קורבנות אדם: הנשים ביקום הקולנועי של מארוול
מאת קרן לנדסמן
"הנוקמים: סוף המשחק", הסרט ה-22 ביקום הקולנועי של מארוול, שבר שיאים חדשים. מעבר להצלחה הקופתית האדירה, הוא גם סגר קשת עלילתית של 11 שנים במה שהפך, קרוב לוודאי, לפרויקט הקולנועי המסחרי הגדול והשאפתני ביותר בכל הזמנים. בתוך כך הוא גם סגר לגמרי את האפשרות שהבמאים של מארוול הבינו שהיקום מורכב בין השאר מנשים.
מעבר לייצוג החסר של מי שאינם לבנים סטרייטים ביקום הסרטים, קיים בסרטים פער חד במקום שניתן לדמויות של גברים ושל נשים. מכל 22 הסרטים, "קפטן מארוול" הוא היחיד שמובילה אותו דמות נשית, וכמעט שאי אפשר למצוא רגעים שבהם שתי נשים בעלות שם ותפקיד עלילתי משל עצמן מנהלות שיחה. הדמויות הגבריות מתלוצצות, מחליפות אנקדוטות, מעלות הרהורים ומחשבות וחולקות רגשות זו עם זו. הדמויות הנשיות שותקות. ולא, כשהאלמנה השחורה אומרת לפרוקסימה מידנייט "היא לא לבד" ב"מלחמת האינסוף", זאת לא באמת יכולה להיחשב שיחה.
ולא רק זה, אף דמות נשית בסדרת הסרטים לא מקבלת קשת עלילתית משלה, אפילו לא כדמות משנה. באקי, חייל החורף, שהשתתף בשלושה סרטים בתפקיד משמעותי ובשניים נוספים בתפקיד זעיר, מחזיק סיפור משלו שנמשך לאורך כמה סרטים. לעומתו נטשה, האלמנה השחורה, שהייתה בעלת תפקיד משמעותי בשבעה סרטים ביקום הקולנועי הזה, לא משתנה כלל.
לא כל הנשים זהות, כמובן, וחלקן עוברות שינוי משמעותי. למשל נבולה וסקרלט וויטץ'. אך בשני המקרים מדובר בנשים שמתחילות כ"רעות" שקשורות לגבר, ואין להן תוכנית עצמאית משלהן – נבולה מנסה לרצות את ת'אנוס, וסקרלט וויטץ' עוקבת אחרי קוויקסילבר ואולטרון. מרגע שהן עוברות לצד של "הטובים" הן מפסיקות לעניין, מפסיקות להשתנות ויכולות לנוח באותו מקום, נטולות מניע או חוש הומור.
נדמה שהתפקיד המשמעותי היחיד שנשים ראויות לו בסרטי מארוול הוא לשמור על הבית או למות, והשיא הוא ב"סוף המשחק". אף אישה לא מתפתחת עלילתית או אפילו משתנה מסרט לסרט. ולגברים? להם מותר לעשות הכל – להתחבט מה מטרתם בחיים אחרי שחצי מהאנושות נעלמה, לוותר על קריירה כי הם חשים שהטכנולוגיה בגדה בהם, לצאת למסעות הרג בלתי נגמרים, אפילו להשמין. לוקי הופך מאל תעלולים שמנסה להשתלט על כדור הארץ לאח וחבר שמקריב את עצמו למען עמו; באקי הופך ממכונת הרג לאדם שמתמודד עם עברו ומוביל את הקרב למען האנושות; קפטן מארוול, לעומת זאת, התחילה וסיימה את הסרט שהוקדש לה בתור לוחמת קשוחה עם לב זהב, בלי שום פקפוק או שינוי משמעותי באופיה.
ומה עם שאר הנשים? סקירה מהירה מגלה שהאלמנה השחורה נשארת תמיד לוחמת קשוחה עם לב זהב, ולא משנה מה קורה במהלך הסרטים; גאמורה נשארת לוחמת קשוחה עם לב זהב. ושתיהן מתות, אפילו למען אותה מטרה – לאפשר לגברים להמשיך בסיפור שלהם ולקדם את העלילה.
האישה כמניע
דוגמה בולטת במיוחד לאישה שתפקידה היחיד בסרטים הוא לגדל ילדים ולמות כמניע עלילתי לגבר שבחייה, היא לורה ברטון, אשתו של הוקאיי. היא מופיעה לראשונה בסרט "הנוקמים: עידן אולטרון", כשהיא בהיריון ומגדלת את ילדיו של הוקאיי. אין לה עבודה, שאיפות או תחביבים, ואחרי שהיא מארחת בביתה את כל הנוקמים בזמן שהם מחליטים על תוכניתם הבאה, לא נראה אותה שוב עד ל"סוף המשחק".
"סוף המשחק" נפתח בשחזור של אותה סצנה ביתית, שבה לורה מכינה אוכל וקוראת למשפחה לשולחן, רק כדי להיעלם כשת'אנוס נוקש באצבעותיו. התוצאה היא מניע עלילתי עבור הוקאיי, שיוצא למסע הרג מדמם שמעורר לגביו את השאלה מי מוסרי יותר – זה שרוצח מדי פעם או זה שמחסל בסיטונות חברי מאפיה. בהמשך הסרט הוא יעבור כמה תהפוכות עלילתיות ורגשיות מעניינות, למרות היותו דמות משנה זניחה למדי שבקושי מקבלת דקות על המסך בכל סרטי מארוול. אחרי שברוס באנר (האלק) מציל את היקום בנקישת אצבע, לורה מופיעה שוב, וגם הפעם תפקידה היחיד הוא להתקיים. היא מתקשרת להוקאיי, ובזה תפקידה מסתיים.
אין כמובן שום בעיה עם אישה שמחליטה להקדיש את חייה למשפחתה, אבל אפילו לדמויות כמותה מגיע מניע או התפתחות עלילתית. דברים קטנים כמו לחשוף פה ושם מה היא אוהבת ומה היא רוצה, בנפרד ממה שבן הזוג שלה רוצה ואוהב: לקרוא, לטפס על הרים, או כל תחביב או רמז לדמות אמיתית שיש לה מה לעשות מלבד גידול ילדים. אפילו למיק ולקורג, שני היצורים ששורצים על הספה של ת'ור ומשחקים פורטנייט, יש סיפור רקע מורכב יותר ועומק רב יותר מלורה – ואחד מהם הוא סלע!
פפר פוטס, לעומתה, נמצאת לכאורה במקום יותר חזק – היא אשת קריירה שעובדת עבור טוני סטארק ופה ושם מקבלת קרדיט על תרומתה לתעשיית סטארק. עם זאת, פרט לאפיון שטחי של "עסוקה", "נמרצת" וכדומה אין לה תפקיד עלילתי בולט – אפילו לא בסרטי "איירון מן" שבהם היא מופיעה הרבה יותר מאשר בסרטי "הנוקמים". אופיה לא משתנה, תפקידה בעלילה תלוי לחלוטין בטוני סטארק ואינו עומד בפני עצמו, ואין שום שינוי בהתנהגותה או באישיותה מסרט לסרט. התחושה המתקבלת היא שפפר פוטס "מאופסנת" בין הסרטים וממתינה להופעתה הבאה, בלי להשתנות או להתפתח כשאיירון מן לא נמצא במרכז הבמה.
בניגוד להוקאיי, איירון מן הוא דמות משמעותית מאוד ביקום הקולנועי של מארוול, כך שגם לפפר היה די והותר זמן מסך להשתנות ולהתפתח, ובוודאי יותר מלורה. למרות זאת, גם היא לא מקבלת שום אפיון פנימי מורכב, שום שינוי באופי ואפילו לא רגע שמראה מי היא בנפרד מטוני סטארק. ב"סוף המשחק" היא קיימת רק בתור זאת שטוני שולח לה הודעות, זאת שטוני מודיע לה שהוא חוזר לנוקמים, וזאת שמתאבלת על מותו. יש להם ילדה, ובכל זאת אפילו לא רואים את פפר ובתה יחד.
שוב נראה שלנשים אין זכות קיום בנפרד מהגברים שבחייהן, מבחינת התסריטאים חבל כנראה לטרוח להראות רגע שבו אם ובתה מתקשרות. הן רק נקבות, מה כבר יש להן לעשות? זהו עוול לדמותה של פפר ולדמותה של מורגן סטארק, בתה. הם מעדיפים להראות את מורגן המתאבלת יחד עם האפי, סוכן ש.י.ל.ד לשעבר, ולא עם האמא שלה.
החזקות והמשעממות
בעייתי עוד יותר הוא חוסר הפיתוח של הגיבורות הנשיות המשמעותיות באמת: גאמורה, נטשה רומנוף (האלמנה השחורה), וקפטן מארוול. שלושתן נשים חזקות, שכישוריהן משתווים או עולים על עמיתיהן הגברים, הן יכולות וצריכות להיות במרכז קונפליקט שישנה את דרך המחשבה שלהן על העולם, ובכל זאת האישיות של שלושתן לא נדה ולו מילימטר אחד מהמקום שבו הוצגה לנו לראשונה. מהבחינה הזאת הצרה הגדולה שלהן כדמויות היא שהן מראש בצד של "הטובים", ולכן מה עוד הן כבר יכולות לעשות או להשיג בחייהן? לקפטן אמריקה, איירון מן, ת'ור או כל גבר אחר מה"טובים" יש לאן להתפתח. להן – לא.
זה בולט במיוחד כשגאמורה של העבר מגיעה להווה ב"סוף המשחק", וברור שהיא זהה לחלוטין לעצמה בשתי התקופות בחייה. שתי הגאמורות מגיבות באותה צורה לנבולה, שתיהן רוצות לחסל את ת'אנוס, ולמעשה אין שום הבדל ביניהן. אפילו הזמן הממושך שאחת מהן בילתה כחלק מצוות הטרוגני שמנסה להציל את היקום לא באמת השאיר עליה חותם.
וקפטן מארוול? היא הגיבורה החזקה ביותר, המהירה ביותר והפמיניסטית ביותר מכל הגיבורות שהוצגו לנו בכל סרטי מארוול. למרות זאת גם הדמות שלה לא מקבלת אפילו בדל של התפתחות – לא בסרט שלה ולא ב"סוף המשחק". היא מגלה שהצד שעבורו נלחמה הוא למעשה כוח מרושע, ובכל זאת היא לא נדה ולו מילימטר באופיה. היא מחליפה צדדים בן רגע, בלי לפקפק בנכונות המידע החדש או לנסות ללמוד משהו מהחוויה שהיא עברה.
בדיוק כמו שהאלמנה השחורה מציינת, השינוי המשמעותי היחיד שהקפטן חווה במהלך הסרטים הוא שהיא הסתפרה במהלך "סוף המשחק". אולם למרבה הצער מאז שמשון המקראי טרם נמצא גיבור על שלתסרוקת שלו הייתה השפעה משמעותית על התפתחותו האישית.
וכאן אנחנו מגיעים אל נטשה רומנוף. האלמנה השחורה הוצגה לנו בצורה מבריקה בתחילת "הנוקמים" – ומאז נשארה ללא כל שינוי. בכך היא כנראה הדוגמה הטובה ביותר לבעיה עם הנשים במארוול. יש לה סיפור רקע מרתק, שמובא בחלקו ב"עידן אולטרון". יש לה חבר נפש ותושייה מדהימה שמאפשרת לה להיחלץ ממצבים קשים. ועם זאת, התרומה העיקרית שלה ל"סוף המשחק" הייתה שהביאה את הוקאיי חזרה לצוות ולאחר מכן מתה במקומו. באף סרט היא לא משתנה, באף סרט היא לא יוצאת מהריבוע שהקצו לה, באף סרט דמותה לא מתפתחת מעבר למה שכבר הכרנו בפגישתנו הראשונה איתה ב"נוקמים" – לוחמת חמושה בשמלה ועקבים, שמכסחת את הרעים ויוצאת להציל את העולם. זו מטרה ראויה, אבל בהשוואה לעמיתיה הגברים הדמות שלה לא מפותחת בכלל.
אני לא חושבת שזו משימה בלתי אפשרית לתת לדמויות נשיות תפקידים משמעותיים ומעניינים, שבהם הן יעברו התפתחות אישית ועלילתית ויעניקו לסרט מוקד עניין נוסף. אם וונג מ"דוקטור סטריינג'", האנק פים מ"אנטמן" ואפילו גרוט מ"שומרי הגלקסיה" זכו ללקבל עלילות משנה מעניינות, אין סיבה לשלול את אותה אפשרות ממי שהתמזל מזלן להיוולד נשים.
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 9:02 קישור לתגובה
יש סרט בהכנה על האלמנה השחורה – https://www.denofgeek.com/us/movies/black-widow/270137/black-widow-movie-cast-director-news
מיועד לצאת בסןף 2020
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 15:26 קישור לתגובה
אני מסכימה עם כל מילה.
בכל זאת, יש אישה אחת שכן משתנה במהלך הסרטים שהיא מופיעה בהם, ואפילו יש לה תפקיד מאוד משמעותי ב"סוף המשחק" – נבולה.
מבת נאמנה שרוצה לרצות את אביה ולקבל ממנו יחס אוהב כמו שהוא מעניק לגמורה, היא מגיעה לפעולה אקטיבית נגדו במהלך הסרטים, ואפילו הורגת את עצמה הצעירה בגלל זה.
חבל שזו דוגמה בודדת, וייתכן שזה יצא להם בטעות.
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 17:10 קישור לתגובה
איזה שטויות פפר פוטס הפכה מ אני עושה כל מה שמר סטארק אומר לי ללהתחיל להתווכח איתו ולהגיד לו מה לעשות האלמנה השחורה הייתה בקפטן אמריקה 2 לא היה אכפת לה מכלום במשימות רק להצליח במשימה לא אכפת לה שמישהו ימות רק שהמשימה תצליח ועכשיו היא מקריבה את עצמה בשביל מישהו זה שינויים שאמורים לראות
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 22:38 קישור לתגובה
אני מסכים אבל אתם חופרים רצח!
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 22:43 קישור לתגובה
1 נטשה הופכת מלוחמת בלי רגשות למישהי שבורה כל הזמן
2 שכחתם את ת׳ור ? חברה שלו הייתה בכל סרט כמעט ולא לאיזה סצנה אחת או שתיים היה לה חלק בעלילה וגם אמא של ת׳ור בלעדיה ת׳ור לא היה חוזר עם האבנים
3 אחת הסצנות שכולם שמו לב עליה ולא ישכחו אותה זה בסוף הסרט כשרואים את כל הלוחמות ביחד נלחמות
לסיכום אם אתן שונאות שמישהו מצליח במשהו והוא לא עשה משהו רע בכלל אל תהיו צרי עין ותנסו למצוא משהו רע בזה
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 22:46 קישור לתגובה
< התגובה נמחקה. אין לפרסם מספקי טלפון באתר>
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 23:12 קישור לתגובה
אני ראיתי את כל הסרטים ביקום הקולנועי של מארבל שקשור לסטות הנוקמים וגם את שתי הסדרות שמקושרות לכך (הסוכנת קרטר וסוכני שילד).
בתור פמיניסטית ומעריצה אדוקה של הסרטים אני חייבת להודות שחלק ממה שנכתב כאן הוא פשוט לא מדוייק ואפילו מזלזל בנשים שבסרטים ובסדרות.
נתחיל בעובדה שנבולה היא דמות עמוקה כל כך שמשתנה לאורך כל הסרטים, מבת צייתנית שרק רוצה לרצות את אבא שלה ולנצח את אחותה, לאחות נהדרת שרוצה בטובת היקום כולו, ובמשך המון פעמים מקריבה את כצמה לשם כך, גם כשהיא עוברת עינויים קשים.
מכשפת האודם (סטרלט וויץ׳) הופכת מחתונה שאומנה כדי להרוג ולהילחם בטובים, לאחת הנשים החזקות שיכולה בעצמה להרוס את אחת מאבני האינסוף תוך כדי שהיא בולמת את ת׳אנוס.
ובואו לא נשכח את העובדה שזה מצריך חוזק נפשי והקרבה מטורפת להרוג את מי שאת
הכי אוהבת בעולם בשביל כל האנושות.
היא איבדה את אח שלה, את האהוב שלה ועדיין ממשיכה להילחם בשביל כל מה שטוב ולא נשברת לרגע!
גאמורה היא טובת לב ובהתחלה היא אמנם לוחמת קשוחה שלא רע ממטר אבל בהמשך רואים את הצדדים הרכים שבה שמתווספים לאופי הלוחמני שלה; האחות המסורה, החברה הטובה, המאהבת.
פפר פוסט, לורה, חברה של ת׳ור הן נשים חזקות.
אישה שמגדלת ילדים לא נחשבת לפחות אישה כי היא לא עושה משהו אחר, זו בחירה לגמרי שלה וגם זה מצריך המון חוזק נפשי ופיזי.
פוטס וחברה של ת׳ור הן שתי נשות עסקים, משכילות בתחום המדע, הן מתעמתות עם בני הזוג שלהן שצריך ונלחמות מתי שצריך.
לפעמים לא צריך להשתנות כי הדמות מושלמת כמות שהיא !
אישה חזקה, עצמאית וחכמה.
קפטן מארבל היא פמיניסטית מטבעה; הפילו אותה לקרשים כל חייה ואפשר לראות את זה כבר בסרט שלה שהיא קמה מכל משבר.
בגדו בה והיא נלחמה בהם חזרה למען כל מה שטוב; היא המשיכה להאמין בעצמה וביכולות שלו גם כשאמרו לה למתן אותם!
אז למה היא צריכה להשתנות?
היא אישה חזקה (אולי הכי חזקה ביקום) , היא נלחמת ברוב הגלקסיות בגבורה, עומדת על שלה ועושה את מה שצריך להיעשות מה הבעיה בזה?
ולבסוף האלמנה השחורה – נטשה רומנוף.
הדמות של תיקון הכרנו כבר באיירון מן, עם סיפור רקע קשה של רוצחת מיומנת מרוסיה, קרת הלב והקשוחה.
עם הסרטים היא משתנה לטובה ואפילו משתדרגת; הוקאיי החבר הכי טוב שלה נשלט על ידי לוקי והיא עוזרת לו וכולאת אותו למרות הקושי.
היא מתאהבת בברוס באנר ומצליחים לראות צד רגיש שלה.
היא נלחמת בכולם כמו לוחמת מיומנת לא פחות טוב מכל הגברים, היא חכמה בטירוף.
בסרט האחרון היא לא מוותרת לשנייה אחרי שת׳אנוס ניצח ועושה כל שביכולתה כדי להחזיר את כולם.
המוות שלה היה הירואי וכל כך חשוב, הוקאיי לא הרג אותה והפך אותה לקישוט לקידום העלילה, היא בחרה למות מרצונה החופשי בעוד שהיא אומרת שהיא קיבלה משפחה ושהיא לא חשבה שהיא תקבל את זה בחיים.
היא בחרה למות כדי להציל את כולם, נכון זה נתן להם דרייב מטורף להמשיך ולהילחם למענה ולמען כולם., אבל זה חתם את הדמות שלה בצורה ממש יפה – מקומית שכירה לסוכנת מיומנת לחברה נאמנה.
ולסיום,
ממליצה לך לראות מחדש את הסרטים בזווית קצת פחות ביקורתית ואולי תופתעי לטובה.
תנסי גם לראות את הסדרות שכתבתי עליהן בהתחלה!
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 23:30 קישור לתגובה
קצת עצוב לומר, אבל יתכן שבמארוול פשוט יודעים מה מעניין את הקהל שהם מכוונים אליו וחוששים לאתגר אותו עם דמויות נשים מורכבות.
זה בא לידי ביטוי גם באופן שבו ביטלו די מהר את הסדרה של הסוכנת קרטר – שהיתה אולי הדמות היחידה שעברה מהסרטים לטלוויזיה ואשכרה התפתחה במשהו.
אפשר לקוות שבסרטים / סדרות הבאים משהו ישתנה
יום שלישי, 21 במאי 2019 בשעה 23:43 קישור לתגובה
בואנה ראיתם בכלל את אותו סרט כמוני? גאמורה והאלמנה השחורה היו בעל תףקיד ענק וחשוב ובגלל זה הן מתו שלו לדבר על דמויות נשיות חזקות כמו סקארלט וויץ' וקפטן מארוול שראו ששניהן מכסחות את התחת של כמעט כולם למרות שהן נשים וזה לא אפילו כולם בכלל לא ראית את הסוף של הסרט עם את אומרת שזה לא מחזק נשים אז לפני שאת משמיצה דבר שקרוב ללב של כל כך הרבה אנשים כמו אליי תעשי את המחקר שלך ועל תכתבי החלטות רק מהטריילרים
< ההודעה נערכה בשל לשון בוטה>
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 0:18 קישור לתגובה
את אנדגיים לא ראיתי כי השמנופוביה חזקה בו, אבל כן ראיתי את הסרט של קפטן מארוול ודווקא הרגשתי שעברה שינוי מהותי שעומד כמשל לפמיניזם המערבי.
המוטיב המרכזי שלה נשאר זהה – לוחמת עם לב זהב.
אבל היא עוברת תהליך התבגרות והתפכחות. היא לומדת להפסיק להקשיב למי שמספר לה שהיא חלשה, לומדת לזהות אג'נדות סמויות, לומדת מאיפה היא באה וכ'ו.
היא מגלה דברים על עצמה ומוצאת כוחות שלא ידעה שהיו לה. זה שינוי מאוד גדול. המטפלת שלי הייתה מתה שאעשה כזה שינוי בשעתיים….
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 0:24 קישור לתגובה
הכותבת סתם משמיצה סרטים טובים והיא אפילו לא אומרת דברים נכונים לנשים היו תפקידים מאוד חשובים בהרבה סרטים של מארוול והן כן השתנו לאורך הדרך וגם אם היו כמה שלא השתנו זה לא נורא גם המון גברים במארוול לא השתנו לאורך הדרך לא צריך לחפש סיבות להיעלב ולהשמיץ סרטים
< ההודעה נערכה בשל לשון בוטה>
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 0:39 קישור לתגובה
ראינו את אותו הסרט בכלל? או את אותם 22 סרטים?
לא קראתי הכל אז חלק מזה זה הנחות על מה שכתבת לפי אופי הכתבה
אין לך מושג על מה את מדברת, יש המון דמויות נשיות מדהימות במארוול, מעריצים מבקשים סרט לבלאק ווידו מאז הphase 1 של מארוול
קפטן מארוול היא אולי הדמות הגרועה בMCU בזכות שילוב של כתיבה גרועה (שתופתעו לגלות שנכתבה ע״י אישה ככה שבהצלחה עם להפיל את זה על גברים) והמשחק הרע של לארסון (שהיא בעצמה אחת הבחורות הכי שנואות בהוליווד גם ע״י שחקנים וגם ע״י מעריצים)
רב הדמויות הנשיות עברו התפתחות אדירה בסרטים
ראיתי שמתלוננים בתגובות על fat shaming באנדגיים (ספוילרים, תפסיקו לקרוא כאן אם לא ראיתם), איך הצגה של גיבור על שמן שהוכיח שהוא פאקינג אל(!) שהוכיח שהוא עדיין ראוי לפטיש ועדיין מסוגל להילחם לצד הגדולים ביותר מול האיום הגדול ביותר זה fat shaming עם כבר זה סופר סודי פוסטיב
< ההודעה נערכה בשל לשון בוטה>
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 1:26 קישור לתגובה
אני מסכים עם מוגי הרבה מידע בכתבה אפילו לא שנוי במחלוקת הוא פשוט שגוי
אפילו מגביל להטעיית הקורא למי שלא מבין מארוול
גם חצי מסרטים מארוול לא רק ספציפית שלהם(תסריטאית ותקציביאית)
ויש גם את אקס מן שאולי הוא לא מ"יקום מארוול" אבל הוא שייך למארוול ששם בנות לקחו חלק מהתחלה
ולפי דעתי חבל בכלל השייח הזה של בנים בנות במארוול המסרים שלהם יותר עמוקים מזה
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 2:30 קישור לתגובה
צודקת בכל מילה. אלו סרטים מצויינים עם עומק מורכבות בימוי עלילה והכל ועדיין ביזיון שוביניסטי מוחלט. אפילו בתור שוביניסט זה זועק לי. הסצינה של כל הנשים באמצע הקרב היא פשוט סימון וי מביך ורק מגדילה עוד יותר את הפער בין ההצהרות והמילים הגדולות לביצוע בשטח. אל תקחי ללב את כל הסתומים מעליי שמנסים לחלוק עלייך תוך כדי שימוש בשגיאות כתיב מזעזעות. אף אחד לא אמר שם אף טענה עובדתית או לפחות התייחס בצורה עניינית לטענות. אלה או גיקים שמתייחסים לסרטים האלה כאל דת או סתם ילדים ביסודי (כי שוב, השגיאות).
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 4:32 קישור לתגובה
למה את יוצאת במתקפה עיוורת על הבימאים והכותבים ושוכחת שכל הדמויות ללא יוצא מן הכלל מבוססות על דמויות מחוברות קומיקס שהודפסו לפני עשרות שנים ! במהלכן כבר עוצבו אישיותן ומראיהן של כל אחת מהדמויות , היוצרים של סרטי מארוול לא יכולים להמציא דמויות חדשות מהשרוול ולצפות מהצופים וממעריצי הקומיקס להתייחס אליהם ברצינות , גם הדרגה של כל דמות כראשית או משנית נקבעה לפי רמת החשיבות / פופולאריות שלה ואורך העלילה בקומיקס (לדוגמא הענק הירוק קיבל בפועל סרט אחד המהווה אתחול של הסרטים הקודמים כשהאחרון נחשב לסרט הרשמי של מארוול בגלל שטוני סטארק מופיע בסצנה האחרונה) , את יכולה להאשים את היוצר של חוברות הקומיקס האלו שללא ספק מתנהג כזקן סוטה (צולם כשהוא מנסה לנשק את השחקנית קלואי בנט שמשחקת את ״דייזי גונסון״ מהסדרה ״מארוול סוכני שילד״) למעשה כבר מההתחלה בשנות החמישים היצירות שלו עוררו ביקורת רבה עקב פרסום תכנים אלימים ותמונות בעלות אופי מיני , למעשה הוא שקל לפרוש מהתחום לגמרי עד שאשתו הציעה לו לנסות וליצור מה שהוא רוצה ובמקרה הכי גרוע יפטרו אותו וכך נולד ״היקום של מארוול״ גרסא חלופית וחדשה של גיבורי על שהצליחה להתחרות בקומיקס המסורתי של חברת DC (ליגת הצדק ועוד) , בכל אופן סטן לי כבר נפטר בנובמבר 2018 במהלך הכנת הסרט הרביעי והאחרון וככל הנראה גם הרווחי ביותר של ״הנוקמים״ אז אולי כן השגת את הנקמה שלך בשוביניזם הקולנועי אחרי הכל
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 8:10 קישור לתגובה
נאלצתי לערוך כמה מהתגובות בשל לשון בוטה או אלימה. הודעות נוספות שלא ייכתבו באופן אדיב ומכבד יימחקו לאלתר.
תודה.
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 8:11 קישור לתגובה
קודם כל, הם עומדים לעשות סרט על העבר של בלאק ווידו, הם כנראה יעשו סדרה על סקארלט וויץ'. הדמות של בלאק ווידו לגמרי משתנה מאיירון מן 1 עד לאנדגיים. בתחילת היקום הקולנועי היא הייתה לוחמת בלי לב שרוצחת ומענה כל מי שהיא רוצה או שצריך, ובסוף היא הבנאדם עם הכי הרבה. לב בסרט, כשהיא מקריבה את עצמה בשביל להציל את כולם. והסצינה של "היא לא לבד" באינפיניטי וור זאת לא הסצינה הפמיניסטית היחידה. יש באנדגיים סצינה אחרי שספיידרמן מעביר לקפטן מארוול את הככפה כל הבנות בסרט (בלאק ווידו, סקרלט וויץ', וואלקרי, גאמורה, נבולה ועוד) מתקבצות לקבוצה אחת.
יום רביעי, 22 במאי 2019 בשעה 19:06 קישור לתגובה
איך אף פעם לא שמתי לב לזה
יום חמישי, 23 במאי 2019 בשעה 2:13 קישור לתגובה
קודם כל תחליטי אם את קוראת לדמויות באנגלית או בעברית (עדיף בעברית), כי מצד אחד את אומרת "האלמנה השחורה" ולא "בלאק ווידו", מצד שני החלטת משום מה להשוויץ שאת יודעת אנגלית ולכתוב "סקרלט (איזו, יוהאנסון?) וויטץ'" במקום "מכשפת השני".
ובנוסף – אם להתייחס לנושא הכתבה – בהחלט יש בזה משהו גם אם זה נשמע מאוד קטנוני – באמת לא נתנו לאלמנה מספיק מקום בסדרת סרטי הנוקמים – ועד שכן לרגע – היא התאבדה.
אבל למה שלא תהיי "חלוצה" ותקראי לדמות של הלארסונית – "קפטנית מארוול", ותזכרי בך, בניגוד למתרגמים ה"חכמים", שבעברית כן קיימים 2 מינים בשפה בניגוד לבאנגלית.
יום חמישי, 23 במאי 2019 בשעה 2:43 קישור לתגובה
מתחנן שתתרגמי לאנגלית כדי שאוכל לתת למכרים וחברות (ולמי שמתלונן פה שלנשים הללו יש אופי מדהים – נכון, אבל האופי הזה לא מקבל זמן מסך. במקרה הטוב הן מקבלות פנפיק. התלונות פה לא מופנות לפפר או נטשה או כל אישה בדיונית נהדרת אחרת, אלא למי שכתב-ביים-הפיק אותן כל כך גרוע, איפסן אותן מחוץ לעלילה במשך חודשים, או פשוט לא נתן להן לפתוח את הפה)
יום חמישי, 23 במאי 2019 בשעה 14:09 קישור לתגובה
אני קראתי את כל המאמר והזדעזתי.
כמות חוסר הידע שהופכת ישר לאצבע מאשימה ענקית.
בוא נתחיל במה שניסית לעשות כדי להראות שגם דמויות מאוד עמוקות תלויות בגבר: נביולה רוצה לרצות את אבא שלה לא גבר וסקרלט וויטץ יחד עם אח שלה עובדים עם אולטרון (שהוא רובוט ולא גבר) וכשאח שלה מת הוא שבורה כי זה אח שלה ולא סתם גבר
דבר שני אשתו של הוקאיי היא לא צריכה להתפתח ושנדע מה היא אוהבת כי זה לא חשוב. בסרט של גיבורי על אישה התחביבים של אשתו של הוקאיי לא חשובים במיוחד עם העובדה שהוקאיי הוא דמות מאוד קטנה. ובנוגע לפפר היא כן התפתחה ויש לה אישיות. היא פרנואידית ומפחדת מהגרוע (שבסוף קורה וקשה לה עם זה בגלל שהיא גם קצת אשמה ולכן האפי שמכיר את המשפחה הזאת בא ועוזר) והיא התחילה בתור עובדת נאמנה עד שהיא הפכה למי שמבקרת את סטארק הכי הרבה.
דבר שלישי כשאת אומרת שלדמות קטנה יותר כמו חייל החורף יש התפתחות יותר גדולה מזאת של האלמנה השחורה (מה שאפשר לחלוק עליו אבל זה לא הנקודה) את צריכה להבין מי הדמות. דמות כמו באקי כל כך מסובכת ולכן צריך להסביר אותה יותר טוב ולהרחיב טיפה יותר מדמויות פשוטות כמו האלמנה השחורה והוקאיי (שדרך אגב התפקיד שלהם זהה בגודלו ולא ראיתי אותך מתלוננת על איך באקי קיבל יותר ממנו).
וטענה שלישית והכי חשובה גמורה והאלמנה השחורה התפתחו.
האלמנה השחורה מתחילה באיירון מן שתיים בתור מאין זאב בודד שפשוט עושה את המשימה איך שאומרים לו, באוונגרס הראשון היא לומדת להיות שחקנית קבוצתית וטיפה נפתחת, בקפטן אמריקה חייל החורף הארגון שהיא הייתה תלויה בו הכי הרבה הושמד. באוונגרס 2 היא מתאהבת ומבינה שמותר לה להרגיש, באוונגרס שלוש היא מאבדת את הכל אחרי שהיא הרגע קיבלה את הכל מה שבסוף מוביל לאנדגיים כשהיא מקריבה את עצמה בשביל שחבר טוב שלה יוכל לפגוש שוב את המשפחה שלו.
בנוגע לגאמורה תאנוס חטף אותה כשהיא הייתה קטנה ולימד אותה שמוות זה חיובי ואז כשהיא גילתה את זה היא תכננה לבגוד בו ברגע הנכון (השומרי הגלקסיה כשמוצאים אבן אינסוף) והיא תאשים את עצמה עם היא תיכשל ולכן היא נותנת את כל כולה. בשומרי הלגקסיה 2 היא כבר מצאה מאין משפחה נורמלית אחרי הרבה שנים והיא אפילו משלימה עם אחותה ובמלחמת האינסוף הנשיקה שלה עם פיטר הייתה משמעותית כי היא ידעה שזה הסיכוי האחרון שלה להגיד לו איך היא מרגישה והיא לא מקריבה את כצמה היא נרצחת מה שמראה כצה תאנוס נחוש להצליח.
וקפטן מארוול לא התפתחה הרבה באנדגיים כי יש דמויות שקיימות הרבה יותר זמן ממנה ומגיע להן יותר זמן מסך ובסרט שלה היא כן מתפתחת אבל הסרט שלה לא נכתב והופק מספיק טוב כדי שתוכלי לשים לב לזה.
אז פעם הבאה שאת רוצה להאשים אולפן (שמביא סצנות קרב רק לנשים כדי לתת גם להן הזדמנות) בשוביניזם אז קודם כדי שתראי את הסרטים שוב ואולי גם את אנדגיים תראי פעמיים
יום שלישי, 18 ביוני 2019 בשעה 12:07 קישור לתגובה
התפתחות לקויה היא מאפיין ידוע בסרטים ההוליוודיים של היום. כמעט אף סרט מהעשיריה הראשונה של שוברי הקופות, לא חף מהפגם הזה
התפתחות לקויה של נשים גיבורות – זה כבר פיתוח עדכני, שבא להערכתי דווקא מהצד הפמיניסטי (או SJW-ים) שרוצה דמויות חזקות ו*מהר*, מבלי לפתח אותן; חזקות מאז ומתמיד. התוצאה כמובן בעייתית, וכמו שתואר כאן.
אני אגב מוטרד מזה שקומיקס נעשה למקור הראשי להשראה לסרטים… אבל זה כנראה כבר מעבר לנורמאלי.
יום ראשון, 30 ביוני 2019 בשעה 21:27 קישור לתגובה
שזה אחלה, רק מתעלפ מכל מה שהם עושים בסדרות. ע"ע ג'סיקה ג'ונס
יום שישי, 02 באוגוסט 2019 בשעה 12:06 קישור לתגובה
ברור שזה מתעלם ממה שהם עושים בסדרות. זה מאמר על היקום *הקולנועי*.
יום שבת, 24 באוגוסט 2019 בשעה 21:46 קישור לתגובה
כתבה מדוייקת, עניינית, ושמוכיחה ידע רב ביקום הקולנועי. בתור מי שגם ראתה את הסרטים – את כולם, ורובם יותר מפעם אחת.
חבל מאד שדווקא בתגובות אין פרגון, אלא רק להקת אינסלים מייללים.
אתם רציניים?
אתם באמת מתווכחים אם כך שמתוך 22 סרטים, רק אחד הציג גיבורה אישה?
אתם מתעלמים מהעובדה שרובם המוחלט של הסרטים הללו לא עוברים את מבחן בכדל?
לא, זו עיוורות וחירשות ברמה אחרת.
החרישו וקראו שוב את הכתבה, אולי תלמדו משהו על ייצוג נשים ופמיניזם במקום להגן (על מה בדיוק?) בעיוורון על מארוול
יום רביעי, 25 בספטמבר 2019 בשעה 17:35 קישור לתגובה
כתבה מעוררת השראה!
יום רביעי, 18 במרץ 2020 בשעה 11:15 קישור לתגובה
הכי מוזר עם פפר זה שהסרטים מתעלמים לחלוטין מכוחות העל שהיא מקבלת באיירון מן 3… שם הנבל (גאי פירס) "נותן" לה כוחות על. איפה הם אחר כך ??!!
יום חמישי, 07 במאי 2020 בשעה 12:55 קישור לתגובה
לחגי – טוני ריפא את פפר אחר בסוף איירון מן 3.
ובכלל הסרטים מבוססים על הקומיקס ושם יש עיקר לגברים, זה המציאות ולא שום שובניזם מומצא ממעמקי השאול.
יום שלישי, 12 במאי 2020 בשעה 7:22 קישור לתגובה
זה מאוד נכון, אני נמצאת בקורס מגדר ובקורס אנחנו ראינו דברים דומים מאוד
יום שלישי, 12 במאי 2020 בשעה 13:58 קישור לתגובה
אני רק רוצה לציין שלא ראיתי את כל הסרטים ביקום הקולונעי של מראוול והתגובה שלי היא על סמך מקרים דומים *בלבד*
יום חמישי, 02 בספטמבר 2021 בשעה 10:38 קישור לתגובה
בתור אחת שעקבה אחרי היקום הקולנועי של מארוול בזמן אמת מאז הסרטים הראשונים, מאוד מסכימה עם מה שנאמר בכתבה. אפילו הסצנה באנדגיים שבה כל הגיבורות הנשיות מתאחדות להילחם בסצנה של חצי דקה בערך (שבה גם לא ממש רואים אותן נלחמות או מדברות, רק הולכות אחד ליד השנייה ורצות) התקבלה בתגובות של "סצנה כפויה וקרינג'ית". מאוד חשוב שהכותבות באתר ממשיכות להעלות את הנושא הפמיניסטי ללא חשש, המשיכו כך!