ספר הפנטזיה "קרעי עולם" נפתח בעולם שלנו, בעתיד לא רחוק שקיימים בו משחקי מחשב מסחריים מתקדמים של מציאות מדומה. לירון וגיל הם חברים בני 15 שמבלים שעות רבות מזמנם במשחקים כאלה. גיל גם עוסק בעצמו בתכנות משחקים כאלה ונלהב לשתף את חברו הטוב בעבודתו על משחק הפנטזיה וההרפתקאות החדש שכתב ושהיה כל עולמו בחצי השנה האחרונה.

אבל אז משהו משתבש – זמן קצר לאחר שהם נכנסים למשחק, לירון וגיל מרגישים רעידת אדמה משונה, שלא אמורה לקרות במציאות הווירטואלית, ומבחינים להפתעתם בשינויים מטרידים סביבם. לדוגמה, הם חדלו להרגיש את חליפות המשחק שלבשו ולמשחק התווספו פרטים רבים שגיל לא תכנת. גם התיקים והחרבות שלהם כבדים משציפו – הם שוקלים כמו בעולם האמיתי, ולא עשרה אחוזים מהמשקל כמקובל במשחק. וחמור מכל – הם לא מצליחים לצאת מהמשחק ולחזור לעולם האמיתי.

עד מהרה מתברר לשניים שהם נפלו בין קרעי העולם, לעולם מקביל שדומה מאוד למשחק שגיל תכנת, אבל לא בדיוק. האם גיל יצר את העולם כשתכנת אותו? אולי ההשראה למשחק נשלחה אליו בדרך קסומה כלשהי מהעולם האחר? לירון, מצידו, מקווה לגלות שרעידת האדמה היתה אמיתית, הם איבדו את הכרתם והרפתקאותיהם אינן אלא הזיה שלו בזמן שהוא שוכב חסר הכרה בבית החולים. האם הוא צודק? אך בינתיים, בעוד לירון מקווה להתעורר בקרוב מההזיה, שהותם בעולם החדש מתארכת עוד ועוד והשניים נתקלים בבעיות אמיתיות. אין לו ברירה אלא לנסות לשתף פעולה עם המציאות, גם אם היא מדומה, שכן אם יבחר לא נכון הוא מסתכן במוות אמיתי.

וכך גיל ולירון מוצאים את עצמם יוצאים למשימה מסוכנת במטרה לגנוב חפץ קסום, כשהם עצמם משמשים כלי משחק במאבק בין שני מכשפים חזקים, ולא תמיד יודעים במי אפשר לבטוח ומי מהאנשים הנקרים בדרכם עלול להסגיר אותם. התוצאה היא ספר סוחף שקשה להניח מהיד – אירוע רודף אירוע, סכנה רודפת סכנה, וביניהם אנו מתוודעים לעולם ולדמויות.

במבט ראשון עולם הפנטזיה המתואר בספר הוא עולם גנרי של משחקי הרפתקאות – מציאות דמוית ימי הביניים – אך בפועל יש בו הרבה יותר ממה שגיל תכנת מלכתחילה. ניכרת ההשקעה של הסופרת בבניית העולם, שכולל חיות וצמחים ייחודיים, גיאוגרפיה, פוליטיקה מורכבת ומציאות חברתית ודתית רבת רבדים. המידע על כל אלה מתגלה בהדרגה בתוך העלילה, בלי לגלוש להרצאות. תיאורי האוכל המרובים, שכוללים תבשילים, ממרחים ואפילו פרחים אכילים, כמעט עשו לי חשק לטיול קולינרי לאטלוניה – אחת מהארצות בעולם הסיפור.

גיל ולירון עצמם הם דמויות אמינות – הם לא מושלמים, ומדברים כפי שאפשר לצפות מבני עשרה. רגעי ההומור עכשוויים ומעוררים הזדהות – למשל תחושת ההפתעה והאכזבה של לירון בכל פעם שהוא מחפש בכיסו את הגאדג'טים המודרניים שקשה לנו כיום לתאר את חיינו בלעדיהם ונזכר בחסרונם: "לירון שלח ידו לכיסו אל הטלפון שלו, ונשימתו נעתקה. אתמול כשחיפש את הטלפון שלא היה, לא הבין את גודל האימה. אין רשת להתחבר אליה. אין משחקים. אין תוכנת ציור לקשקש איתה על המסך. אין מוזיקה להאזין לה. אין לו שום דרך להעסיק את עצמו" (ע' 128).

הספר מוגדר ספר נוער ומשווק בהתאם, אך גם מבוגרים יוכלו ליהנות ממנו. הכתיבה שלו אינה ילדותית או מתיילדת והוא כולל קונפליקטים ונקודות מבט שרלוונטיים לכל הגילאים. אכן יש בו עיסוק רב בנושאים ערכיים וחינוכיים, כגון חשיבות התזונה המגוונת, צמחונות, אמון בין חברים, ערבות הדדית וגבולות האחריות, שבולטים במיוחד במקרים שבהם לירון וגיל מסכנים את משימתם ואפילו את חייהם כדי לעזור לזרים בדרך, אך הספר לא גולש לדידקטיות.

בסופו של דבר העלילה נסגרת, אך משאירה פתח לחזרה לאותו עולם ולספרי המשך. אשמח לקרוא כאלה, ועד אז אני ממליצה בחום על "קרעי עולם".

(הוצאת מודן, 2017. 422 עמודים)