ג' מייקל סטרזינסקי, יוצרה של סדרת הטלוויזיה "בבילון 5" (וגם של "ג'רמיה" ששידורה החל לאחרונה בארץ), החל את הגל הנוכחי של כותבי טלוויזיה אמריקאיים המנסים את מזלם בקומיקס. מאז פרסומה של סדרת הסופר-גיבורים Rising Stars עבור חברת Top-Cow, הוא הפך לאחד מהכותבים היותר עסוקים של חברת "מרוול", בכותרים כמו "ספיידרמן" ואחרים. בחודשים הקרובים צפויה להגיח סדרת קומיקס חדשה שכתב עבור "מרוול" – Supreme Power; בעתיד היותר רחוק צפויה גם נובלה גרפית המתרחשת ביקום של "בבילון 5" ותסגור את הפערים שהותירו סדרת הטלוויזיה "קרוסייד" וסרט הטלוויזיה "אגדת הסיירים"). לפני שסטרזינסקי עבר לכותב בית של חברת "מרוול", הוא השלים סדרת קומיקס נוספת עבור Top-Cow בשם "Midnight Nation": אומת חצות.

הסדרה עוקבת אחר דיוויד גריי, בלש במחלק הרצח של משטרת לוס-אנג'לס. דיוויד הוא וורקוהוליק אומלל למדי – אין לו חברים, הממונים עליו הם חבורה של אנשים אטומים ומושחתים, וזמן קצר לפני תחילת הסדרה אשתו עוזבת אותו. ואומללותו עומדת להתגבר עוד יותר. במהלך חקירה של סדרת רציחות אכזריות המתחוללת באחד משיכוני העוני והפשע של העיר, דיוויד נפגע בקרב עם יצורים דמוניים המכונים "האנשים" ונופל אל "הביניים" – מקום בו שוכנים כל בני האדם שהחברה הנורמלית דחקה לשוליים. אשה מסתורית בשם לורל מודיעה לדיוויד כי בקרב עם "האנשים" הוא איבד את נשמתו, ואם זו לא תושב לו בתוך שנה הוא יהפוך לאחד מהם. כדי להשיב את נשמתו, דיוויד יוצא בלוויית לורל מלוס אנג'לס לניו-יורק. הבעיה הגדולה: עליהם להגיע לשם ברגל.

הרעיון בבסיסה של "אומת חצות" אינו חדש – ניתן לזהות בסדרה הדים מ-"עיר החטאים" של פרנק מילר ו-"Preacher" של גארת' אניס (גם אם "אומת חצות" אינה מתקרבת לברוטליות של אף אחת משתי סדרות אלה). אבל ההשוואה אליהן דווקא מחמיאה: "אומת חצות" היא שילוב מקורי ומרתק בין פנטסיה, אימה, סיפור מסע וגילוי עצמי, ומאבק בין טוב ורע – כאשר הגבולות בין השניים אינם כה ברורים וחדים כפי שנראה בתחילה. הסדרה גם נסמכת פחות על מרכיב האקשן ויותר על פיתוח של דמויות מרתקות ודיאלוגים. הדיאלוגים הם בכמה רמות מעל מה שהצופים והקוראים בעבודותיו האחרות של סטרזינסקי רגילים אליו – מצחיקים, עצובים ושנונים בכל המקומות הנכונים, וסטרזינסקי אף מצליח במקום בו כותבי קומיקס רבים אחרים (במיוחד אלה שהגיעו מהטלוויזיה) נכשלים: דחיסת כמות גדולה למדי של טקסט מבלי להעיק על הקוראים.

למרבה הצער, הסדרה סובלת מבעיה גדולה אחת הנובעת מההשוואה הלא-מחמיאה שלה ליצירה של כותב קומיקס אחר – ספרו (הלא גרפי) של ניל גיימן "לעולם לא עולם". דווקא מההשוואות עם ספרו של גיימן (העוסק, בדומה ל-"אומת חצות", באנשים שבשולי החברה), יוצאת הסדרה אותה כתב סטרזינסקי נפסדת – ומשיחות שהיו לי עם קוראים של הסדרה, הבחנתי כי קוראים אשר לא הכירו את "לעולם לא עולם" התלהבו ממנה הרבה יותר מאשר מי שקראו את ספרו של גיימן. אבל זה כנראה לא הוגן לטעון כי עבודה כלשהי – בוודאי בתחום הקומיקס – יוצאת נפסדת מהשוואה עם עבודותיו של גיימן.

"אומת חצות" מתהדרת בציורים יפהפיים ומפורטים של גארי פרנק (שעבד עם סטרזינסקי גם על Rising-Stars). הכול נראה חי ומשכנע: הסמטאות האפלות והמתפוררות, הנופים אותם עוברים גיבורי הסדרה במסעם, המעברים בין העולם האמיתי לעולם הדמוני, ושלל הבעות פנים עזות, כל אחת שווה אלף מילים. לאלה ניתן להוסיף את הצבעים הכהים של מאט מילה, המשלימים את האווירה הקודרת אותה משרה הסדרה.

כל החוברות בסדרה (כולל החוברת המקדימה המיוחדת שלה) נאספו לאחרונה בספר בכריכה רכה (ולא, אף על פי שעל הספר מופיע הכיתוב "כרך 1" הוא מכיל את הסדרה מתחילתה ועד סופה). מלבד פרקי הסדרה, הספר מכיל גם סיפור קצר שאינו מתקשר ישירות לעלילה, גלריה של עטיפות גיליונות הסדרה, ואחרית-דבר של סטרזינסקי עצמו. "אומת חצות" היא כנראה עבודתו הטובה ביותר של סטרזינסקי, בקומיקס או בכל מדיום אחר, והיא מומלצת בחום.