בספרו Vigilant, ג'יימס אלן גארדנר מחזיר אותנו לאותו יקום אידיאלי שבנה בספרו הראשון – Expandable – יקום שבו שולטת 'ליגת התבוניים' (League of People), קבוצה של גזעים סופר-מתוחכמים אשר אוכפים כללים מחמירים על שאר הגזעים ביקום. הכלל הבסיסי ביקום זה אוסר מעבר של רוצחים וכלי לחימה מסוימים בין הכוכבים. הליגה אוכפת את האיסור באופן מסתורי אך יעיל ובכך מספקת מרחב מחייה מוגן ממלחמות ומתוקפנות לכל גזע ומין ביקום. אף על פי שלכאורה נראה שאי אפשר לכתוב עלילה אפית ביקום משעמם שבו אין מלחמות הרות גורל שיקבעו את עתידו של המין האנושי ואין קרבות חלל מפוארים, גארדנר מוכיח אחרת ומראה שאפשר לכתוב ספר מעניין גם ביקום שבו החייזרים הם לא שוחרי רע וזדוניים.

ואכן, האולום – החייזרים החיים בדֶמוֹת', עולמו של ספר זה – הם זרים שוחרי טוב, מכונפים ודמויי-אדם אשר קידמו בברכה מושבת בני אנוש שבאה לחיות עמם בעולמם. החיים המשותפים היו אידיאליים לחלוטין גם כשפרצה מגפה מסתורית, הפוגעת רק באולום ולא בבני אדם. רופא, בן אדם, הצליח למצוא תרופה למחלה הנוראית שהרגה מיליוני אולום. בתו של אותו רופא, פיי סמולווד, היא גיבורת הספר.

פיי מצטרפת, לאחר תקופת התבגרות קשה ובעייתית, למשמר – גוף אזרחי שמטרתו לבדוק ולהתריע על תקלות בממשלה ובשלטון. פיי, בוגרת ולמודת סבל בשל הטראומה שנגרמה לה בעקבות המגיפה הגדולה, עברה שבע שנות חניכה על מנת להתקבל לגוף היוקרתי שהן אולום והן בני אדם רוחשים לו כבוד רב. אך בחקירה הראשונה שלה מנסים לרצוח אותה. דבר נדיר למדי בכוכב השקט. פיי מתחילה לחקור את התעלומה שמתפתחת ומסתעפת. לעזרתה של פיי נחלצת פסטינה ריימוס – החוקרת המפורסמת מספרו הקודם של גארדנר. מהר מאוד אנו מבינים שלא הכל פועל כמו שנראה על פני השטח ושישנם מספר כוחות הפועלים מתחת לפני השטח של הכוכב השקט לכאורה.

כמו בספרו הקודם, גארדנר כותב עלילה מהירה – עשירה בתהפוכות ובשינויים, ובה סכנות מימין ומשמאל. עלילה שאין בה רגע אחד של שעמום. אולי בגלל העלילה המהירה, הדמויות של גארדנר נוטות להשאר שטוחות למדי, ואף על פי שניתן להבין את המניעים שלהן, הן נותרות סתומות. גארדנר מנסה, בהצלחה מועטה, להכניס נפח לדמות המרכזית, פיי סמולוולד; התוצאה העיקרית של נסיון זה היא האטה משמעותית בתחילת הספר. אך העלילה הופכת ליותר ויותר מהירה ומעניינת ככל שגארדנר מתמקד פחות בהענקת נפח לדמות ויותר במה שהוא יודע לעשות: לכתוב ספר מדע בדיוני טוב, מהיר וקולח. הספר הופך למעניין באמת ומגיע לגדולתו בשליש האחרון – לא הצלחתי להניח את הספר מידיי. היה שווה בהחלט לעבור את השליש הראשון של הספר עבור הסוף המעניין והמפתיע.

האם Vigilant טוב יותר מ-Expandable? אני בספק, ולו רק מפני שבהיעדר נסיון להפיח רוח חיים בדמות המרכזית שלו, הספר הקודם הצליח לשמור על אחידות סגנונית גבוהה יותר. בספר הנוכחי, דווקא בגלל היומרה להוסיף לספר (ולדמויות שבו) עומק נוסף, רמת הספר חדלה להיות אחידה וניתן למצוא בו קטעים איטיים להחריד ואפילו משעממים, ולעומתם חלקים מעניינים ומותחים במיוחד. אין הדבר אומר ש-Vigilant אינו ספר טוב – הוא ספר מותח ומעניין ומהווה תמורה טובה למחיר ולזמן שהושקעו בו – אך רק בתנאי שמי שקורא בו לא מצפה מראש ליצירת מופת אלא לבידור מד"בי מהנה שגארדנר בהחלט יודע לספק. מי שאהבו את Expandable, יאהבו, ללא ספק, גם את הספר הנוכחי.