דאנסטן ת'ורן גר בכפר "חומה", ובו (לא מפתיע) עוברת חומה. החומה מפרידה בין העולם של בני האדם המהוגנים, שמסתובבים עם מטפחות בכיס ומדברים על כך שעוד מעט צפוי גשם לבין העולם של האחרים. בפתח היחיד בחומה מוצב משמר שתפקידו למנוע מאנשים לעבור. רק פעם בתשע שנים המשמר נח ומאפשר לבני העולם הזה לעבור לעולם שמעבר לחומה, להתערב עם המקומיים ולסחור בדברים כמו פרחי זכוכית, ניסים ונרות.

הפעם האחת בתשע שנים מגיעה, ודאנסטן חוצה את החומה ומוצא נערה חביבה, שלאחר לילה משותף (ותשעה חודשים) מחזירה סלסלה ובה תינוק לפתח ביתו של דאנסטן. דאנסטן מגדל את התינוק, הלא הוא טריסטרן ת'ורן, גיבורנו.

הסיפור מתחיל עם התבגרותו של טריסטרן ת'ורן, שיוצא בעצמו אל מעבר לפתח שבחומה כדי להביא כוכב נופל לאהובת ליבו.  כמו הרבה סיפורים גיימניים, גם "אבק כוכבים" מתחיל בנקודה מובהקת מאוד בעולם שלנו, אנגליה הכפרית והנעימה, וזורק אותנו ממנה לעולם מכושף שבו החוקים משתנים והכול מתהפך על ראשו. שירי ילדים הם כישוף רב עוצמה, הבטחות הן מטבע עובר לסוחר, נשים יכולות להפוך לציפורים, גברים לנמנמנים, עצים מדברים וכוכבים הם בעצם בני אדם. הכול אפשרי, בכפוף לחוקים שמתגלים ככל שטריסטרן מתקדם לעומק העולם שמעבר לחומה.

על פניו מדובר בספר פנטזיה מוצלח למדי, אולם כמה בעיות מעיבות על חוויית הקריאה בו.

הראשונה היא שהגיבור שלו שורד משום מה. בכל בעיה שהוא נתקל בה הוא מצליח להתגבר על המכשול בלי להינזק כלל. יצורים מכושפים שמכירים היטב את דרכיו של עולם הפיות נופלים על ימין ועל שמאל, בשעה שטריסטרן חסר הניסיון והידע נחלץ מהכול ללא פגע. הדבר הכי חמור שקורה לו הוא שהוא נרטב פעם אחת. יכולת ההישרדות שלו זהה ליכולת של ג'ון מקליין לשרוד את כל מתקפות הטרור בעולם בסדרת "מת לחיות", בלי קשר למספר הכדורים שנורים עליו או הבניינים שעולים באש סביבו. טריסטרן יוצא בלי שריטה אפילו כשיער שלם תוקף אותו.

הבעיה השנייה היא הנשים שבספר. שמורים להן שני תפקידים בלבד: מכשפה מרושעת או מושא אהבה. פה ושם נתקלים בטעות באישה שתפקידה היא להיות האמא או האחות של אחד מגברי משפחת ת'ורן, אבל זה תפקיד קטן שנעלם מיד. אין לאישה אופציה להיות לוחמת רבת מעללים, קוסמת טובה או אפילו סתם אישה רגילה שמסתובבת לתומה בעולם כמו כל אדם אחר שחי שם. אפילו הכוכב הנופל שטריסטרן יצא להביא מתגלם בדמותה של איביין, היא נערה מעצבנת שמבלה את רוב הספר בתלונות עד שהיא מתאהבת משום מקום בבחור שלא עשה שום דבר כדי להיות ראוי לכך.

אבל  הבעיה הכי חמורה של "אבק כוכבים" היא הסרט המוצלח להפליא שנעשה בעקבות הספר. הסרט הוסיף דמויות, שיפר דיאלוגים והעמיק את העולם שיצר גיימן ב"אבק כוכבים" המקורי. בסרט, טריסטרן הוא לא סתם בחור חסר הבנה שנזרק לעולם לא מוכר אבל מצליח לשרוד, אלא בחור חסר הבנה שנזרק לעולם לא מוכר ומצליח לשרוד כי הוא נתקל באנשים הנכונים – שמחליטים לסייע לו בעקבות שיחות מעניינות, כי הוא מעורר את רחמיהם, ובמקרה אחד כי הוא מגיע מהארץ הקסומה, אנגליה.

גם הכוכב בסרט לא ממצה את תפקידה בהתלוות לטריסטרן, מלווה בתלונות בלתי פוסקות והתאהבות בלתי נמנעת, כפי שעשתה בספר. היא דמות פעילה ומשמעותית לעלילה, ובלעדיה אי אפשר לדמיין את הסרט בכלל. אפילו סיפור האהבה מוצלח יותר, מכיוון שאפשר לראות אותו מתפתח במקום לעבור היישר מאופציית ה"איכס, מי אתה בכלל" ל"הו, כן, אני כה מאוהבת בך, קח אותי עכשיו!"

ראוי לשבח התרגום הקולח והשקוף של תומר בן אהרון, במהדורה החדשה של הספר שראתה אור לאחרונה. הוא מצליח בין השאר להעביר גם חריזה שירית וכישופית בלי להעיק על הקוראת בפרוזה גבוהה מדי.

כספר, "אבק כוכבים" הוא יצירה חביבה למדי, במיוחד למי שרוצים לחוות את הצד הנאיבי והאופטימי של גיימן, בלי אפלה ואימה. הוא טוב כמבוא לגיימן, ובמידה מסוימת כמבוא לספרות מעבר באופן כללי, אולם כספר פנטזיה יש טובים ממנו, כולל ספרים אחרים של גיימן עצמו.

(הכורסא, 2021. מאנגלית: תומר בן אהרון. 224 עמודים)