הסיפור הוא כזה: ניק רנאר בן ה-12 ברח מבית דודו המתעלל ומגיע בטעות לביתו המבודד של המכשף הרשע סמולבון. הוא אמנם מחפש מחסה מהסערה רק ללילה אחד, אך המכשף מזהה את הקסם שבו ומחליט שניק יהיה מעכשיו השוליה שלו. הוא נותן לניק אוכל ומיטה חמה, כולא אותו במקום ומורה לו לבצע את מטלות הבית. וכשניק מסרב, הוא נענש.

אחרי העונש הראשון, שבו הקוסם הופך אותו לעכביש, ניק מבין שאין לו ברירה. הוא מבצע את המוטל עליו, מבשל, מנקה ומטפל בחיות הבית. בסתר הוא נעזר בספרים מחנות הספרים נטולת הלקוחות של המכשף כדי ללמוד קסמים מאחורי גבו של סמולבון.

במקביל אנו נתקלים באיש הזאב המכשף פידלו, שמנסה כבר מאות שנים להפיל את סמולבון. אולם הפעם זה מסוכן יותר – ההגנות שסמולבון הציב סביב המפרץ התערערו בגלל רשלנותם של בני חסותו החיים שם. מה יהיה תפקידו של ניק במאבק האיתנים? ומי יתקן את אופנועו האהוב של פידלו?

הנושא המרכזי של "חנות הספרים של המכשף הרשע" הוא שינוי, ובמיוחד שינויי צורה. חלק מהם כפויים, חלקם רצויים. שרמן מסבירה במפורש שזה בסדר לשנות את הצורה, רק חשוב לשמור על עצמנו בפנים כדי לא ללכת לאיבוד לתמיד. אבל אם אנחנו רוצים להפוך למשהו אחר לגמרי לצמיתות, גם זה בסדר. לפעמים הגוף לא מתאים לנפש, והפעולה הנכונה היא לשנות את הגוף כדי שנהיה מאושרים. לפעמים מספיק שינוי זמני שמעצים אותנו ונותן לנו יכולות שנעדרות מהגוף המקורי שלנו, ואחריו נחזור להיות מה שאנחנו ביומיום. כך הוא מצליח להעביר בדלת האחורית עמדה בסוגיות של מגדר, גם בלי לדון בזה במפורש או להטיף.

הספר נכתב עבור ילדים ונוער צעיר ומותאם בראש ובראשונה להם. עם זאת הוא מהנה לקריאה גם למבוגרים ותורגם היטב בידי יעל אכמון. קוראים צעירים יתלהבו בוודאי מהדמויות ומהעולם ששרמן בנתה בספר. קל להזדהות עם ניק, שעובר מבית עני וקשה לבית כפר נעים ונטול טכנולוגיה הצמוד לעיירה ציורית מיושנת. נכון שהוא מתריס נגד סמולבון כשאפשר, אבל הוא גם משתף איתו פעולה כשמתעורר הצורך.

עם זאת, קוראים מנוסים יותר יזהו בקלות תבניות צפויות שמאפשרות לנחש יותר מדי מתפניות העלילה. למזלם יש בספר גם כמה טוויסטים בלתי צפויים, והמתח נבנה היטב.

ניק עצמו הוא גיבור טיפוסי של ז'אנר ספרי החניכה. הוא מייצג את הקלישאה המוכרת מדי של היתום הפיקח, האמיץ ורב התושייה שמגלה בתוכו כוחות גדולים ועובר חניכה בידי מנטור קשוח. התהליך שבו הוא מתחבר בהדרגה לחונך שלו ומאמץ את אורח חייו החדש מזכיר לא פעם את תסמונת שטוקהולם – התופעה שבה בני ערובה מפתחים הזדהות עם שוביהם.

באופן דומה, המכשף פידלו הוא הרע הקלאסי שמקריב את אנשיו כלאחר יד וכל מטרתו היא לגרום לאחרים סבל ולנצח את סמולבון. גם קרוביו של ניק הם הבריונים הטיפשים הרגילים בספרות וסדרות נוער. לעומת זאת, אנשי המפרץ מרעננים באופיים, והאינטרקציות בינם לבין סמולבון וניק נהדרות. כמה מהטוויסטים המפתיעים ביותר קשורים אליהם. יחד עם כמה דמויות משנה נוספות הם החלק המוצלח ביותר בספר. גם חיות המחמד של סמולבון שובות לב ואפשר להתאהב בהן רק מהתיאורים, כאילו הן גרות איתנו בבית ומתכרבלות בחיקנו.

הייתי נהנית מהספר יותר אלמלא הוא נראה לי קצר וחפוז, כאילו צומצם יותר מדי. רוחב יריעה גדול יותר היה מועיל לו. אבל למרות הקלישאות והאורך הלא מספק, בסופו של דבר מדובר בקריאה מהנה וקלילה עם דמויות שכיף להתחבר אליהן.

(הוצאת עוץ, 2018. מאנגלית: יעל אכמון. 293 עמודים)