מלחמה לנצח מספר את סיפורה של מלחמה עקובה מדם של האנושות נגד גזע חייזרים. עם כל ההירואיות שיש במלחמה, וכל התיאורים הנפלאים של קרבות שיש בספר "לוחמי החלל" של היינלין. זה כנראה ספר המדע הבדיוני המלחמתי המקביל ל"לוחמי החלל" של היינליין, אך המסר שלו כה אנטי-מלחמתי שזה נפלא.

ג'ו מנדלה, גיבור הספר, הוא בן כדור הארץ מקבוצה התחלתית של חמישים גברים וחמישים נשים, שאומנו להיות מכונות הרג. הם גויסו, כיוון שבמפגש הראשון בין חלליות אנושיות במשימת התיישבות ובין הטוראנים – גזע חיזרים זר ומוזר, הטוראנים תקפו את חלליות בני אדם וגרמו להרג ונזקים. אך האומנם זה מה שקרה?

בעקבות ההתקפה הראשונית, האנושות מגייסת לשירותה את מנדלה וחבריו – המוכשרים מבני האדם באותה תקופה, עם תארים אקדמאיים ויכולות נפשיות מוגברות אצל חלקם. רק מה? המלחמה והאימונים, נוקשים מידי. באימונים נהרגים חבריו בשם ההצדקה "קשה באימונים, קל בקרב". בקרב נהרגים חבריו כי הם לא מוכנים במידה מספקת להפגשותם עם האויב.

אט אט השנים עוברות ועם קפיצות החלל ג'ו מנדלה מתקדם בסולם הדרגות. בנוסף, פני האנושות משתנים וכולם הולכים להיות יצורי מעבדה עם נטיות הומוסקסואליות (תוך רמיזה גאונית לספר אחר בקטע שבו ג`ו אומר "ממש עולם חדש ומופלא"). כיוון שנקבע "מדעית" שיצורים הטרוסקסואליים הם אלימים מדי ולא יציבים נפשית, כל בני האדם הופכים להיות הומוסקסואליים, על מנת לשמר על היציבות הנפשית של האנושות.

המלחמה?

אין שום דבר טוב במלחמה. בתחילה ג'ו מאבד את חבריו בשל האימונים הנוקשים, לאחר מכן בשל הקרבות ובסוף בשל פערי הזמן בקפיצות הזמן הוא מאבד את משפחתו ואת כל העולם שהכיר.

תיאורי הקרבות …

אם יש ספר שגובר בכל על "לוחמי החלל" של היינלין, הרי זה מלחמה לנצח – וטוב שכך. תיאורי הקרבות בספר הם לחלוטין לא הגבורה וההירואיות של המלחמה. יש בלגן בקרבות, אנשים נהרגים בגלל טעויות מטופשות, אנשים נהרגים בגלל נחיתות מספרית, נהרגים בגלל אי מילוי ההוראות וכו'. אין בספר שום קרב שממנו ניתן לצאת עם תחושה של "וואוו, זה בטח היה מדהים להיות שם". בקיצור זה מה שקורה כשלוקחים יוצא מלחמת ויטנאם, שיודע מהי מלחמה אמיתית ושכמה שזה נראה מרהיב מבחוץ, זה ממש לא מרגש מבפנים.

אמרתי כבר "מומלץ"?