פרנק מילר הוא אחד מאומני הקומיקס המגוונים ביותר שקיימים. הוא נחשב לקופולה של עולם הקומיקס – אבי קומיקסי הפשע העירוני והגנגסטר המודרני. למרות תדמית זו, יצירותיו הן כסופר והן כצייר, נוגעות בז'אנרים רבים של עולם הקומיקס, החל מסופר גיבורים ועד לסיפורי מד"ב ופשע מחתרתיים. בנוסף להיותו אומן קומיקס רבגוני, מילר הוא גם תסריטאי פורה ביותר.

המיתוס מסביב מילר הוא כל כך עצום, עד כי גם קוראים שלא ממש אוהבים את עבודותיו, נאלצים להודות שמדובר ביוצר ייחודי ביותר וכמעט בלתי ניתן לחיקוי. תחום יצירותיו של מילר הוא מגוון, אך למרות זאת ניתן לזהות בקלות חותמו הייחודי בכל דבר שהוא עוסק בו, כתיבה או ציור.

מילר גדל בוורמונט, בעיר מונטפליה, והחל את הקרירה המקצועית שלו עוד בהיותו נער בשנת 1977, כאשר עבד בשביל חברות כמו מרוול , די סי וגולד קיי. ההזדמנות הגדולה ניתנה לו כאשר קיבל לצייר שני גיליונות של Spectacular Spiderman (הקומיקס החודשי השני של ספיידרמן אחרי הצלחת The Amazing Spiderman). בחוברות הללו הוא הפגיש את ספיידרמן עם סופר גיבור אחר של מרוול – Daredevil. עבודתו של מילר בגליונות אלו היתה כה מוצלחת, עד כי מונה לצייר הקבוע של "דרדוויל", ולאחר מכן מונה גם ככותב.

מילר הפך את "דרדוויל" מסופר-גיבור נוסחתי דמוי ספיידרמן לספיידרמן עם טוויסט – המאפיה רוצה למחוק אותו מעל פני האדמה, והוא נלחם בה עד חורמה, תוך התעלמות ממותם של אנשים במהלך המלחמה, מהתאבדותן של חברותיו או מהפיכתן לכוכבות פורנו מכורות לסמים.

כבר מתיאור זה אפשר להבין עד כמה שינה מילר את עולם הקומיקס ועד כמה הצליח להטביע את חותמו האישי כסופר קומיקס למבוגרים (מחלוצי הז'אנר בארה"ב) באחד הקומיקסים המיינסטרימיים ביותר.

ב"דרדוויל" יצר מילר עלילות מתוחכמות, מצמררות, מפתיעות ופסיכוטיות לפעמים, אבל שמצליחות לעורר עניין וריגוש אצל הקורא. מילר השתמש בתמונות חודרות לנשמה (בהעדר תיאור טוב יותר), ולעתים אף הצליח לסכם בתמונה אחת סצינה שלמה ובלתי נשכחת.

לשיא יצירתו ב"דרדוויל" הגיע מילר בשנת 1986, כאשר פיתח סאגה שלמה בשם Born again, שבה דרדוויל בדמותו האנושית מגיע לעימות הסופי עם המאפיה, עימות שבמהלכו הוא מאבד את כל מה שהיה לו ומתחיל את חייו מחדש.

ב-born again היתה עלילה מרתקת, שהשתמשה בשפת הקומיקס כפי שפיתח אותה מילר, והיא מהווה את פסגת יצירתו במסגרת דמותו של דרדוויל. סצינות רבות נחקקות בזכרון מתוך חוברות אלו, כמו דמותו של מאט מורדוק (דמותו האנושית של דרדוויל) בשיא יאושו מוטל בבגדיו, שיכור ולא מגולח, במוטל מלא פשפשים, מכונס בעצמו באופן המתאר ללא מלים את מידת ייאושו; דמותו של מורדוק הולך בגשם; וראש המאפיה יושב על מכשיר כושר ומצטמרר לאיטו אחרי שאנשיו מבשרים לו שלא מצאו גופה.

אחת הסצינות המצמררות ביותר מתרחשת אחרי שמורדוק נפצע אנושות ומגיע למנזר לטיפול. אחרי שהוא מתאושש מתרדמת, הוא שואל את הנזירה המטפלת בו האם היא אימו; היא משיבה לו "כמובן שלא בני, אל תהיה מגוחך", ובעזרת כוחותיו המיוחדים הוא יודע כי היא משקרת לו.

מילר פרש וחזר ל"דרדוויל" תכופות. הוא יצר לחוברת יקום משל עצמה אבל התמקד יותר במיקרו – בשכונה שבה הוא חי. בין יצירותיו הנוספות של מילר בקומיקס של דרדוויל הייתה גם דמותה של אלקטרה. אלקטרה הייתה בתו של דיפלומט יווני שהתאהבה במאט מורדוק, נחטפה ומוחה נשטף ע"י ארגון טרור, שהפך אותה למחסלת עם כישורי נינג'ה מופלאים. אחרי שנפגשו והתאהבו בשנית, נהרגת אלקטרה בסיפור קורע לב ע"י אחד מאויביו של דרדוויל. כל זה לא הפריע למילר לספר את סיפורה בסדרה קצרה לקוראים מבוגרים בשם Elektra: Assassin, ולהחיות אותה ב-Elektra: Lives Again.

בשנות השמונים במקביל לעבודתו במארוול, עשה פראנק מילר את אחת היצירות ששינו את פני הקומיקס בשביל המתחרה שלה דאז – די סי קומיקס. מילר לקח את אחד מאבות המזון של די סי – באטמן – והתמקד באחד הכנויים שהודבקו לו במהלך השנים: The Dark Knight. מילר בחר להתמקד בצדה האפל של הדמות, תוך הצגת מאפייניה האלימים, הפסיכוטיים והמפחידים.

התוצאה הייתה סידרה (שהפכה לאחר מכן לגרפיק נובל קלאסי) בשם The Dark Knight Returns, שאף זכתה בפרס לוקוס לשנת 1997. מילר, ביחד עם קלאוס ג'ונסון ולין וארלי ניצל בצורה מקסימלית את היותו אומן ייחודי וסופר מבריק, ויצר את אחת מהיצירות המופת של הקומיקס עד אז, יצירה שפתחה את הפתח ליצירות הקומיקס הבאות שיגיחו מארה"ב . עם זאת, בגלל שהסדרה עסקה גם בפוליטיקה דאז היא חדלה מלהיות סיפור מעודכן, ולא תמיד עברה את מבחן הזמן.

בנוסף לקומיקס, מילר עשה סדרות נוספות לבאטמן וביניהן Year One, על אודות השנה הראשונה של באטמן. מלבד התסריט ל-Batman Year One הנמצא בשלבי הפקה מוקדמים, כתב מילר גם את התסריטים לשני המשכי רובוקופ, וגם הם כנראה נכתבו כקומיקס. הדבר לא הועיל כל כך למילר שהרבה מהטינה נגדו מופנית בשל תסריטים אלו.

מלבד "דרדוויל" ו"באטמן", מילר נחשב לכותב מבוקש. הוא כתב הרבה סדרות, הן מיינסטרים והן אינדיפנדט, וגם ביצע עבודות רבות בתחום, עד כי קשה ביותר למנות את כל הקומיקסים שבהם התארח.

מילר גם יצר הרבה דברים מעניינים אחרים, כסידרת Give Me Liberty ביחד עם דייב גיבונס (האמן של Watchman) – דיסטופיה עצבנית שבה ילדה משכונת עוני ופשע בשם מרתה וושינגטון מגויסת לצבא ונלחמת במלחמה עבור חברות הענק, סיפור בעל הומור קודר וסאטירה נוקבת ונוטפת דם. סדרות נוספות של מילר היא סדרת Hardboild, היא רומן פשע אלים במיוחד שצייר Geof Darrow. וסדרת Ronin: סיפור סייברפאנק רב מימדים. מבין עבודות האומנות שלו כדאי להזכיר גם את הקאוורים שהוא עשה לסדרה בשם Lone Wolf and Cub שתורגמה מיפנית, ולחוברת של Dark Horse, שפתחה מגמה של שימוש בצבעי שחור לבן ואדום. בשנים האחרונות הוא עובד על Sin City, אנתולוגיה משובחת ביותר של סיפורי פשע בשחור לבן, הכתובה ומצוירת בידו.