לויס מק'מאסטר בוז'ולד היא אחת הסופרות המשובחות והפופולריות במדע הבדיוני. היא פרצה לראשונה לתודעת הקוראים בשנת 1986 עם פרסום ספרה "רסיסים של כבוד", הספר הראשון בסדרת הוור – סדרת מדע בדיוני העוסקת במלחמה ובפוליטיקה בעולם עתידני מרובה קונפליקטים. ספריה זכו לפופולריות רבה ולשלל פרסים, ובתקופה הקצרה מאז פרסום ספרה הראשון זכתה בוז'ולד בלא פחות מאשר חמישה פרסי הוגו ונבולה.

לאחרונה הוציאה בוז'ולד ספר פנטסיה, אשר עוסק גם הוא, הפלא ופלא, במלחמה ופוליטיקה – אבל הפעם, העולם הוא עולם פנטסיה מרובה קונפליקטים וקוראים לו צ'אליון. למרות השינוי בז'אנר שמרה בוז'ולד על המאפיינים המוכרים מספריה הקודמים – עיסוק בשאלות המוסריות והמקצועיות הקשורות למלחמה ולמנהיגות צבאית, תוך שימת דגש נרחב על ופוליטיקה ותככים, התמקדות בגיבורים ובעיקר בגיבורות בעלי אישיות חזקה וכובשת המתלבטים באופן תמידי בשאלות מוסר ותועלת.

גיבור הסיפור הוא קזריל, לוחם ומצביא לשעבר, אשר חוזר לצ'אליון אחרי שהפסיד במערכה האחרונה שאותה ניהל, ואשר בה נבגד ונמכר לעבדות. שבור נפשית ובודד בעולם הוא מחפש מקום שיוכל לחיות בו בשלווה באחרית ימיו. הוא חוזר לטירה שבה שירת בעבר, בתקווה כי בעלת הטירה תזכור לו את חסד נעוריו ותמצא לו עבודה כלשהי. למרות היותו בן אצולה, מלומד ומומחה צבאי, הוא מוכן לעשות כל עבודה ושאיפותיו מתמצות בכך שתמצא לו עבודה במטבח הטירה כך שיוכל לאכול לשובע אחרי תקופת רעב ממושכת.

בעלת הטירה מטופלת בשני נכדיה – יורשי העצר העתידיים לכס צ'אליון. היא אוספת את קזריל לביתה והופכת אותו למורה ולמזכיר של נכדתה הפרועה – איזל – בתקווה כי אישיותו ודעותיו ישרתו אותה במעברה מילדות לבגרות ולקראת התפקידים הצפויים לה בעתיד. כפי שקורה לעיתים בעולמות פנטסיה, במיוחד אלו המבוססים על אירופה של ימי הביניים, תפקידה העתידי של איזל מתמצה בהיותה מועמדת לנישואים לבן אצולה, פרס הולם שינתן כאחת ההטבות של ברית פוליטית וצבאית עם צ'אליון כנגד אויביה.

בהוראת הנסיך השולט, נקראים איזל ואחיה – יורש העצר – מלווים בקזריל לחצר המלכותית. בצ'אליון מולך אחיה למחצה של איזל – אוריקו, אדם חולה, חלש ונטול ילדים, הנשלט לחלוטין על-ידי היועץ הראשי שלו. צ'אליון עצמה מסוכסכת עם שכניה, והפסידה בכל המערכות האחרונות שניהלה נגדם.

כאשר איזל ואחיה מגיעם לחצר, מתחיל סביב מחול שדים שלם, כולם מנסים להתחנף אליהם, לשלוט בהם ולתפוס עמדה מועדפת לימים שאחרי מותו של אוריקו. מכאן והלאה ממשיכה העלילה ומתפתלת בין תככי החצר השונים, ועוברת לה בין הדמויות המגוונות והקללה המסתורית שנתנה את שמה לשם הספר.

בוז'ולד מוכיחה שללא קשר לעולם שעליו היא כותבת, תמיד היא תצליח ליצור דמויות נהדרות ומעוררות אהדה, אם כי קצת יותר מדי חיוביות. קזריל הוא דמות מרתקת שמנסה להתמודד בגבורה עם גורל עוין שמטלטל אותו ממקום למקום ובעיקר – מהחיים למוות ובחזרה. הקורא מלווה גם את תהליך ההתבגרות של איזל מנערה פוחזת ל… ובכן, דבר כזה לא מספרים. הקורא נכבש בקסמן של הדמויות, הרעים הם רעים, והמסתורין הוא אכן מסתורי. העלילה מרתקת והספר נקרא בקלות ובשטף.

אין בספר זה רעיונות מדהימים או שאלות נוקבות, זה "ספר פאן" טהור. לעומת הספרים שקראתי בסדרת הוור המד"בית, הספר הזה הוא שטחי למדי. אין בו כמעט עיסוק רציני בפוליטיקה ובהשפעותיה או שאלות על מנהיגות ואחריות ועל יחסי גברים ונשים מהסוג שזכינו להכיר היטב בסדרת הוור.

העולם המתואר בספר אינו מענין במיוחד, וגם התככים אינם כה מורכבים ומרהיבים כמו בסדרת הוור. הקסם בספר הוא מאוד חד גוני, ולא ממש מענין לאחר שהבנו את העקרון הראשוני והשימוש בו מוגבל. התחושה היא שיש בקסם הזה משהו מאוד שרירותי, שהוא מגיע ונעלם בלי שום הגיון או סיבה נראית לעין, ושהכללים שלו נוטים להיות שרירותיים מאוד וחסרה בהם אותה משמעות סמלית או עומק שעושים את הקסם בספרי פנטסיה למשהו קצת יותר מענין מסתם טריק של קוסמים.

מי שאהב את ספריה הקודמים של בוז'ולד, ונכבש (כמוני) בקסמם של קורדליה, ארל ומיילס (גיבורי סדרת הוור) מתובלים בכמות הגונה של פוליטיקה ותככים – יקבל גם בספר זה מנה גדושה של אותם מאפיינים מוכרים. אך זוהי גם מגרעתו הגדולה של הספר – כל מה שיש בו נכתב טוב יותר, עמוק יותר ומרתק יותר בסדרת הוור.

כדאי לקרוא? כן, אבל לא לצפות ליותר מדי.