בעיה ראשונה בכתיבת ביקורת על ספר של ג'ין וולף היא שקשה לתאר אותו מבלי לגלות במפורש את מה שמופיע בסיפור כרמז עקיף ומבלי להסיר לפחות חלק ממעטפת החשאיות שלו. אפשר לחשוב על סיפור של וולף כעל ציור של אֵשֶר שבו החללים שאינם מצוירים מהווים ציור בפני עצמו, ציור שנוצר באופן עקיף מתוך הנוכחות של הציור ה"מקורי". באותה צורה נבנה סיפור המסגרת של "ספר השמש הארוכה" כשמתוך הרמזים השונים שמספק וולף הקורא יכול לבנות את תמונת העולם בו מתרחש הסיפור, גם אם תיאור זה אינו קיים באופן ישיר בטקסט. מכאן, כל תיאור של העלילה ב"ספר השמש הארוכה" נושא בחובו את הסיכון של חשיפת פרטים שיפגעו במלאכת הפענוח העומדת בפני הקורא.

סידרת "ספר השמש הארוכה" מורכבת מארבע ספרים: Nightside of the Long Sun, Lake of the Long Sun, Calde of the Long Sun ו-Exodus From the Long Sun. הסידרה היא חלקו השני של המגנום אופוס האדיר של שלוש השמשות – "ספר השמש החדשה" (חמישה ספרים), "ספר השמש הארוכה (ארבעה) ו"ספר השמש הקצרה" (שלושה).

הסיפור מתרחש בעולם אותו ברא וולף בספר השמש החדשה ומספר את קורותיה של ספינת חלל בשם "דוּר" (Whorl), מעין מושבה ענקית בצורת גליל שבמרכזו נמצאת שמש מלאכותית ומאורכת. דור נשלחה לפני כ-330 שנים על-ידי טָייפוֹן, הרודן בעל שני הראשים ששלט באוּרת' (ופגש פעמיים את סווריאן ב"ספר השמש החדשה"), כדי ליישב מערכת-שמש רחוקה. הספינה נשלטת על-ידי מחשב מרכזי שבו מתקיימים טָייפוֹן ומשפחתו המפלצתית כמעין רוחות רפאים דיגיטליות שֵעטו על עצמם את דמויותיהם של בני-משפחת טָייפוֹן מהמיתולוגיה היוונית. משפחת האלים נערצת על-ידי מיליוני התושבים החיים בערים השונות בדוֹר וממסדר דתי מנהל את הפולחן המקומי בכל עיר. בניגוד לכוונתו של טָייפוֹן וכדי לא לאבד את מעמדם הרם, מסכלים בני-המשפחה את התכנית וכך נותרת הספינה במצב סטטי ומנוון טכנולוגית.

זהו הרקע להתרחשויות ב"ספר השמש הארוכה", רקע של אחורי-הקלעים שמתגלה לקוראים – ולדמויות בסיפור – רק על-ידי רמזים עקיפים וחלקיים. בקדמת הבמה מצויה העיר וִירוֹן, והאירועים המתרחשים בה ובסביבתה לאורך שבועות בודדים ואפילו ימים אחדים בלבד. אירועים אלה עתידים להביא לשיא את התהליכים שהלכו והבשילו בדור במשך מאות שנים. לאורך הספר מתגברת תחושת לחץ ומועקה כקְרֵשֵנדוֹ אדיר עד להתפרצות הבלתי-נמנעת בה עולמה המושחת והשקרי של דוֹר מפנה את מקומו לעולם חדש ומופלא.

בנתיב המשיחי בו צעד סווריאן, ממעמד של צעיר אלמוני אל כס-המלכות והישועה הרוחנית, צועד כעת הפרוטגוניסט החדש של וולף, האב סִילְק. סילק, מורה ומעין כומר ומגיד-עתידות בדת פגאנית שסוגדת למשפחת האלים, הוא קדוש אדוק ואותנטי בעולם מושחת, והצירוף של צתכונות אופיו – יושר פנימי ודבקות מוסרית – עם נסיבות של משבר פוליטי בוירון, יובילו אותו לעימות עם המציאות המעוותת. את התנועה של סילק בנתיב האמונה יוזם ה'נוכרי', ישות אלוהית חיצונית לדוֹר ולפנתאון האלים, שמתגלה לסילק בעת משחק עם תלמידיו ומנחה אותו לפעול כדי להציל את הכנסייה בה הוא משרת. התגלות זו היא תחילתו של מהלך כפול ובלתי-נמנע, מהלך ארצי ורוחני אל עבר הגאולה.

ככל שהעלילה מתפתחת, סילק נאלץ לבחוש יותר ויותר בעולם התחתון והמושחת של וירון תוך שהוא מתחבר לפושעים, נלקח בשבי מספר פעמים, מבצע גירוש שדים, נפגש עם אלים ומפענח תעלומות על-פי מיטב המסורת של הז'אנר הבלש (כמחווה לאב בראון, גיבורו הבלשי של ג'י. קיי. צ'סטרטון, הנערץ על-ידי וולף). בעדינות ובדיוק מצליח וולף לאפיין את סילק כדמות מוסרית מרתקת ואמיצה, איש צעיר המתחבט בשאלות של אמונה והופך לעת-מצוא למנהיג כריזמטי במציאות המרקיבה של וירון, תוך הדגשת הפגמים באופיו לצד מעלותיו. החלק המרכזי בפולחן האלים שעליו אמון סילק הוא הקרבה של מינחות בעלי-חיים לאלים השונים, וקריאת העתידות על-פי שיירי הבשר. במובן זה מהווה הטקס אנלוגיה מוצלחת למלאכת קריאת הטקסט של ג'ין וולף, טקסט שדורש מהקורא השתתפות פעילה של פענוח ומתן פרשנות.

הסיפור עצמו נכתב בגוף שלישי (בניגוד למספר בגוף הראשון של "ספר השמש החדשה" ו"ספר השמש הקצרה") ממרחק של שנים לאחר ההתרחשויות, עובדה המוסיפה לתחושה הדומיננטית של כאוס וחוסר-שליטה הקיימים בדוֹר. בלבול בזמנים, התמקדות באירועים שוליים-לכאורה ותיאור מצומצם של התרחשויות מרכזיות מלווים את התפתחות העלילה המורכבת. בעקבות זאת, חוסר הידיעה השלמה והוודאית הופך למרכיב מהותי בתודעת הקורא והדמויות. תחושה זו מועצמת על-ידי המאפיין הבולט בספר – עושר הדמויות, הקולות ונקודות המבט שבו. וולף מעניק לכל דמות, משנית כראשית, (אבחנה מסובכת כשמדובר בספרים של וולף), את הקול והסגנון המייחדים אותה, כשהדיאלוג הוא הכלי המרכזי בעזרתו נפרשת העלילה ומאופיינות הדמויות. מורכבותה של השפה ותהליך הפרשנות שלה הן נושא מרכזי בספר, גם אם לא באופן מפורש, ודרך השילוב של הדיאלקטים השונים המאפיינים את רובדי-החברה עם חוסר-ההבנה בין הדמויות, ועם דמויות של יצורים מדברים דוגמת העורב של סילק, יוצר וולף הוויה של חוסר-סדר ובלבול המזכירים את האוירה בסיפור התנ"כי של מגדל בבל.

הדמויות הנעות לאורך ולרוחב העלילה אינן זהות לעצמן ואישיותן יכולה לעבור מטמורפוזה כפי שחווה אותה סילק כאשר הואר על-ידי ה'נוכרי'. הזהות העצמית איננה מושג מובן מאליו, וכשדמות מהווה משכן זמני לישות אלוהית, או מושתלת בגוף אחר, או כאשר דמות ביוֹנית מתוכנתת מחדש, היא איננה עוד כפי שהיתה קודם לכן. דמויות רבות אחרות עוטות עליהן תחפושות מטעות ופועלות בגנבה, כך שאי-הוודאות שורר ביחס לכל. סילק עצמו טועה פעמים רבות בהערכת המציאות ותמונת העולם החלקית שלו היא ביטוי לחלקיות המבט של כל הדמויות בסיפור, פרט אולי לדמות העורב החכם הדובר משפטים בני שתי הברות.

בתוך תמונת אי-הסדר הכאוטית ששוררת בדוֹר ובמסגרת העלילה הפתלתלה מתקיימים קשרים מפתיעים בין אירועים ודמויות שנראים בתחילה נפרדים. בדרך-כלל קשה להבחין בקריאה ראשונה ברמזים השונים שוולף מפזר, אך במבט מדוקדק ניתן להבחין שמקרים ומשפטים שנראו חסרי-משמעות יוצאת דופן (כמו המחזה של ד"ר טאלוס – "חזון אחרית הימים ובראשית") מתגלים כרמזים המבשרים על העתיד לקרות.

ניתן לראות במאות הדמויות, הקולות ותהפוכות העלילה ביטוי למקומו של העולם הארצי בתמונת העולם שמציג וולף. באופן מתומצת וקטגורי ובניגוד לדרך האפיון העדינה והבלתי-ישירה של וולף, ניתן לתאר עולם זה כחלקי ובלתי-ניתן להבנה, עולם מנוון מוסרית וטכנולוגית בו שורר בלבול תמידי שלא מאפשר לדמויות לתפוש את הדברים כפי שהם באמת. במציאות זו מתגבר הלחץ הפנימי ומוליד את ההתפתחות הרוחנית של סילק, מהאמונה הפגאנית נוסח התקופה ההלניסטית, דרך ההארה שהוא חווה על-ידי אל טרנסנדנטי וצמיחתו כמנהיג פוליטי, ועד לאקסודוס הרוחני והפיזי וההתעלות אל מעבר למציאות הארצית. באופן מרומז ובלתי-ישיר ובעזרת שימוש מיומן בארסנל שהעמיד לרשותו הז'אנר של המדע-בדיוני, מצליח וולף ליצור עולם פוליפוני של דמויות ומעמדות ומעמיד בפני הקורא ובפני גיבוריו את האפשרות להינשא ולחרוג אל מעבר לו, אל האמונה והגאולה.

השפה בספרים היא מופת של סגנון. וולף נע במיומנות בין סגנון בארוקי מקושט, דרך הדיבור מחושב ונוקשה של החיילים המכאניים ועד עגת הסלנג שבפי המעמדות הנמוכים. העושר והפאר של השפה בה נכתב "ספר השמש החדשה" והשימוש במלים ארכאיות שמאפיין את וולף, מצויים גם כאן, אך במידה פחותה. עובדה זו, בשילוב עם עלילה המתפתחת בקצב סוחף והעובדה שניתן לקרוא את "ספר השמש הארוכה" כספר העומד בפני עצמו גם ללא הרקע של "ספר השמש החדשה", יוצרים הזדמנות מצוינת להכיר את מי שנחשב בעיני רבים לסופר טוב ביותר החי כיום, לפחות בז'אנר המדע-בדיוני.