על הסופר

מייקל ג'ון מורקוק נולד בלונדון ב-18 בדצמבר 1939. בתחילת דרכו הספרותית עבד כעורך של כתבי עת (עוד בגיל 16), ולשיאו בתחום הגיע כשערך את מגזין המדע הבדיוני New Worlds, שעליו אף קיבל בשנת 1966 את פרס המדע הבדיוני הבריטי (BSFA). באותה תקופה אף החל לכתוב מאמרים בנושאי היסטוריה ומדע בכתבי עת שונים לנוער. עלילות אלריק ממלניבונה היו מבין יצירות הפנטסיה הראשונות שכתב, ובהמשך כתב ספרים על דמויות נוספות, ובהן פון בק, הנסיך קורום והוקמון. גיבורים אלה ואחרים מהווים חלק ממכלול של מחזור "הגיבור הנצחי": אדם שנגזר עליו ליטול חלק במאבק בין כוחות התוהו והסדר בעולם, ואשר חולק את גורלו זה עם גיבורים שונים בעולמות שונים, המהווים כולם חלק מיקום מרובה מישורים, הלא הוא ה-"Multiverse".

יצירתו של מורקוק מתמקדת אמנם בפנטסיה, אך נוגעת גם במדע הבדיוני ("הפרוזדור השחור", למשל, הוצאת זמורה ביתן) ובספרות מיינסטרים. יצירותיו זיכו אותו בשלל פרסים, ובכלל זה פרס נבולה בשנת 1967 על ספרו Behold the Man ופרס הפנטסיה העולמי לשנת 1979 עבור ספרו Gloriana. פרס זה הוענק לו שוב, הפעם על מפעל חיים, בשנת 2000. בשנת 2002 נכנס באופן רשמי ל"היכל התהילה של המדע הבדיוני".

מורקוק כתב גם תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה, ואף שלח ידו בתעשיית המוזיקה ככותב שירים וכמבצע, בלהקות The Deep Fix, Hawkwind ועוד). עם פרסום ספרו האחרון השנה הוא הכריז שלא יכתוב עוד ספרות פנטסיה, אף על פי שהוא ממשיך את עלילות אלריק בסדרת קומיקס שתוזכר עוד בהמשך). כיום הוא כותב בעיקר לעיתונות, ומתגורר באוסטין שבטקסס.

על סדרת "אלריק"

אלריק הוא אחד מגיבוריו הידועים ביותר של מורקוק, וללא ספק רב המעללים שבהם. הוא הופיע לראשונה בסדרת נובלות במגזין Science Fantasy בעריכת טד קארנל בין השנים 1961-1965. אלריק היה ההפך הגמור מגיבור הפנטזיה המאצ'ואיסטי שהקוראים היו רגילים לפגוש עד אז: גופו חלש ושברירי, אופיו דכאוני למדי והוא נתון למצבי-רוח; גורלו אינו לזכות בממלכה ובגבירה, אלא לאבד את שניהם. בעלילותיו, המוסר והצדק נזילים להפליא, וכך גם סיכויי ההישרדות של גיבורי המשנה. הסיפורים הראשונים נכתבו "בתקופה בה אם לא ניתן היה לכתוב סיפור תוך עשרים וארבע שעות, הוא לא היה ראוי להיכתב", לדברי מורקוק. הוא מעיד על עצמו שאת ההשראה לסיפורי אלריק שאב ממקורות מגוונים: החל מהזרם הגותי, עבור ביונג וכלה בבלייק ולורד ביירון. הוא היה חובב נלהב של ספרות ה"פאלפ", ויצירות רבות מז'אנר זה – ובהן סיפורי המאדים של אדגר רייס בורוז – הציתו את דמיונו כנער. לעומת זאת, את הפנטסיה השמרנית נוסח ק"ס לואיס וטולקין הוא חיבב פחות. כחלק מחיבתו לספרות זו, מורקוק אף הפגיש את אלריק ואת קונאן הברברי (אולי גיבור הפאלפ הגדול מכולם) להרפתקה משותפת, בשתי חוברות קומיקס שהוציא בשנת 1972 עם ציוריו של ג'יימס קותורן.

דמותו של אלריק של מורקוק נבדלת בכמה וכמה מובנים מן הסביבה בה היא חיה ופועלת. מעמד זה מעניק לו את החופש לבחון באופן מנותק יחסית את המתרחש סביבו ולהטיל בכך ספקות. יתר על כן, הניכור שלו מאפשר לו ליטול סיכונים ואתגרים, ובסופו של דבר גם להקריב את הקורבן האולטימטיבי. הדילמות שאלריק עומד בפניהם משקפות במידה רבה את הלך נפשו של מורקוק הצעיר, שגדל והתבגר בצלה של מלחמה אמיתית לחלוטין בין כוחות האור והאופל.

תשעת הסיפורים שהתפרסמו בשנות הששים כונסו יחדיו בשני ספרים, שתורגמו לעברית בהוצאת עם עובד אי שם בשנות השבעים: "חרב השאול" ו"אבי-סער". מבחינת קו הזמן של הסדרה, סיפורים אלה מתארים דווקא את סופה של הסאגה; תחילת דרכו של אלריק מתוארת בספרים שהתפרסמו מאוחר יותר.

סיפורי אלריק המשיכו להתפרסם במגזינים שונים ובאנתולוגיות. עם השנים ניכר שרמת כתיבתו של מורקוק, שבתחילה היתה רדודה למדי ובנאלית, השתפרה באופן מהותי. עם זאת, מכיוון שהסיפורים לא נכתבו בסדר כרונולוגי, מי שינסה בכל זאת לקרוא אותם לפי הסדר (והדרך המשתלמת ביותר לעשות זאת כיום היא בעזרת "האומניבוסים הלבנים" של מורקוק, מס' 8 ו-12, שיצאו בהוצאת Orion הבריטית) – מצפה לו חוויה מתסכלת במקצת הודות לחוסר האחידות ברמת הכתיבה של הסיפורים השונים. להלן כמה מהספרים שאני מחשיב לבולטים בסדרה זאת, ואשר מייצגים נאמנה את השלבים השונים שעברו על כתיבתו של מורקוק לאורך השנים. לאחר מכן אזכיר בקצרה כמה מהגלגולים האחרים שעברו על אלריק במהלך שנות קיומו, וכן את הפרסומים החדשים יותר בעניינו.

(הוצאת "ינשוף", 2005. עיצוב עטיפה, יעל בר-דיין)

אלריק ממלניבונה (1972. מהדורה עברית: 2005, הוצאת ינשוף)

מלניבונה, "האימפריה המבהיקה" כפי שכונתה בעבר, מחשבת את קיצה לאחור. כבר חמש מאות שנים שכוחה הולך ומתפורר; בני האדם שולטים עתה למעשה בכל העולם, ורק אי הדרקונים, עליו שוכנת העיר החולמת אימריר, נותר כשריד דקדנטי לתהילתה האבודה של הקיסרות. זו אינה תהילה המושרת בפי כל, אלא זכרון מתועב של שלטון עריץ שכפו על העולם בני העם המלניבוני. עם זה קשר את גורלו לפני עידן ועידנים עם כוחות התוהו, אשר העניקו לו עוצמה רבה אך גם השחיתו אותו והפכו אותו אכזר וחסר רחמים.

זהו הרקע לעלייתו לשלטון של אלריק – הקיסר האחרון של מלניבונה. הוא לבקן ודמו רזה, והוא נאלץ להסתמך על לחשים ושיקויים שונים על מנת לשמור את כוחו. אלריק שונה מכל בני עמו: הוא מטיל ספק במוסכמות ובמנהגים העתיקים של מלניבונה, ומטפח בלבו תשוקה עזה למרוד. תשוקה זאת מנוצלת היטב על ידי דודנו, ירקון, הלוטש עיניו לכתר. הוא רוקם מזימה כנגד אלריק ואהובת לבו קימוריל. על מנת להאבק בו נאלץ אלריק לזמן את כוחות התוהו, לראשונה זה עידנים, ובכך למעשה חורץ את גורלו שלו ואת גורל העולם.

עלילת "אלריק ממליבונה" נפרשת לפני הקורא בתנופה מרשימה. היא מעוצבת בסגנון מיתי, על כל המשתמע מכך – החל בשפה הגבוהה וכלה במרחב הדמיוני העשיר בו היא מתרחשת. אלריק פוגש עמיתים ויריבים, שילוו אותו (לעתים בגופם, לעתים קרובות אף יותר כזכרון כואב) לאורך הסדרה כולה, ומניף לראשונה את "אבי סער", חרב זדונית בעלת רצון משלה השותה את נשמות קורבנותיה. זהו ללא ספק אחד המשובחים שבספרי אלריק; סגנונו העשיר משקף במובן מסוים את מועד כתיבתו המאוחר יחסית. עובדה זאת, כמו גם היותו הראשון בכרונולוגיה הפנימית של הסדרה, הופכים את הספר לנקודת פתיחה אידיאלית לקורא שזוהי פגישתו הראשונה עם אותו "מלך-מכשף אדום עיניים".

(copyright Robert Gould)

(1989) The Fortress of the Pearl

כמו רוב סיפורי אלריק, גם נובלה זו עומדת בפני עצמה, והקשר העלילתי שלה לשאר הסדרה רופף. אלריק, נאמן להחלטתו בסוף הספר הראשון לצאת ולתור את "הממלכות הצעירות", מוצא עצמו בעיר המדברית קווארצסאאט. בניגוד חד לאופן בה נפתח הספר הקודם, כאן מצבו של הנסיך הלבקן עגום: הוא מוטל על מיטה עלובה בחדר קטן, שיקוייו היקרים אזלו כולם, וכוחו אינו עומד לו אפילו להניף את חרבו. לאחר אפיזודה קצרה של התפלשות ברחמים עצמיים משחרת לפתחו הצעה שאינו יכול לסרב לה: להשיג פנינה יקרה החבויה בחלומותיה של נסיכה. כפי שקורה לעתים קרובות בסדרה, אלריק יוצא לפעולה מתוך חוסר ברירה, וכמו ברוב המקרים, גם בסיפור זה המצב מתהפך ואלריק יוצא כשידו על העליונה). במהלך מאמציו להשיג את הפנינה הוא מתוודע אל יושבי המדבר ואל אורחותיהם – המתוארים באופן יוצא מן הכלל – ואל האמנות המסתורית של גניבת חלומות. לא חולף זמן רב בטרם הוא פוצח במסע הזוי וסוריאליסטי, הטומן בחובו גם סכנות לא מעטות, כמה תרגילים מלוכלכים, חזיונות נשכחים מהעבר ועוד כהנה וכהנה. משמגיעה משימתו לסופה, מסיים אלריק פרק זה בחייו בדרכו האופיינית – נקמה נוטפת דם – וממשיך במסעותיו בעולם. בנובלה הזו ניכר שמורקוק הניח לעצמו להתפרע, והרווח כולו של הקורא. הנופים הססגוניים מתוארים לעילא ועשירים בפרטים, ודמויות המשנה מרשימות ומלאות חיים.

(copyright Frank Brunner)

The Dreaming City (1961)

נובלה זו מתארת את אחד ממעלליו המשמעותיים ביותר של אלריק: הריסתה עד היסוד של אימריר, "העיר החולמת", שהיתה מימי קדם לב האימפריה המלניבונית. זהו אחד הראשונים מסיפורי אלריק שהופיעו בדפוס, והוא סובל מאותם מחלות ילדות שמורקוק לקה בהן: כתיבה פשטנית (אפילו ילדותית לעיתים) ועלילה מופרכת למדי. עם זאת, הוא מיטיב לתאר את ההרס שזורעים אלריק (שעתה ניתן להגדיר אותו רשמית כ"אנטי-גיבור") ובני בריתו; תענית הנפש של אלריק, וההשלכות הטרגיות של מעשיו, מקבלים, למרות הכל, ביטוי רב עוצמה. העובדה שאלריק חובר לגורמים מ"הממלכות הצעירות" על מנת להחריב את מולדתו שלו נושאת עמה אירוניה לא מעטה. בסיפור זה הדילמה והסתירות באישיותו של גיבורנו מגיעות לשיאן. עם זאת, מורקוק לא מעמיק בחקר הסוגיות הללו, ומניח לקורא להרהר בהן בעצמו; בעיניי, מכיוון שמדובר בסיטואציה קיצונית כל כך, הדבר מותיר מקום רב למחשבה, וטוב עשה מורקוק שהניח לקוראיו לגבש בעצמם את דעתם על אלריק – שמצד אחד מתנגד בעוז לדרכיהם האכזריות והדקדנטיות של בני עמו, ומצד שני עושה בהם שפטים בשם אותו אדון אופל שכרת ברית עם המלניבונים אלפי שנים קודם לכן.

(copyright Robert Gould)

The Revenge of the Rose (1991)

אחד האלמנטים הגורמים לספר זה להתבלט על פני רוב האחרים הוא השפה המרהיבה בה נכתב. מורקוק בחר להעביר את הסיפור תוך שימוש בשפה עשירה להדהים, עמוסה חידודי לשון ואזכורים ספרותיים (חלק מאזכורים אלה נוגעים ליצירתו של מורקוק עצמו). בספר זה, אלריק מבקר בחלומו בעברה הרחוק של מלניבונה ופוגש שם את רוחו של אביו, הדורשת ממנו להשיב לו את נשמתו שנגזלה ממנו. זוהי משימה ממשית מחד (נשמתו נעולה, כך מסתבר, בארגז עץ ומוחבאת אי-שם), ומטפורית מאידך: אשתו האהובה, אמו של אלריק, מתה בלידת בנם היחיד, והאב האשים את אלריק במותה.

אין ספק שאלריק מקבל על עצמו את המשימה גם על מנת לנסות וליישר את ההדורים עם אביו – שכביכול חי "ללא נשמה" לאחר מות אשתו. במהלך חיפושיו הוא מגיע לעולם מוזר הנשלט בידי צוענים, חובר לאישה מסתורית ומסייע לה לנקום בנסיך גיינור "המקולל" (נבל ידוע ב-multiverse של מורקוק, המשמש גם כיריבו המר של "גיבור נצחי" אחר, קורום). על אף הכתיבה המשובחת, הסיפור סובל ממגרעה מרכזית אחת: לכל אורך העלילה נראה כאילו ניטלה מאלריק כמעט לחלוטין יכולת הבחירה החופשית, והוא מיטלטל מעולם אחד למישנהו לפי גחמותיו של המחבר. דווקא דמויות המשנה הן הדומיננטיות והן אלו שמקדמות את מהלך האירועים; אלריק, לעומת זאת, ממלא בהם תפקיד פסיבי מדי.

(הוצאת עם עובד. איור, Rodney Matthews)

אבי סער (1965, נערך מחדש ב-1977. מהדורה עברית: 1979, הוצאת עם-עובד)

עלילת הספר האחרון בסדרה נפתחת כמה שנים מאוחר יותר. אלריק חי בקרב אנשי הממלכות הצעירות עם אשתו הטריה, זארוזיניה. אשליית השלום והשלווה מתנפצת בן-לילה, ואלריק אוחז שוב באבי-סער ויוצא מערבה לחלץ את אשתו שנחטפה בידי כוחות התוהו. הוא מגלה ששיווי-המשקל הקוסמי הופר; פאן טאנג, אחת מ"הממלכות הצעירות", כרתה ברית עם התוהו, וזה מאיים לבלוע באמצעותה את העולם כולו. לאחר היסוסים קלים אלריק עורק לצד כוחות הסדר, המטילים עליו שורה של משימות שבסופן ירכוש את הכלים הנחוצים על מנת לחבל בתוכניותיהם של אדוני התוהו. לא עובר זמן רב ואלריק מגלה שדרכו מובילה לכיוון אחד: השמדתו של העולם. היקום החדש שייוולד ייברא מאוזן יותר, ושלאף אחד משני הכוחות הדומיננטים (תוהו וסדר) לא תהיה בו שליטה מוחלטת. העידן העתיק יגיע לקצו ושלטון בני האדם יחל.

מבחינת רמת הכתיבה, ספר זה מתקשה להתעלות לרמתם של הספרים המאוחרים יותר. למרות זאת, מורקוק מצליח להעביר את סיום הסאגה באופן אפקטיבי ומרתק, והסיום האפוקליפטי זוכה לטיפול הולם.

פרסומים נוספים בסדרה

אלריק וחרבו האיומה עברו אמנם מן העולם, אך בהתאם לעקרונות "הגיבור הנצחי", הוא כנראה לעולם לא יפרד מאתנו באמת. בנוסף לספרים שהזכרתי, אלריק מופיע בהזדמנויות רבות נוספות במכלול יצירתו של מורקוק, וקצרה היריעה מלפרט על כולן, מה גם שטרם הספיקותי לקרוא את הכל. מורקוק אף נתן הזדמנות למחברים אחרים לקחת חלק בחגיגה ולתרום למארג המתרחב של סיפורי אלריק. סיפורים אלה כונסו לשתי אנתולוגיות בשם Tales of the White Wolf ו-Pawn of Chaos.

(The dreamthief's daughter, the skrayling tree, the white wolf's son – copyright Robert Gould)

מורקוק ממשיך גם כיום לפרסם סיפורים נוספים של אלריק. ב-The Dreamthief's Daughter למשל, משנת 2001, הוא שולח את גיבורו ללחום לצד פון בק נגד הנאצים (!). ספר נוסף המתאר שיתוף פעולה בין שני הגיבורים פורסם בשנת 2003 ונקרא The Skrayling Tree. בזמן כתיבת שורות אלו יצא לאור הספר האחרון בהחלט בסדרה (ולטענת מורקוק, האחרון שיכתוב אי פעם גם בכל סדרת "הגיבור הנצחי") – The White Wolf's Son.

עם השנים אלריק פלש לתחומי מדיה נוספים, ובכלל זה משחקי תפקידים (המשחק Elric פורסם ע"י חברת Chaosium בשנת 1993) , ושימש השראה לכמה אלבומי רוק, שהבולט בהם היה The Chronicle of the Black Sword של להקת Hawkwind משנת 1985; מורקוק כתב כמה שירים עבור הלהקה, ואף הופיע אִתם על הבמה). אלריק חדר גם לעולם הקומיקס, ובימים אלו מתפרסמת מיני-סדרה בת ארבעה חלקים בהוצאת DC, המספרת את תקופת הכשרתו של אלריק כמכשף, ומוסיפה אגב כך פרטים נוספים על ההיסטוריה המוקדמת של מלניבונה: Elric: The Making of a Sorcerer. החוברות מרשימות מאוד; מורקוק כמובן אחראי על הכתיבה, ווולטר סימונסון מצייר, כפי שעשה כבר עם גיבורים נוספים של מורקוק במסגרת הקומיקס Michael Moorcock's Multiverse).

(The making of a sorcerer, michael moorcock's multiverse – copyright Walter Simonson)

יותר מעשרים וחמש שנה חלפו מאז נכתב שמו של אלריק לאחרונה בתעתיק עברי. "אבי-סער" היה ספר הפנטסיה הראשון שקראתי, והוא ריתק אותי מספיק על מנת להפוך את הקריאה – באופן כללי, ופנטסיה בפרט – לתחביב ארוך שנים. מבחינה זו, היוזמה של הוצאת "ינשוף" לתרגם את הספר הראשון בסדרה היא יוזמה טובה ואמיצה עבורי, ומהווה בשבילי מעין סגירת מעגל. הייתי שמח אם היו ממשיכים ביוזמה הברוכה וחושפים את הקורא הישראלי לעוד כמה מהתלאות שעברו על האלבינו בין "אלריק ממלניבונה" ו"אבי סער". כך יוכל מי שמצא עניין ב"אלריק ממלניבונה" להעמיק את ההיכרות הן עם הנסיך הלבקן שנשמתו שחורה, והן עם יוצרו – שעד כה מעט מאוד משפע כתיבתו תורגם לשפת הקודש.