טוב את הסיטואציה. "קפוץ על האופנוע", אמר, "אנחנו זזים".
במהלך הנסיעה, המשיך ג'ק את השיחה תוך שהוא צועק כדי להתגבר על רעש המנוע.
"מה בכלל כל הסיפור הזה של המלקמ"פ?", שאל.
"אה, השטויות הרגילות", אמר פורס, "גנרל בודריק קארולד מהימח"ס יזם את הפרויקט אחרי שאדמיראל אנתוני קוזוטוב מחיל השלישות הקיסרית הכריז על בסיס הילמ"ח החדש במוסקווה.
"הכל בעצם התחיל כשסגן הנשיא ג'ון סמית ביקש ממזכירת הפעולה שלו סאלי הראלד להכין תוכנית למפגש עם החיזרים. היא הטילה את האחריות על קולונל ג'וזף פאקסטון מפקד כוחות סח"א שהקים צוות אסטרונאוטים מיוחד בפיקוד קפטן קונרד יאנקוביץ הידוע. המשימה נכשלה כישלון חרוץ, מעבורת החלל של קונרד שיגרה לעבר ספינת החיזרים את מתנת הפיוס המיוחדת שהכין ד"ר אלפרד ברוסלינג מהננ"ר ונענתה רק בכיסא שהושלך אליה ממנעל האויר של הספינה החיזרית".
"כיסא?", שאל ג'ק בתמיהה.
"כיסא", פורס משך בכתפיו וכמעט נפל מהאופנוע. "אנחנו עדיין תוהים אם מבחינת החיזרים זו נחשבת מחוות שלום או מחווה עוינת", הוא המשיך לאחר שהשיב לעצמו את שיווי המשקל, "ובכל מקרה, מה פתאום הם השתמשו בכיסא אנושי. לפי התמונות שלהם, לא נראה שהם משתמשים בכסאות מאותו סוג שאנחנו משתמשים. המוחות הגדולים עדיין מנסים להבין מה יכולה להיות משמעותה של מחווה מיוחדת כזו עבור החיזרים". הוא השתתק, נראה תוהה בעצמו. "בכל אופן, זה השלב שבו העניינים התחילו להסתבך. החיזרים הפעילו שדה כוח מגנטי מיוחד ששיתק את מנועי המעבורת, הכריח אותה לנחות על הארץ ולא איפשר המראה של אף מעבורת נוספת. הגנרלים בסה"א השתוללו, ובמיוחד סגן מפקד סה"א אלפרד שטארק שאחותו ג'ינה הייתה המאהבת הסודית של יאנקוביץ, דבר שהעמיד אותו באור מגוחך. מה שהחמיר עוד יותר את המצב היו הידיעות שאספה סהה"ל, שמתוכן ניתן היה להבין שהממשלה הרוסית הקיסרית התחילה בפרוייקט משלה בפיקוד המדען והלאומן הידוע אנטוני ברנדוביץ'. כדי להקדימם, הורה שטארק למפקדי הצבא לפעול בהתאם, והם הגיבו בשילוח טילי שיוט לעבר עיראק (למפקדי הצבא היה ברור שזו צורת ההתמודדות היחידה עם מצבים קשים שלעולם אינה נכשלת). בינתיים הלכו והתרבו הידיעות על הבסיס הרוסי הסודי שבנייתו הולכת ונשלמת בפיקוד גנראל קוזוטוב מהילמ"ח. מתוך חשש שבבסיס זה תהיה טכנולוגיה שתיתן לרוסים יתרון במיפגש, הטילה דורותי מאנפורד, ראש צוות היועצים של סגן הנשיא שטארק, על גנארל בודריק קארולד מהימח"ס, להכין תשתית לבסיס פיתוח טכנולוגי שיאפשר התמודדות…"
"רגע אחד", קטע אותו ג'ק בחדות, "לא אמרת שלסגן הנשיא קוראים ג'ון סמית?"
"כן", אמר פורס, "אז מה?"
"פשוט כרגע אמרת שסגן הנשיא זה שטארק".
"מה פתאום?", הגיב פורס במהירות, "שטארק הוא מפקד כוחות שכ"א".
"סגן מפקד", צעק ג'ק בכעס, "וזה סה"א, אתה לגמרי לא מאופס".
פורס לעלע בגרונו, שלף פתק מכיסו, עיין בו למשך מספר רגעים ואז אמר בצער "כן נכון, סגן מפקד – נורא קשה בלי רשימת הדמויות העיקריות. בכל מקרה", המשיך כשהוא תוחב חזרה את הפתק לכיסו, "היזמ"מ לחץ על הסנאט להגיב והתוצאה הייתה זירוז פרוייקט המלקמ"פ עד למצב הנוכחי".
"כל המידע הזה לא אמור להיות סודי?" שאל ג'ק בחשד מסוים.
פורס שלף שוב את הפתק ועיין בו, "כן", אמר לבסוף ושתק למשך יתר הנסיעה.
כשהגיעו אל שעריו המחושמלים של המלקמ"פ, דומם ג'ק את המנוע ופורס ירד בקפיצה מהירה מהאופנוע ולחץ בזהירות מסוימת את ידו של ג'ק. "תודה רבה", אמר בנימוס.
"אה שטויות", אמר ג'ק, "זה היה בדרך".
"בדרך לאן?", שאל פורס, "מה אתה בכלל עושה כאן?"
"אני תמיד כאן", ענה ג'ק והתניע בדריכה את האופנוע. פורס החל לנוע לעבר עמדת הכניסה למתקן כשלפתע הבחין שג'ק קורא בשמו. הוא הסתובב וחזר על עקבותיו.
"אמרת שהחייזרים משתקים את המעבורות?" שאל ג'ק.
"כן", אמר פורס.
"אולי אפשר היה להכין משטח ענק ולהניח מתחתיו פצצות גרעיניות שיהדפו אותו לחלל".
"אתה מתכוון עם צוות של אנשים על המשטח שיוכלו להילחם בחיזרים ולהביס אותם?" שאל פורס.
"בדיוק", אמר ג'ק.
"זה הרעיון הכי אידיוטי ששמעתי בחיים שלי", אמר פורס ופנה ללכת לעבר שער המתקן.
ג'ק נותר לעמוד לרגע במקומו, על האופנוע שלו, מול שעריו של המלקמ"פ. אז הניד בראשו בהרהור. "מה שנכון נכון", אמר, סובב את האופנוע ויצא שוב לדרכו.
פרק רביעי
בבסיס מלקמ"פ, אי שם בנוואדה, ארה"ב
דיק פורס הביט בשעמום בשלושת הגנרלים המתנצחים. הוועדה לחיפוש פתרונות יישומיים כנגד האיום החיזרי הוקמה לפני שלושה ימים, והוא צורף אליה בכוחו של צו נשיאותי וחרף התנגדותם העזה של שלושת הגנרלים. אלה לא הבינו מה לעזאזל יש ל"טיפוס ספרותי מחורבן, שהוא בטח גם פציפיסט ורוד ומתנגד למלחמות" לחפש בועדה ליישומים צבאיים. אבל הנשיאה דרשה, והם לא יכלו להתווכח אתה. מאז ועד עתה, הם לא חדלו להתווכח על פתרונות צבאיים אפשריים לסכסוך, ודיק פורס מצא עצמו משתדל בכוח לא להירדם.
כדי להעביר את הזמן, הוא בילה בפנטזיות על הנשיאה. תמיד היתה לו משיכה לבחורות לטיניות. למעשה, גם תמיד היתה לו משיכה לבחורות מזרחיות. ולבנות. ושחורות. ובעצם, גם ירוקות, אם נזכרים בתוכן הספרים שלו. פורס נאנח והודה בינו לבין עצמו שתמיד היתה לו משיכה לבחורות, נקודה.
אבל הנשיאה… אש לטינית יוקדת, מכוסה בכיסוי נשיאותי רשמי קפוא. או לפחות בכך היה פורס בטוח. כשראה אותה, יחסה אליו לא היה טוב מיחסו של כל אדם לגלל של כלב אותו הוא עוקף ברחוב. אבל פורס היה בטוח שהיה שם משהו, איזשהו ניצוץ בעיניה, מעבר לקור המקפיא.
הוא התרגז שדבריהם של שלושת הגנרלים הפריעו לו להתרכז בפנטזיות שלו. הוא כבר החל לתכנן איך ישלב את נשיאת ארצות הברית בסצינה לוהטת במיוחד בספרו הבא, שייקרא משהו כמו "הנסיכה הלוחמת" ("הנשיאה הלוחמת" לא נשמע מספיק רייטינגי, לטעמו), כשויכוחם הסוער של הגנרלים קטע אותו שוב ושוב. הם שוב עסקו בדיון באיזשהו רעיון שהוא לא בדיוק הבין, "פרויקט מיכאל", הם קראו לו. הוא ניסה להתעלם, אבל לא ממש הצליח להמשיך בקו המחשבה שלו. הוא נאנח שוב והחליט לנסות להיזכר בתוכנו של השדר החיזרי במקום לחלום חלומות שווא על נשיאת ארצות הברית. כל הזמן היתה לו תחושה שהשדר הזה מזכיר לו משהו.
השדר הגיע כמה שעות לאחר שפורס הגיע לבסיס, ולא זמן רב לאחר שהצליח סוף סוף להכנס פנימה. מסתבר שמראהו החבוט, ביחד עם העובדה שנראה שהאופנוען הצליח איכשהו לסלק את הפתק שאמור היה להכניס אותו לבסיס, ביחד עם בקבוק השיבאס (פורס לא ידע להחליט מה מצער אותו יותר), לא תרמו רבות למידת האמון שרחשו לו בעמדת השער. הוא עבר כמה וכמה מכשולים (הבדיקה הגופנית בעירום היתה הגרועה בהם), עד שהצליח להכנס למתקן. מרגע שהיה בפנים, כמובן, זומן מיידית לפני הנשיאה אשר נזפה בו על האיחור. הוא רק הספיק לתהות בינו לבין עצמו מה היא עושה כאן, במקום במטוס הנשיאותי בו היא אמורה להיות במקרי חירום, כשנדחף אל חדר הוועדה היישומית ונותר שם. ומאז, הוא יושב כאן ומשתעמם. טוב, פרט להפסקות מנוחה. וללילות. ולארוחות. ולסרט שהלך אליו במתקן הבידור המקומי. ולזמנים שבהם הבריז מהישיבות והלך לרחרח סביב חדר הישיבות של הנשיאה בתקווה שיראה אותה שם "במקרה". אבל חוץ מזה, הוא ישב שם והשתעמם.
אה, כן. השדר. מוחו שב אליו, מנסה להבין את שראו עיניו. חיזר בעל מבנה גוף לא ברור, פלסטליני למראה, בעל קרניים ואזניים וזנב בעלי מראה עגום של איפור גרוע בסרט מדע בדיוני מסוג ז', עומד וצורח איומים מול המצלמה. למרבה הצער, השידור לא עבר טוב, והרבה מדבריו של החיזר נקטעו בצפצופים מרגיזים, שאנשי הקשר לא ידעו את מקורם ולא הצליחו לסלק אותם מהשידור. החיזר איים כי אם לא ייכנע כדור הארץ לכל דרישותיו, הוא – ציפצוף סטאטי נורא – בתוך שבוע. שלושת הגנרלים דווקא לא נטו להתרשם מהאיום, אבל פורס התרשם ממנו, וברגעים שבהם הרשה לעצמו לחשוב על הנושא, חש צמרמורת קרה בשיפולי גבו.
נקודת האור היחידה שראו הגנרלים בשדר החיזרי היתה העובדה כי בשדר זה החיזר עמד מול המצלמה במקום לשבת מאחורי עמדת בקרה (נו, כמובן, חשב פורס במרירות, את הכסא הם זרקו), ונראה שנעשה מאמץ מכוון לטשטש בצילום חלקים מסוימים מהאנטומיה שלו, שלא היו גלויים קודם לכן. שעות רבות של ויכוחים חלפו על הגנרלים, בנסיון להכריע אם מדובר בנקודות תורפה שהאויב לא רוצה לחשוף או בצורה משונה של צניעות או טאבו כלפי גזע זר (הרעיון הזה, כמובן, היה רעיונו של פורס. טאבואים הלמו מאד את צורת החשיבה שלו. הם לא הלמו את צורת החשיבה הצבאית של הגנרלים). למעשה, תוך דקות ספורות הכריעו הגנרלים כי המדובר בנקודות תורפה שהאויב אינו רוצה לחשוף. שאר שעות הויכוח הוקדשו לשאלה כיצד לנצל אותן.
פורס ישב ובהה בגנרלים כשהויכוח ביניהם התלהט, ועלה בדעתו שעוד מעט יראה אותם תולשים זה את שערותיו של זה.
הסיטואציה היתה סוריאליסטית לחלוטין.
"אתה אידיוט, קולונל," זה שפורס חשב שהוא כנראה גנרל קארולד (הוא לא ממש הבחין ביניהם, במדים הזהים ובתספורות הזהות) ירק את הדרגה בבוז, "ואין לך מושג באסטרטגיה!"
"זה גנרל, טמבל, גנרל, קידמו אותי," זעף לעברו השני, שפורס חשב שהוא כנראה פאקסטון, כמעט מתפרץ באלימות, "ומי שמדבר על חוסר מושג באסטרטגיה, גנרל שולחן שכמוך! מתי פעם אחרונה היית בשטח? איזה מושג יש לך בכלל באילו קשיים יכול להתקל צוות של אסטרונאוטים בחלל?"
השלישי, זה שפורס חשב ששמו הוא שטארק, נזף בשניהם, "רבותי, אם אפשר לעזוב לרגע את הויכוח על הדרגות ולחזור לענייננו…"
"שתוק אתה גם כן!" התנפלו עליו שניהם. בשלב זה פורס החל לחוש שאיזשהו רעיון מדגדג באחורי מוחו, אך הוא לא הצליח להתביית עליו, כי זה שכנראה היה קארולד בדיוק המשיך ואמר, "בכלל, איך אתה מדבר למפקד שלך?" הוא השמיע את המילים בבוז – הכל ידעו כי הוא זעף על כך ששני ראשי סה"א נמצאו שניהם בועדה היישומית. הכל ידעו את דעותיו של קארולד על תכנית החלל, שלדעתו היוותה "שפיכת כספים לבור שאין לו תחתית, בלי שום מטרה טובה." (במילה מטרה, הוא התכוון כמובן למטרת ירי). הרגיז אותו מאד שהמצב הנוכחי אישר למעשה את הצורך בסה"א.
הרוחות התלהטו כששני אנשי סה"א התנפלו על קארולד בחרפות וגידופים על צרות מוחו, והוא השיב להם בצעקות משלו שהתייחסו לחוסר ההבנה האסטרטגית המוחלט שלהם. פורס המשיך להאבק בתחושת ההיכרות המבצבצת שעלתה בו בעוצמה, והלכה והתגברה כששטארק זינק ממקומו בזעם, פניו מאדימות, הכיסא שלו נשמט מאחוריו ופוגע בקול חבטה ברצפה. קארולד קם גם הוא, הודף גם את כסאו, ואז תפס אותו, והחל להרים אותו כמו מתוך כוונה להכות בו את שטארק, כשפורס זינק ממקומו שמצידו השני של שולחן הישיבות וזעק "זהו זה! זה בדיוק מה שהם עושים!"
שלושת הגנרלים הפנו אליו את מבטיהם בפליאה, קארולד עדיין אוחז בכסאו בתנוחה מאובנת של אלימות, שטארק עדיין מרים את ידיו להתגוננות, ופאקסטון עדיין מנסה לאחוז בכתפיו של קארולד. הם קפאו כך לרגע, ולבסוף פאקסטון שבר את השתיקה ושאל, בנימה שמבוגר עשוי להפנות לילד שהפריע לו באמצע שידור משחק הגמר של אליפות העולם בכדורגל "מה?"
תמונות חלפו לנגד עיניו של פורס. הכסא, המועף ממנעל האוויר של החללית. קולו של החיזר, נקטע בצפצופים טורדניים. הטשטוש של חלקים מגופו. הוא צעק "זה! מה שהולך כאן. אתם לא מבינים? זה מה שהם רוצים להשיג!"
"על מה בשם אלוהים אתה מדבר?" שאל אותו קארולד, מביט בו בתערובת מדודה היטב של תיעוב, רחמים ובוז.
"קודם הם התקיפו אותנו, התקפה שלא הצליחה. אחר כך הם זרקו עלינו כסא. אחר כך הם הציגו לנו שדר שבו קולם נקטע בצפצופים מתמידים, וחלקים מגופם מצונזרים. זה לא מזכיר לכם כלום?"
"זה מזכיר לי שאתה סתם אזרח מטורלל", מלמל פאקסטון מתחת לשפמו.
"המופע של ג'רי ספרינגר, אנשים! אתם לא רואים טלוויזיה אף פעם? החיזרים מחקים את המופע של ג'רי ספרינגר!" פורס צעק בלהט.
שלושת הגנרלים הביטו זה בזה בתהייה, ואז החזירו את מבטיהם אל פורס. "המה?"
"המופע של ג'רי ספרינגר? לא ראיתם אף פעם?"
שלושת הגנרלים בהו זה בזה בתמיהה.
"ועוד אומרים שתוכניות כאלו הן מה שמעודד את האלימות במדינה," נאנח פורס.
"האזרח המסכן נדפק סופית", אמר קארולד, "אני מזמין את הביטחון שיעיפו אותו מכאן".
"חכה רגע קארולד", שמע פורס קול נשי תקיף אך סקסי מאחוריו, "בואו ונשמע מה יש לו להגיד".
באותו רגע של חסד החליט פורס סופית שהנסיכה הלוחמת תזכה לחיות לספר ההמשך.
על המרקע, הכסא האחרון הוחזר למקומו, וג'רי התייצב בפני המצלמות לומר את דברי הסיום. הנשיאה סנצ'ז כיבתה את המסך ונתנה מבט מוכיח בשלושת הגנרלים שמיהרו להשפיל את מבטם.
"השאלה, מה עושים עכשיו?", פנה קארולד בנימה מבוישת אל פורס.
"מנצלים את זה, כמובן", אמר פורס בפשטות. "משתמשים במופע של ג'רי ספרינגר להעביר מסר ברור לחיזרים".
"אבל איזה מין מסר?" שאל גנראל פקסטון. פורס רק חייך בתגובה.
באולפני הצילום של המופע של של ג'רי ספרינגר, שיקאגו, ארה"ב
"הרשו לי לסיים תוכנית זו, שהוקדשה באופן מיוחד לנושא השלום והפיוס, למילות סיכום מיוחדות, שמופנות אל ידידינו שמחוץ לאטמוספרה. שלום ואחווה הם מערכיו החשובים של המין האנושי, ואנו מקבלים את ידידינו באשר הם בזרועות פתוחות. שיתוף פעולה תמיד יביא תוצאות טובות יותר מאשר מאבק. בואו נצעד ביחד, למען עתיד יפה ופורה יותר. שימרו על עצמכם, וזה על זה." ג'רי סיים את דבריו וסימן למצלמות לחתוך. הוא נע לעבר אחורי הקלעים, ממלמל לעצמו ברוגז "אני מאד מקווה שזה היה שווה את הירידה ברייטינג. עוד פעם אחת הפסאודו ג'ניפר לופז הזאת מבלבלת לי את המוח, ואני פונה לבית המשפט העליון בענייני חופש הביטוי." על הבמה סיימו המשתתפים את החיבוק הקבוצתי שעסקו בו. פועלי הבמה עמדו בצד בחוסר מעש, לא יודעים מה לעשות מאחר שלא היו כסאות להרים, זרי פרחים מפורקים לטאטא, וחלקי לבוש קרועים לאסוף ולשמור למכירה לאספנים. הם החלו לחשוש למשרותיהם וקיוו מאד שתוכנית זו אינה מבשרת את הדגם העתידי של התוכנית.
סטיב, המאבטח השרירי והקירח של התוכנית, רק ישב באחד מכסאות הקהל ובכה.
על הכלבה הבוגדנית, במסלול הזבל סביב כדור הארץ
סנוטנוז ובארפבג צפו כלא מאמינים בפעם השלישית, במה שאירע לתוכניתם האהובה. תחושת חילול הקודש זעזעה אותם, כשהבינו שאי אפשר להסתמך על כך שלגזע האדם יהיה כל דבר מקודש. הם הביטו זה בזה, ושוב במסך, ויאוש נורא עלה על פניהם. הם נותרו לרבוץ, עגומים ומובסים למראה, ואז סנוטנוז קם, ניגש אל עמדת השידור, ושידר משפט אחד עגום. הוא שב לשבת, ולא אמר עוד דבר.
בבסיס מלקמ"פ, אי שם בנוואדה, ארה"ב
"זה עבד!" הנשיאה סנצ'ז פרצה לחדרו של פורס בסערה, בלי לנקוש על הדלת. הוא התרומם ממיטתו וניסה להסתיר את גופו העירום בשמיכה שהתעקשה להתקע מתחת לרגלו. סנצ'ז התנפלה עליו וחיבקה אותו, מתעלמת ממבוכתו הגלויה, ומחוברת הפלייבוי שנפלה מהמיטה אל הרצפה.
"אתה גאון!" היא קראה. היא נופפה לפניו בפיסת נייר. הוא לא הצליח לראות מה כתוב עליה, ולאחר רגע היא הבינה והושיטה לו את הדף. הוא בחן אותו בתמיהה. על הדף היה משפט אחד.
"אנחנו נכנעים, רק אל תעשו את זה שוב לג'רי".
פרק חמישי
על הכלבה הבוגדנית, במסלול הזבל סביב כדור הארץ
לא נדרש זמן רב להרכיב את משלחת הרצון הטוב אל החיזרים. למרות כניעתם הדרמטית, בנסיבות שלא הובנו עד תום, היה ברור לאנשי הממשל כי אין לקחת כמובן מאליו שהחיזרים אכן הוכנעו כליל, ויש להתייחס לקשרים אתם כאל משא ומתן, מתוך רצון לבנות מערכת יחסים של שלום והבנה. מלכתחילה היה ברור כי דיק פורס ינהיג את המשלחת, לאור יכולתו הגלויה (לכל אחד פרט לעצמו) להבין את צפונותיהם של החיזרים.
למרות רצונה העז של קונסואלה סנצ'ז להתלוות אליו, בחלקו בגלל כמיהתה משכבר הימים לחלל, ובחלקו בגלל מאורעות אותו לילה זכור היטב, שבו הביאה לפורס את הידיעה על כניעת החיזרים ושניהם נסחפו ברגשותיהם, הכריעו אנשי הבטחון כי אסור לנשיאת ארצות הברית להעמיד עצמה בכזו סכנה. לפיכך, אל הספינה החיזרית עלו דיק פורס ושני נציגים ממשרד החוץ. סנצ'ז הרהרה לעצמה, בספק שמחה ספק עצב, שלפחות מאורע זה יבטיח הקמתו של משרד חדש – משרד החלל. לא יהיה עוד די במשרד החוץ.
פורס חש הקלה מסוימת להתרחק מחברתה של סנצ'ז. למרות משיכתו העזה אליה, הוא החל לחוש כי הצמדותה אליו מצננת את התלהבותו. אפשר לחשוב שמעולם לא הזדמן לה קודם לנסות את טכניקות בני אלפא סנטאורי שניסה עליה (בינו לבין עצמו הודה כי טכניקות אלו היו שאובות מהפלייבוי ולא השתייכו באמת לבני אלפא סנטאורי, אולם לאחר שניכס אותן לבני אלפא סנטאורי בכמה מספריו, לא חש עוד בנוח להודות במקורן האמיתי). ונציגת משרד החוץ הצעירה שנלוותה אליו, סאנדי באסט, לא רק נקראה בשם ההולם לאחת מגיבורות ספרו – היא גם נראתה בהתאם. נכון, האיש הצעיר שהתלווה אליה קצת צינן את התלהבותו של פורס. אבל עדיין הוא שקד לנסות למצוא רגעים שבהם יימצא לבד איתה – לא דבר קל לעשותו במעבורת חלל שבה מרחב המחיה היה מצומצם ביותר.
אך כאשר הגיעו סוף סוף אל החללית החיזרית, פורס היה שקוע מדי בנסיון להבין את התופעה המוזרה. החיזרים נראו בלתי ניתנים להבנה לחלוטין. הם נראו אומללים ונפולים לחלוטין, ובכל פעם שאנשי כדור הארץ השמיעו אחת מהצהרות השלום והאחווה שלהם, נראה שהם שוקעים עוד יותר. פורס כבר החל לשאול את עצמו אם הגזע שלהם כל כך לוחמני שרעיון השלום נראה להם חולני, אולי סימן לחוסר אינטליגנציה.
הוא הבחין בתופעה מוזרה נוספת. בעת שיחה ששוחח עם אחד החיזרים, אחת מקרניו נשרה. כבר קודם הבחין כי קרניהם של החיזרים נראות מודבקות, ובאופן גרוע למדי. אך לראות אחת מהן נושרת הלכה למעשה היתה הפתעה גדולה מדי. הוא החליט להתעמת עם החיזרים בנושא, לאחר שהגיע למסקנה שהם לא ירחיקו לכת אם לא ישאלו ישירות. הוא ניצל הזדמנות שבה אחד החיזרים היה איתו ביחידות, בעוד רעהו עסוק באחד החדרים המשניים.
"אה, תראה, אמרת שקוראים לך סנוטנוז? טוב, אני לא רגיל ליצור קשר עם חיזרים," הוא ספג בעיטה בשוקו מסאנדי, ומייד תיקן את עצמו "בעלי תורשה חלופית!" אחד הדברים שהטרידו אותו במשלחת הזו היה יתר התקינות הפוליטית שנראה שאפיינה את מלוויו. "טוב, אני לא רגיל ליצור קשר עם בעלי תורשה חלופית, אבל אני לא יכול שלא לחשוב, למרות זאת, שיש בכם כמה דברים שהייתי אמור להבין ואני לא מבין".
סנוטנוז נתן בו מבט עגום, השפיל את עינו ושאל "כמו מה?"
"אה… הקרן שלך. היא נשרה כרגע. למה היא נשרה?" פורס שאל את השאלה בנימת תהייה עזה, לא יכול להתאפק עוד. סאנדי שלחה בו מבטים רצחניים (בן זוגה של סאנדי למסע שלח בה מבטים מצועפים), אך פורס התעלם מהם.
"הדבק לא היה אמור להחזיק כל כך הרבה זמן", אמר סנוטנוז בנימה מדוכאת.
"דבק? כלומר, הקרן באמת היתה מודבקת?" פורס הבין עוד פחות ממה שהבין קודם.
"הקרניים מודבקות, השיניים מודבקות, הגבה מודבקת, הזנב מודבק," תוך כדי דיבור, סנוטנוז תלש מעליו את הפריטים הללו אחד אחד, מכאיב לעצמו בעליל אך מתעלם מכך, וזרק אותם על הרצפה בכעס. כעת הוא נראה בדיוק כמו ברבאבא חום, עשוי מפלסטלינה, ידידותי ולא מזיק.
"אה…" אמר דיק, חסר מילים לרגע. "למה? למה כל הדברים האלה מודבקים?"
"איך היינו משכנעים אתכם לתקוף אותנו אם לא?" ענה סנוטנוז בנימת המובן מאליו.
"ל-לתקוף? למה שנתקוף אתכם?" שאל דיק.
"כדי למלא את ייעודנו, מטרתנו, הסיבה שאנו כאן". אמר סנוטנוז. "כדי להציל את גזענו ואת עולמנו".
ההצהרה הדהדה בתא הפיקוד, דרמטית ומרשימה. אבל דיק עדיין לא הבין דבר.
"איך בדיוק הייתם מצילים את עמכם ואת עולמכם?"
"אנו צריכים טורף, דיקפורס. אין לנו טורף". אמר סנוטנוז בהחלטיות. הוא סירב להוסיף דבר.
לאחר דברים אלה, ברור היה לפורס שאין ביכולתו למצות את הידע שיש להפיק מהחיזרים. לא נותר אלא להזמינם לביקור ממלכתי על כדור הארץ. בתיאום קצר עם לשכת הנשיאה, סוכם כי החיזרים ירדו לביקור גומלין בכדור הארץ. החיזרים הסכימו לביקור, לא בשמחה ולא בהתנגדות. הם נראו רפים ומדוכאים מכדי שיהיה להם אכפת.
באולם קבלת הפנים, הבית הלבן, ארצות הברית
סעודת קבלת הפנים נערכה ברוב הדר. צוות הבית הלבן תחת השגחת אנשי משרד החוץ הקפיד למעט במוזמנים, כדי לא ליצור עומס אצל החיזרים. צוות צילום יחיד הורשה להיות נוכח במקום – צוות הצילום של ג'רי ספרינגר, כולל האיש עצמו (זאת תכננה הנשיאה עצמה, כהפתעה לחיזרים, שהיא קיוותה כי תשמח אותם). מזון רב ומעודן הוכן, ונאומים קצרים אך ענייניים הוכנו. רביעיה קאמרית הנעימה לנוכחים בשלל נעימות לטיניות קלאסיות, אם כי הנשיאה הטילה וטו על יצירות עכשויות, בעיקר אלו של ג'ניפר לופז.
שני החיזרים הושבו אחר כבוד לצד הנשיאה ולצידו של דיק פורס, במושבים אשר תוכננו ונבנו במהירות שיא על פי מפרט שהועתק מכסאותיהם בספינה. המנה הראשונה בסעודה – סעודה שהוכנה לאחר מחקר מזורז בהרגלי האכילה של החיזרים ובביוכימיה של גופם – עמדה להיות מוגשת. לצליליו המעודנים של השיר לה באמבה, שיירת מלצרים לבושים בקפידה הביאו טסים מעלי אדים, והציבו אותם בפני הסועדים. הם הרימו את כיסוי הכסף הנוצץ ברוב טקס מעל המזון – דג שמך שלם הוצג בפני כל סועד, עשוי באנינות בחמאה ולימון, מעוטר בירקות מעוצבים כפרחי אביב.
סנוטנוז התעלף. בארפבג הקיא פרץ של רפש ירקרק סמיך בחיקה של נשיאת ארצות הברית.
במהומה שקמה לאחר מכן, דיק פורס קם במהירות על רגליו ודחק באחד המלצרים לעזור לו לשאת את סנוטנוז לחדר פנימי. בארפבג הובל לשם בעדינות אך בהחלטיות על ידי שני מלצרים נוספים. הדלת נסגרה, והמלצרים חשו לקרוא לרופא-ביולוג לבדוק את צמד החיזרים.
דיק פורס בחן את שני החיזרים בקפידה. בארפבג לא נראה כאילו קרה לו דבר מה, אם כי הוא נראה נסער. סנוטנוז כבר החל להתאושש, וגם הוא נראה כרגיל. פורס לא יכול לדעת אם החיזרים משתייכים לגזע שלא מפגין סימני חולי כלפי חוץ, אבל הוא היה מוכן להמר שלא. נראה לו שהחיזרים היו בריאים לחלוטין, ומשהו ליד השולחן זעזע – אולי אף הבחיל – אותם קשות.
"מה קרה?" הוא שאל בעדינות.
"ה-הדג!" בארפבג פלט את המילה כיריקה.
"מה איתו? חשבתי שאתם אוכלי בשר".
"אנחנו יכולים לאכול בשר. אבל – אבל אף אחד לא אוכל דג!" בארפבג נשמע מזועזע.
"למה?"
"היתוך!" אמר סנוטנוז. בארפבג נתן בו מבט שנראה כמעט מאשים, אבל סנוטנוז אמר "זה טפשי לא לדבר על זה עכשיו. לא נראה שזה מפריע למארחים שלנו." בארפבג ביצע תנועה דומה מאד למשיכה בכתפיים, והסב את פניו לצד השני, אחד ממחושיו הנשלפים מחכך בעדינות את סביבות פיו.
"בני עמנו לא אוכלים דג, דיקפורס. דג הוא דבר מתועב, בעל זכרונות מוות והשמדה." הסביר סנוטנוז. ניכר כי בארפבג שולט בנפשו בקושי לשמע המילים. פורס עודד במבט את סנוטנוז להמשיך.
"לפני דורות רבים מאד, לפני שבא גזעי לעולם, משל בכוכבנו גזע חכם ונאצל, גזע השליטים. בני גזע זה ידעו לכפוף בני כל גזע תבוני אחר לצרכיהם, וכך אכן עשו. הם משלו בתבונה ובחמלה, ונתיניהם אהבו אותם".
"איך אתה יודע את זה?" לא התאפק פורס וקטע אותו.
"מה זאת אומרת? מצאנו כתבים שלהם, וזה כתוב שם בבירור!" השיב סנוטנוז בעלבון.
"סליחה, תמשיך", אמר פורס, מניח ידו על פיו כמו כדי לעצור את עצמו מלהתערב שוב בדבריו של סנוטנוז.
"רק גזע אחד מרד בגזע השליטים. בני גזע זה היו המהנדסים הגנטיים של השליטים, והם תכננו פיתוחים גנטיים זדוניים, שמטרתם היתה להרוס את השליטים. וכך הם פיתחו את דגי ההיתוך".
"דגי היתוך?" שאל פורס בפליאה.
"דגי ההיתוך הם יצורים מיוחדים – הם משמשים אותנו עד היום בחלליתנו. דגי ההיתוך נבנו כך שהם נושמי חמצן, ואת החמצן הדרוש להם הם מפיקים מאלקטרוליזה של המים שבהם הם שוחים".
פורס תמה "אלקטרוליזה? אז מה הם עושים עם כל המימן שמצטבר?"
סנוטנוז הביט בו והמשיך. "זו בדיוק השאלה. אתה מבין, מטרת הדגים האלה לא היתה לעשות אלקטרוליזה. מטרתם היתה רצינית הרבה יותר. הדגים הללו משתמשים במימן שהם מפיקים מהאלקטרוליזה של המים כדי לבצע היתוך ולהפיק כך כמויות אנרגיה עצומות, שמשמשות אותם בין השאר כדי להניע את עצמם בתוך המים".
פורס בהה בו, לא מאמין.
"זה לא יכול להיות. שום דג לא יכול לבצע היתוך מימני בלי לשרוף את עצמו. יש לך מושג אילו כמויות של אנרגיה מעורבות בתהליך?"
"למה אתה מתווכח אתי? זו מציאות. דגי ההיתוך הם מציאות, והם משמשים עד היום בהנעת החללית שלנו. אתה מבין, לדגים האלה יש פיית פליטה מיוחדת, בחלקם האחורי, והם מתחברים באמצעותה לצינורות ההזנה של מפלט הספינה שלנו".
פורס בלם את צחוקו לרעיון, מזכיר לעצמו שהוא נציג של המין האנושי מול חיזרים – כלומר, מול יצורים בעלי תורשה חלופית. הוא הרצין והפנה פנים קשובות לעבר סנוטנוז.
"מה שהשליטים לא ידעו, היה שהגזע המורד יצר את דגי ההיתוך כמלכודת. השליטים רצו בהם כאמצעי להנעת ספינות, אך בני הגזע המורד עשו מהם כלי השמדה נורא.
"דגי ההיתוך מסוכנים כל כך, כי הם הונדסו גנטית כמאכל תאווה. השליטים לא יכלו לעצור בעד תאוותם לבשרם הרך והעדין של דגי ההיתוך, אשר פותח על ידי המדענים המורדים כך שיפיץ ניחוח שהשליטים לא יוכלו לעמוד בפניו. הם פיתחו אמנות מעודנת ומדויקת של הכנת דגי ההיתוך למאכל, תהליך שמצריך מיומנות רבה, פן תפגע בטעות באברי ההיתוך של הדגים. אך הגיע היום שבו אחד הטבחים שגה, ופגע בנקודה שלא היה צריך לפגוע בה, בחיתוך הדגים. דג ההיתוך שבידו התפוצץ וגרם תגובת שרשרת שפוצצה מאות ואלפי דגי היתוך על פני כוכב הלכת. כל גזע השליטים נהרג באש ובקרינה".
פורס רשם לעצמו תזכורת במוחו – לעולם לא להזכיר את עניין דגי ההיתוך בנוכחות טבחים יפנים.
סנוטנוז המשיך בדבריו. "נותר רק מיקלט אחד שלא נפגע – מרכז נסיונות של הגזע המורד, שנבנה מתוך הכנה מראש בתוך צלע הר על אי. ובמיקלט הזה היו אבותי – גזע שפותח כחיית שעשועים ומאכל עבור השליטים," פורס נרעד. המחשבה על החיזרים שלפניו כצאצאי חיית מאכל לא נעמה לו. סנוטנוז התעלם והמשיך "שרד גם שליט אחד זקן, שנותר הוא לבדו מכל גזעו, ורשם את קורות האסון. הוא פיתח גישה אבהית כלפינו וקיווה שאנו נתפתח להיות גזע השליטים הבא, שישיב את תהילת בני גזעו לקדמותה. הוא הצפין את כל רישומיו על תולדות האירוע במבנה מבוצר ומסוגר, שדלתו נחסמה בצופן קולינרי – צריך היה לצרף יחדיו שלושה מיני תבלינים בצורה הרמונית כדי שהמנעול ייפתח. כוונתו היתה שרק כאשר יתפתח גזע בעל אנינות מספקת בתחום המזון, יוכל לפתוח את הדלת ולגשת אל הידע. הוא מת מרעב זמן קצר לאחר שהשלים את המלאכה. בשנים שלאחר מכן, התרבינו והתפתחנו. הקרינה שנותרה לאחר תגובת השרשרת של דגי ההיתוך גרמה למוטציות רבות בבני גזעי, ולהתפתחות מואצת. דגי ההיתוך, שהתרבו שוב מאוכלוסיה קטנה שחיה במפרץ הרדוד שלצד אי המקור שלנו, מילאו את הימים, אך אנו למדנו כי אסור לנו לאכול את דגי ההיתוך, והם היו לתועבה לנו. אף אחד מבני גזענו לא יאכל דג מרצונו, אף לא יתקרב לאחד, אלא לשם התקנתו בהינע ספינה." סנוטנוז סיים את דבריו בנימת סופיות.
"אני… אני מבין." אמר פורס. "אז אתם בעצם התפתחתם מגזע של חיית שעשועים ומאכל". מוחו סירב לנטוש את הנקודה הזו, שזיעזעה אותו כל כך.
"כן, אבותינו היו חיית מאכל. פותחנו להיות ידידותיים, רודפי שלום, חסרי כל תוקפנות ומתרבים במהירות. ואכן כאלה אנחנו". סנוטנוז נראה קודר. "כל אחד מאתנו מתפצל אחת לחמישים שנה. בארפבג ואני היינו אחד כשיצאנו לדרך, ובקרוב נהיה ארבעה. זה קצב איטי בהרבה מאבותינו, למרבה השמחה, אך עדיין קצב מהיר מדי, כי כל עוד אנו ממשיכים להתפצל, אנו ממשיכים לחיות. והעולם שלנו הולך ומתמלא".
"אז מה הבעיה?" שאל פורס, תוהה לקדרותו של סנוטנוז.
"טורף. אין לנו טורף. אנו מתרבים ומתרבים ומרעילים את כוכבנו ומכלים את משאביו, ובקרוב נגיע למצב שנרעיל את סביבתנו כל כך, שכולנו נגווע. ואין דבר אשר יצמצם את אוכלוסייתנו ויבלום את האסון".
"וזה מה שבאתם לחפש כאן? טורף?" תהה פורס באי נוחות.
"כן. בכוכבנו אין לנו טורף. עלה בדעתנו, כי כפי שהגזע המורד עשה לצמצום אוכלוסיית השליטים, אם כי בצורה מצערת, וכפי שהשליטים עשו לצמצום אוכלוסייתנו בימים שלפני השמדתם, כך נוכל למצוא גזע אחר, שתפקידו יהיה לצמצם את אוכלוסייתנו. קיווינו, לפי השידורים שלכם, שאתם תהיו הגזע המתאים. נראה שהיתה לכם המידה המספקת של…" סנוטנוז נראה כטועם את המילה לפני שביטא אותה, "אלימות".
"אז בגלל זה בחרתם אותנו?" שאל פורס בעלבון. "כי נראינו לכם מספיק רצחניים כדי לצמצם את האוכלוסיה שלכם? כי אנחנו נראים לכם כמו חיות טרף?"
"כן!" בארפבג הסתובב מהקיר, וביטא את המילה בתקווה כל כך גדולה, שפורס השתתק ולא מצא עוד מילים. "כן, קיווינו שתצילו את גזענו ממותו הוודאי. ראינו את אלימותכם חסרת המעצורים וחשבנו כי נוכל לרתמה למען בני גזענו. אך כעת הכל אבוד. לא נספיק לחפש גזע אחר, שיהיה טורף נאצל דיו עד שיוכל למלא את תפקיד המושיע עבורנו. נחרץ דינו של גזענו".
פורס אחז בשתי ידיו בראשו, ונראה המום. "אבל, אבל… היינו יכולים לעזור לכם! היינו יכולים לעזור לכם לחפש פתרונות! מרחב! למה רק בהרג?"
"פתרונות?" שאל בארפבג בתהייה. "וכיצד נוכל למצוא פתרונות? האם שליטים אנחנו, שנדע לחפש פתרונות? הדבר היחידי שהיה ביכולתנו לעשות היה לחפש גזע טורף חדש. תשוקה זו היתה בלב בני גזעי מאז שהיינו תבוניים מספיק כדי לדעת לאן מתקדמים פני הדברים".
הרופא-הביולוג נכנס אל החדר, נושא עימו תיק שחור ועגלה עמוסת מבחנות. פורס הרים אליו את עיניו. "נפלא איך הגעת בדיוק עכשיו ולא רגע קודם, ממש כאילו מישהו תכנן את זה!" התפעל פורס. "אין לך מה לדאוג, הכל בסדר." אך הרופא התעקש בכל זאת לבצע כמה בדיקות ולוודא שצמד האורחים במצב תקין. פורס ביקש את סליחתם והלך לדון בנושא עם הנשיאה סנצ'ז, שעסקה בהחלפת בגדיה המלוכלכים בחדר ההלבשה הקרוב. פורס תכנן לדון איתה בעניין החיזרים בארבע עיניים, ואולי בעוד כמה אברים נלווים. רעיון מדהים החל להתגבש במוחו, שעשוי לפתור את מצוקתם של בני הוריייימפ הנואשים.
אפילוג
על כביש מדברי, אי שם בנוואדה
פורס עשה מאמצים נואשים להיאחז במותניו של ג'ק כדי שלא להישמט מהאופנוע. נראה שג'ק נהנה מהדבר, לפי הדרך שבה הקפיד להאיץ את האופנוע בכל סיבוב שבו התאפשר לו הדבר.
"היה לך מזל גדול שהייתי בסביבה", שאג, "לפי דעתי הם זרקו אותך מחוץ למתקן מתוך הכוונה שלא תגיע רחוק".
"לא זרקו אותי", סינן פורס, "עזבתי כשהרגשתי שמיציתי את עצמי". גופו עדיין כאב מהבעיטות הנמרצות של מאבטחי היחמ"מ וסימני האזיקים סרבו להעלם מפרקי ידיו.
ג'ק רק גיחך ודחק עוד יותר את האופנוע המתפרק לסף ביצועיו המוגבלים. "היו לך כמה ספרים לא רעים בשנה האחרונה", הוא אמר. "אהבתי מאד את 'הנסיכה הלוחמת' ואת 'הנסיכה הלוחמת חוזרת', אבל 'הנסיכה הלוחמת הופכת לכלבתא מזילת ריר' כבר לא היה כזה מוצלח". הוא שבר שוב בחדות בסיבוב.
"ספר לי על זה", אמר דיק במרירות, ושחרר במאמץ יד אחת כדי לחכך את לחיו.
"ואיך בעצם נגמר כל הסיפור עם החייזרים הלפלפים ההם?" שאל ג'ק כשהבין שלא יוכל יותר להבהיל את פורס.
"החייזרים?" שיתף פורס פעולה עם הפלאשבק, "היה לי רעיון מבריק לטיפול בכל בעיית הוריייימפ שלא הצריך שום אקט של אכילה הדדית".
"יה", הסכים עימו ג'ק, "בטלוויזיה הם נראו ממש לא טעימים".
פורס נעץ במשך כמה שניות מבט רצחני בגבו של ג'ק וכשהבין שהוא אינו רואה אותו בכלל המשיך בסיפורו. "הרעיון המקורי שלי היה לפתור את בעיות מרחב המחייה של הוריייימפ על ידי בניה של מעטפת כדורית מסביב לשמש שלהם, דבר שהיה מבטיח שפע של מקום ואנרגיה על השטח הפנימי של המעטפת".
"וואו", השמיע ג'ק קול התפעלות.
"כן, רעיון באמת מוצלח", המשיך דיק, "חשבתי לקרוא לזה כדור דיק. הבעיה הייתה רק שוועדת האסתטיקה של הוריייימפ החליטה שהתוצאה תהיה מכוערת באופן יוצא דופן ופסלה אותה על הסף".
"חבל", אמר ג'ק, "כזה רעיון אלגנטי וקל לביצוע".
"כן", אמר פורס, "אבל היה לי עוד רעיון לא פחות מוצלח, מבנה פשרה במקום כדור, טבעת ענקית שתקיף את השמש. זה יוצא הרבה יותר יפה".
"נשמע קצת מורכב", אמר ג'ק בספקנות.
"בכלל לא", השיב פורס, "זה עבר את וועדת האסתטיקה בהצבעה ראשונה".
"התכוונתי", אמר ג'ק, "מבחינה טכנית".
"אה, שטויות", אמר דיק בביטול, "חשבתי על הכל מראש, רק צריך להיזהר כשמסיירים עם מנחת באזור הרי הסחף לא להיתקע בפסולת סקרית של סערת עין ולגמור עם הפוץ' שלך תקוע בתוך פלאפ, מסובך כמו איזה צמח ספגטי".
"מה שייך פוץ' לכל הסיפור הזה?", שאל ג'ק בפליאה.
פורס שתק, הייתה לו הרגשה שהוא פספס משהו חשוב אבל ראשו עדיין זמזם מסטירת הלחי של סנצ'ז ולא היה לו כוח להוציא את רשימת המונחים הטכניים מכיסו.
"חוץ מזה זה בכלל לא הגיוני", הוסיף ג'ק שראה ניצחון זמני בשתיקתו הפתאומית של פורס, "איך יכול להיות שהחברה על כדור הארץ הצליחה לפתח פתאום, דווקא בשעת משבר, טכנולוגיה מתקדמת בהרבה מכל מה שהצליחה ליצור בלי שום הפרעה במשך כל התקופה הקודמת?"
"אל תבלבל את המוח", נזעק פורס להגן על ההגיון המתערער של הסיפור, "חוץ מזה גילינו עוד פירמידה מוגנת קולינרית על כוכב הבית של הוריייימפ. מסתבר שהיא כוונה לרמה הגבוהה ביותר של ציויליזציה קולינרית אפשרית. אחרי שעזרנו לוריייימפ לפתוח אותה, גילינו טכנולוגיה מתקדמת בהרבה שנתנה לנו את האפשרות לבנות את טבעת העולם הזאת".
"מה היה הקוד?", שאל ג'ק בתמיהה.
"ההרכב הסודי של קוקה קולה" ענה פורס. ג'ק הינהן. הוא לא נזקק להסברים נוספים.
"בכל מקרה", המשיך פורס, "השתמשנו בטכנולוגיה כדי לבנות את הטבעת ולאחר מכן העברנו אליה את כל אוכלוסיית הוריייימפ. פשוט אבל אלגנטי". פניו של פורס נגהו באור מהורהר ופילוסופי עמוק.
"ואיך הם מסתדרים שם?", שאל ג'ק.
"לא משהו", אמר פורס והאור נעלם מפניו, "שבועיים אחרי זה הטבעת התנגשה בשמש של הכוכב ואיידה את כל גזע הוריייימפ. מסתבר שהמבנה לא היה יציב, ופגיעת מטאור הוציאה אותו מאיזון. אני לא מבין איך פספסתי את זה מההתחלה". שקט מהורהר עטף את ג'ק ופורס. "הם לא סבלו הרבה", ניסה לבסוף פורס לשבור את הדממה, "כמה שעות במקרה הרע". לאחר מכן שתק עד שנסתיימה הנסיעה וג'ק החנה את האופנוע מוקף באורותיה הנוצצים של וגאס.
"תודה", אמר פורס כשהוא יורד מהאופנוע, "באמת אני לא יודע מה הייתי עושה אם לא היית בסביבה".
"אמרתי לך", אמר ג'ק כשהוא מיישר את המחוך שלו, "אני תמיד כאן".
פורס גיחך ונפנה ללכת.
"דיק", אמר ג'ק בשקט, גורם לו לעצור ולהסתובב, "אי אפשר היה להשתמש באנרגיה של השמש בטבעת העולם כדי ליצור סילונים שהיו מאזנים את הטבעת?"
"זה", אמר פורס תוך שהוא מסובב לג'ק חזרה את גבו ומתחיל להתרחק, "באמת הרעיון המטומטם ביותר ששמעתי בחיי".
ג'ק צפה בדמותו של פורס נעלמת בסימטה מזוהמת ואז התניע שוב את אופנועו. אולי, הרהר לעצמו, באמת הגיע הזמן להחליף מקום.
