ואליס \ פיליפ ק. דיק
מאת המערכת
פרק ראשון
ואליס — (VALIS, ראשי תיבות של Vast Active Living Intelligence System, מתוך סרט אמריקאי): מערכת בינה חיה פעילה נרחבת. הפרעה במרקם המציאות, שבה נוצר באופן ספונטני שדה כוח פרקטלי מבוקר, הנוטה להתרחב בהתמדה, ולכלול ולארגן את סביבתו במערכים של מידע. מתאפיין באינטליגנציה דמוית-תודעה, התפתחות לקראת מטרה מודעת, ולכידות מבנית.
המילון הסובייטי הגדול
מהדורה שישית, 1982
התמוטטות העצבים של הורסלאבר פאט התחילה ביום שבו קיבל את שיחת הטלפון מגלוריה, ששאלה אם יש לו כדורי נמבוטל. הוא שאל אותה למה היא צריכה אותם, והיא ענתה שהיא מתכוונת להרוג את עצמה. היא התקשרה לכל מי שהכירה. כבר היו לה חמישים כדורים, אבל היא היתה צריכה עוד שלושים או ארבעים ליתר בטחון.
הורסלאבר פאט הסיק מיד שזאת היתה דרכה של גלוריה לבקש עזרה. פאט חי מזה שנים באשליה שביכולתו לעזור לאנשים. הפסיכיאטר שלו אמר לו פעם שכדי להבריא הוא חייב לעשות שני דברים: להפסיק עם הסמים (הוא לא הפסיק), ולהפסיק לנסות לעזור לאנשים (הוא עדיין ניסה לעזור לאנשים).
למען האמת, לא היו לו נמבוטלים. לא היו לו כדורי שינה משום סוג. הוא אף פעם לא לקח כדורי שינה. הוא לקח ספידים. כך שלא היה ביכולתו לתת לגלוריה כדורי שינה כדי שתוכל להתאבד. בכל מקרה, הוא לא היה נותן לה גם אם היו לו.
"יש לי עשרה," אמר, בגלל שאם היה אומר לה את האמת היא היתה מנתקת.
"אז אני אסע אליך," אמרה גלוריה בטון שלו והגיוני, אותו טון שבו ביקשה את הכדורים.
הוא הבין שהיא לא קראה לעזרה. היא ניסתה להרוג את עצמה. היא היתה מטורפת לגמרי. אם היתה שפויה, היתה מבינה שעליה להסוות את מטרתה, בגלל שככה היא הפכה אותו לאשם בשיתוף פעולה. אם יסכים, זה אומר שהוא רוצה במותה. לא היה לו — או לאף אחד אחר — שום מניע לרצות בכך. גלוריה היתה עדינה ותרבותית, אבל היא לקחה המון אסיד. היה ברור שמאז שמע ממנה לאחרונה, לפני שישה חודשים, החריב האסיד את מוחה.
"אז מה עבר עליך?" שאל פאט.
"הייתי בבית חולים מאונט ציון בסן פרנציסקו. ניסיתי להתאבד ואמא שלי אשפזה אותי. הם שחררו אותי בשבוע שעבר."
"הבראת?" שאל.
"כן," אמרה.
זה היה הרגע שבו התחיל פאט לצאת מדעתו. באותו זמן הוא לא ידע את זה, אבל הוא נגרר אל תוך משחק פסיכולוגי נבזי. הוא נכנס לדרך ללא מוצא. גלוריה קנאדסון הרסה אותו, שהיה חבר שלה, ביחד עם המוח שלה. סביר להניח שבדרך היא הרסה שישה או שבעה אנשים נוספים, כולם חבריה שאהבו אותה, עם שיחות טלפון דומות. אין ספק שהיא הרסה גם את אביה ואמה. פאט שמע בקולה השקול את הצליל היבש של הניהיליזם, את עקיצת האבדון. לא היה לו עסק עם בת אנוש; בצדו השני של הטלפון היה משהו שפעל כמו קשת רפלקס.
מה שהוא לא ידע היה שלפעמים אובדן השפיות הוא תגובה הולמת למציאות. האזנה לגלוריה מבקשת למות היתה הידבקות בזיהום. זאת היתה מלכודת-אצבעות סינית, שבה ככל שאתה מושך יותר חזק המלכודת מתהדקת יותר.
"איפה את עכשיו?" שאל.
"במודסטו. בבית של ההורים שלי."
הוא גר בנפת מרין, כך שהיא נמצאה במרחק כמה שעות נסיעה. היו נסיבות מעטות בלבד שהיו משכנעות אותו לעשות נסיעה ארוכה שכזאת. זאת היתה עוד מנה של טירוף: שלוש שעות נסיעה בכל כיוון בשביל עשרה נמבוטלים. לא יותר פשוט להיכנס במשהו עם המכונית? גלוריה לא עשתה אפילו את המעשה הבלתי-הגיוני שלה בהגיון. תודה לך, טים לירי, חשב פאט. אתה והשטויות שלך על האושר שבהרחבת התודעה באמצעות סמים.
הוא לא ידע שחייו שלו היו בסכנה. השנה היתה 1971. ב- 1972 הוא יהיה בצפון, בוונקובר שבקולומביה הבריטית, עסוק בניסיון להרוג את עצמו, לבד, עני ומפוחד, בעיר זרה. כרגע הידע הזה נחסך ממנו. כל מה שרצה היה לפתות את גלוריה לבוא לנפת מרין, כדי שיוכל לעזור לה. אחד מחסדיו הגדולים ביותר של אלוהים הוא שהוא שומר אותנו בערפל תמידי של חוסר ידיעה. ב- 1976, מטורף לחלוטין מרוב אבל וכאב, הורסלאבר פאט יחתוך וריד (אחרי שניסיון ההתאבדות בוונקובר נכשל), ייקח ארבעים ותשע טבליות של דיגיטליס מזוקק ברמה גבוהה, ויישב במוסך הסגור כשמנוע מכוניתו פועל — וייכשל גם אז. ובכן, לגוף יש כוחות שאינם ידועים לנפש. עם זאת, מוחה של גלוריה היה בשליטה מלאה על גופה; היא היתה מטורפת באופן הגיוני.
רוב מקרי אי השפיות מתאפיינים בהתנהגות ביזארית ותיאטרלית. אתה שם מחבת על ראשך ומגבת מסביב למותנייך, צובע את עצמך בסגול ויוצא לרחוב. גלוריה היתה שלווה כתמיד; מנומסת ותרבותית. אם היתה חיה ברומא או יפן העתיקה, היא לא היתה נראית חריגה. רוב הסיכויים שכישורי הנהיגה שלה לא נפגעו כלל. היא תעצור בכל רמזור אדום ולא תחרוג מהמהירות המותרת — בדרכה לאסוף את עשרת כדורי הנמבוטל.
אני הורסלאבר פאט, ואני כותב בגוף שלישי כדי לזכות במבט אובייקטיבי נחוץ להחריד. לא אהבתי את גלוריה קנאדסון, אך חיבבתי אותה. בברקלי היא ובעלה היו עושים מסיבות אלגנטיות, ואשתי ואני תמיד הוזמנו. גלוריה בילתה שעות בהכנת סנדוויצ'ים קטנים, והגישה יינות שונים, והיא תמיד התלבשה מקסים ונראתה נפלא, עם השיער המתולתל הקצר בצבע חול.
בכל אופן, להורסלאבר פאט לא היו כדורים לתת לה, ואחרי שבוע גלוריה השליכה עצמה מחלון בקומה העשירית של בניין סינאנון באוקלנד, קליפורניה, ונמרחה בחתיכות קטנות על המדרכה לאורך מקארתור בולבארד, והורסלאבר פאט המשיך בדעיכתו הארוכה וההדרגתית למעמקי הסבל והכאב, אל אותו כאוס שלטענת אסטרופיזיקאים הוא הגורל שמחכה ליקום כולו. פאט הקדים את זמנו, והקדים את היקום. בסופו של דבר הוא שכח איזה אירוע התחיל את המסע שלו אל האבדון. אלוהים, בחסדיו, אוטם אותנו מן העבר כמו מן העתיד. במשך חודשיים, אחרי ששמע על התאבדותה של גלוריה, הוא בכה וראה טלוויזיה ולקח עוד סמים — גם המוח שלו עצמו התחיל להישרף, אך הוא לא ידע גם את זה. אין גבול לחסדיו של האל.
למען האמת, שנה קודם לכן פאט איבד את אשתו כתוצאה ממחלת נפש. זה היה כמו מגפה. אף אחד לא יכל לקבוע כמה מתוך זה היה בגלל סמים. התקופה הזאת באמריקה — בין 1960 ל-1970 — והמקום הזה, איזור המפרץ בצפון קליפורניה, היו דפוקים לגמרי. אני מצטער לבשר לכם את זה, אבל זאת האמת. מונחים מתוחכמים ותיאוריות מפולפלות לא יכולים להסוות את העובדה הזאת. הרשויות נהיו פסיכוטיות בדיוק כמו אלה שאותם רצו לעצור. הן רצו להיפטר מכל האנשים שלא היו שיבוטים של הממסד. הרשויות היו מלאות שנאה. פאט ראה שוטרים נוהמים כלפיו בזעם שהזכיר כלבים. ביום שבו שחררו את אנג'לה דייוויס, המרקסיסטית השחורה, מבית הכלא של נפת מרין, פירקו הרשויות את כל משרדי מנהלת הנפה. זה נעשה כדי לבלבל פעילים רדיקליים שהיו עשויים לנסות לעשות צרות. המעליות נותקו; על הדלתות הודבקו שלטים בדויים ומטעים; התובע המחוזי התחבא. פאט ראה את כל זה. הוא הלך לבניין המנהלה באותו יום כדי להחזיר ספר בספרייה. כשעבר במגלה המתכות בכניסה לבניין, שני שוטרים קרעו את הספר שהביא ואת הניירות שנשא איתו. הוא היה מבולבל. כל היום הזה בלבל אותו. בקפטריה עמד שוטר חמוש, וצפה בכולם אוכלים. פאט חזר הביתה במונית, כשהוא מפחד לנהוג במכוניתו ותוהה אם הוא מתחרפן. הוא אכן התחרפן, אבל כך גם כל השאר.
אני, במקצועי, סופר מדע בדיוני. אני עוסק בפנטזיות. החיים שלי הם פנטזיה. ובכל זאת, גלוריה קנאדסון שוכבת בתוך קופסה במודסטו, קליפורניה. באלבום התמונות שלי יש תצלום של זרי הפרחים שהונחו על קברה. זה תצלום צבעוני, כך שאפשר לראות כמה הזרים מקסימים. ברקע חונה מכונית פולקסוואגן. אפשר לראות אותי זוחל אל תוך הפולקסוואגן, באמצע הטקס. לא יכולתי לשאת יותר.
אחרי ההלוויה בוב, בעלה לשעבר של גלוריה, ואני, ואיזשהו חבר אדום-עיניים מבכי שלו — ושלה — אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה מפוארת סמוך לבית הקברות של מודסטו. המלצרית הושיבה אותנו מאחורה בגלל ששלושתנו נראינו כמו היפים, למרות שלבשנו חליפות ועניבות. לא שמנו זין. אני לא זוכר על מה דיברנו. בלילה שלפני בוב ואני נסענו — כלומר בוב והורסלאבר פאט נסעו — לאוקלנד לראות את הסרט פאטון. ממש לפני הטקס בבית הקברות פאט פגש את הוריה של גלוריה בפעם הראשונה. כמו בתם המנוחה, הם התנהגו כלפיו בנימוס מושלם. כמה מחבריה של גלוריה עמדו בסלון הקיטשי, המעוצב בסגנון חוות בוקרים מערבונית, והעלו זיכרונות על האישה שקשרה אותם ביחד. באופן טבעי, גברת קנאדסון היתה מאופרת יתר על המידה; נשים תמיד מתאפרות בצורה מוגזמת כשמישהו מת. פאט ליטף את החתול של הנערה המתה, היושב-ראש מאו. הוא נזכר בימים הספורים שגלוריה בילתה אצלו, במסעה הכושל לביתו בעקבות כדורי הנמבוטל שלא היו לו. היא קיבלה את חשיפת השקר שלו בשלווה, אפילו באדישות. כשאתה הולך למות לא איכפת לך מהפרטים הקטנים.
"לקחתי אותם בעצמי," אמר לה פאט, מוסיף שקר על שקר.
הם החליטו לנסוע לחוף, חוף האוקיאנוס הנפלא של חצי-האי פוינט רייס. בפולקסוואגן של גלוריה, כשגלוריה נוהגת (אף פעם לא עלה בדעתו שהיא עלולה, בהחלטה של רגע, למחוק את עצמה, אותו ואת המכונית), וכעבור שעה ישבו ביחד על החול ועישנו גראס.
יותר מכל, פאט רצה לדעת למה היא התכוונה להרוג את עצמה.
גלוריה לבשה מכנסי ג'ינס שעברו כביסות רבות, וחולצת טריקו שבחזיתה היה מודפס פרצופו המגחך של מיק ג'אגר. היא חלצה את נעליה, כיוון שהחול היה נעים למגע. פאט שם לב שהציפורניים באצבעות רגליה היו צבועות בוורוד, ושהן היו מטופחות באופן מושלם. לעצמו חשב, היא מתה כמו שחיה.
"הם גנבו את חשבון הבנק שלי," אמרה גלוריה.
אחרי זמן מה הבין, מסיפורה המפורט שסופר באופן ברור ומדוד, ששום 'הם' לא היו קיימים. בגלוריה התפתח טירוף מקיף, מוחלט ואכזרי, שנוצר בתשומת לב של לטש יהלומים. היא מילאה את כל הפרטים בעזרת מכשירים מדוייקים כמו כליו של רופא שיניים. לא היה חלל ריק בשום מקום בסיפור שלה. הוא לא יכל למצוא שום טעות, מלבד כמובן הרעיון הבסיסי, שהיה שכולם שנאו אותה וניסו להרוס אותה, ושהיא היתה חסרת ערך לחלוטין. בזמן שדיברה היא החלה להיעלם. הוא צפה בה מתפוגגת; זה היה מדהים. גלוריה, בדרכה השקולה, דיברה עצמה לאבדון מילה אחר מילה. זה היה הגיון בשירותו של — ובכן, חשב לעצמו, בשירותו של הכלום. המוח שלה הפך כולו למוחק גדול ומוכשר. כל מה שבאמת נשאר היה הקליפה החיצונית שלה, כלומר הגופה הנטושה שלה.
היא כבר מתה, הבין באותו יום על החוף.
אחרי שעישנו את כל הגראס שלהם, הם הלכו לטייל ודיברו על האצות ועל גובה הגלים. שחפים מצווחים התעופפו מעליהם. אנשים ספורים ישבו או הלכו פה ושם, אבל רוב החוף היה שומם. שלטים הזהירו מפני זרמים תחתיים. פאט, ככל שניסה, לא הצליח להבין למה גלוריה לא הלכה אל תוך המים. הוא פשוט לא הצליח לקלוט את הראש שלה. כל מה שיכלה לחשוב עליו היה הנמבוטל שהיתה צריכה, או שחשבה שהיתה צריכה.
"התקליט של הגרייטפול דד שאני הכי אוהבת הוא וורקינגמנ'ז דד," אמרה גלוריה בשלב מסויים. "אבל אני לא חושבת שהם צריכים להטיף לשימוש בקוקאין. הרבה ילדים מקשיבים לרוק."
"הם לא מטיפים לזה. השיר פשוט מדבר על מישהו שלקח את זה. וזה הרג אותו, בדרך עקיפה; הוא ריסק את הרכבת שלו."
"אבל זאת הסיבה שאני התחלתי עם סמים," אמרה גלוריה.
"בגלל הגרייטפול דד?"
"בגלל," אמרה גלוריה, "שכולם רצו שאני אעשה את זה. נמאס לי לעשות מה שאנשים אחרים רוצים שאעשה."
"אל תהרגי את עצמך," אמר פאט. "תעברי לגור איתי. אני לבד לגמרי. אני באמת מחבב אותך. בואי לתקופת ניסיון, לפחות. אנחנו נעביר את הדברים שלך, אני והחברים שלי. יש הרבה דברים שנוכל לעשות, כמו לצאת ביחד, כמו שיצאנו לחוף היום. נכון נחמד פה?"
גלוריה לא ענתה.
"זה ממש יגרום לי להרגיש נורא," אמר פאט, "לשארית חיי, אם תהרגי את עצמך." וכך, כמו שהבין מאוחר יותר, הוא הציג בפניה את כל הסיבות הלא נכונות לחיות. היא תעשה את זה כטובה לאחרים. הוא לא היה יכול למצוא סיבה יותר גרועה גם אם היה מחפש שנים. עדיף כבר לדרוס אותה עם הפולקסוואגן. זאת הסיבה שלא מאיישים קווי ייעוץ טלפוניים למתאבדים בטמבלים; פאט גילה זאת מאוחר יותר, בוונקובר, כאשר הרגיש התאבדותי בעצמו, טילפן למרכז הסיוע הנפשי של קולומביה הבריטית, וקיבל ייעוץ ממומחה. לא היה שום דמיון בין הייעוץ שקיבל לבין מה שאמר לגלוריה על החוף באותו יום.
גלוריה עצרה לשחרר אבן קטנה שנתקעה בכף רגלה, ואמרה "אני אשמח להישאר אצלך ללילה."
כששמע את זה, עלו בפאט חזיונות בלתי-נשלטים של סקס.
"מגניב," אמר, וזאת היתה הדרך שבה דיבר באותם ימים. לתרבות-הנגד היה מילון שלם של ביטויים שגבלו בחוסר משמעות. פאט נהג לחבר כמה מהם ביחד. הוא עשה את זה עכשיו, כשתאוות הבשרים שלו גורמת לו לדמיין שהציל את חיי חברתו. יכולת השיפוט שלו, שלא היתה שווה הרבה בכל מקרה, צנחה לשפל חדש של עיוורון. קיומה של בת אנוש טובה היה תלוי על כף המאזניים, מאזניים שפאט אחז בידו, וכל מה שיכל לחשוב עליו היה הסיכוי לתפוס זיון. "אני קולט אותך," המשיך לקשקש כשהלכו יחד. "חבל על הזמן."
כעבור ימים ספורים היא היתה מתה. הם העבירו את הלילה ביחד, ישנים בלבוש מלא; הם לא עשו אהבה; למחרת אחרי הצהריים גלוריה נסעה משם, לכאורה כדי להביא את הדברים שלה מבית הוריה במודסטו. הוא לעולם לא ראה אותה שוב. במשך מספר ימים חיכה שתופיע, ואז צלצל הטלפון לילה אחד ועל הקו היה בעלה לשעבר, בוב.
"איפה אתה עכשיו?" שאל בוב.
השאלה בלבלה אותו לגמרי; הוא היה בביתו, במקום שבו היה הטלפון שלו, במטבח. בוב נשמע רגוע. "אני כאן," אמר פאט.
"גלוריה הרגה את עצמה היום," אמר בוב.
יש לי תמונה של גלוריה אוחזת את היושב-ראש מאו בזרועותיה; גלוריה כורעת על ברכיה, ומחייכת, ועיניה בוהקות. היושב-ראש מאו מנסה לרדת. משמאלם אפשר לראות חלק מעץ חג-מולד. על חלקו האחורי של התצלום גברת קנאדסון כתבה בכתב מסודר:
איך גרמנו לה להרגיש הכרת-תודה על אהבתנו.
מעולם לא הצלחתי לגלות אם גברת קנאדסון כתבה את זה אחרי מותה של גלוריה או לפני. הקנאדסונים שלחו לי את התצלום חודש — שלחו להורסלאבר פאט את התצלום חודש — אחרי הלווייתה של גלוריה. פאט כתב אליהם, וביקש תצלום שלה. בהתחלה הוא ביקש מבוב, שענה בטון אגרסיבי "בשביל מה אתה רוצה תצלום של גלוריה?" ולפאט לא היתה לכך תשובה. כשפאט שכנע אותי להתחיל לכתוב את זה, הוא שאל אותי למה לדעתי בוב לאנגלי התעצבן כל כך על הבקשה שלו. אני לא יודע. לא איכפת לי. אולי בוב ידע שגלוריה ופאט בילו לילה ביחד והוא קינא. פאט נהג להגיד שבוב לאנגלי סכיזואיד; הוא טען שבוב אמר לו את זה בעצמו. לסכיזואיד חסרים רגשות בעוצמה המתאימה למחשבות שלו. הוא סובל ממה שנקרא "השטחת הרגשות". סכיזואיד לא יראה שום סיבה לא לספר לך את זה על עצמו. מצד שני, בוב כרע אחרי ההלוויה והניח ורד על ארונה של גלוריה. זה היה בערך באותו זמן שבו פאט הזדחל לתוך הפולקסוואגן. איזו תגובה התאימה יותר? פאט מייבב לבד במכונית החונה, או הבעל-לשעבר מתכופף עם הוורד, לא אומר כלום, לא מראה כלום, אבל עושה משהו… פאט לא תרם כלום להלוויה מלבד זר פרחים שקנה ברגע האחרון, בדרך למודסטו. הוא נתן אותם לגברת קנאדסון, שאמרה שהם מקסימים. בוב בחר אותם.
אחרי ההלוויה, במסעדה המפוארת שבה המלצרית הושיבה את שלושתם בפינה נסתרת, שאל פאט את בוב מה גלוריה עשתה בסינאנון, היות והיא היתה אמורה לאסוף את החפצים שלה ולנסוע חזרה לנפת מרין כדי לחיות איתו — כך לפחות חשב.
"כרמינה שכנעה אותה ללכת לסינאנון," אמר בוב. כרמינה היתה גברת קנאדסון. "בגלל ההיסטוריה שלה עם סמים."
טימותי, החבר שפאט לא הכיר, אמר "ממש לא נראה שהם עזרו לה בהרבה."
מה שקרה היה שגלוריה נכנסה בדלת הקדמית של סינאנון והם התבייתו עליה מיד. מישהו, בכוונה, עבר לידה כשישבה וחיכתה לראיון, וזרק הערה על כמה שהיא מכוערת. האדם הבא שעבר על פניה הודיע לה שהשיער שלה נראה כמו משהו שעכברוש ישן בתוכו. גלוריה היתה תמיד רגישה בגלל שיערה המתולתל. היא רצתה שיער ארוך, כמו של כל האנשים האחרים. לעולם לא נדע מה התכוון החבר השלישי של סינאנון להגיד, מכיוון שבינתיים גלוריה כבר עלתה לקומה העשירית.
"זאת דרך הפעולה של סינאנון?" שאל פאט.
בוב ענה "זאת טכניקה לשבירת האישיות. זאת תראפיה פשיסטית שהופכת את האדם לנשלט-מבחוץ ותלוי בקבוצה לגמרי. אז הם יכולים לבנות אישיות חדשה שאינה ממוקדת בסמים."
"הם לא שמו לב שיש לה נטייה אובדנית?" שאל טימותי.
"בטח," ענה בוב. "היא טלפנה ודיברה איתם; הם ידעו איך קראו לה ולמה היא היתה שם."
"דיברת איתם מאז שהיא מתה?" שאל פאט.
בוב אמר "התקשרתי וביקשתי לדבר עם מישהו בכיר ואמרתי לו שהם הרגו את אישתי, והוא אמר שהם רוצים שאני אבוא אליהם ואלמד אותם איך לטפל באנשים אובדניים. הוא היה מבואס נורא. ריחמתי עליו."
אז, כששמע את זה, החליט פאט שגם הראש של בוב לא היה בסדר. בוב ריחם על סינאנון. בוב היה דפוק לגמרי. כולם היו דפוקים, כולל כרמינה קנאדסון. לא נותר אף אדם שפוי בצפון קליפורניה. הגיע הזמן לעבור למקום אחר. הוא ישב, אכל את הסלט שלו, ותהה לאן יוכל ללכת. מחוץ למדינה. לברוח לקנדה, כמו סרבני הגיוס. הוא הכיר אישית עשרה אנשים שהעדיפו לחמוק לקנדה מאשר להילחם בוייטנאם. סביר להניח שיפגוש בוונקובר די הרבה אנשים שהוא מכיר. ונקובר אמורה להיות אחת הערים היפות בעולם. כמו סן-פרנציסקו, זאת היתה עיר עם נמל חשוב. הוא יוכל להתחיל חיים חדשים לגמרי, ולשכוח את העבר.
כשישב שם ושיחק בסלט שלו, עלה בדעתו שכאשר בוב טלפן הוא לא אמר "גלוריה הרגה את עצמה", אלא "גלוריה הרגה את עצמה היום", כאילו היה זה בלתי נמנע שהיא תעשה את זה ביום זה או אחר. אולי זה מה שגרם לזה, ההנחה הזאת. לגלוריה הוקצבו זמנים, כאילו עשתה בחינה במתמטיקה. מי באמת היה המטורף כאן? גלוריה או הוא עצמו (ככל הנראה הוא עצמו) או בעלה לשעבר או אולי כולם, כל איזור המפרץ, לא מטורפים במובן הרחב של המילה אלא במובן הטכני המדוייק? יש לציין שאחד מהסימפטומים הראשונים של פסיכוזה הוא שהאדם מתחיל לחשוש שהוא נהיה פסיכוטי. זאת עוד מלכודת-אצבעות סינית. אתה לא יכול לחשוב על זה בלי להפוך לחלק מזה. בכך שחשב על שיגעון, הורסלאבר פאט הלך והחליק עמוק יותר אל תוך השיגעון.
הלוואי שהייתי יכול לעזור לו.
(הוצאת אודיסיאה, 2001. תרגום: אסף כהן. 304 עמודים)
ואליס – ביקורת
