למדע הבדיוני יש יתרון מיוחד. האפשרות שהוא פותח להשתחרר מכבלי המציאות מאפשרת לו לחקור סוגיות חברתיות בדרכים יצירתיות. אחת מהן היא באמצעות סיפורי מסע והרפתקאות. בסיפורים כאלה, הגיבור הוא אדם שנסיבות החיים הקשו עליו באופן קיצוני, אך הוא מתמודד וצולח את הקשיים בגבורה.

גיבורים לא פחות גדולים הם האנשים שמתמודדים עם נסיבות כאלה במציאות, אבל בה זה נקרא אחרת – פוסט-טראומה מורכבת – וההתמודדות לא פחות קשה. שני ספרי מדע בדיוני מצוינים אכן מייצגים בצורה מעניינת את הסוגיה הזאת: "נהר אטי" (Slow River) מאת ניקולה גריפית', ו"ילד מלחמה" שכתבה קארין לוואצ'י.

גיבורת "נהר אטי" היא לור, בת למשפחה עשירה שעשתה את הונה בתעשיית טיהור המים ומחזיקה במונופול על ייצור בקטריות מהונדסות למפעלים הללו. ללור יש אבא אוהב ואמא קרירה ונעדרת, שני אחים תאומים (סטלה וטוק) ואחות חורגת גדולה בשם גרטה. בגיל 18 היא נחטפת, וכשמשפחתה לא משלמת את הכופר היא בורחת מחוטפיה והורגת אחד מהם. ספאנר, עבריינית זעירה, לוקחת אותה תחת חסותה, עוזרת לה להחלים, מספקת לה זהות חדשה ולוקחת אותה כמאהבת. כשעבריינות המידע של ספאנר מפסיקה להכניס כסף, היא מסרסרת בעצמה ובבת חסותה, עד שלור מתנתקת ממנה.

אנו פוגשים בלור שוב בהווה של הספר, שבו היא בונה את עצמה מחדש. כאן היא משיגה עבודה כפועלת פשוטה במפעל לטיהור מי שופכין שתכננה משפחתה ומפתחת מערכת יחסים מורכבים עם מנהלת המשמרת שלה מאגיאר, שמתחילים כהתנגשות ומתקדמים לעבר זוגיות. במקביל היא מתיידדת עם פאולו, עובד במשמרת שלה שסובל מנכות בעקבות תקלה באחד ממפעלי המשפחה. העניינים מסתבכים כשמנהל במפעל מחליט להשתמש בבקטריות מהונדסות מתוצרת חלופית, ומשפחתה של לור מבקשת נקמה. ברקע מוזכרת פגיעה מינית בתוך המשפחה, שנפסקה כשלור הייתה בת שבע. לור מניחה שמדובר באביה, אך הקורא הנבון מבין הרבה לפני סוף הספר שהיא טועה.

"ילד מלחמה" הוא אופרת חלל שמתרחשת בחלל הרחוק, בלב מלחמה בין האנושות לחייזרים. הספר עוקב אחר ג'וס מוסי בן השמונה, שפיראטים תוקפים את ספינת הסוחר שלו, רוצחים את הוריו, ומנהיגם פלקון מפריד את ג'וס משאר השבויים, הופך אותו לבן טיפוחיו, ופוגע בו מינית. כעבור שנה ג'וס בורח ומגיע לידיו של ניקו, המכונה "נער מלחמה", שמשקם אותו ולוקח אותו תחת חסותו.

ניקו הוא "מצדד", כלומר תומך בחייזרים במאבקם בבני האדם, והוא חונך את ג'וס במשך שנה. אחריה הוא יוצא למשימה בחלל וג'וס נשאר ללמוד עם אמו של ניקו ועם אחיו אש, שאותו הוא מתעב. אחרי ארבע שנים ניקו חוזר ומגייס את ג'וס בן ה-14 לרגל מטעמו בספינה צבאית שעליה מפקד ביד רמה קפטן אזרקון. ג'וס הופך לחייל קרבי, נלחם בחייזרים ובמצדדים ובאותה עת מוסר מידע למצדדים על אזרקון.

ג'וס, שמבקש לנקום בפלקון, מגלה שיש קשר בין הפיראטים למצדדים, ובהשפעתו אזרקון מרכז מאמצים ברדיפה אחר פיראטים. באחת ההיתקלויות נלכד אוון, שהיה ילד בספינת הסוחרים עם ג'וס והפך לבובת מין לשודדים. בין אוון לג'וס מתפתחת מערכת יחסים שתחילתה בכמיהה, איבה וניצול, והמשכה באחווה טעונה.

טראומת ילדות

טראומה נפשית היא אסונו של חסר הישע. אירוע טראומטי ממוטט את תחושת השליטה הקשר והמשמעות של האדם, ומתאפיין בחוסר הישע והאימה שהוא משרה. פוסט-טראומה ( PTSD או Post Traumatic Stress Disorder) היא תסמונת שמתפתחת כשאדם אינו מצליח להתאושש במשך חודשים או אפילו שנים מטראומה שאליה נחשף. נפגע פוסט-טראומה נמצא במצב עירור תמידי של לחימה או בריחה. האירוע הטראומטי חוזר אליו שוב ושוב בהבזקי זיכרון, בסיוטים טראומטיים בשינה ובשחזורים כפייתיים שלו. נפגעי טראומה מצמצמים את קיומם דרך שכחה של האירוע, ניתוק רגשי ממנו או הימנעות מגירויים שעלולים לגרום לנפגע לחוות אותו שוב.

פוסט-טראומה מורכבת (CPTSD) מתרחשת כשהאירוע הטראומטי לא היה חד-פעמי,  אלא חזר על עצמו לאורך זמן רב. הדוגמאות האופייניות הן בני ערובה, שבויים, ניצולי מחנות ריכוז, נפגעי אלימות במשפחה ונפגעי התעללות גופנית ומינית בילדות. הסימפטומים של ההפרעה כוללים: מחשבות חוזרות על התאבדות, שנאה עצמית, חבלה עצמית ומיניות כפייתית או עצורה ביותר. אליהם יכולים להתלוות אמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים, דיסוציאציה (ניתוק), סיוטים והבזקי זיכרון, בושה, אשמה, הרגשת טומאה, בידוד והסתגרות, שיבוש ביחסים אינטימיים, חיפוש אחר מושיע, חשדנות מתמדת, אובדן אמונה תומכת.

טראומה כזאת יכולה להיות חמורה דיה אצל אנשים בוגרים, אבל אצל ילדים היא מעצבת את מבנה האישיות עצמה ומעוותת אותה. קשה להתפתח בצורה בריאה בסביבה שבה אינך יכול לתת אמון, שרצונך משועבד לאחר וכל היחסים האינטימיים מושחתים. ילדים כאלה נוטים לפתח מנגנוני הגנה מורכבים. למשל דוּחושב (בהשראת אורוול, כמובן) – היכולת לדעת ולא לדעת בו-זמנית ולשקר גם לעצמך; דוּעצמי – פיצול האישיות, כך שלאדם יש ייצוג טוב בלבד או רע בלבד של עצמו ושל הסובבים אותו, בלי הערכה ריאלית של יכולותיו ותכונותיו; וגם מתקפות על הגוף שמתבטאות במגוון רחב של סימפטומים גופניים ובחבלות עצמיות מכוונות.

רבים מהתסמינים הללו מופיעים אצל ג'וס ולור, ואצל שניהם מקור הטראומה המורכבת הוא פגיעה מינית מתמשכת בילדות. כדי להוסיף למורכבות, הפגיעה מלווה גם באלימות פיזית או בנסיבות חיים קשות. הם לא יוצאי דופן בז'אנר. למעשה זו כמעט מסורת בפנטזיה – להפיל על הגיבור נסיבות ילדות בלתי אפשריות, אך בדרך כלל הסופרים מתעלמים מהשברים שנסיבות כאלו עשויות לגרום לאישיות הגיבור. כפי שאראה, לא זה המצב אצל לוואצ'י וגריפית', שמעבר לעלילה המורכבת והמרתקת מתעמקות שתיהן גם במה שמתרחש בנפש האדם בנסיבות כאלו. לטעמי זה בדיוק מה שהופך ספר טוב למשובח.

דיסוציאציה

אחד מסימני ההיכר הבולטים של פוסט-טראומה הוא דיסוציאציה – מצב שבו נוצר נתק בין רכיבי הרגש, ההכרה, הגוף והזיכרון. הסופרות מתמודדות עם זה כבר במבנה הספרים שלהן, שכתובים בכמה גופים. החלק הראשון של "ילד מלחמה" כתוב בגוף שני הווה (אתה הולך), שמבליט את הניתוק של ג'וס מעצמו, ורק בהמשך עובר לגוף ראשון עבר (עשיתי) מנקודת מבטו של ג'וס. ב"נהר אטי" יש שלושה זמנים: ההווה מסופר בגוף ראשון עבר (הלכתי), תקופת השבי/הצלה אצל ספאנר מסופרת בגוף שלישי עבר (לור עשתה), ואילו ילדותה של לור מסופרת בגוף שלישי הווה (לור משחקת).

גם אצל לור וגם אצל ג'וס, הטראומה שעברו כילדים פגעה בהמשכיות של תחושת העצמי, והשימוש בגופים ממחיש את זה היטב. ההיסטוריה שלהם נקטעה, והמשכה כמו שייך לאדם אחר. בשימוש בגוף ראשון עבר הגיבור מתייחס אל עצמו כדמות רציפה, והקפיצות לזמנים וגופים אחרים קוטעות את הרצף – זה קרה למישהו שאינו אני, ואני לא אותו אדם שהייתי לפני הטראומה.

דיסוציאציה מופיעה גם בתוך הטקסט, בגלוי. לור מתארת את עצמה בגוף שני כשהיא שוכבת עם ספאנר, ורואה את עצמה מבחוץ. את אחיותיה היא מתארת כאילו הן נעלמות בתוך עצמן – הגוף שלהן נשאר, למרות שהן כבר אינן. גם ג'וס מתאר את עצמו מבחוץ כשמנסים לגעת בו פיזית, וכשפלקון עצמו נוגע בו – הוא מתאר את עצמו עוזב את הגוף.

פלישה

פלישה היא התופעה שבה אדם חווה את הטראומה מחדש. עבור ג'וס, הטריגר לזה הוא אש, אחיו של ניקו, שמעורר בו חוסר נוחות. כשאש קורא לו "זונה של פיראטים", הוא חווה סיוטים. הסיוטים של לור, לעומת זאת, קשורים בעיקר לתקופת השבי שלה, שבה הוחזקה חסרת אונים, עירומה ומסוממת, עד לבריחתה מחוטפיה. די ברור לקורא שחטיפתה פתחה אצלה פצע שהיה קיים שם קודם, מילדותה.

צמצום

גם לור וגם ג'וס מתקשים לצאת לעולם הרחב. ללור קשה לצאת מפתח הבית, אפילו למכולת, והיא מחליפה את המגע עם אנשים בטיפוח הגינה שמחוץ לחלונה. כשג'וס בורח מהפיראטים הוא מפחד אפילו להציץ החוצה מחלון חדרו, וסוגר את הווילון כדי למנוע מהעולם להציף אותו. רק אחרי זמן רב והרבה חיזוקים מניקו הוא יוצא, וחולף עוד זמן עד שהוא מסוגל לשאת אנשים אחרים.

שיבוש ביחסים האינטימיים

אחד מהנזקים הקשים של פגיעה מינית בילדות הוא הפגיעה ביכולת לתת אמון. קורבנות ההתעללות מאבדים את האמונה הבסיסית שיש גם אנשים טובים.

ג'וס נשבה כשהיה בן שמונה. הוא זוכר את הוריו כדמויות אוהבות ותומכות, אבל כאשר הוא מצליח לברוח לבסוף מפלקון הוא אינו מאמין יותר באיש. כמעט כל הספר הוא לא מניח לאיש לגעת בו, פיזית, ובמשך חודשים מסרב להתקשר רגשית לאנשים. הוא חוזר ושואל את ניקו מה הוא מצפה לקבל ממנו, מה המטרה שלו, ומסרב להאמין שיש אנשים שפועלים לטובת אדם אחר, רק מתוך אנושיות. נושא האמון מרכזי גם מול אוון, שמערכת היחסים שלו עם ג'וס מורכבת משקרים, חצאי אמיתות, כיסופים וחוסר אמון.

לור לא יכולה לבטוח בספאנר, ואומרת שאסור לה לחשוף בפניה סדקים, כי ספאנר תנצל אותם. היא מתקשה גם ליצור קשרים עם האנשים האחרים שעובדים איתה, ומעדיפה לאכול לבד ולא עם העובדים האחרים. רק כשמגיע פאולו ולור לוקחת אותו תחת חסותה היא מצליחה לצאת מהשריון שבנתה לה.

מיניות

אחד המאפיינים הבולטים של פוסט-טראומה מורכבת הוא כאמור התנהגות מינית לא נורמטיבית. הנפגעים נוטים לא פעם להפגין מיניות כפייתית, לסבול מעכבות מיניות עמוקות או לזגזג בין שתי הקיצונויות הללו. כך גם ג'וס ולור.

ג'וס נמצא בצד העצור. הוא לא מניח לאיש לגעת בו, וקופא ברגע שיש מגע גופני. בסצנה שבה הוא מותש ואוון מפשיט אותו ומשכיב אותו לישון, הוא כל כך מפחד מניצול מיני, שבבוקר הוא תוקף את אוון.

לור נמצאת בקוטב השני. היא מתחילה במציצנות ובהפקת סרטי פורנו, והסקס הראשון שלה הוא עם זונה. כשהיא מגיעה אל ספאנר, המיניות שלה הופכת פרועה, והיא אף מניחה לספאנר לסרסר בה כדי לשלם את החשבונות, בעזרת אפרודיזיאק ממכר. שנים אחר כך היא עדיין מתאווה לסם ולמקום הנפשי והגופני שאליו הגיעה איתו. רק עם מאגיאר היא מצליחה לראשונה ליצור קשר משמעותי שאינו פוגעני. מהבחינה הספרותית, לור ושתי אחיותיה מייצגות פיצול של שלוש תגובות אפשריות לאותה טראומה: גרטה קפואה, סטלה מתירנית ומתאבדת ורק לור מצליחה להתגבר ולהתאזן.

אמנזיה

אירוע טראומטי מתועד בזיכרון אחרת מאירוע רגיל. במחקר על נפגעי טראומה יצרו גירוי שעורר את הטראומה מחדש וצפו בפעילות המוחית שלהם. ראו שהם חוו מחדש קולות, תמונות ותחושות של הטראומה ושאזורים של המוח שממונים על רגשות עבדו במרץ. לעומת זאת, אזורים שאחראים על עיבוד המידע בזיכרון ועל מתן משמעות לזיכרונות הללו נותרו מנותקים. כתוצאה מתיעוד כזה, זיכרונות של אירועים טראומטיים לא מאוחסנים אצל נפגעי הטראומה כנרטיב הגיוני ורציף, אלא כרסיסים של רגשות ותחושות: תמונות, קולות ותחושות גופניות.

תגובה כזו רואים אצל ג'וס. הוא זוכר חלק מהדברים שקרו, וחושף בפני אחרים חלק עוד יותר קטן. בתקופה שבה הוא שוהה בעולם החייזרים הוא מצליח לזמן מה לשכוח שבכלל הייתה בו פגיעה ושהיה פלקון, עד שאש מזכיר לו אותם.

לור, לעומתו, זוכרת את אירועי גיל שש בצורה עמומה, בדמות של מפלצת כבדה ששוכבת עליה ומתנשפת, אבל לא מצליחה לשחזר מי זה היה. רק כשהיא מקבלת אישוש לחוויה מגורם חיצוני, ומבינה שגם אחותה סטלה עברה משהו דומה, היא מבינה שזיכרונותיה אמיתיים, ואינם סתם סיוטים ילדותיים.

שינויים במערכות משמעות

פוסט-טראומה מורכבת מתאפיינת באובדן אמונה ובאובדן משמעות החיים, ובכלל זה האמונה באלוהים או ברוח האדם. אצל לור זה מתבטא בכך שהיא מבצעת דברים שנוגדים את מערכת האמונות הבסיסית שלה. לכל פשע יש קורבן, היא אומרת, ואם ספאנר סוחטת פדופילים יש בוודאי ילדים שנפגעים. כשהיא נמנעת מלדווח למשטרה, לור בוגדת במערכת האמונות שלה וכך שוקעת עמוק יותר ברשת שטוותה לה ספאנר.

ג'וס עושה מעברים מאד גדולים בין מערכות אמונה שונות. הוא נולד בספינת סוחרים, נחטף על ידי פיראטים, גדל בין מצדדים וחייזרים והתגייס לצבא שנלחם בהם. זהותו ונאמנותו עוברות טלטלות. הוא נדרש להתאים את עצמו שוב ושוב, להילחם באנשים שהוא מזדהה איתם, כתף אל כתף עם אלה שלמד לתעב. שניהם יבריאו רק כשיצליחו לבסס מערכת אמונות יציבה שתיתן משמעות לחייהם.

מערכות יחסים ארכיטיפיות

בספרות המקצועית נהוג לציין ארבעה דפוסים של מערכות יחסים אופייניות לאנשים ששרדו פגיעה מינית בילדותם, ואת כולן אפשר למצוא בשני הספרים. הראשונה מביניהן היא "המתעלל הסדיסט והקורבן חסר הישע". לור היא קורבן של ספאנר, שלוכדת אותה בהתחייבות כספית ואחר כך מסרסרת בה, נפשית וגופנית. לור עצמה מתעללת בחברותיה הקרובות בשם אותה התחייבות כספית, ומתוך אמונה שכך עושים כולם. היפוך התפקידים של הקורבן שהופך למתעלל הוא עניין שכיח במציאות אבל נדיר יחסית בפרוזה, ואהבתי למצוא אותו ב'נהר אטי'. היחסים בין ג'וס לבין אש, אחיו של ניקו, הם יחסים של קורבן ומתעלל, כשאש מזכיר לנער בלי הרף את עברו ומנסה לשבור אותו.

דפוס שני הוא של "המושיע הכל יכול והילד שמרגיש את עצמו זכאי לפיצוי". ג'וס מציל את אוון ומפריד אותו משאר הפיראטים שנלקחו בשבי. אוון מצדו מאיים על ג'וס ומנסה לסחוט אותו, ומתייחס כמובן מאליו להצלתו. מאוחר יותר דווקא אוון נכנס לדמות המושיע, כשבהזדמנויות שונות הוא מנסה להגן על ג'וס, על כבודו ועל גופו.

אצל לור רואים את הדפוס הזה בשתי מערכות יחסים שונות. בהווה היא לוקחת תחת חסותה את פאולו, מלמדת אותו ומנסה להושיע אותו. היא רואה את הניתוק הרגשי של פאולו ומנסה להחיות אותו ולהעניק לו כיוון ומשמעות. בעבר, ספאנר מצילה את לור, מספקת לה מחסה בטוח ודואגת לה לטיפול רפואי. לור מצידה מנסה להציל את ספאנר מהציניות שלה וחוסר המשמעות, ואף קונה לה עציץ כדי לתת לה משמעות לחיים. אחרי שלור עוזבת את ספאנר היא מוצאת את העציץ מיובשת, כי אי אפשר להציל את ספאנר מעצמה.

הדפוס השלישי הוא של "ההורה המתעלם והילד הבלתי נראה והמוזנח". ג'וס התייתם, ומרגיש נטוש לכל אורך הספר. לאחר מכן גם ניקו נוטש אותו כשהוא יוצא לחלל לכמה שנים בלעדיו, ומנצל אותו שוב כשהוא מבקש מג'וס להתגייס לצי כדור הארץ תחת אזרקון. לור לא מזהה את מה שעובר על אחותה סטלה. היא המומה מחייה הצבעוניים של האחות, מחבריה הקולניים והמוחצנים, מהפזרנות והמתירנות שלה. רק באיחור היא מבינה שגם סטלה נפגעה מינית, ושהן אחיות לגורל.

ולבסוף, קיים דפוס "המפתה והמפותה". אוון מנסה שוב ושוב לפתות את ג'וס. נושא הפיתוי, והשימוש בגוף לקבלת אהבה או הגנה, הוא נושא מרכזי ביחסים ביניהם. ספאנר מפתה את לור עם אפרודיזיאק עוצמתי, ולור מתמכרת לתחושות שמתאפשרות ללא עכבות.

אבל תשוקה טהורה ונטולת עכבות אינה לגיטימית כשהיא נעשית בכפייה, תחת השפעת סמים או כשמי שחווה אותה הוא ילד שאינו יכול לסרב מפאת גילו.

החלמה, גאולה ומשמעות

"שומה על נפגעי הטראומה להיות מחוללי החלמתם ומושליה", אומרת הפסיכיאטרית והחוקרת ג'ודית לואיס הרמן. כלומר, אי אפשר להושיע נפגע טראומה, אלא רק לסייע לו לפסוע בדרכו. ואכן בשני הספרים, הגיבורים ממלאים תפקיד בעל משמעות חברתית פוליטית. המשמעות שהם מוצאים לחיים וגאולתם טמונות באחריות החברתית שהם לוקחים על עצמם.

לור חולמת לרפא אזורים שבהם השלטונות השחיתו את האדמה והמים בגלל חוסר הבנה ביחסי הגומלין של הסביבה והאדם. משפחתה אמנם מנקה את הסביבה, אך בה בעת, מתנערת מאחריותה לאנשים שנפגעו ממפעליה. כשלור מקבלת על עצמה אחריות אישית על פאולו, שנפגע מתקלה במפעל, זו נקודת מפנה בהחלמתה.

כחייל, ג'וס בוגד באהדה שלו כלפי חייזרים ומצדדים. רק כשהוא מרגל אחרי פיראטים ומביא מידע שקושר אותם לעבריינות נגד הברית, הוא מצליח להסיט את ספינת הקרב ממשימתה העיקרית ושולח אותה להילחם בפיראטים במקום במצדדים. האחריות החברתית לשלום הילדים החטופים מאפשרת לקדם אחריות פוליטית, הפעם בדמות הסכם שלום שביר בין הצדדים הלוחמים, שעשוי לאפשר לג'וס איחוי והחלמה.

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ

"ילד מלחמה" ו"נהר אטי" הם קודם כל ספרים נהדרים, ולא הייתי רוצה ליצור רושם מדכא ולא נכון לגביהם. הם ספרים נהדרים בין השאר כי המחברות שלהם בחרו להשקיע מחשבה מעמיקה בעולם שבנו ובדמויות המאכלסות אותו. הדמויות שלהן ריאליסטיות, אמינות, מעוררות מחשבה והזדהות. נכון, הקריאה שלהם לא פשוטה, אבל שניהם גרמו לי עונג רב.

מדע בדיוני יכול לאפשר לנו לבחון את המצב האנושי, באמצעות התרחקות מהמציאות; להתמודד עם בעיות קשות של הכאן והעכשיו דרך יציאה אל מעבר למגבלות העולם המיידי. המציאות הישראלית, שבה לפי פרסומי מרכזי הסיוע אחד מכל שישה ילדים וילדות עובר פגיעה מינית שטורפת את כל הקלפים בחייו, איננה מדע בדיוני. אחד משישה. אבל אולי גם כאן ועכשיו, אחריות חברתית ומודעות עשויות לקרב את הגאולה וההחלמה, של נפגעים ושל החברה כולה.