אומן הקומיקס הבלגי הרמן הופן נחשב לאחד מאומני הקומיקס המובילים של אירופה. הוא נודע בעיקר בזכות הסדרה "הטירות של בויס-מורי", סאגה אודות משפחת אצולה באירופה השסועה של ימי הביניים. בדומה לאומנים אירופאים רבים, גם הופן צייר סדרות שהעניקו פרשנות ייחודית לז'אנרים אמריקאיים (מערבונים, גנגסטרים) ובמרכז עבודותיו ניצבות דמויות האנטי-גיבורים הפועלות בעולם שאיבד מזמן את המצפן המוסרי שלו. עד לא מזמן היה הופן אלמוני לחלוטין עבור הקוראים בארה"ב, אך לפני כשנתיים החלה חברת Dark Horse לתרגם אוספים נבחרים של עבודותיו לאנגלית. בשנה שעברה גם עלתה על מסכי הטלוויזיה בארה"ב סדרת המד"ב 'ג'רמיה', בהפקתו של ג' מייקל סטרזינסקי ("בבילון 5"), המבוססת על סדרת קומיקס אותה צייר הופן, וכעת מופיע בפעם הראשונה גם כרך מהסדרה בתרגום אנגלי.

הרקע להתרחשויות יהיה מוכר לכל מי שהזדמן לו לצפות בסדרת הטלוויזיה: זוג צעירים, ג'רמיה האידיאליסט וקרדי החמדן חוצים את אמריקה הפוסט-אפוקליפטית (בסדרת הטלוויזיה מדובר באמריקה שלאחר מגיפה ביולוגית, בקומיקס זו אמריקה שלאחר מלחמת אזרחים שנייה) ובכל מקום אליו הם מגיעים הם מגלים עוד עדות לריקבון המוסרי האוחז באנושות. בכרך המתורגם Gun in the Water, הם מוצאים את עצמם מתארחים בביתה של משפחה לא מתפקדת, המונהגת על ידי אם אלכוהוליסטית ובנה האלים. הביצות המקיפות את ביתה של אותה משפחה מסתירות סוד אפל, המביא את היחסים בין בני המשפחה לידי פיצוץ, כאשר גיבורי הסדרה נלכדים במרכז המהומה.

הופן הוא כותב שפיתוח הדמויות חשוב עבורו יותר מהעלילה. הוא מתעכב, באריכות, על חיי היום-יום הקשים של הדמויות המאכלסות את העולם העתידני אותו יצר, תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין "טובים" ו-"רעים" ומספק לקוראים אנקדוטות קטנות, חסרות חשיבות, לכאורה, על אותן דמויות. יחסית לכמות העמודים הלא-גדולה של הספר, הופן מצליח לגרום לקורא להרגיש כאילו הוא מכיר מקרוב כל דמות ודמות המופיעה בו. המתח העלילתי נבנה לאטו והאקשן מגיע במשורה אבל במקומות הנכונים – במיוחד בסצנות הקליימקס.

הופן הוא גם מאייר מוכשר מאוד ובדומה לכתיבה, גם האיורים שלו מתמקדים לעיתים קרובות בניואנסים – פרטים קטנים עליהם הוא מתעכב וחשיבותם מתבררת בהמשך. יש לו גם חוש מצוין בכל הנוגע לזרימה של סיפור דרך תמונות בשילוב עם הדיאלוגים (והספר מכילה הרבה מאוד מלל). גולת הכותרת של הסדרה היא דווקא העיצוב – החל מעיצוב הדמויות הריאליסטי (אין בסדרה דמויות שנראו כאילו הן כרגע יצאו מסוכנות דוגמנות) ועד לתמונת העולם הפוסט-אפוקליפטית, שבבירור השפיעה גם על סדרת הטלוויזיה: מדובר, למעשה, בעולם שלנו – רק מוזנח יותר, מלוכלך יותר ומרופט יותר.

קשה לבוא אל הספר בטענות בתחום האיכות. הטענות העיקריות הן בכל הנוגע לכמות. 48 העמודים של הסיפור ממש לא מצדיקים את תו המחיר השערורייתי (כ-15 דולר) של הספר. בשמחה הייתי מוותר על הפורמט האלבומי המהודר בכריכה קשה עם עמודי כרומו, אם משמעות הדבר הייתה עוד שניים-שלושה סיפורים נוספים (מה שהיה מביא את הספר לכמות העמודים המקובלת באוספי קומיקס בארה"ב).

בנוסף לכך, החלטתם של העורכים להתחיל את תרגום הסדרה בכרך הנדון בביקורת זו, דווקא, נראית תמוהה בלשון המעטה. בכרך אין אפילו שורה אחת של אקספוזיציה או הסבר לרקע של ההתרחשויות. האם אי אפשר היה להתחיל את התרגום מכרכים מוקדמים יותר? ולא, העובדה שכרגע רצה בארה"ב סדרת טלוויזיה שמסבירה את הנושא (פחות או יותר) אינה אליבי קביל.

למרות זאת, Jeremiah: A Gun in the Water מהווה סיפור טוב מספיק בפני עצמו ורכישתו היא מומלצת – במיוחד עם היא תעודד את המפיצים לתרגם עבודות נוספות של הופן לאנגלית. חברת Dark Horse ידועה כבר זמן רב כהוצאה המביאה לקהל האמריקאי קומיקס איכותי מיפאן ואפשר לקוות שהתרגומים לסדרות של הופן מסמנים מהפכה דומה אותה הם יחוללו בתרגום של קומיקס אירופאי.