מה עושים כשהקוראים מחכים עם הלשון בחוץ לחומרים חדשים והחומרים החדשים מתעכבים? ממחזרים חומרים ישנים. זה בדיוק מה שעושה חברת Dark Horse עם סדרות הקומיקס של האומן היפאני מסמונה שירו. שירו, שמשלב בסדרות שלו מדע בדיוני קשה עם הרבה צחוקים על חשבון הז'אנר (ועל עצמו), ידוע בעיקר בזכות Ghost in the Shell – סדרת הקומיקס המהפכנית שהיוותה השראה לסרט האנימציה הידוע. ומאז פרסומה של הסידרה בשפה האנגלית, השאלה שעלתה הכי הרבה באתר של סטודיו פרוטאוס (החברה שמתרגמת קומיקס יפאני עבור Dark Horse) היא "מתי תופיע באנגלית סדרת ההמשך?" התשובה, נכון לרגע זה, היא "מתישהו בסוף 2002". עד שזה יקרה, Dark Horse זורקים עצם לחובבים הרעבים – הדפסה מחודשת של הספר האוסף סדרה אחרת של שירו, Orion.

בסדרה זו נוטש שירו, לכאורה את המחוזות הרגילים שלו – מרחביו האפלים של הסייברספייס, מסדרונותיה המזוהמים של הפוליטיקה המלוכלכת וקורבנותיו החרוכים של שדה הקרב העתידי לטובת מחוזות שונים במקצת – קצת סטימפאנק, קצת פילוסופיה ומיסטיקה מזרח-אסיאתית וקצת אלים (ומפלצות). אבל חוץ מזה, העסקים כרגיל: הומור הזוי, גיבורה היפר-אקטיבית, והרבה מאוד התרחשויות אפוקליפטיות (כל חמישה עמודים בערך).

איך לתאר את העלילה? ובכן, דמיינו לעצמכם סיפור של ה.פ. לאבקראפט, שמעובד לתסריט על ידי טרי גיליאם, ומבויים על ידי אקירה קורוסוואה – ואתם איפשהו בסביבה. מקום ההתרחשויות הוא אימפריית ימאטה – קיסרות בין-כוכבית השולטת על ערפילית אוריון. בימאטה, ה-'פסיכו-מדע' – מערכת קסמים שהיא שילוב של המרכיבים המיסטיים של הדאואיזם, הבודהיזם והשינטו – היא דבר יומיומי ונפוץ. בפתח הסדרה, מחליטים שליטי האימפריה לסלק לנצח-נצחים מהיקום את כל הקארמה השלילית בו. התוכנית הזאת נשמעת קצת מסוכנת למאסטר פוזן – ראש הכת הדתית Fuze, שמזמן לעזרתו את אל ההרס סוסאנו. אך לסוסאנו, למרבה הצער, יש תוכניות משלו – בעיקר להרוס את כל מה שנקרה בדרכו. גיבורת הסדרה היא ססקה, בתו של פוזן, קוסמת ונווטת ספינות, שמסתבכת בהרפתקה מטורפת בין כל הנ"ל.

לא תמצאו ב-Orion את ההרהורים הפילוסופיים שבדרך כלל ניתן למצוא אצל שירו אודות טכנולוגיה ובני אדם. ישנו אמנם ניסיון קלוש לתת בסיס מדעי לקסמי ה-'פסיכו-מדע', אבל לא מדובר בניסיון רציני מדי. הפוקוס פה הוא כמעט לחלוטין על האקשן – והסדרה נראית, לעיתים קרובות, כמו סצינת אקשן אחת ארוכה, שנמשכת כמה מאות עמודים. חסרון? ממש לא. שירו נותן כאן שוב את השילוב המוצלח מאוד בין אקשן והומור, שאפיין גם עבודות קודמות כמו Appleseed – רק בלי העומק והמורכבות שלהם, מבחינה רעיונית או עלילתית. התוצאה הסופית היא כנראה הסדרה הכי פחות מעוררת מחשבה של שירו, אבל גם הכי מהנה לקריאה. למי שבכל זאת מעקש למצוא ערך מוסף – לספר, התווסף פרק בו סוקר שירו באריכות את העולם בו מתרחש הסדרה, על כל המקורות האמיתיים (והמומצאים) מהם הוא שאב השראה כדי ליצור אותו, פרק שהוא, למרבה האירוניה, כבד הרבה יותר מהסדרה שמתרחשת באותו עולם.

בתחום האומנות מוכיח שירו שהכישרון שלו לציור כלי נשק מימי הביניים ומפלצות לאבקראפטיות אינו נופל מכשרונו לצייר רובוטים וכלי משחית עתידניים. גם הדמויות זכו לטיפול מן השורה הראשונה, והציורים משקפים יפה את האישיות הנוירוטית של כל גיבורי הסדרה. רק ציורי הרקע חלשים מעט, בהשוואה לשאר.

שתי טענות קטנות לגבי המהדורה החדשה: ראשית – עיצוב העטיפה. פתגם ידוע אומר כי "כאשר משהו אינו שבור, אל תתקן אותו" – והעטיפה של המהדורה החדשה מוכיחה כמה שהפתגם הזה נכון. העטיפה, עם התמונה המקושקשת והצביעה המחונטרשת, היא בהחלט צעד גדול אחורה בהשוואה לעיצוב העטיפה של המהדורה הישנה. שנית – ככל הידוע לי, למהדורה החדשה לא נוסף שום חומר שלא היה במהדורה הישנה. מדוע, אם כן, ראו החבר'ה הטובים ב-Dark Horse לנכון להוסיף עוד שני דולרים לתווית המחיר?

אבל חוץ מזה, ועד שיגיע כבר Ghost in the Shell 2, אוריון הוא בהחלט דרך ראויה עבור מכורי שירו להעביר את הזמן. לקוראים שאינם מכירים את שירו, זוהי דרך טובה להתוודע אליו – ואני ממליץ להם, למעשה, להתחיל מ-Orion ביחד עם סדרה אחרת, Dominion (שהאוסף שלה יצא אף הוא בהדפסה מחודשת לפני כשנה). התעלומה הכי גדולה שנותרת בסיום הקריאה היא מדוע Orion נותרה הסדרה היחידה של שירו שלא זכתה לעיבוד אנימציה.