קורס בלהבות
מאת לארי ניבן
תרגום: ורד טוכטרמן
(האיור: ארז אברמוביץ')
קובץ זה הוא מארכיב חובבי המדע הבדיוני באוניברסיטת רוטגרס. הוא מוצג כחלק משירות חופשי של הפצת תקצירים לחובבי המד"ב. קובץ זה מתוחזק לעת עתה על ידי המודרטור של התקציר. הוא ניתן להעתקה והפצה חופשיות בשלמותו או בחלקו כל עוד הודעה זו נותרת בשלמותה. אם ברצונכם לדעת יותר על התקציר לחובבי מדע בדיוני, שילחו דואר ל- SF-LOVERS-REQUEST@RUTGERS.EDU
מתווה לנובלה אפית שטרם נכתבה
הכתוב להלן דורש מעט הסבר. לפחות!
ב-14 בינואר, 1968, נורמן ספינרד ואני היינו במסיבה שנערכה על ידי טום וטרי פינקארד. מילאנו ספלי קפה כאשר ספיני התחיל את כל העניין הזה.
"אתה צריך לעזוב את סדרת המרחב המוכר", הוא אמר. "אתה תתעפש" (הציטוטים הם לא בהכרח מדוייקים לגמרי).
הסברתי שכתבתי סיפורים מחוץ להיסטוריית "המרחב המוכר", ושאני אעזוב את הסידרה ברגע שייגמרו לי הדברים להגיד בתוך מסגרתה.
"אז למה אתה לא כותב נובלה שתקרע אותה לגזרים? אל תעזוב סתם את המרחב המוכר. תהרוס אותו!".
"אבל איך?" (מעולם לא שאלתי למה. נורמן ואני חושבים בצורה דומה במובנים מסוימים).
"תתחיל מההנחה שכל העסק הוא עבודה בעיניים. מעולם לא היתה תגובת שרשרת של נובות בליבת הגלקסיה. אין תרינטים. זה הכל מתיחה ענקית. תכתוב את זה ככה. ואז", אמר ספיני, "אם המעריצים יכתבו מכתבים שמאיימים בלינץ', תכתוב חזרה ותגיד, 'זה רק סיפור'".
מצאנו פינה. במהלך ארבע השעות הבאות עיבדנו את הפרטים. חלק מהם דחיתי. למשל, הוא רצה שאני אהפוך את הטנאקטיפ לעושי דברו של השטן. (כן, השטן). למשל, הוא רצה שלא אהיה עקבי. אני לא יכול לעשות את זה, לא במכוון.
הדבר המדהים הוא שכאשר סיימנו, אכן היתה לנו מסגרת עקבית. כתבתי אותה במהלך השבוע הבא, כמערכת של הנחות ומתווה לעלילה. זו היתה אמורה להיות הנובלה הארוכה ביותר שלי באותו זמן.
מה קרה?
בסביבות אפריל 1968, נתקלתי ברעיון הקרוי כדור דייסון. הוא לכד את הדמיון שלי. תכננתי מבנה פשרה, מרווח פחות, אבל עם כמה יתרונות מובהקים: עולם הטבעת הוא יפה יותר, יש לו כבידה ללא חוסר הסבירות של מחוללי כבידה, ואפשר לראות את השמיים.
אז כתבתי את עולם הטבעת, ואז את מגונן, ואז את שלושת סיפורי הבילוש-מד"ב שאוגדו ב"זרוע הארוכה של גיל המילטון" (הערת המתרגמת – בעברית נוסף עוד סיפור בספר זה – "הנערה המטולאה"). ב- 1968 תולדות "המרחב המוכר" כללו כ- 250,000 מילים. ב- 1977 הם גדלו יותר מכפליים, וכמה מההנחות שביסוד "קורס בלהבות" אבדו.
אז אני עסקתי בכתיבת עולם טבעת, ונתתי את החומר של "קורס בלהבות" לטום רימי בשביל הפנזין שלו "טראמפט". החומר לא היה כל כך עקבי או מאורגן כראוי; זה נעשה להנאתי שלי, ועצרתי באמצע הדרך.
עברו תשע שנים, ואני לא יכול להתנגד לדחף לתת לדבר צורה טובה יותר. אלה מכם שלא קראו כלום מסדרת "המרחב המוכר" תמצאו את זה בלתי ניתן לפענוח, ומה אוכל לעשות אלא להתנצל? לאלה מכן שקראו, זיכרו: זה הכל מתיחה.
הנחות מקדימות
1) בייוולף שייפר מעולם לא ביקר בליבת הגלקסיה.
2) הטווח הארוך, ספינת העל-מנוע מהקוואנטום השני לכאורה ששימשה ב'בליבה', היתה מתיחה. במשך שמונה חודשים 'ספינת החלל' הזו נחה איפה שהוא בקצה המערבי של ג'ינקס, בעוד בייוולף שייפר זכה בסרט מפורט של מסע לליבת הגלקסיה ובחזרה. מיכון העל-מנוע שהוא ראה מבעד לגופה השקוף של הטווח הארוך הסתיר מיכון מסוג אחר: מקרני סרטים תלת מימדיים, כבידה מלאכותית, בקרות מחשב על חיישן מאסות מזויף. לא היה נדרש יותר מדי.
3) שמשות הליבה אינן מתפוצצות.
4) מין התרינטון או המשעבדים, שכביכול התקיים לפני מיליארד וחצי שנים (עולם של פטאאבים), לא התקיים מעולם.
5) הטנאקטיפון (האמורים להיות גזע משועבד למשעבדים) הם אמיתיים דיים, אבל הם בני זמנה של האנושות.
6) הבובנים עובדים עבורם.
7) הם הסכימו לעבוד עבורם מכיוון שהם לא מעזים לסרב. הטנאקטיפון הם מרושעים ונקמניים.
8) מכיוון שהבובנים אינם נמלטים מהתפוצצות ליבת הגלקסיה, ממה הם כן נמלטים? מה, הם נמלטים מהטנאקטיפון, כמובן. ולוקחים חלק מהונם מהטנאקטיפון.
9) קזאנול (עולם של פטאאבים) אינו התרינט (משעבד) האחרון, ואף לא רובוט. הוא, עכשיו תקשיבו לזה, הוא מוצר של ההנדסה הגנטית של הטנאקטיפון: מין תפור לפי מידה בעל חבר אחד בלבד. זכרונותיו הם מדע בדיוני מפורט היטב.
10) הרבה מתיבות הסטאסיס הן שרידים מכיבוש המרחב המוכר על ידי הטנאקטיפון. כאלה הם גם המינים המתוכננים גנטית, החמניות ועצי השלבים והחטשים, המצויים ברחבי המרחב המוכר.
הטנאקטיפון היו מצויים בכל האיזור. הם פינו את איזור החלל שלנו לפני זמן לא רב, ובוודאי לפני פחות ממיליון שנה. הם נאלצו להותיר הרבה מהחיים המתוכננים גנטית וכמה תיבות סטאסיס אבודות; למרות שהם יכלו לסמוך על כך שמרבית שרידי האימפריה יתפוררו עם הגיל.
אבל היה להם זמן להותיר עדויות נוספות, בתיבות סטאסיס, על מנת לתרום למתיחה. מאוחר יותר הם יצרו את קזנול והשאירו אותו בסטאסיס על מדף היבשת ליד ברזיל.
המתיחה הגדולה ביותר היא מלחמת המשעבדים, שהתקיימה כביכול לפני מיליארד וחצי שנה. הטנאקטיפון לא יכלו להסתיר את נוכחותם במרחב המוכר; אבל הם יכלו להסתיר את העובדה שהם בני זמננו.
11) האמת היא שהטנאקטיפון פזורים בכל רחבי המרחב המוכר. בהמשך יוסבר איך זה אפשרי.
12) החטשים בבירור לא תוכננו על מנת לרגל אחר המשעבדים עבור הטנאקטיפון. הטנאקטיפון נהנים מאכילת בשר שהיה תבוני כשהיה חי. לכן, הם תכננו את החטשים תבוניים.
13) כאשר הטנאקטיפון הסתלקו, כמה מהם הושארו מאחור. קבוצה זו הפכה פראית, ואז בנתה את התרבות שלה מחדש, והחלה לבנות לעצמה אימפריה בין כוכבית. אנו קוראים להם הקזינטי. הקזינטי לא יודעים דבר על הטנאקטיפון; אבל יש טנאקטיפון חבויים בין הקזינטי.
14) יש לזה הוכחה מסוימת: נקודה פסיכולוגית. נקבות הקזינטי הן חיות חסרות בינה, ולא יותר. ניתן לחשוב על הקזינטי כחסרי מין. כך המצב גם לגבי הטנאקטיפון. קזין יבין את ההנאה שלהם מאכילת יצורים תבוניים. צריך להיות משהו שיחליף את הנאת הזיווג עם מישהו בעל תבונה כשלך.
15) ונקודה נוספת להוכחה: כוח הפסי של הגרוג דומה מאד לזה של המשעבדים. הגרוגים עשויים בהחלט להיות משעבדים מנוונים, פרט לעובדה שאצל הגרוג הנקבה היא דומיננטית ותבונית. איך זה יכול להיות?
מובן מאליו. התרינט (קזנול) הועתק מהגרוגים ושונה. אבל הטנאקטיפון בלבלו את העניין; הם לא יכלו להאמין בנקבה תבונית.
16) ליבת המתיחה היא התפוצצות הליבה: השקר שהגלקסיה שלנו היא גלקסית סייפרט, שבתוך עשרים אלף שנה גל הקרינה יהפוך את כל המרחב המוכר ללא ראוי ליישוב, וכך גם את מרבית הגלקסיה. המתיחה עשויה להימשך הרבה מעבר למרחב המוכר. פליטים מקרבת הליבה יעברו בדרכם החוצה. תריסרי מינים יארזו בנפטלין כוכבי לכת שלמים, מצפים לשוב בסופו של דבר. הם יעטפו זרעים וביצים של צורות חיים שימושיות בעופרת או בשדות סטאסיס, ויעשו כל מאמץ לשמר את שכיות החמדה שלהם למשך אלפי שנים.
עכשיו הביטו על זה מנקודת הראות של הטנאקטיפון החוזרים אל המרחב המוכר. הם ימצאו את עולמות המרחב המוכר נטושים, כשאוצרותיהם רבי הערך ביותר משומרים. הם ימצאו טריליוני יצורים בספינות חלל הנעות בעל-הינע מהקוואנטום הראשון. כל הטעמים, היצורים האלה. כולם נעים באותה מהירות אחידה, שלושה ימים לכל שנת אור. התאם כיוון ותתאים נתיב על מנת לעלות לחלליותיהם. במקרים רבים, ללא כלי נשק; יותר מדי מינים יתרכזו אך ורק במשימה האדירה של פינוי מיליארדים של פרטים אל מחוץ לגלקסיה.
ברור כי זה היה הופך להיות אחרון סיפורי המרחב המוכר. (אילו רק בליש היה עוצר בנובלת אוקי השניה שלו! הוא חיסל את היקום, ואז נאלץ לחזור בו!) נתתי את ההנחות שהייתי צריך להניח כדי להשיג תמונה עקבית. המסגרת עונה על כמה שאלות שנותרו פתוחות בסדרת "מרחב המוכר" ומעלה אחרות:
1) העל-הינע מהקוואנטום השני הוצע למכירה על ידי הבובנים. למה אף אחד לא קנה אותו? (אלה שניסו הורצו במעגלים. ספינת הקוואנטום השני מעולם לא התקיימה).
2) אם הגרוגים הם משעבדים מנוונים, איך השתנה המין? (הבנו את זה הפוך. הטנאקטיפון הפכו את המינים בעקבות חזירות שוביניסטית).
3) הנשק הרך (ראו את האוסף כוכב ניוטרון) חייב להיות שריד טנאקטיפ נטוש אמיתי. הוא חזק מכדי שיתירו לו ליפול לידיים אנושיות בכוונה, אפילו אם הוא לא נשאר שם. למה הידית לא התאימה ליד קזינטי (כלומר, טנאקטיפ)? קרוב לוודאי משום שלטנאקטיפ יש את מיני העבדים שלהם.
4) אפילו אם עולם הטבעת מוצב בשוליו לליבה, הוא אינו עבה דיו על מנת לגונן על עצמו (ועל טילה בראון!) מקרני הגאמה. אבל "מזלה" של טילה דורש שהיא תהיה בטוחה שם. היא אכן בטוחה, אם אין כל התפוצצות ליבה.
5) מה לגבי החיצוניים? עם מטבוליזם ההליום 2 שלהם, הם לא "בשר" לטנאקטיפ. אם הם שומרים על הניטראליות שלהם, אף אחד לא יפגע בהם. והם בוודאי יודעים על מזימת הטנאקטיפ מזה זמן מה.
עכשיו אנחנו יודעים למה החיצוניים גבו מחיר כל כך עצום על התשובה לשאלה פשוטה. מה הם עומדים לעשות, עכשיו שהגלקסיה הופכת לבלתי ראויה לחיים? תשובה: היא לא!
האם אנחנו יכולים לנצל את החיצוניים? עד כמה אנחנו יכולים לאזן רווח כנגד פחדם מהטנאקטיפון?
6) מה קורה לספינה שנכנסת עמוק מדי לבאר כבידה בעודה משתמשת בעל-הינע של החיצוניים?
היא נחטפת על ידי הטנאקטיפון! אין כל חוק פיסיקלי רלוונטי, שום יחודיות מיסתורית בעל-מרחב. הצורך להיכנס למערכת במהירויות תת-אוריות תגביל את ההתפשטות של האנושות ותרחיק אותנו מאיזורים שבהם התרמית גלויה.
עד כאן הרקע. מה לגבי הסיפור עצמו?
ברור שאני מכין את יום הדין. חשיפת תרמית הטנאקטיפ תוביל להתנגשות שתזעזע את הכוכבים. אש ומוות, והטנאקטיפון עשויים לנצח.
לא יהיו להם כל בני ברית. הקזינטי השתנו, על ידי ארבע מלחמות אדם-קזין שבהן מחרחרי המלחמה הגרועים ביותר, ובעלי השליטה העצמית החלשה ביותר, היו אלה שמתו.
אוכלוסיית הקזינטי הצטמצמה באופן משמעותי. אלה שנותרו אינם שוחרי שלום, אבל הם יכולים לחשוב לפני שהם מזנקים. הטלפתים הם פיתוח שלהם. ויש להם סיבות לשנוא את הטנאקטיפון שנטשו את אבותיהם. הקזינטי יילחמו בצידנו, למרות שעלינו להיזהר ממרגלי טנאקטיפ שתולים.
ללא בעלי ברית… אבל הטכנולוגיה של הטנאקטיפ חייבת להיות עצומה. תיבות הסטאסיס של המשעבדים נשתלו ברובן. מה שמצאנו בהן היה טכנולוגיה שהטנאקטיפ השליכו! מה עוד הם מסתירים?
אני יודע על כמה מהדמויות שאני אזדקק להן. באופן מוזר, הנחוצות ביותר הן המוכרות ביותר. והמרחב המוכר אינו כה חסר מגן.
אני אזדקק לקזנול או ללארי גרינברג: שתי הדמויות היחידות המסוגלות לזהות טנאקטיפ. קזנול לא בא בחשבון, כפי שתראו. עלינו להציל את גרינברג מהמקום שבו הותרנו אותו לאחרונה: על ספינה איטית, אחת מסדרת השמונה העצל, שאיבדה את מערכות ההינע שלה בעודה נעה במהירות קרובה למהירות האור. בימיו של לואי וו היא תימצא כמה מאות שנות אור מהמרחב המוכר.
(לואי בחוץ. כך גם טילה בראון וכל עולם הטבעת. הטנקטיפון אינם מעיזים לתקוף את עולם הטבעת. ראו את מהנדסי הטבעת בעוד שנתיים לסיבות).
אני זקוק לבייוולף שייפר, שהיה בליבה של תרמית התפוצצות הליבה. אם אני מציב את "קורס בלהבות" אחרי "עולם הטבעת", שייפר הוא בן מאתיים ומשהו שנים: בן גיל העמידה למרות סם אלזוקן.
אני זקוק למומחה בשרידי המשעבדים.
אני זקוק לכסף ולמוח שיפעיל את זה. זה קל. אני אשתמש בטרוסדייל-המפלץ (ראו מגונן).
עוד שלושה: אישה הררית עם עיני רמה (כשרונו של מט קלר; ראו מתנה מכדור הארץ), וקזין כדמות מרכזית, וגרוגית לצורך יכולת קריאת המחשבות שלה.
מוכנים?
קורס בלהבות
בקרוב סרט קולנוע קטן
I
ביוולף שייפר המזדקן נח איפה שהוא כאשר טרוסדייל-המפלץ נוקש על כתפו. "אני זקוק לך," הוא אומר, ושולף איזה מסמכים שהם מה שצריך. זרוע, דובר החגורה, מלך, מזכיר כללי, יש לו את כולם. ההתעניינות של שייפר מתעוררת. טרוסדייל מוליך אותו משם, מדבר ללא כל משמעות.
לאחרונה ראינו את טרוסדייל-המפלץ מוביל צי של ספינות על מנת להתייצב מול צי מתקרב של ספינות פאק פליטות. מה שזה לא יהיה שהם מצאו בדרכם (עדויות לקיום האימפריה הקזינטית? אולי) זה גרם להם לשלוח אחד מהם הביתה על מנת לתצפת על המרחב האנושי. הם שלחו את השטוחי היחיד: טרוסדייל.
במהירויות תת-אוריות הוא הגיע רק לאחרונה. הדברים נראו רגועים דים במרחב המוכר. בניגוד לכל הציפיות, הקזינטי נראים בלתי מזיקים. אבל יש מיסתורין הדורש בירור, והתפוצצות הליבה דורשת תשומת לב מסוימת גם היא.
II
הם מותקפים בנמל החלל. כלי הנשק הם מסוג הנשק הרך: "רכים" במובן ששימש את סלבדור דאלי, בכך שהנשק משנה צורה. המין התוקף הוא מין לא מוכר, זריז כפאק, בלי הרבה מוח, ובעלי ידיים שתואמות את הנשק שלהם.
טרוסדייל יוצא בריצה פראית אל ספינתו. הוא מאבד רגל, ועוצר את הדם באמצעות הליזר שלו, והם יוצאים לדרכם, כשטרוסדייל מנתר.
כלי הנשק הזרים גורמים נזק נורא; הם כוללים מצב המרה מלאה; אבל ספינתו של טרוסדייל היא ברובה שדות סטאסיס.
III
טרוסדייל לוקח אותם לקאמלוט: המפלט שלו בהילת השביטים. קאמלוט דומה לקובולד (ראו מגונן) בכך שטרוסדייל השתמש במחוללי כבידה כבצורת אמנות. בדרכם, טרוסדייל מספר על רקעו, וגורם לשייפר לעבור בפירוט על סיפור מסעו אל הליבה (בליבה).
IV
בקאמלוט טרוסדייל מעביר את שייפר שוב במסעו לליבה, תחת השפעת סמים. הוא עדיין לא אמר מה הוא מחפש. הוא לא מוצא את זה. אבל הם הותקפו, וזה חייב להיות חשוב.
הוא בוחן את גופת תוקפם. הוא לא היה יכול להיות חכם יותר משימפנזה. משהו אחר אימן את אלה.
הם מדברים בלי סוף. שייפר מזכיר את מסעו לפגז אקספרס (??? Swoosh – "שטוחי", מתוך כוכב ניוטרון). טרוסדייל יודע די הרבה על החיצוניים, ומראה זאת. שייפר תוהה לגבי כמה מהשאלות שהוא שאל את החיצוניים במהלך אותה פגישה יחידה. כאשר הוא מזכיר שאלה אחת ("מה תעשו עכשיו שאתם יודעים שהליבה מתפוצצת?"), טרוסדייל מזנק ממקומו וצועק, "זהו זה!"
ההתקפה מתחילה באותו רגע.
V
היא תופסת אותם על פני השטח. ברגעים הראשונים שדה הכבידה של קמלוט אובד והאוויר מתחיל להתפשט אל החלל. טרוסדייל מתאייד באמצע זינוק מעבר לפער בין חלקיה של קמלוט.
שייפר מזנק לעבר דלת. כל דלת שהיא: הקרובה ביותר, למרות שלטי אזהרה. יש שם אוויר. שייפר שואף פעם אחת בהקלה, פעם אחת באי אמון נדהם, ופעם אחת על מנת לגלות מהיכן בוקע הריח הנפלא להדהים. ואז מוחו נכבה, והוא מאתר את שורש עץ החיים דרך הפרוזדורים אל ליבה של קמלוט.
VI
שייפר מתעורר כאדם בשלב המגונן, בדומה מאד לטרוסדייל: פרקים תפוחים, ללא מין נראה לעין, קופסת מוח מורחבת, עור מעובה לשריון עור, וכולי.
בעייתו הראשונה היא בריחה. אין לו ספינה, לא הרבה נותר מקמלוט. אם הזרים סרקו את קמלוט במכשרי המזהה מוחות חושבים, שנתו של שייפר הצילה אותו. אבל הם עשויים עדיין להיות בסביבה.
יש מחוללי כבידה. שייפר מתקן אותם, ואז מקוון אותם על מנת להאיץ סלעים במהירות קרובה למהירות האור. עכשיו יש לו הינע תגובה. הוא נע לכיוון השמש.
האויב תוקף כאשר ספינתו המאולתרת צונחת לעבר מערכת השמש. מחוללי הכבידה של שייפר מטילים בהם סלעים. הוא שולח כדור ניוטרוניום בסטאסיס בעקבותיהם.
תצפית פלוטו קולטת אותו. זמן קצר לאחר מכן הוא פונה לאיתור וניצול ארגונו של טרוסדייל על כדור הארץ… ועל מנת לפתור את הבעיה הדחופה: הגרוגים.
VII
למה טרוסדייל לא השמיד את הגרוגים? למה לא היתה זו פעולתו השניה? הראשונה, כמובן, היתה לבחון את הקזינטי ולהכריז כי הם בלתי מזיקים. הגרוגים נראים מסוכנים. הם נייחים, נכון. הם מדברים על כניעה. אבל הם טלפתים היפנוטיים, והם נראים מתאימים לתפקיד צאצאיהם של המשעבדים האיומים! פרט לעובדה שהם מהמין הלא נכון. איך לעזאזל זה קרה?
נכון, זה בטח מה שטרוסדייל חקר. שייפר יחזור על צעדיו.
VIII
להתחזות לטרוסדייל זה קל מאד; מי יסתכל מעבר לחזות של פרודיית האדם העשוי מאגוזי קוקוס ופרך? על מנת לנהל את ארגונו של טרוסדייל הוא צריך רק לאתר אותו, וזאת הוא עושה. טרוסדייל שלט בהם באמצעות כסף; יש לו אימפריה כלכלית קטנה וחביבה מתנהלת.
המידע על הגרוגים לא מגלה לו דבר שהוא לא ידע. לבסוף יהיה עליו ללכת לדאון. בינתיים, הוא חוקר את המשעבדים.
IX
הצעד העיקרי שלו הוא לגנוב את פסל הים (ראו עולם של פטאאבים) ממוזאון הסמיתסוניאן. קזנול, התרינט הידוע היחיד, נמצא שם. שייפר חוטף מומחה לשרידי משעבדים. הוא מציב כמה התקני אבטחה, בתקווה שהם מספקים, ופותח את החליפה.
התקני האבטחה כוללים תיירת גרוגית: חרוט שעיר, קירח בראשו, חצוי באמצע גובהו בחיוך רחב, חסר עיניים, חסר אזניים… והסלע שלה, והטרקטור הגורר שעליו הוצב. מסתבר שהיא לא נחוצה עדיין. קזנול נמצא בתוך החליפה כאשר שייפר פורץ את שדה הסטאסיס שסביבה. אבל יש סכין קצבים נעוצה בקזנול. כפי שכל שוטה עשוי לנחש, ג'ק ברנן (ראו מגונן) לעולם לא היה מותיר את קזנול חי שם בפנים, וחוש ההומור המוזר (סכין קצבים?) מאפיין את דרך פעולתו טוב למדי.
אבל די בגופה. יש די שרידים מההנדסה הביולוגית של הטנאקטיפ סביב: חמניות, עצי שלבים, חטשים. שולץ-מאן, מומחה המשעבדים (מטעמי חסכון נהפוך אותו לאשה עם עיני רמה; התכונה הזו תהיה שימושית) אומרת שקזנול הוא מייצור טנאקטיפ. וכך גם, כאשר שייפר מציג אותה, לגבי גופת התוקף הזר.
שרשרות של הנחות מובילות את שייפר לחלק מהאמת. לא היתה כל גזע משעבדים או מלחמת משעבדים. זה הכל טנאקטיפון, והם עדיין בסביבה.
איך הם נראים? (אנחנו מכירים רק את החיזר התוקף.)
למה ההטעיה?
מה הם מתכננים?
איך בייוולף שייפר נכנס לתוך כל זה?
X
שייפר לוקח כמה זמן על מנת להכין את הגנות הארץ והחגורה כנגד שובם של התוקפים. כמגונן שייפר אינו מוטרד על ידי תוכניות שדורשות שנים על מנת להניב פרי. כאשר הוא משוכנה שהמרחב האנושי בטוח, הוא נע אל האימפריה הקזינטית, לוקח איתו את הגרוגית, ואת שולץ-מאן, ותייר קזינטי מקרי בעל שם מלא. בעזרתו, הוא יפיץ את הבשורה: משהו מסוכן מתרחש, היו מוכנים.
ואז, מסע של ארבע מאות שנות אור בעל-הינע, שלוקח ארבע שנים. שייפר לקח ספינה גדולה וצייד אותה בכלים וחומרי גלם.
יש לו זמן לבנות מחוללי כבידה. עם אלה הוא יכול לתאם מהירויות עם הספינה האיטית האבודה, לעלות עליה, ולהחזיר את כל הצוות. יש כמה בעיות כאן עם הלם התרבות; בני האנוש האלה מקורם מזמנו של גיל הזרוע ולוקאס גארנר.
לארי גרינברג פותר בעיה אחת במהירות. הוא מצביע על הקזין ואומר, "זה טנאקטיפ!!"
הגרוג אומרת, "לא, הוא לא."
ההיסק קורה מהר עבור שייפר-המפלץ. אם הקזינטי והטנאקטיפ הם מינים קרובים, הרי שיש מרגלי טנאקטיפ בקרב הקזינטי. עד עכשיו, הם בוודאי החלו את מלחמת אדם-קזין החמישית, קרוב לוודאי.
XI
פיסת הבעיה השלישית מגיעה באקסטרפולציה ישירה. הטנאקטיפון לא התערבו בחייו של שייפר, במהלך 250 שנה או יותר, מכיוון שהוא יכול להעיד על התפוצצות הליבה. אבל ייתכן שטרוסדייל ראה מבעד לתרמית שלהם. ולכן הטנאקטיפון שלחו מתנקשים.
שייפר פונה בחזרה אל המרחב המוכר. בדרכו הוא הופך את כל צוות חמישים האיש בערך של הספינה האיטית, פרט לאלה המבוגרים מדי, לבני אדם בשלב המגונן (הוא לא זקוק לעץ החיים, הוא זקוק רק לתרבית של הנגיף, וזה קיים בגופו שלו. מעט עבודה ביוכימית מסדרת את זה).
הוא לא מצפה מהטנאקטיפון לתקוף בעל-הינע! אבל מצד שני, הם לא מצפים לחמישים מגוננים, שמשחקים משחקים עם מחוללי הכבידה. בני אדם יצפו שהשימוש במחולל כבידה בעל-הינע ישמיד את הספינה באחת; אבל התרמית הזו גלויה לעין ברגע שהספינות התוקפות מופיעות.
XII
שמונה שנים לאחר שעזבו את המרחב המוכר, חבורתו של שייפר חוזרת. לא מתנהלת מלחמת אדם-קזין החמישית. הטנאקטיפון ניסו את זה ונכשלו. עכשיו הם תוקפים בכל רחבי המרחב המוכר באמצעות חצי תריסר גזעי עבדים. האימפריה הקזינטית (השניה בעוצמתה מבין הטובים) משותקת על ידי הטנאקטיפון שבתוכם, ובני בריתה אינם סומכים עליה מפני שכמה גופות טנאקטיפ נמצאו על הספינות התוקפות. שייפר משאיר צוות שיסדר את העניין הזה, עם הגרוגית שתצביע על הבוגדים. הוא יוצא למלחמה.
XIII
לפני שזה ייגמר, נזדקק למיליארדי מגוננים אנושיים. זו מלחמת פלאש גורדון/א. א. סמית, שבה טכנולוגיית טנאקטיפ עליונה נלחמת בכלים ונשק שאולתרו במקום על ידי מיליארד ד"ר זארקובים. עבור החיצוניים אותן המצאות חדשות הן כסף; האם הם ימכרו לנו את מיקומם של הטנאקטיפ?
אם לא, ניתן יהיה להסיק אותו. הטנאקטיפון נמצאים בין כוכבי שולי הגלקסיה. תרמית התפוצצות הליבה נועדה להניע מיליוני ספינות פליטים היישר אל שולחנם. כמובן שהבובנים נמנעו מכך; הם הניעו את הצי שלהם מעלה לאורך ציר הגלקסיה, ואיש מהם פרט להתאבדותיים לא עלו מעולם על ספינת חלל.
וכך אנו מגיעים לשלב הסופי, שבו ליגיונותיו של שייפר מביאים את המלחמה אל האויב.
איני מתפתה במיוחד לכתוב את הסיפור הזה. קנה המידה של הדברים קרוב לסוף גדול מכפי שמוצא חן בעיני. יש מעט מדי דמויות אנושיות מעורבות. ויש הנחה אחת שאני לא אוהב.
ספינת הטווח הארוך שימשה בעולם טבעת ועבדה.
מה עלינו להניח? או שעולם טבעת מעולם לא נכתב ביקום זה, או שהבובנים עיצבו את התרמית שלהם על פי משהו שהם רק עסקו בפיתוחו באותה עת, והם השלימו אותו מאוחר יותר.
היי, זה יכול להיות מעניין אחרי הכל. אחרי שהטנאקטיפ יחוסלו סוף סוף, אחרי שהדברים יירגעו במרחב המוכר, מישהו סוף סוף לוקח ספינת על-הינע מהקוואנטום השני לעבר טבור הגלקסיה.
והוא מגלה שליבת הגלקסיה מתפוצצת.
סוף
גירסת המקור
יום שישי, 01 בפברואר 2008 בשעה 22:05 קישור לתגובה
אדיר :)
וקטלני לחלוטין לכל מי שאוהב את המרחב המוכר משחר נעוריו.
צריך לשים על זה שלט
here be writers!