ואן הלסינג עולה על האקרנים ברחבי העולם ב-7 במאי. כאן בישראל, אולי בניגוד למקרים אחרים, הוא עולה יום קודם. אבל האם אלו בשורות טובות? מסופקני.

עלילת הסרט מציגה את גבריאל ואן הלסינג (יו ג'קמן, X-men), שליחו של מסדר עתיק ברומא ומגן האנושות מרשע פר-אקסלנס. ואן הלסינג נשלח לטרנסילבניה יחד עם עוזרו (דיוויד ונהם, פראמיר מ"שר הטבעות") על מנת לעזור למשפחה מקומית לחסל את הרוזן דרקולה. בין לבין, מעורבים בסיפור גם פרנקנשטיין, אנשי זאב, ערפדים וערפדיות מכל הסוגים והמינים ושאר ירקות חינניים פחות וחינניים עוד פחות.

אודה ואתוודה, הסרט הותיר אותי מבולבל. האם זהו סרט אירוני, מושחז, מוגזם בכוונת תחילה, ואולי אפילו סרט פרודי על סרטי הז'אנר, או שמא זהו סרט פשוט גרוע, כל כך גרוע כך שהוא מציג את המטריקס 2 ו-3 באור חיובי? לצערי, בסופו של דבר הכף נוטה לכיוון השני: זהו ללא ספק אחד מהסרטים הרעים ביותר שיצא לי לראות בשנים האחרונות. ואן הלסינג הוא סרט ארוך נורא, מתיש, מטופש, מוגזם ורועש. האפקטים בו טובים בחלקם, אבל החלק השני, הגדול יותר, נראה גרוע במיוחד ומודבק. אם לא די בכך, המשחק גרוע ומוגזם ברמות שקשה לתאר, התסריט קלוש, לא אמין, לא מצחיק, לא מפחיד, לא כלום. הדיאלוגים תלושים, גרועים, ומטומטמים לפרקים. הקצב של הסרט פשוט לא נכון, סצנות שאמורות לקחת לא יותר משתי דקות נמתחות על פני עשרים, וכאלה שאמורות לארוך עשרים דקות עוברות בחטף תוך 2-3 דקות. העלילה עצמה קטועה להפליא, ואין בה המשכיות אפילו ברמה הבסיסית ביותר. הסרט מורכב מהומאז'ים לכמה עשרות סרטים (השם ה"נקי" ל-Rip-off), אבל אין תחכום, אין קריצה לקהל, הדמויות לוקחות את עצמן הרבה יותר מידי ברצינות מכדי שזה יחשב כפרודיה.

הסרט מתחיל בסצנה משוחזרת בשחור-לבן, בה דוקטור פרנקנשטיין מפעיל את המכונה שלו וצועק "It's Alive". הפרולוג מעביר תחושה של B-Movie, וגורם לקהל לצפות לכך שעוד שניה נראה שהכל משודר בטלוויזיה ישנה, המצלמה תעשה זום-אאוט, והסרט הטוב יתחיל. לרוע המזל, זה לא קורה. מה שהתחיל בצורה מגוחכת ממשיך בסצנה נלעגת לא פחות שמציגה את גיבור הסרט כשהוא רודף בפריס אחרי מיסטר הייד (רובי קולטריין) בכנסיית נוטרדם, תוך קפיצות, דילוגים, נפילות, מכות, ניסורים והרבה אקשן. במחשבה לאחור, נראה ששתי הסצנות הראשונות מבהירות היטב מה עמד לנגד עיניו של במאי הסרט, סטיבן סומרס: אקשן אקשן אקשן. אקשן יכול להיות נפלא, אבל לא כשהוא בא על חשבון ויתור על כל שמץ של תוכן או אמינות. נותר רק לתהות איך קרה שאותו במאי, שלקח את סרטי "המומיה" והוסיף להם בכישרון רב את אותו טאץ' קומי מבדר שעשה אותם ליותר מאשר עוד סרט אימה משומש, נכשל בצורה כה בוטה בסרט הזה.

הסרט גדוש בציטוטים מסרטים אחרים, אך עושה זאת ללא כל חן. קטעים שלמים נלקחו מתוך הנוסע השמיני, אינדיאנה ג'ונס, הטוב הרע והמכוער, שם הוורד, הענק, הטורף, טרזן, סרטי היצ'קוק (במיוחד "הציפורים"), ג'יימס בונד, הגיבן מנוטרדם ועוד רבים אחרים. במקרה בוטה אחד מתוך רבים, ערפדית באה להרוג את הגיבורה של הסרט ונואמת תוך כדי כך נאום ארוך ומייגע. כשלבסוף הגיבורה עונה לה בתקיעת יתד בלב, הגיבורה מסננת, "אם את רוצה להרוג מישהו, תהרגי, אל תדברי". מוכר? לא כל ההומאזים היו גרועים באותה מידה, אבל מרביתם נעו על הסקאלה שבין נוראי לאיום, עם נפילות אקראיות למגוחך.

ישנם עוד דברים רבים ורעים להגיד כמעט על כל אספקט של הסרט, החל מפס הקול, עבור בדיאלוגים, בתסריט, בעריכה, בליהוק, במשחק, באפקטים, בבימוי וכדומה, אך די בכך. יתכן שמי שיגיע לסרט בציפייה לסרט פרודי, או עם רמת ציפיות נמוכה במיוחד, יוכל אפילו ליהנות ממנו.

השורה התחתונה היא אחת: שומר נפשו, בריאותו וארנקו ירחק. ניתן אולי לצפות בסרט בשבת בצהריים ב-DVD, אך סביר להניח שגם אז מוטב לנצל את הזמן למטרות מועילות יותר. למשל, צפייה נוספת ב"מטריקס 3", או הוספת שעות שינה.

ואן הלסינג
בימוי: סטיבן סומרס
ארה"ב, 2004. 145 דקות