קשה לכתוב ביקורת על ספר כמו "טריטון". ספרו של דילייני הוא ספר עשיר ברעיונות, מורכב להפליא ובו דמות ראשית מעצבנת במיוחד. מדובר גם בספר שאי אפשר לדעת היכן להתחיל את הדיון בו ואשר קשה מאוד ליצור סדר בביקורת שעוסקת בו. יש בו נושאים רבים, עלילות משנה וסיפורים שמתנגשים זה בזה ומצטרפים לתמונה מורכבת ומפורטת של עתיד מסובך.

טריטון הוא הספר השני של דילייני שיצא לי לקרוא. הראשון היה בבל 17 שזכה ממני כבר לאינספור סופרלטיבים בפורום ומחוצה לו. אם משני הספרים ניתן ללמוד על אופן כתיבתו של דילייני בכלל, הרי שמדובר כמעט בנטע-זר בתחום ספרות המדע הבדיוני: סגנון כתיבה מורכב ועשיר בהרבה מהנהוג בז'אנר, בודאי אם משווים לנהוג בתקופה שבה הספר נכתב.

דילייני בנה את שני הספרים הנ"ל סביב דמות ראשית מורכבת ומפותחת להפליא, שסביב לה מתוארת מציאות עתידנית רבת פרטים ומגוונת, שהוא בנה מאפס בכל אחד מהספרים, ללא כל קשר לעולמות המתוארים באף אחד מספריו הקודמים. במקביל, שני הספרים מעלים לצד העלילה גם מספר רב של שאלות פסיכולוגיות, חברתיות ופילוסופיות ודנים בהן בעומק בלתי רגיל.

עד כאן על הכתיבה של דילייני, מה לגבי טריטון?

תקציר הספר הוא כזה: ברוּן הלסטרום גר בעיר טטיס על טריטון – ירח של נפטון. בצעירותו הוא היה זונה ממין זכר ששירת נשים זקנות במאדים; כיום הוא עובד במחלקה שעוסקת במטהיגיון – תחום מדעי שקשור בתפיסת המציאות ע"י בני-אדם ושתקצר היריעה מלתאר אותו בביקורת קצרה כמו זו. פרט לכך, הוא אדם מתוסבך מאוד, אגוצנטרי ובעיקר מעצבן. הוא נמצא לאורך כל הספר בלבטים פנימיים ומפיל אותם על סביבתו בחוסר התחשבות ומבלי להתעניין באיש פרט לעצמו; נרקיסיסט חולני בכל המובנים. הספר נע סביבו עולמו הנוירוטי והמתוסבך כשברקע מתרחשת מלחמה בין העולמות (מאדים וכדור-הארץ) לבין הלוויינים החיצוניים.

אבל הקטנת הספר לפרטים המתוארים בתקציר זה חוטאת לסיפור ולריבוי הרבדים שבו. מוטב, אולי לחזור קצת ולעסוק ברקע.

בטטיס, עיר מוקפת כיפה בירח מרוחק, שוררת הטרוטופיה – משטר אידיאלי לכאורה שמבוסס על פלורליזם וחופש מוחלט. תושבי טטיס רשאים להיות כל מה שהם רוצים ובלבד שאינם כופים עצמם על מישהו אחר. למי שגם החופש הזה לא מספיק עבורו, ישנו רובע מיוחד שבו אין כל חוקים והכל מותר. היעדר נושאים שמוגדרים רשמית כטאבו מומחש במיוחד ע"י כך שהמשטר מכיר רשמית בכמה עשרות סוגי הזדהות מינית ומציע ניתוחים פשוטים לשינוי מין ו/או אוריינטציה מינית לכל המעוניינים. בשלב מסוים בספר הגיבור עובר ניתוח כזה והופך לגיבורה.

ובאמת, המשטר והמיניות הם שני הנושאים העיקריים שבהם דילייני עוסק ב"טריטון". המשטר שהוא מתאר על גבי טטיס הוא גם המשטר השוויוני-באמת היחיד שבו נתקלתי בספרות מד"ב – לפחות במובן המיני. המשטר אינו פטריארכלי וגם לא מטריארכלי. בין הנשים והגברים יש שוויון מוחלט והדבר מתבטא אפילו בשפה. השוטרים, למשל, נקראים "נערות", למרות ששליש מהם גברים. בתחומים אחרים משתמשים דוקא במונחים גבריים וקשה לראות חוקיות מסורתית כלשהי בבחירה הלשונית הזו – מדובר בעניין מקרי לחלוטין.

מחוץ לטטיס, המצב כמובן שונה. דילייני מתאר בפירוט רב למדי שני משטרים נוספים – כדור-הארץ הגדול והצפוף כמעין מודל פטריארכלי שמרני ומגושם, ומאדים הנשי יותר אך המגושם ובעל חוק כופה ומסים כבדים כמו בכדור-הארץ. טטיס הוא הניגוד של כולם – משום שאינו מתיימר לתת פתרונות לכל הבעיות, משום שהוא מאפשר לכל אדם לחיות כפי רצונו, ללא מסים ובכל זאת יש בו מערכת סוציאלית מפותחת שמאפשרת גם לעניים לחיות בכבוד. דילייני מנסה לתאר בספר את המכניזם שמאפשר את ההטרוטופיה הזאת, אך אני חייב להודות שלא הצלחתי ממש להבין אותו. משהו עם ריבוי ממשלות, מועצה משותפת וכלכלה שאינה מבוססת על מסים. קשה להאמין שדבר כזה באמת עובד.

גם מבלי להבין את המכניזם, ההטרוטופיה של דילייני היא לכאורה משטר אידיאלי. בפועל, גם כשלכולם מותר להיות כל מה שהם רוצים, ברון, גיבור/ת הספר, מוכיח/ה שגם הפלורליזם המוחלט לא מבטיח לאף אחד אושר. הוא/היא אכן מצליח/ה לאמלל את עצמו/ה ואת הסובבים אותו/ה לכל אורך הספר, לדחות בתקיפות כל מה (או מי) שיכול לגרום לה/לו לאושר ולעלות לכולם על העצבים – לדמויות האחרות ולנו, הקוראים.

הסיבוך בגופים המיניים בפיסקה הקודמת רק מראה עד כמה אי אפשר לדון ב"טריטון" בצורה מסודרת. מה היה לנו עד כאן?

אמרנו שהספר דן בפירוט מדהים במשטרים ובחיפוש חסר התוחלת אחר המשטר הטוב והמוצלח מכולם?

אמרנו שדילייני הוא אחד הסופרים הגברים היחידים שדן לעומק בשאלות של פמיניזם ומגדר?

אמרנו שבאותה הזדמנות הוא בוחן לעומק את המיניות האנושית לכל סוגיה?

אמרנו שברון הוא/היא דמות מעצבנת?

אוקיי, אז נסכם. ברון היא הדמות שסביבה נע כל הספר. בהיותה דמות של אנטיפת נרקיסיסטי (והרי הוא הופך לאשה בשביל למצוא גבר כמוהו) ומתוסבך, גם אי אפשר להזדהות איתה, מה שגרם, לפחות לי, לתחושה מאוד לא נוחה בסיום הקריאה. מאידך, ככל שהזמן עובר, אני מגלה בספר עוד ועוד פרטים ורעיונות שהייתי זקוק לזמן בשביל לעבד אותם. הספר עשיר מאוד, מבוסס על תמונת עולם מפורטת להפליא ועל רעיונות פילוסופיים מורכבים (החל משאלות של זהות מינית, דרך עיסוק בלוגיקה של המטהיגיון, וכלה במערכות השלטוניות המורכבות שמתוארות בטטיס ובשאר העולמות) ודרוש זמן בשביל לקלוט אותו ולהבין את כל פרטיו. קשה לי אפילו להחליט אם נהניתי ממנו, אבל אין לי ספק שאני ממליץ עליו לכל מי שאוהב רעיונות מורכבים; כאלה יש בספר למכביר.