"עץ השקרים", מאת פרנסס הרדינג, עוקב אחרי פיית' סנדרלי, נערה ויקטוריאנית בת לכומר וחוקר טבע מפורסם. סוד אפל מוביל את משפחתה לעזוב את חייה הנוחים בבריטניה ולעבור לאי קטן וקודר. אולם זמן קצר לאחר המעבר שולח מוות מסתורי את פיית' לבלוש אחר פתרון התעלומה. במרכז הסיפור עומד עץ משונה – שעל פי האגדה ניזון משקרים שמספרים לו, ויכול להעניק לאוכלים את פירותיו את ידיעת האמת שהם חפצים לדעת.

הגעתי ל"עץ השקרים" בעיצומו של משבר קריאה, והכתיבה הקולחת שלו אפשרה לי לדלג מעל המשבר בחינניות. אף שהוא לא חף מבעיות, אהבתי בו דברים רבים, ומביוחד את העיסוק שלו בשני נושאים שיקרים ללבי – פמיניזם ומדע. אם לא די בזה, הספר כולל שלל הנאות קטנות לחובבי התקופה הוויקטוריאנית – אווירה אפלה וגותית, תעלומת רצח, מאובני דינוזאורים, גולגלות ונחשים, מצלמות עתיקות, והמון קרינולינות שבורות.

עם זאת, אם מה שאתם מחפשים אלה ספרי פנטזיה טהורה, אתם עלולים להתאכזב. הספר מיועד בראש ובראשונה למי שמבקשים סיפור ויקטוריאני על גיבורה נשית חזקה וחובבת מדע, שמכיל אלמנטים פנטסטיים אפלים.

נערה ויקטוריאנית בעולם פטריארכלי

"את רואה, זאת הסיבה שעלייך להיזהר ולשים לב לאן את הולכת," הוא אמר בקצרות, אך לא בדיוק בנזיפה. "דבר דקיק וקטן כמוך עלול להיסחף ברוח, ואז מה נעשה?" אני בשר ודם, לא פיה. הייתי נשברת ומדממת בדיוק כמוך.

"עץ השקרים" הוא מתחיל כרומן התבגרות, שעוסק במעבר של פיית' בת ה-14 מילדה לנערה. למרות התקופה והמקום הרחוקים כל כך מזמננו, התהליך שפיית' עוברת דומה מאוד לאותו שלב בחברה המודרנית, כפי שלפחות אני חוויתי אותו.

כל עוד נחשבה ילדה היה מותר לפיית' להפגין תכונות שנחשבות "גבריות", כמו סקרנות או שובבות, ולהתעניין במדע, אך כל אלה צריכים להיפסק עם הפיכתה לאישה. המתח החברתי הזה, בין נשיות לאינטלקט, קיים גם היום. רואים אותו היטב אצל כל אותן נערות שחוששות לעסוק בתחומים מדעיים למרות סקרנותן, ובאנשים בוגרים שלא בוטחים ביכולתן לעשות את זה.

אך מעבר לבוז שפיית' חוובה מהחברה הגברית הסובבת אותה, כלפי תכונותיה ה"גבריות", היא עצמה בזה לנשים שסביבה. את הגברים היא דווקא מעריצה, ובמיוחד את אביה המדען הדגול.

פיית' לועגת לנשים הבוגרות שמסיבה, ומנסה להתרחק מהן כמיטב יכולתה. אולם ככל שהיא מתבגרת היא לומדת להכיר את עולם הנשים ה"סודי" – האקטיביות הנשית שמבעבעת מתחת לפני השטח. דמויות הנשים הרבות ב"עץ השקרים" אינן חכמות פחות בשל נסיבת חייהן, אלא חכמות אחרת. כל אחת מהן מגיבה אחרת למגבלות החברתיות שנכפו עליה. אמא של פיית' מנווטת את דרכה בעזרת פתיינות, בשביל להגן על משפחתה. אישה אחרת מבצעת מניפולציות על בעלה לצורך מחקר מדעי שהיא עושה בסתר. דמות אחרת בוחרת להיות רווקה זקנה ומטורללת, שחיה תחת חוקיה שלה. גם אם לא בגלוי. כל הנשים סביב פיית' נאבקות על מקומן.

כחלק מהתהליך שהיא עובדרת, פיית' לומדת להמיר את הבוז שהיא חשה כלפי אותן נשים בהבנה, ובמקביל לנטוש את ההערצה של הגבריות. היא לומדת אל המשמעות של להיות אישה בחברה פטריארכלית, ומנסה להבין איך תוכל לשרוד בעצמה במציאות הזאת. דרכה תהיה כנראה גלויה ואמיצה יותר מקודמותיה.

תהליך ההתבגרות של פיית' חשוב בעיניי משתי בחינות. הראשונה היא הזווית ההיסטורית – התבוננות על מעמדן של נשים בעבר, ועל האופן שבו מתוך המעמד הזה קמה חברה של נשים פמיניסטיות ולחמניות יותר. השני הוא המראה שהיא מספקת על השוביניזם והכפייה הקיימים גם כיום בתהליך המעבר מילדה לאישה.

המדע של הפנטזיה

"האבולוציה לא מילאה את פיית' באימה שחש אביה. מדוע שתזיל דמעה למחשבה שדבר אינו חקוק בסלע? הכול יכול להשתפר. הכל באמת השתפר, סנטימטר אחר סנטימטר, באיטיות שלא אפשרה לה לראות זאת בעיניה, אבל הידיעה העניקה לה כוח".

"עץ השקרים" עוסק בתקופה מעניינת במיוחד בתולדות המדע – ראשית ימי תורת האבולוציה של דרווין. דמויות חוקרי הטבע שבספר, ובראשן אביה של פיית', שהוא כאמור כומר וחוקר מאובנים, מתקשים להתמודד עם השינויים. כולם קראו את "מוצא המינים", וחוו בעקבות זאת קונפליקט רגשי מייסר, בנסיונם לגשר את תורת דרווין עם הרעיונות הדתיים עליהם גדלו.

במרכז הקושי הזה נמצאת תגלית מפתיעה של האב – מאובנים של דמויות אנושיות בעלות כנפיים, נפילים, שאולי מאפשרים ליישב בין שתי התפיסות. פיית' רואה למשל את אחד החוקרים, שהוא כומר כמו אביה, אוחז בדבקות בממצאים הללו ומוצא בהם נחמה. אך פיית' עצמה לא מתייסרת מהאבולוציה באותו אופן. אדרבה, היא לא רואה בה דבר רע, אלא יפה ומנחם.

לניגוד הזה בתפיסת המדע כדבר שהוא מצד אחד קר ועוקר את היופי שבאמונה, ומצד שני כמקור של יופי ונחמה, שדווקא מחזיר את תחושת הפליאה מן העולם, יש חשיבות עצומה בעיניי. גם אני נתקלת לא אחת באנשים שמרגישים דווקא כמו חוקרי הטבע שפוגשת פיית'. אני מקווה שקוראי הספר יוכלו לגלות גם הם את אותה תחושת פליאה ולמצוא את היופי והנחמה שבתורות המדעית. לחלופין, לא יזיק גם לאוהבי המדע להבין את הפחד והייסורים שהוא מעורר לעתים באחרים.

לאורך כל הספר חשתי שהוא נכתב מתוך אהבה גדולה למדע. למעשה, הגישה המדעית זורמת בדמה של פיית' ומאיימת לפרוץ החוצה בכל רגע. גם כשהאמונה שלה במדע עומדת בפני קריאת תיגר, היא ממשיכה לדבוק בסקרנות ובשיטתיות מדעית. במובן הזה קשה לחמוק מהסמליות בשמה של פיית' – אמונה. דווקא הילדה הבלתי מתפשרת באהבתה למדע מגלמת סוג של אמונה – אבל בגישה המדעית, ולא בדת.

כאן נמצאת עוד ייחוד של "עץ השקרים" – היותו ספר פנטזיה שעוסק באופן מאוד ברור במדע. אמנם לב הספר – עץ השקרים – הוא גורם קסום, אך הספר בוחן גם אותו מזווית מדעית. מבחינת פיית', הפנטסטי לא מערער על המדעי, אלא מתקיים לצדו. גם אם קשה להסביר אותו, התחושה היא שגם הוא יכול להתקיים תחת הפרדיגמה המדעית, גם אם היא עדיין לא מצליחה להסביר אותו. זו זווית מעניינת ויפה, אם כי אולי תאכזב חלק מקוראי הפנטזיה.

אגתה כריסטי, מאחורייך

למרות הנאתי מהספר, הוא אינו מושלם, ולפעמים נופל למוסרניות מעצבנת ומאכיל את קוראיו בכפית. היו רגעים שהרגשתי בבירור שאני קוראת ספר נוער, במובנים הלא-מחמיאים של המושג. ועם זאת, הדידקטיות לא הייתה מוקצנת עד כדי כך שתפגום באופן משמעותי בהנאתי.

נקודה בעייתית נוספת היא שתעלומת הרצח עצמה הייתה פחות מעניינת. לא ממש התעניינתי לדעת מי הרוצח ולא הרגשתי מתח מיוחד סביב התעלומה. למעשה, אף על פי שהעלילה הבלשית היא השלד של הספר, בפועל היא תופסת מקום הרבה פחות משמעותי בספר לעומת העץ והקונפליקט הפנימי של פיית'.

כך או כך, אין פלא ש"עץ השקרים" הוא ספר הנוער היחיד שזכה בפרס קוסטה היוקרתי מאז "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן. למרות היותו ספר התבגרות שמיועד לקהל צעיר, הוא מציע רבדים מעניינים רבים שיכולים לדבר גם לקהל הבוגר. אני ממליצה עליו בחום לקוראים בכל הגילאים, ובייחוד לקוראות, בתקווה שיצית בהם סקרנות ומרד.

(הוצאת עוץ, 2017. מאנגלית: יעל אכמון. 416 עמודים).