הסרט החדש בסדרת המטריקס הוא לכל היותר קוריוז. אין ספק כי הקופה השמנה שיביא עמו תטיל בספק רב את ההחלטה להפסיק אחרי מספר 3, ובכך תערער את הדבר החיובי היחיד שניתן לומר על הסרט – העובדה שבתום 126 דקות ארוכות ומשמימות, נגמר העלבון הזה לאינטליגנציה האנושית, והקהל היוצא מבתי הקולנוע יכול להתנחם בכך שזוהי הפעם האחרונה.

שכן, יותר מכל, לאחר צפיה בחלקו האחרון (לעת עתה) של המטריקס, נראה כאילו לאחים וואושבסקי פשוט נמאס מהעולם אותו יצרו בקפדנות כה רבה בחלקה הראשון של הטרילוגיה. אך בראיון שנערך עם האחים וואושבסקי לאחר הקרנת החלק הראשון של המטריקס, אמרו השנים כי למעשה, מה שרצו לעשות היה סרט סופר-גיבורים שיתבסס על נימוקים בתחום המדע הבדיוני, ולא הפנטסיה. מכך צמח כל רעיון המטריקס, ולמעשה, כל הרעיונות שגדשו את הסרט הראשון בסדרה היו רק התוצאה של רצונם של שני הבימאים להתפרע על גבי המסך הגדול וליצור את דמותו של גיבור העל האולטימטיבי – ניאו. לאחר הצלחת הסרט הראשון, ניתנה להם ההזדמנות להגשים את מבוקשם והתוצאה מגולמת בשני הפרקים האחרונים בסדרה – המטריקס 2 ו-3.

כל ההקדמה הזאת באה לבסס את הטענה שהמטריקס הראשון היה טעות של מתחילים, וששני הסרטים האחרונים בסדרה הם למעשה המטרה והתגשמות החזון. שכן אם מתבוננים על הסדרה באור זה, ניתן כעת להתחיל ולהבין את היחס של האחים וואושבסקי לקהל הצופים. נראה שכל הסרט כולו, כל הטרילוגיה כולה, הם שעשוע עבורם, ואילו המורכבות היחסית שאפיינה את החלק הראשון, היא-היא הצד הזר לעולם המטריקס.

אם תגיעו למטריקס 3 עם התובנה הזאת בראשכם – כלומר הכל מותר, הכל אפשרי, והעיקר שהאקשן ייראה טוב – הרי שהנאתכם מובטחת. הרי מה זה משנה אם הסרט מנציח למעשה את שעבוד בני האדם בידי המכונות ואת עליונות האל שבמכונה על רוח האדם? מה זה משנה שהיוצרים בוחרים דווקא בתמונה פסטורלית ומקוממת מתוך המטריקס כדי לסיים את הסרט? (הרי הפי אנד קיטשי ואמריקני לא ניתן לחלץ מארץ אפוקליפטית וחרבה עליה נלחמים בני האדם). מה זה משנה אם כל התימוכין המדעיים והרציונל אותו בנו במשך שני פרקים מתנפץ על סלעי הג'מבו ממבו הספיריטואליסטי של הפרק השלישי? העיקר ששתי סצינות האקשן המרכזיות הן גדולות יותר, מרהיבות יותר, מורכבות יותר ובעיקר ממוחשבות הרבה יותר מהפרקים הקודמים. הקהל יבוא בהמוניו והטרילוגיה הבאה נראית כעת ודאית מתמיד. כעת ניתן רק להחליט האם להעתיק מלוקאס על קדימוני מלחמת הכוכבים שלו, פלמינג על המשכיו האין סופיים לבונד, או קארד על סיפורו המקביל של אנדר.

אם, לעומת זאת, אתם שייכים למי שניסו להעמיק את התבוננותם בחלק הראשון, אם תהיתם כבר בחלק השני לאן לוקחים אתכם היוצרים המיומנים (שכן ברור מחלקה הראשון של הטרילוגיה שהללו יודעים בדיוק לאן מוליכים הדברים), והייתם מוכנים להשעות כל ספק לנוכח האמון אותו רכשתם לאחים וואושבסקי – או אז צפויה לכם אכזבה מרה. אובדן הדרך בו לקה החלק השני יוצא מכלל שליטה בחלקו השלישי והמסכם (לעת עתה) של סיפור המטריקס, והאמת ניתנת להיאמר שאלמלא שמות הסרטים והשימוש הכבד בסמליות מדומה בכל שלושת החלקים, קשה מאוד למצוא את המכנה המשותף בין שני קצוות הטרילוגיה. את מקום התחכום ממלא טמטום, את מקומה של המחשבה ממלאת ריקנות, את מקום הדיאלוגים והמשחק ממלא מיש-מאש פסאודו אינטלקטואלי למתקדמים ואת מקום השפה הקולנועית העשירה באפקטים ויזואליים מרשימים ממלאים אפקטים קולנועיים נטולי משמעות או שפה, שתורמים לשעמום הכללי של הצופה התמים, שסבר לתומו כי ביצירה קולנועית דרמטית עסקינן.

המטריקס 3 מחולק באופן ברור וחד בין סצנות אקשן מטורפות לבין קטעי דיאלוג שכאילו נכתבו בידי תלמידי שנה א' תסריט במגמה לפילוסופיה ולקולנוע של אוניברסיטת בר אילן. נדמה כאילו בסיום העריכה החליטו היוצרים שהסרט קצר מדי לטעמם, ובכלל מה יגידו כל אלה הממתינים לאמירה פילוסופית בגרוש? מיד נרתמו למלאכה בוגרי הפקולטה והחלו מנפחים את ממדי הסרט באמצעות דיאלוגים סיבוביים ומחזוריים, העוסקים מעט בתיאולוגיה והרבה במלמולים מדעיים, ואשר מטרתם היחידה היא לשמור על רמת אפס מסוימת. לכל משפט הנאמר בסרט, מצטרף מיד משפט מקביל והפוך המבטל אותו. הקשר בין ההתרחשות בסצנות האקשן לבין הדיאלוגים המשמימים אינו הכרחי כלל, ולמעשה בכך ממלא הרצף המילולי את מלוא תפקידו במטריקס. מסרט אקשן בן שעה, שבמסורת סרטו הידוע של מל ברוקס "סרט אילם" נאמרת לכל אורכו רק מילה אחת, קיבלנו את ה"כימרה" הזו, בת השעתיים ורבע, הטובעת בטקסט חסר משמעות (אך זול לצילום במידה ניכרת מאשר עוד קטעי אקשן ממוחשב) הממלא בהצלחה חלקית מאוד את החורים שבין קטעי האקשן השונים.

הגיון –אין! סיפור עלילה – אין, דרמה – אין, משחק – אין, ומה שנותר הוא האפקטים, ועוד אפקטים, ולסיום מעט אפקטים, שלא יחסר.

מכל הבחינות, מביאה סדרת המטריקס את האחים וואושבסקי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ההבטחה הנוצצת שהיוו השניים בנוף המשמים של הקולנוע ההוליוודי של אמצע הדרך, התחלפה באימה אמיתית וחרדה לגורלה של האומנות השביעית. שכן נראה כי כוחו המשחית של הממון פשה בכל חלקה טובה, וכוחן של המכונות, מכונות הכסף או מכונות המטריקס, מנצח בכל פעם מחדש.