Dead Girls / Richard Calder


פורסם ביום יום ראשון, 01 באפריל 2001, בשעה 16:15
שייך למדור ביקורות ספרות

מאת

dead girls

שליש ספר ערפדים, שליש פילם נואר, ושליש אלגוריה למחלת האיידס: בספר האפל והדחוס הזה תמצאו את כל מה שרקוב, חולני וסוטה במין האנושי. סביר להניח שלא תוכלו להניח אותו מידיכם.

את העתיד של "נערות מתות" קשה להסביר בלי שהוא ישמע כמו בי-מובי, אבל אנסה בכל זאת: נאנוטכנולוגיה ופיזיקה קוואנטית חברו יחד ליצירתם של אנדרואידים מתוחכמים במיוחד, שבמקור שימשו כמשרתים וכבובות-מין. הטובים ביותר יוצרו ע"י קרטייה וסווטץ' באירופה. החיקויים הזולים נוצרו במזרח הרחוק. ואז משהו קרה – וירוס מסתורי שגורם לבובות להשתגע, ועובר גם לבני אדם: לכל מי שקיים יחסים עם בובה יוולדו בנות שבגיל ההתבגרות יהפכו לאט ל"לילית" – בובות-אנדרואידיות קרות, בעלות יופי לא אנושי, וכוחות על שנובעים מהשבבים הקוואנטים שנמצאים איפה שפעם היה הרחם.

איגי, הגיבור בן החמש עשרה, וחברתו פרימוורה שחולה במחלה, נמלטו מאנגליה ללאוס לפני שהשלטונות יכניסו את פרימוורה למוסד בו מאושפזות כל קורבנות המחלה, כשכוחותיהן מנוטרלים ע"י "אבק קסמים" – מעין וירוס-נאנו. עד עכשיו הם היו צמד רוצחים שכירים מצליח למדי, אבל כעת פרימוורה נגועה באבק הקסמים שלוקח ממנה את כוחותיה ואת חייה. בנוסף, הם צריכים לברוח מהחוק. המסע שהם עורכים יקח אותם למקורותיהם של הבובות והוירוס, ולמפגש עם טיטניה, מלכת הבובות המסתורית.

היחסים בין איגי לבין פרימוורה קשים להגדרה – אהבה, התמכרות, מזוכיזם? פרימוורה כבר אינה מסוגלת לאהוב ומתייחסת לאיגי כמו זבל, לפעמים במודע, אבל איגי עדיין אוהב אותה ורוצה להציל אותה. איגי, למרות שבעצמו הוא גם המספר, וגם רוצח ומכור למין עם בובות, מחוויר מול פרימוורה הנרקיסיסטית והמפונקת, ה"פאם פאטאל" האולטימטיבית בחזקה שלישית. בכלל, דקדנס על כל גווניו הוא מרכיב עיקרי בספר.

הספר כתוב בסגנון אפל ודחוס, אבל אף פעם לא מדכא – הכל מתובל בהומור שחור. זה גם לא מד"ב-קשה ואל תצפו להסברים על נאנוטכנולוגיה או להגיון מדעי מורכב. אלימות, פטישיזם וסמים הם דבר שהולך חזק בספר הזה, שאינו מומלץ לפוריטנים שבינינו, אפילו שסקס ממש אין שם כל-כך. האלגוריה למחלת האידס די ברורה, בעיקר עם המוטיבים הערפדיים שמופיעים בספר: לדוגמא, ה"לילית" מפתחות במהלך מחלתן ניבים בולטים. התוצאה הסופית נראית כמו שיתוף פעולה בין אן רייס ואלפרד בסט, או אולי משהו שאוסקר ווילד היה כותב בימינו. הנימה בספר מתחלפת בין עלילה אפלה לתיאורים מטורפים עד כדי נונסנס בצורה לא צפויה, מה שמפריע קצת להשעיית אי-האמון, אבל למי אכפת? הספר מבריק והעלילה רצה במהירות שלא תיאמן משיא אחד לשני.

הספר הוא חלק ראשון מתוך טרילוגיה, אבל כרגיל בטרילוגיות ניתן לקרוא אותו בפני עצמו, בניגוד לשני ההמשכים. הספר קצר למדי, קצת יותר ממאתיים עמודים. מומלץ מאוד לאנשים עם ראש פתוח, לא לילדים או לנשים בהריון.



תגובות

הוספת תגובה