פרק ראשון – דפים נבחרים

"הם כבר פה, לוקאס?" הוא נהם אל האיש שהיה עוזרו ומשרתו זה יותר ממאתיים שנים עמוסות. מונסניור לוקאס אודי היה רזה, גרמי, זקן למראה ומביע דחיפות בתנועותיו בה במידה שהחשמן לורדוסמי היה עצום, בשרני, חסר גיל ונרפה. תוארו המלא של אודי כתת-מזכיר המדינה של הוותיקן היה ממלא מקום ומזכיר הצפנים, אבל לרוב הוא נודע כממלא המקום. "צופן" עשוי היה להיות כינוי הולם באותה מידה למנהלן הבנדיקטיני הגבוה והזוויתי, מכיוון שבמהלך עשרים ושניים עשורים של שירות חלק שהעניק לאדונו, לא הכיר איש – אפילו לא לורדוסמי עצמו – את דעותיו או רגשותיו הפרטיים של האיש. האב לוקאס אודי היה יד ימינו החזקה של לורדוסמי זמן כה רב שהשר-החשמן חדל מזמן לחשוב עליו כעל כל דבר פרט לשלוחה של רצונו שלו.

"בדיוק הושיבו אותם בחדר ההמתנה הפנימי ביותר", ענה מונסניור אודי.

החשמן לורדוסמי הנהן. יותר מאלף שנים – זמן רב לפני ההיג'רה שבה נמלטה האנושות מהארץ הגוועת והתיישבה בכוכבים – נהג הוותיקן לערוך פגישות חשובות בחדרי ההמתנה של הפקידים החשובים ולא במשרדיהם הפרטיים. חדר ההמתנה הפנימי ביותר של שר החוץ חשמן לורדוסמי היה קטן – לא יותר מחמישה מטרים רבועים – וחסר עיטורים פרט לשולחן שיש עגול ללא יחידות תקשורת מובנות, חלון יחיד שאילולא קוטב עד אטימות, היה משקיף החוצה אל אכסדרה חיצונית מצופת פרסקו מרהיב, ושני ציורים מאת הגאון בן המאה העשרים ושלוש קארו-טאן – הראשון מציג את ייסורי ישוע בגת-שמנים, האחר מציג את האפיפיור יוליוס (בזהותו הטרום-אפיפיורית כאב לנאר הויט) מקבל את צורת הצלב הראשונה ממלאך-עליון רב עוצמה אך בעל מראה אנדרוגינוסי, בעוד השטן (בדמות השרייק) מביט בחוסר אונים.

ארבעת האנשים בחדר ההמתנה – שלושה גברים ואישה – ייצגו את מועצת המנהלים של הליגה הפאן-קפיטליסטית של ארגוני הסחר הקתוליים העצמאיים שמעבר לכוכבים, הידועה יותר כפקס מרקנטילוס. שניים מהגברים היו עשויים להיות אב ובנו. מ' הלוויג ארון ומ' קנת היי-מודהינו היו דומים מחליפות השכמייה שלהם, דרך תספורותיהם היקרות והשמרניות, תווי הצפון-אירו של ארץ הישנה הביו-מפוסלים בהצנעה שלהם, ועד לסיכות האדומות המוצנעות עוד יותר המראות על חברותם במסדר הצבאי הריבוני של בית החולים של יוחנן הקדוש של ירושלים, של רודוס ושל מלטה – המסדר הידוע בציבור בשם אבירי מלטה. האיש השלישי היה ממוצא אסיאני ולבש גלימת כותנה פשוטה. שמו היה קנזו איסוזאקי וביום זה הוא היה – אחרי סימון אוגוסטינו החשמן לורדוסמי – ככל הנראה האדם השני בעוצמתו בפקס. הנציגה האחרונה של הפקס מרקנטילוס הייתה אישה בשנות החמישים התקניות לחייה בחליפת עבודה זולה מסיב פלסטי סרוק, שערה קצוץ בחוסר תשומת לב ופניה מכורכמים. הייתה זו מ' אנה פֶּלי קוֹניאָני, שנאמר עליה כי היא יורשתו המיועדת של איסוזאקי, ושעל-פי שמועות רבות שנים הייתה אמורה להיות מאהבתה של הארכיבישופית מרנסנס וקטור.

הארבעה קמו וקדו קידה קלה כאשר החשמן לורדוסמי נכנס ותפס את מקומו ליד השולחן. מונסניור לוקאס אודי היה הצופה היחיד ועמד רחוק מהשולחן, ידיו הגרמיות שלובות בחזית גלימתו, עיניו המעונות של ישוע בגת-שמנים של קארו-טאן מציצות מעבר לכתפו המכוסה בגלימה שחורה אל האספה הקטנה.

מ' ארון והיי מודהינו התקדמו כדי לכרוע ולנשק את טבעת הספיר המוטה של החשמן, אבל לורדוסמי פטר בהינף יד כל רשמיות נוספת לפני שקנזו איסוזאקי והאישה יכלו לגשת. לאחר שארבעת נציגי הפקס מרקנטילוס התיישבו שוב, אמר החשמן, "כולנו ידידים ותיקים. אתם יודעים שכל עוד אני מייצג את הכס הקדוש בדיון זה בהיעדרותו הזמנית של האב הקדוש, יישארו כל הדברים שיידונו היום בין קירות אלה". לורדוסמי חייך. "והקירות האלה, ידידיי, הם המאובטחים והחסינים ביותר מפני ציתות בפקס".

ארון והיי-מודהינו חייכו חיוך קפוץ שפתיים. הבעת פניו הנעימה של מ' איסוזאקי לא השתנתה. ההבעה הזעופה על פניה של מ' אנה פלי קוניאני העמיקה. "הוד קדושתך", אמרה. "היוּתר לי לדבר בחופשיות?"

לורדוסמי הושיט כף יד בשרנית. מעולם לא סמך על אנשים שביקשו לדבר בחופשיות, שנשבעו לדבר בגילוי לב או שהשתמשו בביטוי "בכנות". הוא אמר, "כמובן, ידידתי היקרה. אני מצטער שהנסיבות המעיקות של היום מתירות לנו זמן כה מועט".

אנה פלי קוניאני הנהנה הנהון קצר. היא הבינה את ההוראה לדבר בקיצור. "הוד קדושתך", אמרה, "ביקשנו את הריאיון הזה כדי שנוכל לדבר איתך לא רק כחברים נאמנים בליגה הפאן-קפיטליסטית של הוד קדושתו, אלא גם כידידים של הכס הקדוש ושלך".

לורדוסמי הנהן בחביבות. שפתיו הצרות בין פימותיו התעקלו בחיוך קל. "כמובן".

מ' הלוויג ארון כחכח בגרונו. "הוד מעלתך, למרקנטילוס יש עניין מובן בבחירתו המתקרבת של האפיפיור".

החשמן המתין.

"מטרתנו היום", המשיך מ' היי-מודהינו, "היא להבטיח להוד קדושתך – הן כמזכיר המדינה והן כמועמד פוטנציאלי לאפיפיורות – שהליגה תמשיך לבצע את מדיניות הוותיקן לאחר הבחירות המתקרבות בנאמנות מוחלטת".

חשמן לורדוסמי הנהן הנהון כמעט לא מורגש. הוא הבין בשלמות. באופן כלשהו, הפקס מרקנטילוס – רשת המודיעין של איסוזאקי – הריחו התקוממות אפשרית בהיררכיה של הוותיקן. באופן כלשהו, הם קלטו לחישה שקטה ביותר בחדרים אטומים ללחישות כמו זה: שהגיעה העת להחליף את האפיפיור יוליוס בראש כנסייה חדש. ואיסוזאקי ידע שסימון אוגוסטינו לורדוסמי יהיה האדם הזה.

"בתקופת ביניים עצובה זו", המשיכה מ' קוניאני, "חשנו כי זו חובתנו להציע את אישורנו הפרטי כמו גם הפומבי כי הליגה תמשיך לשרת את האינטרסים של הכס הקדוש ושל הכנסייה האם הקדושה, בדיוק כפי שעשתה יותר משתי מאות שנים תקניות".

החשמן לורדוסמי הנהן שוב והמתין אבל ארבעת מנהיגי המרקנטילוס לא הוסיפו דבר. לרגע הוא התיר לעצמו להעלות השערות מדוע הגיע איסוזאקי בעצמו. לראות את התגובות שלי במקום לסמוך על דיווחי הכפופים לו, הוא חשב. הזקן סומך על חושיו ועל תובנותיו יותר מעל כל אדם או כל דבר אחר. הוא הניח לרגע נוסף של שתיקה להימתח לפני שדיבר. "ידידיי", נהם לבסוף, "אינכם יכולים לדעת כמה זה מחמם את לבי כשארבעה אנשים כה עסוקים וחשובים מבקרים את הכומר העלוב הזה בזמן זה של צערנו המשותף".

איסוזאקי וקוניאני נותרו חסרי הבעה, אדישים כגז האָרגוֹן, אבל החשמן יכול לראות את נצנוץ הציפייה המוסתר בקושי בעיניהם של שני אנשי המרקנטילוס האחרים. אם לורדוסמי יקבל את תמיכתם בנקודה זו בברכה, באופן מרומז ככל שיהיה, זה יציב את המרקנטילוס ברמה שווה עם קושרי הוותיקן – יהפוך את המרקנטילוס לקושר רצוי ושווה מעמד הלכה למעשה לאפיפיור הבא.

לורדוסמי רכן קרוב לשולחן. החשמן הבחין שמ' קנזו איסוזאקי לא מצמץ כלל במהלך חילופי הדברים. "ידידיי", המשיך, "כנוצרים נולדים-מחדש טובים" – הוא הנהן לעבר מ' ארון והיי-מודהינו – "וכאבירים הוספיטליירים, אתם מכירים ללא ספק את ההליך לבחירת האפיפיור הבא שלנו. אבל הניחו לי לרענן את זיכרונכם. מרגע שהחשמנים ועמיתיהם האינטראקטיביים ייאספו וייאטמו בקפלה הסיסטינית, יהיו שלוש דרכים שבהן נוכל לבחור אפיפיור – בהכרזה, בהאצלה או בבחינה. בהכרזה, כל החשמנים האלקטורים מונעים על-ידי רוח הקודש להכריז על אדם אחד כראש הבישופים. כל אחד מאיתנו קורא אֶלִיגוֹ – 'אני בוחר' – ואת שם האדם שבחרנו פה אחד. בהאצלה, אנחנו בוחרים כמה מבינינו – נאמר, שנים עשר חשמנים – לבחור בעבור כולנו. בבחינה, החשמנים האלקטורים מצביעים באופן חשאי עד שמועמד מקבל רוב של שני שלישים ועוד אחד. אז האפיפיור החדש נבחר והמיליארדים המצפים רואים את הסְפוּמָטָה – ענני העשן הלבן – שמשמעותם שלמשפחת הכנסייה שוב יש אב קדוש".

ארבעת נציגי הפקס מרקנטילוס ישבו בשקט. כל אחד מהם היה מודע היטב להליך בחירת אפיפיור – לא רק למנגנונים המיושנים, כמובן, אלא גם לפוליטיקה, ללחצים, לעסקאות, לרמייה ואף לסחיטה של ממש שהתלוו תכופות לתהליך במהלך המאות. והם החלו להבין למה הדגיש החשמן לורדוסמי כעת את המובן מאליו.

"בתשע הבחירות הקודמות", המשיך החשמן העצום, קולו נהמה כבדה, "נבחר האפיפיור בהכרזה… על-ידי ההתערבות הישירה של רוח הקודש". לורדוסמי עצר רגע ארוך ורב משמעות. מאחוריו, ניצב מונסניור אודי והביט, חסר ניע כישוע המצויר שמאחוריו, לא ממצמץ כקנזו איסוזאקי.

"אין לי כל סיבה להאמין", המשיך לורדוסמי לבסוף, "שבחירות אלו תהיינה שונות".

מנהלי הפקס מרקנטילוס לא זזו. לבסוף, החווה מ' איסוזאקי בראשו קידה זעירה. המסר נשמע והובן. לא תהיה חתירה תחת הכס בתוך חומות הוותיקן. ואם תהיה, היא תהיה לחלוטין בידיו של לורדוסמי ולא יהיה לו צורך בתמיכת הפקס מרקנטילוס. אם האפשרות הראשונה הייתה הנכונה וזמנו של החשמן לורדוסמי עוד לא הגיע, שוב ינהיג האפיפיור יוליוס את הכנסייה ואת הפקס. קבוצתו של איסוזאקי נטלה סיכון נורא בגלל הגמול והכוח הבלתי ניתנים לחישוב שיהיו שלהם אם יצליחו להפוך לבני ברית של האפיפיור העתידי. כעת הם עמדו רק בפני תוצאותיו של סיכון נורא. מאה אחת מוקדם יותר, נידה האפיפיור יוליוס את קודמו של קנזו איסוזאקי בשל טעות קטנה יותר, נוטל ממנו בחזרה את סקרמנט צורת הצלב ודן את מנהיג המרקנטילוס לחיים של פירוד מהקהילה הקתולית – שכמובן כללה כל גבר, אישה וילד בפאסם ובמרבית עולמות הפקס – והמוות האמיתי בעקבותיהם.

"ועכשיו, אני מצטער על כי חובות מעיקות מרחיקות אותי מחברתכם החביבה", נהם החשמן.

לפני שיכול לקום ובניגוד לכללי הטקס התקניים לגבי הסתלקות מנוכחותו של נסיך הכנסייה, נע מ' איסוזאקי במהירות, כרע ונישק את טבעתו של החשמן. "הוד קדושתך", מלמל מיליארדר הפקס מרקנטילוס הקשיש.

הפעם, לא קם לורדוסמי או עזב עד שכל אחד מהיו"רים רבי העוצמה התקרב והפגין את רחשי כבודו.

ספינת כוכבים מסדרת מלאך-עליון הועתקה אל חלל חורשת האל ביום שלאחר מותו של האפיפיור יוליוס. זו הייתה ספינת מלאך-עליון היחידה שלא הוצבה לתפקיד בלדרות; היא הייתה קטנה מהספינות החדשות ושמה הרפאל.

דקות ספורות לאחר שספינת המלאך-עליון נכנסה למסלול סביב העולם בגוני האפר, נפרדה ממנה נחתת וצרחה אל תוך האטמוספרה. שני גברים ואישה היו עליה. שלושתם נראו כאחים, מאוחדים בגזרותיהם הדקות, בעורם החיוור ובשערם הדק, המדובלל והקצוץ, במבטיהם המצועפים ובשפתותיהם הדקות. הם לבשו חליפות ספינה חסרות עיטורים בגוני אדום ושחור וענדו קומלוגים מורכבים על פרקי ידיהם. נוכחותם בנחתת הייתה מוזרה – הספינות מסדרת מלאך-עליון הרגו בני אדם ללא יוצא מן הכלל במהלך ההעתקה האלימה שלהן מבעד למרחב פלאנק, ועריסות התחייה שעליהן דרשו בדרך כלל שלושה ימים כדי להחיות את הצוות האנושי.

שלושת אלה לא היו אנושיים.

בהתמרת כנפיים ובהחלקת כל המשטחים לקליפה אירודינמית, חצתה הנחתת את קו הלילה אל תוך אור היום במאך 3. מתחתיה סבב העולם הטמפלרי לשעבר חורשת האל – גוש של צלקות חרוכות, שדות אפר, זרמי בוץ, קרחונים נסוגים ועצי סקוויה ירוקים הנאבקים לזרוע את עצמם מחדש בנוף ההרוס. היא האטה את מהירותה למהירויות תת-קוליות, טסה מעל לרצועה הצרה של אקלים ממוזג וצמחייה חיה בקרבת קו המשווה של כוכב הלכת ונעה לאורכו של נהר עד לגדמו של עץ העולם לשעבר. אפילו כעת, במצבו ההרוס, התרומם הגדם מעל לאופק הדרומי כהר-שולחן שחור, רוחבו שמונים ושלושה קילומטר, גובהו עדיין קילומטר. הנחתת חמקה מגדם העולם והמשיכה עם הנהר מערבה, מוסיפה להנמיך עד שנחתה על סלע ליד הנקודה שבה נכנס הנהר לערוץ צר. שני הגברים והאישה ירדו במדרגות השלופות וסקרו את המחזה. היה זה אמצע הבוקר בחלק זה של חורשת האל, הנהר השמיע קול נחפז כאשר נכנס לאשדים, ציפורים וחיות עצים לא נראות השמיעו קולן על העצים העבותים הלאה במורד הנהר. לאוויר היה ריח של מחטי אורן, של ניחוחות זרים בלתי ניתנים לסיווג, של אדמה רטובה, ואפר. יותר משתי מאות וחצי לפני כן נרמס העולם הזה ושוסף מהמסלול. עצי הטמפלרים, שהתנשאו לגובה מאתיים וחמישים מטר ולא נמלטו לחלל, נשרפו בבערה שהוסיפה להשתולל לאורך רובה של מאה וכובתה לבסוף רק על-ידי חורף גרעיני.

"זהירות", אמר אחד הגברים ושלושתם ירדו אל הנהר. "החד-סיבים שהיא טוותה כאן אמורים עדיין להיות במקומם".

האישה הרזה הנהנה והסירה נשק לייזר מתרמיל המקצף שנשאה. היא כיוונה את הקרן לפיזור הרחב ביותר וסרקה בה במניפה לרוחב הנהר. סיבים בלתי נראים זהרו כקורי עכביש בטל הבוקר, מצטלבים על פני הנהר ונכרכים סביב אבנים, שוקעים וצפים בנהר המקציף בלבן.

"איפה שאנחנו צריכים לעבור אין", אמרה האישה כשכיבתה את הלייזר. שלושתם חצו אזור נמוך לצד הנהר וטיפסו במדרון סלעי. כאן ניתך הגרניט וזרם במורד כלבה במהלך התכת חורשת האל, אבל על אחד ממשטחי הסלעים המדורגים היו גם סימני קטסטרופה מאוחרים יותר. ליד ראש הסלע עשרה מטרים מעל הנהר, נצרב מכתש לתוך הסלע המוצק. המכתש היה מעגל מושלם, שקוע חצי מטר מתחת לפני הסלע, רוחבו חמישה מטרים. בצדו הדרומי, שבו זרם מפל של סלע מותך, התיז והתנקז אל הנהר למטה, נוצר גרם מדרגות טבעי של אבן שחורה. הסלע שמילא את השקע המעגלי בראש הסלע היה כהה יותר וחלק יותר משאר האבן, ונראה כשוהם שנקבע בכור היתוך של גרניט.

אחד הגברים פסע אל השקע, נשכב לכל אורכו על האבן החלקה והצמיד את אוזנו לסלע. לאחר שנייה הוא קם והנהן לעבר שני האחרים.

"זוזו אחורה", אמרה האישה. היא נגעה בקומלוג שעל פרק ידה.

שלושתם פסעו חמישה צעדים לאחור כשרומח האנרגיה הטהורה בער מהחלל. ציפורים וחיות עצים נמלטו בבהלה קולנית דרך העצים הסוככים. האוויר התיינן והתחמם חימום-על בתוך שניות, מתגלגל בגל הלם לכל הכיוונים. ענפים ועלים התפרצו בלהבות במרחק חמישים מטר מנקודת המגע של הקרן. חרוט הבוהק הטהור תאם במדויק את קוטרו של השקע המעגלי בסלע, הופך את האבן החלקה לאגם של אש מותכת.

שני הגברים והאישה לא נרתעו. חליפות הספינה שלהם התלהטו בחום הכבשן אבל הבד המיוחד לא בער. גם לא בשרם.

"עכשיו", אמרה האישה מעל לשאגת קרן האנרגיה וסופת האש המתרחבת. הקרן הזהובה חדלה מלהתקיים. אוויר חם זרם פנימה כרוח סוערת כדי למלא את הריק. השקע בסלע היה מעגל של לבה מבעבעת.

אחד הגברים כרע על ברך אחת ונדמה כמאזין. אז הנהן לאחרים והסיט מופע. שנייה אחת הוא היה בשר ועצם ודם ועור ושיער ובשנייה הבאה פסל כסף-כרום בדמות גבר. השמים הכחולים, היער הבוער ואגם האש המותכת השתקפו בשלמות בעור הכסף המוסט שלו. הוא טבל זרוע אחת בברֵכה המותכת, כרע עוד, הושיט ידו עמוק יותר ומשך לאחור. הצורה הכסופה של ידו נראתה כאילו הותכה אל פניה של צורת אדם כסופה נוספת – זו הייתה אישה. פסל הכרום הזכרי משך את פסל הכרום הנקבי מתוך קדירת הלבה הלוחשת והיורקת ונשא אותו חמישים מטרים למקום שבו העשב לא בער והאבן הייתה צוננת דייה כדי לשאת את משקלם. הגבר והאישה האחרים באו בעקבותיו.

הגבר ניסוט בחזרה מצורת הכסף-כרום שלו ולאחר שנייה עשתה הנקבה שנשא אותו הדבר. האישה שבקעה מתוך הכספית נראתה כתאומתה של האישה קצוצת השיער בחליפת הספינה.

"איפה הילדה הכלבה?" שאלה הנקבה הניצולה. היא נודעה בעבר בשם רהדמנת’ נמס.

"הסתלקה", אמר האיש שהציל אותה. הוא ואחיו הזכר יכלו להיות אחיה או שיבוטיה הזכרים. "הם הגיעו למשגרחוק האחרון".

רהדמנת’ נמס העוותה את פניה קלות. היא כופפה את אצבעותיה והניעה את זרועותיה כאילו התאוששה מהתכווצויות בגפיה. "לפחות הרגתי את האנדרואיד הארור ההוא".

"לא", אמרה האישה השנייה, תאומתה. לא היה לה שם. "הם הסתלקו בנחתת של הרפאל. האנדרואיד איבד זרוע אבל המנתח האוטומטי החזיק אותו בחיים".

נמס הנהנה והביטה לאחור אל המדרון הסלעי שבו עדיין זרמה לבה. הזוהר שבקע מהאש הראה את רשת החד-סיבים המנצנצת מעל הנהר. מאחוריהם בער היער. "זה לא היה… נעים… שם בפנים. לא יכולתי לזוז כשהכוח המלא של רומח הספינה בער עלי, ואחר כך לא יכולתי להסיט מופע בגלל הסלע מסביבי. נדרש לי ריכוז עצום לרדת לקצב רגיל ועדיין לשמר ממשק היסט-מופע פעיל. כמה זמן הייתי קבורה שם?"

"ארבע שנות ארץ", אמר הגבר שלא דיבר עד עתה.

רהדמנת’ נמס זקפה גבה דקה, בתהייה יותר מבהפתעה. "ובכל זאת הליבה ידעה איפה הייתי…"

"הליבה ידעה איפה היית", אמרה האישה השנייה. קולה והבעות פניה היו זהים לאלה של הניצולה. "והליבה ידעה שנכשלת".

נמס חייכה חיוך דק מאוד. "אז ארבע השנים היו עונש".

"תזכורת", אמר הגבר שהוציא אותה מהסלע.

רהדמנת’ נמס צעדה שני צעדים, כאילו בוחנת את שיווי משקלה. "אז למה באתם לחפש אותי עכשיו?"

"הנערה", אמרה האישה השנייה. "היא חוזרת. עלינו לחזור למשימתנו".

נמס הנהנה.

הגבר שהציל אותה הניח את ידו על כתפה הצרה. "ובבקשה קחי בחשבון", אמר, "שארבע שנים של קבורה באש ובאבן יהיו כלום לעומת מה שאת יכולה לצפות לו, אם תיכשלי שוב".

נמס נעצה בו מבט ארוך ולא אמרה דבר. לאחר מכן פנו ארבעתם מהלבה ומהלהבות בתנועה מתוזמנת באופן מדויק, מתאימים את צעדיהם, ונעו לעבר הנחתת בתיאום מושלם.

(הוצאת אופוס, 2002. תרגום: ורד טוכטרמן. 703 עמודים).

הקנטוס של היפריון – ביקורת

המשך הפרק